השמש הזוהרת מקאבול

זוהיב איסלאם אמירי, אחד השחקנים הראשונים שיצאו באופן ישיר מהליגה באפגניסטן, התראיין לפני מספר חודשים לגרדיאן הבריטי. אמירי נולד במאי 1987, כשילדותו עוברת בצל שלטון הטליבאן במדינה, ובראיון הוא מנסה לשחזר את הפעמים הראשונות בהן הוא נחשף לכדורגל. "הכל היה אסור בימים ההם. הבילוי היחיד שהותר היה הכדורגל, וגם זה רק באצטדיון הלאומי בקאבול", הוא מספר לכתב, "אבל במחצית, אנשי הטליבאן היו מגיעים וכורתים ידיים או מוציאים אנשים להורג". כשרואים את מה שקורה בכדורגל האפגני בשנים האחרונות, פתאום נראה שהסיפורים של אמירי מגיעים מיקום מקביל, אחרת הצמיחה של הענף אמורה להיות תוצר של נס או של עבודה יוצאת דופן.



במשך 18 שנים היה הכדורגל האפגני נתון לבידוד עולמי. בספטמבר 1984 שיחקה הנבחרת האפגנית את משחקה הרשמי האחרון במוקדמות גביע אסיה מול ירדן, ומאז חוותה אפגניסטן נוכחות סובייטית מוגברת, מלחמת אזרחים ושלטון טרור. רק ב-2002 חזרה הנבחרת לבמה הבינלאומית, כשהופיעה במשחקי אסיה בדרום קוריאה. שלוש תבוסות ומאזן שערים של 0 כיבושים ו-32 ספיגות היו התוצאות שאפיינו את הנבחרת הזו עם חזרתה לזירה הבינלאומית. את הניצחון הרשמי הראשון שלה היא רשמה במרץ 2003, כשהיא מנצחת את קירגיזסטן 1:2 במוקדמות גביע אסיה. מי שחשב שהניצחון הזה יסמל את השינוי הגדול, טעה, ויומיים לאחר מכן הנבחרת הובסה 4:0 מול נפאל החלשה.

המפנה האמיתי מתחיל במפגש הכפול של אפגניסטן מול טורקמניסטן במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בתבוסה משפילה, 11:0, כשגם הגומלין ההיסטורי בקאבול מסתיים בהפסד. ההתאחדות האפגנית החליטה שזה הזמן לנקוט בצעדים לשיפור הנבחרת הלאומית ובאותה שנה הוקמה "ליגת העל של קאבול" (Kabul Premier League). במשך 6 שנים התקיימה הליגה הזו, מבוססת על קבוצות מהבירה בלבד, והתבוססה בבינוניות.



ב-2012 מחליטים בהתאחדות האפגנית לנצל את הפופולאריות הגדולה של הענף כדי לייצר ליגה חדשה לחלוטין. המשחקים ממשיכים להתקיים בקאבול, אבל את הקבוצות שמזוהות עם העיר החליפו 8 זיכיונות, שכל אחד מהם מייצג מחוז אחר באפגניסטן. כדי לאתר כשרונות צעירים החליטו לייצר תכנית ריאליטי בשם "המגרש הירוק" (Maidan e Sabz), שבסיומה כדורגלנים מוכרים ולא מוכרים הרכיבו סגלים של 18 שחקנים לכל אחת מהקבוצות החדשות. אחרי שהסתיימה העונה הרביעית, אפשר להגיד שבליגה הזו יש דברים שגם אנחנו יכולים לחלום עליהם – ענקית התקשורת המקומית, רושאן, היא נותנת החסות הרשמית לליגה, המשחקים מועברים בשתי תחנות רדיו ומשודרים באיכות גבוהה בשתי תחנות טלוויזיה וביוטיוב. על פי הערכות, בגמר האחרון צפו 13.5 מיליון איש, כ-52% רייטינג.

עם זאת, קשה מאוד לייצר שינוי בזמן קצר. זוהיב איסלאם אמירי אולי עשה היסטוריה כשב-2011 עזב את הליגה האפגנית והצטרף למומבאי ההודית, אך מעטים השחקנים בליגה המקומית שיכולים לעשות את קפיצת המדרגה. בשנים האחרונות, לצד השחקנים המקומיים, החלו באפגניסטן לחפש את צאצאי הפליטים מהמדינה שזכו לקבל חינוך לכדורגל אירופי. השחקנים שממלאים היו את הנבחרת מגיעים מכל קצוות אירופה – אובייס עזיזי (Ovays Azizi) מדנמרק, רוהולה איקבאלזדה (Roholla Iqbalzadeh) מנורבגיה, נורלה אמירי (Norlla Amiri) משבדיה ומוסטפא חדיד (Mustafa Hadid) מגרמניה. גם שחקנים מהליגות הנמוכות בהולנד והליגות המחוזיות של אוסטרליה הגיעו בעבר, והכל במטרה לחזק את הנבחרת.



לא כל פרוייקט מתאזרחים או מהגרים עובד בצורה מושלמת, אבל נראה שבאפגניסטן הדברים עובדים בצורה שונה. האפגנים הצליחו לטפס במעלה דירוג פיפ"א, בו היא הגיעה עד לדירוג השיא של המקום ה-122, בזכות לא מעט תוצאות מפתיעות. ב-2014 הם העפילו לגביע האתגר, מפעל שנועד לקדם את הנבחרות החלשות של אסיה, וסיימו את הטורניר בצורה נהדרת עם המקום הרביעי, לאחר הפסד לפלסטין בחצי הגמר והפסד למלדיבים בפנדלים במשחק על המקום השלישי. מוקדם יותר השנה, אפגניסטן רשמה ניצחון כפול על קמבודיה במוקדמות מונדיאל 2018, מה שנרשם כשני הניצחונות הראשונים אי פעם של אפגניסטן במסגרת זו. בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות נבחרת אפגניסטן לא מארחת בביתה והיא נאלצת לנדוד בין האצטדיונים, ניתן אפילו להיות מופתעים יותר.

את היוקרה האמיתית מחפשת אפגניסטן באליפות דרום אסיה. הטורניר מתקיים מדי שנתיים ומכנס את הנבחרות החזקות של האזור לטורניר מותח. אם להיות כנים, הטורניר היה צפוי במשך שנים כשהודו זוכה ב-6 מתוך 9 הטורנירים הראשונים. בשנת 2011, הודו אירחה את הטורניר ואפגניסטן הוכיחה בפעם הראשונה שזו הולכת להיות נבחרת שונה, כשהיא מחלצת ממנה 1:1 במשחק הפתיחה. האפגנים הגיעו עד לגמר, בו הפסידו 4:0 במפגש נוסף מול הודו, במה שהפך להישג המשמעותי הראשון של הנבחרת בעידן החדש. שנתיים מאוחר יותר, חזרה אפגניסטן למקום שבו הכל התחיל, קטמנדו, העיר שאירחה את המשחקים הראשונים של הנבחרת לאחר עידן הטליבאן. האפגנים חצו את שלב הבתים ורשמו בשלב הנוקאאוט שתי סגירות מעגל: אחת בחצי הגמר, עם ניצחון 0:1 מול נפאל, הנבחרת שהביסה אותם בקטמנדו עשור קודם לכן, והשנייה בגמר, כשהיא מנצחת 0:2 את הודו. את השערים בגמר כבשו מוסטפא אזאדזוי וסנדז'אר אחמדי, שניהם ילידי אפגניסטן שגדלו בגרמניה.



בשנת 2013 זכתה ההתאחדות האפגנית בפרס המשחק ההוגן במסגרת טקס כדור הזהב. העסקנים של פיפ"א לא נותרו אדישים ונימקו את מתן הפרס בשל "המסירות והעבודה הקשה בפיתוח הכדורגל בגילאים הצעירים ובניית יסודות המשחק וטיפוח הליגה הלאומית בסביבה של אלימות והרס". אי אפשר לפספס את זה, העבודה הזו מובילה להצלחה מסחררת והאפגנים כבר מסתכלים הלאה לאליפות דרום אסיה שנפתחה השבוע. האפגנים ינסו לעשות הכל כדי להגן על התואר, במה שיהיה עוד צעד של התקדמות עבור המדינה.

 

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (58)

התקופה בשנה סביב חג המולד וראש השנה האזרחית תמיד מאופיין בפגרות המוניות בליגות הכדורגל. לכן, יצאנו לחפש לכם הפעם כמה וכמה משחקים שיעבירו לכם את הזמן ויראו לכם עולם שלם שנמצא מחוץ לענף הפופולארי בעולם.



יום שישי, 19:00, הולנד - פולין (אליפות העולם בכדוריד לנשים)
יום שישי, 21:45, נורבגיה - רומניה (אליפות העולם בכדוריד לנשים)
יום ראשון, 18:15, גמר אליפות העולם בכדוריד לנשים
בסוף השבוע הקרוב, טורניר ארוך של אליפות העולם בכדוריד לנשים יגיע לסיומו עם משחקי חצי הגמר והגמר. האולם בהרנינג, דנמרק, צפוי להיות מלא כשכל הצופים ירצו לראות מי תהיה אלופת העולם ותזכה בכרטיס היוקרתי לטורניר האולימפי בריו.
חצי הגמר הראשון יפגיש בין נבחרות הולנד ופולין. שתי הנבחרות הן נבחרות מנוסות, אבל לפולין יש היכרות הרבה יותר רחבה עם המעמד. פולין היא נבחרת שלרוב מגיעה לרבע הגמר ומודחת, אבל לפני שנתיים היא רשמה היסטוריה כשהעפילה לראשונה לחצי הגמר. מנגד, הישג השיא של ההולנדיות היה המקום ה-5 באליפות העולם של 2005. כעת לשתי הנבחרות יש הזדמנות היסטורית להעפיל לראשונה בתולדותיהן לגמר אליפות העולם ולהיות מרחק נגיעה מהופעה ראשונה בטורניר האולימפי. השחקניות הבולטות בנבחרת הולנד הן לאורה ואן דר היידן (אסביירג, דנמרק), לואיס אבינג (באיה מארה, רומניה) והשוערת טס וסטר (ביטגהיים, גרמניה). וסטר כרגע גם מובילה את דירוג השוערות המצטיינות בטורניר כשהיא מצליחה לעצור 46% מהזריקות אליה. בנבחרת פולין יש כמה שחקניות עם ניסיון ניכר בליגת האלופות כמו קינגה ביזדרה מאלופת אירופה בודוצ'נוסט ואיבונה ניידז'ביידז' הוותיקה מאלופת פולין, לובלין. שווה לשים לב גם לקרולינה קודלאץ', מלכת השערים של הנבחרת כל הזמנים עם 724 שערים.
בחצי הגמר השני מחכות שתי אימפריות של ממש. נורבגיה השתלטה בעשור האחרון על הכדוריד העולמי כשזכתה ב-4 אליפויות אירופה, אליפות עולם אחת ושתי מדליות זהב אולימפיות. לצד התארים נמצאים עוד מדליית כסף מאליפות אירופה ומדליות כסף וארד מאליפויות העולם, מה שהופך אותך לאחת הנבחרות הדומיננטיות בענף. לרומניות יש היכרות טובה עם חצי הגמר של אליפות העולם, כשב-2005 הן גם מצליחות להעפיל לגמר. בעוד לנורבגיה יש רק שני תארים עולמיים בכל הזמנים, לרומניה יש שלושה כאלה, אבל האחרון היה אי שם בשנת 1962. מי שמתפללות לזכייה נורבגית הן שחקניות נבחרת ספרד, שכן אם נורבגיה תזכה בכרטיס מאליפות העולם, סגנית אלופת אירופה תעלה גם כן לטורניר בריו. השמות הבכירים בנבחרת נורבגיה הן כוכבות האלופה הנצחית לארביק, נורה מרק וסאנה סולברג, כשלשנייה מביניהן יש גם שותפה מעניינת לנבחרת, השוערת סילייה סולברג, אחותה התאומה. את רומניה מובילה כריסטינה נאגו מבודוצ'נוסט, אחת הכובשות המצטיינות בטורניר עם 45 שערים, ויחד איתה כוכבות האלופה הרומנית באיה מארה, ולנטינה ארדאן-אליסיי ואדריאנה נקיטה.



יום ראשון, 15:00, פ.צ. גואה - צ'נאיין (הסופר ליגה ההודית)
עונה שנייה של הסופר ליגה ההודית מסתיימת. המוני הכוכבים והרופיז שנשפכו עד כה יתנקזו למשחק אחד מכריע במטרה לקבוע מי תהיה האלופה. אחרי הגמר הדרמטי בעונה שעברה שהעניק את התואר לאתלטיקו דה קולקטה משער שהובקע בדקה ה-95, בהחלט יש למה לצפות כאן.
אם תשאלו את האדם הפשוט מה הוא יודע על גואה הוא יספר לכם על מסיבות הטראנס בחופי העיר, אני אומר גואה - עיר של כדורגל! אחרי שבעונה שעברה רק פנדלים מנעו ממנה לעלות לגמר, פ.צ. גואה רושמת עונה מצויינת עם העפלה לפלייאוף מהמקום הראשון ועלייה חלקה למדי מחצי הגמר. לאורך השנים העיר הייתה ידועה בזכות הקבוצות המוכשרות שלה כמו ספורטינג גואה, דמפו, סלגאוקר וצ'רצ'יל בראדרס שזכו בלא מעט אליפויות, ועכשיו העיר חולמת על תואר ראשון בסופר ליגה. לא מעט שמות גדולים מובילים את הקבוצה מאחורי הקלעים כמו איש העסקים, ונוגופאל דהוט ושחקן נבחרת הודו בקריקט, ויראט קוהלי, אבל השם הבכיר הוא כמובן המאמן - זיקו הברזילאי שמוביל את הקבוצה זו העונה השנייה. בניגוד לנהוג בליגה, השמות הזרים של הקבוצה הם כמעט לא מוכרים. לצד כוכב על כמו לוסיו, שזכור מימיו הגדול בבאיירן מינכן ואינטר, נמצאים שחקנים בקנה מידה הרבה יותר צנוע כמו ג'ונתן לוקה, ילד ברזילאי בן 21 שגדל במחלקת הנוער של רומא והיום מושאל מאתלטיקו פרנאנסה, וגרגורי ארנולן, בלם ותיק בן 35 שמשחק זו העונה השנייה במועדון. מבין השחקנים המקומיים בולט במיוחד טונגקהוסיים האוקיפ, הידוע בכינוי סמבוי, שזכה בתואר מלך השערים ההודי בליגה המקומית.
לפני שנה בדיוק צ'נאיין הייתה באותו המקום. הקבוצה הגיעה עד לגמר הליגה וכאמור רק שער בתוספת הזמן הצליח למנוע ממנה את התואר. את העונה הסדירה היא סיימה במקום השלישי בלבד, אבל בחצי הגמר ניתנה לה ההזדמנות לנקום כשניצחה את אתלטיקו דה קולקטה 2:4 בסיכום שני המשחקים. גם מאחורי צ'נאיין עומד צוות מעניין: ויטה דאני, איש עסקים מקומי, אבישק בצ'אן, שחקן בוליווד ובנו של אמיטאב בצ'אן, וכוכב נבחרת הודו בקריקט, מהאנדרה סינג דוני. מרקו מטראצי המשיך לעונה נוספת כמאמן-שחקן במועדון, אבל לצידו יש כמה שחקנים שעושים עבודה לא פחות טובה ממנו. מבין השחקנים הזרים ניתן לציין את אלאנו, שהגיע לקבוצה בהשאלה מסאנטוס, סטיבן מנדוסה, קולומביאני בן 23 ומלך שערי הליגה העונה עם 12 כיבושים, ומיודענו אפולה אדל, שבעונה שעברה נתן את הופעת חייו בגמר במדי אתלטיקו דה קולקטה. ז'ז'ה לאלפקלואה מגיע על תקן אחד השחקנים ההודיים המובילים אחרי שהצליח להוביל את מוהון בגאן לאליפוות הודו.



יום שני, 22:00, בודוצ'נוסט - הכוכב האדום בלגרד (הליגה האדריאטית)
קחו את כל החום והלהט הבלקני ותדחפו אותו לתוך אולם כדורסל מיוזע. ברוכים הבאים למשחק העונה בליגה האדריאטית, כשבודוצ'נוסט ממונטנגרו תארח את הכוכב האדום בלגרד. כל מה שמבדיל בין הקבוצות זה ניצחון אחד לטובת המונטנגרים, אבל במפגש הראשון ביניהן העונה ניצחה דווקא הכוכב האדום, 62:83.
בודוצ'נוסט היא אחת הקבוצות הבכירות במפעל, אבל מעולם היא לא הצליחה לזכות בתואר. יותר מזה, שלוש פעמים היא הגיעה לחצי הגמר ומעולם לא עברה אותו. אם בכשלונות עסקינן, אז בודוצ'נוסט גם סיימה את דרכה ביורוקאפ השבוע, וכך נשארו המונטנגרים עם ניסיון לזכות לראשונה בליגה האדריאטית ולזכות בפעם העשירית ברציפות בליגה המקומית (למי ששואל, ב-4 השנים האחרונות היא הפסידה 3 משחקי ליגה מתוך 61). מאמן הקבוצה, לוקה פאביצ'ביץ', היה חלק מהסגל ההיסטורי של יוגופלסטיקה ספליט בסוף שנות ה-80 ואפילו העביר שתי עונות בנהריה. השחקנים המובילים של בודוצ'נוסט הם טאדיה דראגיצ'ביץ', הקלע המצטיין של הקבוצה העונה באדריאטית, מיודענו אלכס מאריץ', שמאז שעזב את מכבי תל אביב הספיק לנדוד גם לקבוצות בכירות כמו גלאטסראיי וגם לקבוצה כמו פטרוכימי בנדאר אימאם האיראנית, וכמובן עומאר קוק, המתאזרח שרשם רק בעונה שעברה את עונת הבכורה שלו בקבוצה ממונטנגרו.
אחרי שנים של המתנה בהן ראתה את יריבתה העירונית פרטיזן זוכה בעוד תארים, הכוכב האדום בלגרד הצליחה בעונה שעברה לזכות לראשונה בליגה האדריאטית. ניצחון 1:3 בסדרת הגמר מול צדביטה העניק להם תואר וכרטיס ליורוליג. הכוכב האדום מגיעים אחרי ניצחון ענק 76:85 מול באיירן מינכן, תוצאה שהבטיחה להם מקום בטופ 16. המאמן דיאן ראדוניץ' הוא מונטנגרי שמלבד הישגיו כמאמן עם יריבתו בשני ועם נבחרת מונטנגרו הצליח גם לזכות בשלוש אליפויות יוגוסלביה בסוף שנות ה-90 עם הקבוצה הבכירה של מונטנגרו. גל מקל פתח את העונה בקבוצה אבל לא הצליח באמת להשאיר שם חותם, לעומת זאת מי שכן הם מייק זירבס, הגרמני שהיה אחד השחקנים הבולטים בעונה שעברה בקבוצה, קווינסי מילר, שאחרי 3 עונות לא מוצלחות ב-NBA נותן עונת בכורה טובה מאוד באירופה, ומרקו סימונוביץ', ששיחק לפני כמה עונות בבודוצ'נוסט ועכשיו מככב בסרביה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (57)

אחרי שבוע שלם של סופגניות, הגוף מרגיש כבד, העיניים נעצמות, וכל מה שיכול להעיר אותנו זה כדורגל. הטור השבועי נותן לכם הצצה לשלושה משחקי גמר שיתקיימו בסוף השבוע, מאני טיים במלוא מובן המילה. הצצה קטנה למה שקורה בכדורגל הקמבודי, הנבחרות האפריקאיות שמתכוננות לאולימפיאדה בריו ואיך אפשר בלי קצב לטיני מגמר האפרטורה במקסיקו?



יום שבת, 13:00, פנום פן קראון - נאגה וורלד (הליגה הקמבודית)
את הטיול השבועי שלנו אנחנו פותחים במסע הרחק הרחק אל המזרח ואל יעד לא שגרתי בעולם הכדורגל, קמבודיה. המדינה הדרום-מזרח אסיאתית לא ידועה כאומת כדורגל מפותחת במיוחד, אבל הליגה שלה מושכת לא מעט עניין כשהיא מגיעה אל משחק הגמר. במשחק הראשון, נאגה וורלד ניצחו 0:2.
פנום פן קראון היא האלופה המכהנת של הליגה הקמבודית והיא שואפת לשמור על התואר. יש לה בארון 5 תארי אליפות, יותר מכל קבוצה אחרת. עוד דבר שמייחד אותה בהשוואה לקבוצות האחרות זה העובדה שיש לה מאמן אירופאי, סאם שוויינגרובר השוויצרי, שהגיע לדרום-מזרח אסיה במסגרת עבודותיו בפיפ"א ובהתאחדות הכדורגל האסיאתית. בשנים האחרונות שוויינגרובר שותף לפרוייקט נוסף בקמבודיה שנקרא SALT (ראשי תיבות של Sport and Leadership Training) שמסייע לילדים במצוקה דרך הכדורגל. הקבוצה סיימה במקום השני בליגה הסדירה עם אחת ההתקפות הטובות ביותר, 76 שערים ב-22 משחקי ליגה (כמעט 4 שערים למשחק), כשאת רוב השערים כובשים שני שחקנים זרים מאפריקה - ג'ורג' ביסאן, ניגרי בן 23 שמשחק כבר 3 שנים במועדון ו-5 שנים בקמבודיה, ושיין בויסן, דרום אפריקאי בן 26 ששיחק בעונה שעברה בליגה המחוזית בתאילנד.
מרגע שנגמרה העונה הסדירה, נאגה וורלד היא הפתעה בפני עצמה. היא עלתה מהמקום הרביעי בזכות הפרש שערים עדיף על פני קבוצה בעלת שם ביזארי, "משרד ההגנה הלאומי". בחצי הגמר היא הדיחה את הקבוצה שסיימה במקום הראשון בליגה, בואונג קט אנגקור, קבוצה שהפסידה רק פעם אחת בעונה הסדירה. המאמן מכיר טוב את המועדון, מאס צ'אנה שיחק במועדון מגיל נערים ועד לפרישה שלו לפני 3 שנים. כיום בגיל 35, אחרי תקופה קצרה כעוזר מאמן נבחרת קמבודיה, הוא רוצה להיות שותף לאליפות השלישית של קבוצת נעוריו. מי שינסו להשלים את המשימה בגומלין הם היפני בן ה-37 מסאהירו פוקסאווה, שברזומה שלו יש גם תקופות בארה"ב, סינגפור, תאילנד והונג קונג, והשחקן המקומי קוץ' סוקומפאק, שרשם 43 הופעות במדי הנבחרת הלאומית.



יום שבת, 21:00, ניגריה - אלג'יריה (אליפות אפריקה עד גיל 23)
כחצי שנה לפני הטורניר האולימפי בריו, 8 נבחרות צעירות מאפריקה התכנסו בסנגל כדי להכריע מי יהיו 3 הנבחרות שיזכו בכרטיס הטיסה היוקרתי. בהצגה המוקדמת בשבת, סנגל ודרום אפריקה יתמודדו על הכרטיס השלישי, כשלאחר מכן יעלו ניגריה ואלג'יריה, שכבר חושבות על ברזיל, ויאבקו על התואר המכובד "אלופי אפריקה".
ניגריה היא מעצמה אולימפית בכל קנה מידה. הטורניר בריו יהיו השביעי שלה, מה שהופך אותה לנבחרת השנייה באפריקה מבחינת כמות הופעות (רק למצרים יש יותר, 11). ניגריה הייתה הנבחרת האפריקאית הראשונה שזכתה בזהב האולימפי, אחרי שניצחה ב-1996 את ארגנטינה 2:3, עם סגל שכלל את נווקאנו קאנו, סלסטין בבייארו, דניאל אמוקאצ'י ועוד כוכבים רבים וטובים. מי שמאמן בשנים האחרונות את נבחרת ניגריה הוא סמסון סיאסיה, שהיה מהשחקנים הבוטים של נבחרתו במונדיאל 1994 וזכור לנו גם מהגיחה הקצרה שלו לצפרירים חולון לקראת סוף הקריירה. הסגל הניגרי מבוסס ברובו על שחקנים מהליגה המקומית, כשהמובילים הם אטבו אוגנקארו מווארי וולבס ואדודווה סגון טופה מנאת' בויז. עוד שחקן שאסור לפספס הוא טאיוו אווניי, ילד בן 18 שמושאל מליברפול ל-FSV פרנקפורט.
הפריחה של הכדורגל האלג'יראי בשנים האחרונות לא מדלגת על הנבחרת הצעירה. לאלג'יריה הייתה עד היום הופעה אחת בלבד באולימפיאדה, אי שם במשחקים המפוקפקים של מוסקבה 1980. לפני שנתיים מינו באלג'יריה מאמן חדש לנבחרת, פייר-אנדרה שורמן השוויצרי, שבמשך 9 שנים היה חלק מצוות האימון של הנבחרות הצעירות בשוויץ והיה שותף להישגים גדולים כמו הזכייה של נבחרת הנערים עד גיל 17 באליפות אירופה ב-2002. אחד מהדברים שמסמלים את השינוי שעובר הכדורגל באלג'יריה זה כמות השחקנים המקומיים שמשותפים בנבחרת. בעוד שהנבחרת הבוגרת מבוססת על בני המהגרים שהגיעו לצרפת, היום יותר ויותר שחקנים ילידי אלג'יריה הופכים לשחקנים מובילים. ביניהם ניתן לציין את זינדין פרהאט ואוסמה דרפאלו, שהיו בין השחקנים שהובילו את USM אלג'יר לגמר ליגת האלופות האפריקאית, ועבדלקאדר סאלחי, שוער היריבה העירונית MC אלג'יר.



יום שני, 4:30, UNAM פומאס - UANL טיגרס (הליגה המקסיקנית)
במקסיקו מתכוננים לקראת הענקת התואר הראשונה העונה עם בוא גמר האפרטורה. בלילה בין חמישי לשישי נפגשו פומאס וטיגרס למשחק הראשון, וטיגרס היו אלו שניצלו את יתרון הביתיות כדי להגיע עם יתרון מבטיח של 0:3 לגומלין.
פומאס רשמה חצי עונה מצויינת והיא לא רוצה לסיים אותה עם טעם חמוץ. את העונה הסדירה סיימו פומאס במקום הראשון, אבל הפלייאוף שלהם גרם להרבה דפיקות לב לאוהדים. במשחק הראשון ברבע הגמר מול וראקרוז הם הפסידו 1:0, אבל בגומלין הם הצליחו לנצח באותה תוצאה, מה שגרם לכך שהם עולים בזכות הדירוג הגבוה יותר. גם בחצי הגמר מול אמריקה לא הלך להם קל - למרות שהם הגיעו עם יתרון 0:3, אמריקה כבר הובילה 0:2 בגומלין ורק שער מצמק בדקה ה-84 הוריד במעט את מפלס דפיקות הלב (המשחק עצמו הסתיים ב-1:3 לאמריקה). מאמן הקבוצה, גיז'רמו ואסקז, הוביל את פומאס בעברו לאליפות אחת בקלאוסורה של 2011, ועכשיו הוא חולם על אליפות שמינית שתקבע את מעמד המועדון עוד יותר בצמרת הכדורגל המקסיקני. שני שחקנים שאסור לפספס בפומאס הם חאבייר קורטס, שמשחק במועדון מאז 2008 והיה חלק מהנבחרת האולימפית שזכתה בזהב בלונדון ב-2012, ופידל מרטינז, שמלבד היותו מלך הבישולים של הליגה העונה, הוא גם מהמובילים של המסע המופלא של נבחרת אקוודור במוקדמות המונדיאל עד כה. בירכתי הסגל, בלי יותר מדי הופעות, ניתן למצוא גם את דנטה לופז, הזכור מימיו במכבי חיפה.
בטיגרס קרה דבר מאוד מעניין בעונה האחרונה. באפרטורה של 2014/5 היא הצליחה להגיע עד לגמר, שם איבדה יתרון 1:0 בדרך להפסד מול קלוב אמריקה. את החצי השני של העונה היא סיימה במקום הראשון, אבל הודחה כבר ברבע הגמר מול סאנטוס לאגונה. האפרטורה הנוכחית הסתיימה עם מקום חמישי בלבד, כשלאחריו הגיעו ניצחונות על צ'יאפאס ברבע הגמר וטולוקה בחצי הגמר. במקביל התמודדה טיגרס בגבורה גם בגביע הליברטאדורס, כשהמסע של נקטע רק בהפסד בגמר מול ריבר פלייט. גם לטיגרס יש מאמן שכבר הוביל אותה לאליפות אחת, ריקארדו פרטי, שבקיץ האחרון בילה במשך מספר חודשים כמאמן זמני של נבחרת מקסיקו, קדנציה שהסתכמה בהעפלה לגביע הקונפדרציות בעוד שנתיים. כשמסתכלים על הסגל רואים שני שמות גדולים במיוחד - חאבייר אקינו, הכשרון בן ה-25 שהחליט לחזור למקסיקו אחרי תקופה קצרה בספרד, ואנדרה-פייר ז'יניאק, שחקן נבחרת צרפת לשעבר שקורע רשתות בליגה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (56)

בסוף שבוע קריר רק כדורגל יכול לחמם אותנו. הפעם סידרנו לכם גם מסעות קצרים שלא ידרשו מכם להתעורר באמצע הלילה. צמרות צפופות זה שם המשחק והם יגיעו הפעם ממלטה, גאורגיה ועיראק. אז זה הזמן להכין איזה כוס תה, להתרווח וליהנות.



יום שבת, 17:00, פ.צ. ולטה - בירקירקרה (הליגה המלטזית)
האי הקטן והחביב מייצר לנו את אחת הליגות ההזויות ביותר בעולם, כזו שגם קברניטי ההתאחדות לכדורגל לא היו חושבים על שיטה כל כך יצירתית. הליגה במלטה משוחקת בשיטה של שני סיבובים, כשלאחריהם מתקיים סיבוב שלישי, בלי פלייאוף עליון ותחתון, אבל עם קיזוז. בתוך כל הבלאגן הזה, שתיים מהקבוצות הבכירות של מלטה, פ.צ. ולטה ובירקירקרה, ישחקו ראש בראש כדי לנסות לפתוח פער (עד שהוא יצומצם בחצי).
לפ.צ. ולטה יש היסטוריה מפוארת של 22 אליפויות ו-13 גביעים. מדי פעם הם נקלעים לחוויות ביזאריות, כמו תפקיד הבכורה של ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי, אבל בסך הכל מדובר באחת הקבוצות היציבות בצמרת הכדורגל במלטה. בינתיים הם במקום הראשון עם 28 נקודות, בדיוק כמו היברניאנס האלופה המכהנת, וכל נקודה עבורם היא חשובה לקראת המירוץ הצמוד בסיבוב השלישי. מאמן הקבוצה, פול זאמיט, אימן אותה כבר בין 2005-2009 ואפילו זכה איתה באליפות אחת, אבל אז החליט לעזוב לטובת בירקירקרה, איתה אגב זכה בשתי אליפויות. כמו קבוצה מלטזית טובה, הסגל של פ.צ. ולטה מתחלק בין זרים בינוניים לשחקנים מקומיים בכירים. מבין הזרים ניתן לציין את חואן קרוס חיל הארגנטינאי, שפסגת הקריירה שלו היא זכייה בליגה הקפריסאית השנייה לפני 6 שנים, ונז'ונג פריסו הקמרוני, שטייל גם בבולגריה וברומניה לפני שחזר לקדנציה שנייה בליגה המלטזית. מקרב המלטזים שווה לדבר על רודריק בריפה, מגן נבחרת מלטה שרשם 81 הופעות בנבחרת, ולוולין קרמונה, חלוץ בן 20 שצפוי להיות אחד השחקנים המשמעותיים בנבחרת הלאומית בשנים הקרובות.
בירקירקרה התחילה לתפוס תאוצה רק בשני העשורים האחרונים. מאז 1997 היא מסיימת מדי שנה במקומות הגבוהים ומצליחה לזכות בכרטיסים למפעלים האירופיים. את התואר הראשון שלה אי פעם היא רשמה עם זכייה באליפות בשנת 2000 ומאז ארון הגביעים שלה הלך והתמלא והוא כולל היום 4 אליפויות ו-5 גביעים. השנה בירקירקרה רשמה הישג חסר תקדים כשפגשה בסיבוב המוקדם השני של הליגה האירופית את ווסטהאם, הפסידה בקושי 1:0 בלונדון, הובילה 0:1 בגומלין וגררה את היריבה שלה לפנדלים, שגם בהם האנגלים ניצחו בקושי. בינתיים בליגה הם במקום השלישי, אבל הם במרחק 2 נקודות מפ.צ. ולטה. לקבוצה יש מאמן איטלקי, ג'ובאני טדסקו, שזכור כשחקן פרוג'יה בסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום. עם מאמן איטלקי מגיע גם שחקן חיזוק איטלקי, ובמקרה שלנו מדובר בפבריציו מיקולי בן ה-36, שאפילו שיחק כמה עונות עם טדסקו בפאלרמו. מלבד מיקולי, בסגל נמצאים גם ויטו פלוט, שחקן סלובני ששיחק בעברו בבלגיה ובבונדסליגה השנייה, ג'סטין האבר, שוער נבחרת מלטה, והקפטן פול פנץ', שמשחק בקבוצה מאז 2007.



יום ראשון, 12:00, דינאמו טביליסי - סיוני בולניסי (הליגה הגאורגית)
הליגה הגיאורגית מזמנה הפסיקה להיות המונופול הבלעדי של דינאמו טביליסי ובשנים האחרונות קבוצות רבות מצליחות לשבור את שלטון היחיד שלה. השבוע, דינאמו טביליסי תארח את אחת הקבוצות שמאיימות עליה, סיוני בולניסי, למשחק שמבטיח די הרבה.
דינאמו טביליסי הייתה מאז ומעולם הקבוצה הגדולה ביותר של הכדורגל בגאורגיה. עוד לפני פירוק ברית המועצות זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים סובייטיים, ובשיאה גם זכתה בגביע המחזיקות ב-1981. בימיה הראשונים של גאורגיה העצמאית דינאמו טביליסי שלטה ללא עוררין בליגה עם 10 אליפויות רצופות, אך עם השנים הפערים הצטמצמו והיא זכתה רק ב-5 אליפויות במהלך 16 העונות הבאות. את העונה הנוכחית דינאמו טביליסי פתחה עם מאזן נפלא של 34 נקודות מתוך 39 אפשריות והיא מדורגת במקום הראשון בליגה. למאמן, ג'יה גגוצ'אדזה יש כבר תואר אחד מהעונה שעברה בדינאמו טביליסי לאחר שזכה בגביע הגאורגי. בסגל ניתן למצוא שלושה שחקנים צעירים שתופסים מקום חשוב בהרכב ואולי יהיו דור העתיד של הכדורגל הגאורגי. אלו הם הקשר בן ה-23 ג'אבה ז'יגאורי, שכבש 8 שערים העונה, החלוץ בן ה-22 גיאורגי קביליטאיה, שכבש 10 שערים העונה וחזר אחרי כמה עונות בגיור ההונגרית, והקשר בן ה-19 אוטאר קיטיישווילי, שמוקדם יותר השנה רשם גם הופעות בכורה בנבחרת האולימפית.
סיוני בולניסי מנסה לתפוס תאוצה, למרות שמדי פעם מדובר בקבוצה לא יציבה. בשנת 2014 היא סיימה במקום השלישי בליגה, אבל בעונה שקדמה לה ועונה שלאחריה היא שרדה בקושי בליגה הבכירה. העונה היא מנסה להתייצב שוב בחלק העליון של הליגה, כשהיא נמצאת במקום השלישי, מרחק 5 נקודות מדינאמו טביליסי ועם חלומות ריאליים במיוחד על מקום באירופה. מאמן הקבוצה, ואלרי קילאסוניה, היה במשך שנים חלק מצוות האימון של מטאלורגי רוסטאבי ואחרי שהוא יצא מהחממה במועדון הוא חולם על הישגים גם כמאמן ראשי. אם בדינאמו טביליסי דיברנו על שחקני העתיד הגאורגיים, בסיוני רואים לא מעט שמות מן העבר. המגן בן ה-36 דאביט סבאנידזה, שלמעט גיחה קצרה לאזרבייג'ן משחק בקבוצה ברצף מאז 2005, והחלוץ בן ה-32 דימיטרי טטנאשווילי, שסיים עם קבוצותיו ב-4 מתוך 5 העונות האחרונות במקום השני, הם השחקנים הבולטים. למרות זאת, יש גם שחקנים צעירים שרוצים להוביל את קבוצת נעוריהם קדימה, כמו וילי איסיאני בן ה-24, שכבש 7 שערי ליגה העונה.



יום שני, 13:00, נאפט אל-ווסאט - אל זאורע (הליגה העיראקית)
בתוך כל הבלאגן והאנרכיה בעיראק, מנסים להמשיך ולקיים ליגת כדורגל סדירה. הליגה מתקיימת בצורה קצת שונה: כש-20 הקבוצות חולקו לשני בתים, 4 קבוצות יעלו מכל בית לשלב בתים שני, שלאחריו יתקיים הגמר הגדול. נאפט אל-ווסט ואל זאורע הן שתי הקבוצות המובילות של בית א' ושתיהן פייבוריטיות לזכייה בתואר.
קבוצת נאפט אל-ווסאט היא אחת הקבוצות העולות בכדורגל העיראקי. היא הוקמה רק ב-2008 ובעונה שעברה היא רשמה את עונת הבכורה שלה בליגה הראשונה. כל זה לא הפריע לה להגיע עד לגמר הליגה ולנצח את אל-קווה אל-ג'אוויה בפנדלים, בדרך לאליפות היסטורית. מהשם שלה ניתן להבין מאיפה מגיע הכסף, חברת הנפט של מרכז עיראק, אחת משלוש חברות הנפט הממשלתיות במדינה. כרגע היא נמצאת במקום השני בבית א' עם 19 נקודות ונראה שהיא בדרך לעלות לסיבוב הבא. האליפות סידרה למאמן עבדל גאני שהאד את משרת האימון של הנבחרת האולימפית, ונאפט הביאה מאמן חדש - חאמזה אלג'מאל המצרי, שאת רוב הקריירה שלו העביר בקבוצות בינוניות במזרח התיכון או בליגת המשנה בארצו. כיאה לכסף הגדול, לנאפט יש כמה שמות גדולים מנבחרת עיראק כמו השוער הוותיק נור סאברי, מגיבורי הזכיה בגביע אסיה ב-2007, ומוסטפא נאדים, שהגיע במהלך הפגרה מאירביל, לצד שחקנים מנבחרות לאומיות אחרות כמו מוחמד גדאר, שחקן נבחרת לבנון, ועלא אלשבלי, שחקן נבחרת סוריה, מובילים את הקבוצה. שם מעניין נוסף הוא האלכורד מולה מוחמד, ששיחק יחד עם אחיו הצעיר, הוואר, בנבחרת עיראק, אבל יש לו ברזומה הופעות גם בנבחרת כורדיסטן במספר טורנירים לנבחרות לא מוכרות.
אל זאורע היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל העיראקי. הרבה לפני שנאפט אל-ווסאט עשתה את זה, אל זאורע זכתה באליפות כבר בעונה הראשונה שלה בליגה הבכירה, אי שם ב-1976, ומאז זכתה שוב ושוב בתואר. בארון שלה יש 12 אליפויות, מה שהופך אותה לקבוצה המעוטרת ביותר בליגה. בעונה נוכחית, אל זאורע מדורגת בראש בית א' עם 20 נקודות, והיא מקווה לשמור על המומנטום גם בשלב הבא. המאמן שלה, באסם קאסים, כבר היה מעורב באירועים היסטוריים כמו היותו חלק מהסגל של נבחרת עיראק במונדיאל היחיד שלה ב-1986 וכמאמן הוביל את דוחוק לאליפות היסטורית ב-2010. שני שחקנים בולטים שאסור לפספס בקבוצה הם מוהנד קראר, מלך שערי הקבוצה העונה עם 7 שערים, ועלא עבדל-זהרה, שרשם בקריירה שלו 87 הופעות בנבחרת עיראק וטייל ברחבי העולם הערבי עם קדנציות בירדן, איראן, קטאר ואפילו סודאן.