קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (51)

מדור סוף השבוע הפעם לוקח אתכם לטיול סוף. נהיה עם גמר גביע ה-AFC, המפעל המשני של אסיה, מחזור סיום צמוד במיוחד בשבדיה ונבקר שתי קבוצות שחולמות על אליפות היסטורית בדרום אפריקה.



יום שבת, 14:00, איסטיקלול - ג'והור דארול טאזים (גביע ה-AFC)
סופי השבוע הבאים עלינו לטובה מביאים איתם את סיום הגביעים היבשתיים לשנה הקלנדרית. בסוף השבוע אנחנו נהיה עם גמר גביע ה-AFC בין איסטיקלול (טג'יקיסטן) וג'והור דארול טאזים (מלזיה) שמביא מאחוריו לא מעט סיפורים הזויים.
פורמט המפעלים היבשתיים באסיה די מזכיר את מה שקורה בכדורסל האירופאי - הליגות הגדולות בעלות האמצעים והקהל שולחות את הקבוצות שלהן לליגת האלופות, בעוד שהליגות החלשות יותר מסתפקות בגביע ה-AFC המשני. כך יוצא מצב ששתי הפיינליסטיות מגיעות לגמר אחרי מפגשים מול קבוצות ממעצמות כדורגל כמו סינגפור, טורקמניסטן, בורמה וסוריה. הסיפור המעניין באמת קרה לשתיהן בחצי גמר המפעל. ג'והור דארול טאזים הפסידה 3:1 מול אל-קאדסיה מכווית ויום למחרת גם איסטיקלול הושפלה 4:0 מול קבוצת אל-כווית. שתי הקבוצות כבר הריחו את ההדחה שלהן מהמפעל, אבל אז הגיעה החלטה אחת של פיפ"א ששינתה את הכל. בשל מעורבות ממשלתית בהתאחדות הכדורגל הכוויתית, החליטה פיפ"א להשעות את ההתאחדות מפעילות ובעקבות כך גם שתי הקבוצות מהמדינה נפסלו. איסטיקלול וג'והור דארול טאזים זכו מההפקר ועכשיו הן בגמר.
שתי הקבוצות מגיעות ממדינות כמעט נטולות הישגים. ג'והור דארול טאזים היא הראשונה ממלזיה שמגיעה לגמר כלשהו מאז שסלאנגור הפסידה ב-1967 להפועל תל אביב בגמר אליפות אסיה למועדונים. מאידך לטג'יקיסטן מימי גביע הנשיא, שהיה מפעל שיועד לקבוצות מהליגות החלשות ביותר של היבשת. רגאר טד-אז זכתה ב-3 גביעים ואיסטיקלול זכתה בתואר נוסף ב-2012 לאחר ניצחון על שבאב אל עמארי הפלסטינית. עם כוכבים מקומיים כמו מאנוצ'חר דז'אלילוב מאיסטיקלול ומוהד סאפיק ראחים מג'והור, שתיהן מקוות לעשות היסטוריה קטנה ולהביא תואר למועדון.



יום שבת, 14:00, מחזור סיום בליגה השבדית
למי שמעוניין בכדורגל ממקום קצת יותר מתקדם מאשר טג'יקיסטן, אנחנו נצפין כל הדרך לשבדיה לקראת מחזור נעילה משוגע. המוקד הגדול יהיה בשלושה משחקים שיקבעו מי תהיה אלופת שבדיה ומי השתיים שיסתפקו בכרטיס לליגה האירופית. האלופה השבדית מאלמה נותרה מאחור, כשנורשופינג במקום הראשון עם 63 נקודות, גטבורג אחריה עם 62 וא.י.ק סולנה במקום השלישי עם 60.
נורשופינג מגיעה מהפסגה וחולמת על תואר ראשון מאז 1992. לקבוצה יש את ההתתקפה הטובה ביותר בליגה הודות לאמיר קויוביץ', שבדי ממוצא מונטנגרי, שהוא גם מלך שערי הליגה עם 20 כיבושים. כדי לזכות בתואר, נורשופינג זכתה למשחק הקשה מכולן, משחק חוץ מול מאלמה. שם נוסף בקבוצה ששווה לשים עליו עין הוא לינוס ואלקוויסט, מגיבורי הנבחרת עד גיל 17 שסיימה במקום השלישי בגביע העולם ב-2013.
המדורגת 2, גטבורג, תחכה בפינה לכל מעידה של נורשופינג. האליפות האחרונה שלהם הייתה ב-2007. למאמן שלה, יורגן לנארטסון, יש ניסיון עבר באליפויות מפתיעות כשזכה עם אלפסבורג באליפות ב-2012. מי שינסה למנוע מעידה במשחק הבית מול קלמאר הוא יון אלבוגה, שוער הקבוצה, שספג 20 שערים בלבד והוא בדרך לתואר השוער הטוב ביותר בליגה העונה.
א.י.ק סולנה נותרת במקום השלישי, כשהיא חולמת על מעידה כפולה של נורשופינג וגטבורג בשילוב עם ניצחון שלה, בדרך לאליפות ראשונה מאז 2009. א.י.ק תתארח אצל ארברו, כשבין כוכבים ניתן למצוא את הנוק גויטום הוותיק, את דיקסון אטוהו שעזב את אנגליה, את הכישרון הגנאי הצעיר אבנעזר אופורי ואת סטפן אישיזאקי שחזר למועדון נעוריו אחרי 11 שנים.



יום שבת, 20:15, בידווסט ויטס - בלומפונטיין סלטיק (הליגה הדרום אפריקאית)
הליגה בדרום אפריקה יצאה לדרך לפני מספר שבועות ובינתיים מתפתחת צמרת משוגעת כשרק 2 נקוודת מפרידות בין המקום הראשון לשביעי. כשהעניינים מתחילים להתחמם וכל תוצאה יכולה להכריע, בידווסט ויטס ובלומפונטיין סלטיק נפגשות, מתוך תקווה שניצחון בשבת יעזור להן במירוץ לקראת אליפות ראשונה אי פעם.
לבידווסט ויטס אתם יכולים לקרוא "הבחורים המבריקים". מקור הכינוי נעוץ בעובדה שהקבוצה הוקמה על ידי סטודנטים מאוניברסיטת ויטס ביוהאנסבורג לפני כ-90 שנים. למרות שמאחוריה כמה עשורים של כדורגל, היא מעולם לא הייתה קבוצת צמרת בכירה. את העונה היא פותחת מצויין עם 16 נקודות מתוך 21, מה שמציב אותה במקום הראשון עם חלומות קלים לעבר האליפות ההיסטורית. המאמן, גאווין האנט, אחראי לתור הזהב של קבוצת סופרספורט יונייטד שזכתה בשלוש אליפויות דרום אפריקה רצופות. מי שבולט במיוחד בסגל הוא הקשר דיין קלייט, שהיה חלק מאותה סופרספורט יונייטד, אבל הוסיף מיד לאחר מכן עוד שתי אליפויות רצופות עם אורלנדו פייראטס ובסך הכל חמש אליפויות רצופות. לצידו ניתן למצוא גם את הקשר סיבוסיסו וילקאזי, שכיכב באליפות אפריקה בתחילת השנה, והחלוץ הניו זילנדי כריס ברייט, שעבורו דרום אפריקה היא המדינה ה-11 בה הוא משחק.
בלומפנטיין סלטיק גם היא לא יודעת איך זה מרגיש להיות בצמרת. הישג השיא שלה בכל הזמנים הוא המקום החמישי ופתיחת העונה שלה בהחלט יכולה להיות מתאבן מצויין לעונת שיא גדולה במיוחד. כרגע היא מדורגת "רק" במקום השישי, אבל כאמור הכל צפוף ורק 2 נקודות מפרידות בינה לבין הפסגה. לקבוצה יש שני שחקנים שהגיעו לבלומפונטיין אחרי מסע ארוך ברחבי העולם. הראשון הוא הקפטן והבלם, מיודענו ביוואן פרנסמן, שאחריו שנותיו במכבי נתניה והפועל תל אביב, חזר למולדתו. השם המעניין השני הוא החלוץ האוגנדי ג'פרי מאסה. מאסה העביר לא מעט שנים בשתי הליגות הראשונות של מצרים, אבל לדרום אפריקה הוא חזר אחרי שלוש עונות ביניג'מי אדלן, קבוצה שמשחקת בליגה של צפון קפריסין.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (50)

בשעה טובה ומוצלחת, המדור חוגג את יום הולדתו ה-50. למרות נקודת הציון המרגשת, אנחנו כאן עם עוד שלושה משחקים שיעבירו לכם בצורה יפה מאוד את סוף השבוע. הפעם אנחנו נהיה בצרפת עם משחק מליגת המשנה, הדרבי ההולך ומתחמם של סידני וגם כדורגל נשים במוקד.



יום שישי, 21:00, נאנסי - בורז'-אן-ברס פרונה (הליגה הצרפתית השנייה)
הליגה השנייה בצרפת מלאה בשמות גדולים שפעם היו תפארת הליגה הראשונה. קבוצות כמו אוקזר, לאנס, סושו ואז'קסיו, כולן נלחמות בשיניים על חזרה לליגה הבכירה. השנה המשימה הרבה יותר קשה, לאחר שהוחלט לצמצמם את העליות והירידות, כשרק 2 קבוצות יעלו לליגה הבכירה במקום 3. בתוך הצמרת הצפופה, שתי קבוצות תפגשנה בשישי למשחק חשוב במירוץ, נאנסי ובורז'-אן-ברס פרונה.
נאנסי היא קבוצה עם עבר די מכובד בכדורגל הצרפתי. היא שיחקה במשך 29 עונות בליגה הראשונה, הגיעה בשיאה למקום הרביעי, זכתה בגביע הצרפתי ואפילו הגיעה לשלב 32 הגדולות בגביע אופ"א ב-2007. ב-2013 היא נפרדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה ובשתי העונות האחרונות היא נאבקת על הכרטיס חזרה מעלה. אחרי 11 מחזורים, נאנסי שוב נמצאת בצמרת כשהיא במקום השני עם 20 נקודות והפסד ליגה בודד. מי שמאמן את הקבוצה הוא אחד משחקני העבר היותר מזוהים עם המועדון, פבלו קוראה האורוגוואי, ששיחק 5 עונות בקבוצה וזו הקדנציה השנייה שלו כמאמן בנאנסי, אחרי שאימן שם כבר 9 שנים, עזב וחזר ב-2013. אחד מהשחקנים הבכירים בקבוצה הוא בנואה פדרטי הוותיק בן ה-34, שהגיע העונה ותופס מקום משמעותי בסגל. לצידו יש כמה שחקנים עתירי ניסיון בליגת המשנה כמו ז'וליאן סטו, ששיחק 6 שנים בטור, אנתוני רוביץ', שהעביר עונות יפות בלבאל, ומיקאל שרטיאן, צרפתי ששיחק בנבחרת מרוקו וחזר העונה לקבוצת נעוריו.
בורז'-אן-ברס פרונה, או בקיצור בורז', היא ההפתעה הגדולה ביותר מפתיחת העונה. עד לפני 20 שנה הקבוצה הזו בכלל שיחקה בליגות המחוזיות. בשני העשורים האחרונים היא הולכת ותופסת תאוצה, ובעונה שעברה הצליחה לרשום היסטוריה כשהעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. כרגע היא מדורגת באופן מפתיע במקום ה-4 עם 19 נקודות, רק נקודה אחרי נאנסי. מי שעומד מאחורי ההצלחה הוא הרבה דלה מאג'יורה, מאמן הקבוצה מאז 2008 שמצליח לייצב אותה במעמד המכובד הזה. השחקן המוביל של הקבוצה הוא פאפה סאנה, סנגלי בן 23, שבעונה שעברה הוביל את הקבוצה לעלייה כמושאל מניור ובמהלך הקיץ נרכש ועד כה מספק קבלות עם 8 שערים. לצד סאנה עומדים לא מעט שחקנים כמעט חסרי ניסיון במעמדים האלה, כמו ראפיק בוז'דרה, שהיה בשולי הרוטציה בעלייה של גאזלק אז'קסיו בעונה שעברה, ושחקנים כמו ג'ימי מנפרואה ולויק דאמור, שחקני נבחרת ראוניון.



יום שבת, 11:30, פ.צ. סידני - ווסטרן סידני וונדררס (הליגה האוסטרלית)
לפני שלוש שנים נפל דבר בכדורגל האוסטרלי, יש דרבי בסידני. הדרבי ההיסטורי ההוא, שהתקיים בביתה של ווסטרן סידני, אצטדיון פרמאטה הקטן, הסתיים ב-0:1 קטן לאורחים משער של אחד בשם אלסנדרו דל פיירו. מאז הפך המפגש לאחד המפגשים החמים בכדורגל האוסטרלי, כשמשחקי בית של פ.צ. סידני מצליחים למשוך כ-40 אלף צופים לאצטדיון הכדורגל הגדול של העיר. כשאנחנו במחזור השלישי בלבד, כל דבר יכול לקרות במפגש הזה.
פ.צ. סידני, סגנית אלופת אוסטרליה, רוצה לשבור בצורת ארוכה נטולת תארים. מאז שנת 2010 היא לא זכתה באליפות והזכרונות מימי דל פיירו נראים פתאום שייכים לעבר הרחוק. את העונה הנוכחית היא פותחת עם ניצחון ותיקו, והיא מקווה לרשום דרבי חמישי ברציפות ללא הפסד. מאמן הקבוצה, גרהאם ארנולד, הוא אחד השחקנים הבכירים בתולדות בכדורגל האוסטרלי והוא זכור לחובבי הכדורגל הישראלי מימי אוקיאניה העליזים בשנות ה-80. כמאמן יש לו אליפות אחת היסטורית עם סנטרל קוסט מארינרס. לפ.צ. סידני תמיד היו שמות גדולים, וגם הפעם אפשר לראות שמות שגדולים בכמה מידות על הכדורגל המקומי כמו פיליפ הולושקו הסלובקי, שמגיע אחרי 7 עונות בבשיקטאש וז'אק פאטי הסנגלי, שטייל לא מעט בצרפת ובטורקיה. אבל לא רק הם מככבים, יש גם כמה שמות מקומיים שידועים כעושי שמות בכדורגל האוסטרלי. שיין סמלץ, שנבחר במהלך הקיץ האחרון לנבחרת העשור של הליגה, ואלכס ברוסק, אחד הסקוררים הקטלניים של הקבוצה.
ווסטרן סידני וונדררס הייתה אחד הסיפורים המרגשים של הכדורגל באוסטרליה. הקבוצה התחילה בצורה צנועה לחלוטין, עם תמיכה מסיבית של האוהדים שהרגישו חוסר ייצוג בקבוצה הגדולה יותר של העיר. לאט לאט המועדון בנה את עצמו והגיע לפסגות הכי גבוהות שרק אפשר עם אליפות ב-2013 וזכייה בליגת האלופות של אסיה בעונה לאחר מכן. כפי שהקבוצה צמחה במהירות, כך היא גם התרסקה במהירות. בעונה החולפת היא סיימה במקום הלפני אחרון וגם את העונה הזו היא פותחת ברגל שמאל עם תיקו והפסד. בסגל עדיין אפשר למצוא כמה מהשחקנים שהובילו את המועדון להישגים הגדולים ביותר שלו וחולמים על שחזור שלהם כמו הבלם ניקולאי טופור-סטנלי והקשר-חלוץ מארק ברידג'. לצידם יש עוד כמה שחקנים אוסטרלים מעניינים כמו הצמד האוסטרלי-קרואטי, דריו וידושיץ' וברנדון שנטלאב.



יום שבת, 15:30, איטליה - שוויץ (מוקדמות אליפות אירופה לנשים)
בעוד שנתיים יתקיים בהולנד היורו לנשים בגרסה מורחבת, לראשונה עם 16 נבחרות, וטורניר המוקדמות יצא לדרך בחודש שעבר ומתחיל לצבור תאוצה. אחד המשחקים המרכזיים בסוף השבוע הקרוב יהיה בין איטליה לשוויץ, שתיים מהנבחרות העולות בכדורגל הנשים האירופי. כמו נבחרת הגברים, גם נבחרת הנשים נודדת בין אצטדיונים, ואת המשחק הזה היא תארח בצ'זנה.
איטליה היא חברה קבועה ביורו. יותר מזה, מאז 2001 היא מגיעה בכל פעם לרבע הגמר ומודחת. לאיטלקיות יש חלום קטן, לשחזר את הישג השיא שלהן והוא העפלה לגמר היורו, אבל קודם צריך לעלות לטורניר. אחרי שאת טורניר מוקדמות המונדיאל הן סיימו עם הדחה בפלייאוף מול הולנד, האיטלקיות פתחו את הקמפיין עם ניצחון ביתי קליל 1:6 מול גאורגיה. בפעם האחרונה שאיטליה ושוויץ נפגשו במסגרת רשמית, זה היה במוקדמות יורו 2005, אז האיטלקיות ניצחו 0:1 בבית ועשו 0:0 בחוץ, בדרך לפלייאוף והעפלה לטורניר. אנטוניו קאבריני האגדי, מי שהיה חלק בלתי נפרד מהזכייה של איטליה במונדיאל 82, הוא מי שמאמן את הנבחרת. הסגל מורכב בעיקר משחקניות של שתי הקבוצות הבכירות באיטליה כיום, ורונה וברשיה. ביניהן ניתן למצוא את מלאניה גביאדיני ושרה גאמה, מהשחקניות המובילות בליגה האיטלקית. גם שחקניות שמשחקות בגרמניה ניתן למצוא והן השוערות לאורה ג'וליאני מקלן וקטיה שרופנגר מלברקוזן, שחקנית ההגנה רפאלה מאניירי מבאיירן מינכן והחלוצה אילאריה מאורו מטורבין פוטסדאם.
נבחרת שוויץ עושה צעדים משמעותיים בהתפתחות כדורגל הנשים במדינה. השנה היא רשמה היסטוריה כשהופיעה בפעם הראשונה בטורניר בינלאומי עם הופעת בכורה במונדיאל. היא הצליחה לעלות בקושי לשמינית הגמר, שם הפסידה 1:0 קטן מול קנדה המארחת. ההישג הזה הצליח להבטיח לה מקום בפלייאוף שיתקיים בפברואר על כרטיס אחד לאולימפיאדה בריו. עכשיו השוויצרית חולמות על העפלה ראשונה ליורו. בטורניר הקודם הן סיימו הרחק מאחור בבית קשה שכלל את גרמניה וספרד, אבל כיום יש להן דור חדש של שחקניות צעירות שמכניסות דם חדש לסגל. שחקניות ותיקות כמו קרולין אבה מבאיירן מינכן ולארה דיקנמן מוולפסבורג, רואות איך לצידן מתפתח דור העתיד של הכדורגלניות במדינה כמו ראמונה באכמן בת ה-24 מרוזנגארד השבדית, שכבר רחוקה רק 7 שערים משיא הכיבושים בנבחרת של דיקנמן. ליה ולטי בת ה-21 מטורבין פוטסדאם ונואל מאריץ בת ה-19 מוולפסבורג הן שתיים מהשחקניות שרשמו הישגים גם במסגרת הנבחרות הצעירות של שוויץ ועכשיו חולמות על העתקה שלהן לנבחרת הבוגרת. כמו בנבחרת הגברים, גם לנשים יש שחקניות שנולדו בשוויץ למהגרים ממזרח אירופה, כמו אנה-מריה צרנוגורצ'ביץ' (מוצא קרואטי) ופלוריאנה איסמעילי (מוצא אלבני).

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (49)

אחרי שקמפיין היורו נגמר, החלטנו להחזיר אתכם לשגרה עם כדורגל מהעולם ועוד כל מיני דברים שיגרמו לכם לשכוח עד כמה הכדורגל הישראלי גרוע. אני אפילו מוכן להמר על זה. השבוע נבקר בליגה היפנית והשיטה המוזרה שלהם, המשחק הכי חם ואלים שיתקיים באי הבריטי וניתן קפיצה לצ'ילה עם מבט על דור העתיד של הכדורגל העולמי.



יום שבת, 8:00, סאנפרסה הירושימה - קווסאקי פרונטאלה (הליגה היפנית)
עד העונה שעברה הכדורגל היפני התנהל בשיטה פשוטה - ליגה של 18 קבוצות, כל אחת משחקת מול האחרות פעמיים ובסוף מכתירים אלופה. השנה החליטו ביפן לחלק את הליגה לשני חלקים, כמו שהיה נהוג בארגנטינה, ולאחריה לקיים פלייאוף אליפות שבו ישתתפו שתי אלופות השלבים יחד עם שלוש הקבוצות שצברו הכי הרבה ניקוד. הדבר הזה הופך את המפגש בין הירושימה לקווסאקי למפגש פסגה על המקום הראשון בחלק השני של העונה.
סאנפרסה הירושימה הצליחה לרשום כמה עונות יפות בשנים האחרונות. היא זכתה בשתי אליפויות היסטוריות ב-2012 וב-2013, הגיעה פעמיים לגמר הגביע היפני ורשמה הופעות לא רעות גם בליגת האלופות האסיאתית. החלק הראשון של הירושימה היה מרשים למדי והסתיים במקום השלישי, מרחק של 7 נקודות מהמקום הראשון, ובחלק השני היא מוליכה את הטבלה עם 28 נקודות כשנותרו 4 מחזורים לסיום. ניצחון של הירושימה יכול להבטיח לה בכל מקרה את ההשתתפות, בלי קשר למקום הראשון, מאחר והיא כנראה תסיים בין שלוש הראשונות בטבלה הכללית. היציבות במועדון מגיעה הודות למאמן האז'ימה מוריאסו, ששיחק בקבוצה במשך 14 שנים ומאמן אותה מאז 2012. השמות הבולטים במועדון הם דגלאס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 14 שערים, היסאטו סאטו, שרחוק שני שערים מלהפוך למלך שערי הליגה היפנית בכל הזמנים, והשוער טאקוטו הייאשי, שחזר בעונה שעברה לקבוצת נעוריו.
קווסאקי פרונטאלה היא קבוצה קטנה במונחים יפניים, נטולת תארים אך חולמת לנצל את השיטה החדשה כדי להגיע להישגים מרשימים. הקבוצה מראה חצי שני די מרשים עם מקום חמישי ו-23 נקודות, מרחק 5 נקודות בלבד מהירושימה המוליכה. ניצחון יכול לעזור לה גם בדירוג הכללי, שכן כרגע היא נמצאת במרחק זהה של 5 נקודות מפ.צ. טוקיו השלישית. מאמן הקבוצה יאהירו קזאמה הוא מאמן עם רזומה מועט כמאמן, כשלאחר שנים כמאמן באוניברסיטאות קיבל ב-2012 את משרת האימון הראשונה שלו בקבוצת בוגרים. מי שמוביל את הקבוצה הוא יושיטו אוקובו, מלך שערי הליגה העונה עם 21 שערים, שהיכולת שלו זיכתה אותו בשנה שעברה לזימון ראשון מזה 4 שנים לנבחרת יפן, כולל 3 הופעות במונדיאל. שחקנים נוספים ששווה לשים אליהם לב הם המגן אלסיניו ושני שחקנים צעירים שהובאו על ידי המאמן קזאמה, שוגו טאניגוצ'י ושינטארו קורומאיה, שניהם שיחקו אצלו במדי קבוצת אוניברסיטת צוקאבה.



יום שבת, 22:00, ניו זילנד - צרפת (גביע העולם בראגבי)
רק לפני 4 שנים שתי הנבחרות הללו נפגשו בגמר גביע העולם, ועכשיו אחת מהן תלך הביתה כבר ברבע הגמר. ניו זילנד, אלופת העולם והפייבוריטית הנצחית לזכות בתואר שוב, תפגוש את צרפת, סגנית אלופת העולם ומי שמשלמת ביוקר על ההפסד במשחק האחרון בבתים מול אירלנד. המשחק יתקיים באחד מהיכלי הראגבי הגדולים בעולם, אצטדיון המילניום בקארדיף.
ניו זילנד היא אומת הראגבי הטובה ביותר בעולם, ואין עוררין על כך. למרות שהיא זכתה בתואר רק פעמיים, היא עלתה לחצי גמר גביע העולם בכל אחד מהטורנירים הקודמים, למעט טורניר אחד. אותו משחק רבע גמר שבו ניו זילנד הודחה הוא זה שגם יעורר טראומות לאול בלאקס - רבע הגמר ב-2007 בו הפסידה לנבחרת צרפת באצטדיון המילניום. הבית המוקדם היה טיול קליל בפארק לניו זילנד, כשמלבד ארגנטינה ש"הקשתה" עליה, היא דילגה מעל גאורגיה, טונגה ונמיביה. השם הגדול בנבחרת הזו הוא דן קרטר, הבועט הקבוע של הנבחרת שמשחק בראסינג מטרו הצרפתית, והוא גם שחקן הראגבי בעל השכר הגבוה ביותר שעומד על 1.5 מיליון אירו לעונה. מלבדו בלטו גם ג'וליאן סבאה, אחד מעשרת כובשי הטרייז המצטיינים של ניו זילנד בכל הזמנים, ונהה מילנר-סקודר, שהגיע עם קבוצתו הוריקיינס עד לגמר הסופר ראגבי העונה.
צרפת נחשבת לנבחרת בכירה בענף, אך עדיין לא הצליחה לשים את ידה על הגביע הנכסף. שלוש פעמים הגיעה לגמר ובכל אחת מהפעמים הללו היא הפסידה, כולל פעמיים מול ניו זילנד. אחרי ניצחונות על איטליה, רומניה וקנדה, צרפת נכשלה במשחק המכריע על המקום הראשון מול אירלנד. אגב, במוטיב כמעט חוזר, כמו רבע הגמר ההוא מ-2007 וכמו רבע הגמר בשבת, גם המשחק מול אירלנד התקיים באצטדיון המילניום בקארדיף. אם יש מישהו שיכול להוביל את הנבחרת הזו קדימה, זה פרדריק מישלאק, שהיה שותף גם לשלושה גביעי אלופות רצופים עם טולון בשנים האחרונות. אפשר לראות שינוי משמעותי בסגל של הנבחרת, כשבני המהגרים הגיעו גם לראגבי שנחשב לענף "לבן". שחקנים כמו רבאח סלימאני (אלג'יריה), ווסלי פופאנה (מאלי) ואדי בן ארוס (ניגריה) מכניסים אווירה חדשה ושונה לנבחרת הצרפתית.



יום שבת, 22:00, פתיחת גביע העולם עד גיל 17
אחרי שבחודש יוני האחרון השחקנים הצעירים המוכשרים התכנסו בניו זילנד למונדיאליטו, מגיע תורם של שחקני הנוער שישחקו בצ'ילה על התואר היוקרתי. 24 נבחרות יגיעו, חלקן ממדינות כדורגל מפותחות יותר, חלקן ממדינות מפותחות פחות, אבל ירצו להראות קצת ממה שיש להם להציע.
כמובן שבראש הרשימה ניתן למצוא את הפייבוריטיות המסורתיות לכל טורניר כזה. אומות הכדורגל הגדולות כמו ברזיל, ארגנטינה, גרמניה, צרפת ואפילו אנגליה מעמידות נבחרות מוכשרות שחולמות כל אחת מהן על התואר. באותה נשימה ניתן להזכיר גם את מקסיקו וניגריה, שתי הפיינליסטיות מהטורניר הקודם, שידועות כמדינות שמוציאות המון כשרונות צעירים ויכולות להתחרות בקלות עם כל נבחרת שתעמוד מולן. גם צ'ילה המארחת תחלום לנצל את יתרון הביתיות.
ישנן גם לא מעט נבחרות שיחלמו להפתיע והן בעלות לא מעט כשרון. קרואטיה, ארה"ב ואוסטרליה הן שלוש נבחרות כאלו ששחקניהן מתאמנים באקדמיות המקומיות אבל חלקם גם נודדים הרחק מהבית ומתאמנים במחלקות הנוער מהבכירות בעולם. נבחרת כמו בלגיה תראה לעולם את פרוייקט קידום הצעירים שלה שכולנו מכירים, הונדורס וקוסטה ריקה יראו לנו שוב שיש להן מקום ברמות הגבוהות. גם נבחרות שבאופן קבוע רואים אותן לצד נבחרות גדולות כמו רוסיה, דרום קוריאה וניו זילנד רוצות לצבור ניסיון לקראת העתיד.
וכמו בכל מירוץ, גם כאן יש סוסים שיכולים להפתיע. נבחרת מאלי לדוגמה, שהגיעה לרבעי הגמר ב-1997 וב-2001, מגיעה לכאן כאלופת אפריקה, תואר מחייב שגורם לה לחשוב גבוה. גם מאסיה מגיעות שתי נבחרות מפתיעות במיוחד שמבוססות על שחקנים מקומיים. אלופת אסיה, צפון קוריאה, עברה בדרך לתואר את איראן, אוסטרליה ודרום קוריאה, כך שבהחלט אי אפשר להגיד שמדובר בנבחרת שעלתה במקרה. גם נבחרת סוריה, שמגיעה ממדינה מפורקת לחלוטין, תנסה לשמח את העם ולהראות את הכישרון שלה כפי שעשתה במפתיע עם שמינית הגמר ב-2007.

סגולה למזל

ישנה אמונה תפלה שאומרת שתלתן בעל ארבעה עלים מביא למזל. מאחר ולשחקני נבחרת ישראל בדרך כלל אין כישרון או יכולת שמספיקים כדי להעפיל לטורניר גדול, החלטתי לנסות ולהביא כמה תלתנים לכדורגל הישראלי. לצערי הרב, גם אלו שיש בהם שלושה עלים, מראים לנו פעם אחר פעם את הרעות החולות אצלנו.



עונת 2003/4 של פנאתינייקוס תחשב לעד כאחת העונות היותר גדולות שחווה המועדון. בצורת של 8 שנים בלי אליפות ו-9 שנים בלי גביע נגדעה באחת עם דאבל יוצא דופן. באותם ימים לאולימפיאקוס היו עשרה דאבלים, פנאתינייקוס זכתה בדאבל השביעי שלה. על ההישג ההוא חתום מאמן ישראלי אחד, יצחק שום, שהגיע לשם בזכות הופעה יוצאת דופן בליגת האלופות.
ההופעה של מכבי חיפה בליגת האלופות בעונת 2002/3 הייתה שונה מכל הופעה אחרת של קבוצה ישראלית בבמה הגדולה ביותר של הכדורגל האירופי. הסגל שלה היה בנוי בצורה מאוד ברורה - השחקנים הישראליים הבכירים ביותר שניתן להשיג ולצידם זרים ברמה גבוהה מאוד. החל מאותה עונה, כמעט ולא הייתה קבוצה ישראלית שהגיעה לליגת האלופות והיו לה זרים שיכלו להתמודד בצורה ראויה עם המפעל הזה. למעשה הסגל של מכבי תל אביב העונה הוא מעין תמונת ראי לסגל של מכבי חיפה אז, השחקנים הישראליים הבכירים ביותר כשהשחקנים הזרים לא מצליחים להביא ערך מוסף.
זה לא שיניב קטן היה יותר טוב מערן זהבי של ימינו, אבל הרמה הכללית של השחקנים הישראליים נשארה במקום. אל תתנו להעפלה של מכבי תל אביב להטעות אתכם, היא עדיין לא ברמה שיכולה להתמודד מול אירופה. אולי מול קפריסין כן, אבל מול קבוצה שטיפה יותר טובה ממנה מכבי תל אביב נאלמת דום, וכך היה גם במספר משחקים של הנבחרת בקמפיין הזה, כשהסגל כולו מבוסס על שחקני מכבי תל אביב.



התלתן של פנאתינייקוס כנראה העניק קצת השראה לאומוניה ניקוסיה מהאי השכן. קפריסין הייתה בית חם להרבה מאוד אנשים, אומוניה עצמה זכתה לראות שלושה שחקנים: דדי בן דיין ואוהד לויטה, שעשו סיבובים קצרים, ויובל שפונגין, ששיחק שם 3 עונות.
רבות דובר על הליגה הקפריסאית שזכתה לאט לאט להשתפר החל משנת 2004. הדבר הזה לא היה תוצר של עבודה מאומצת לשפר את הכדורגל המקומי, אלא בעיקר הודות להצטרפותה של קפריסין לאיחוד האירופי, דבר שהביא לנהירה של שחקנים זרים אל האי הקטן. אותם זרים שהגיעו הפכו את הליגה הבינונית והספק מקצוענית שלהם לליגה שהרמה בה עלתה, ולו רק ברמת המשמעת. כמה שנים לפני שהפך למאמן הנבחרת, אלי גוטמן אימן בקפריסין. כשחזר הוא סיפר שהיה בהלם מכמות האימונים שיש לקבוצות מדי יום ומהרמה הגבוהה בהם. קצת הזוי לשמוע את זה ממאמן שמגיע ממדינה שעל הנייר טובה בהרבה מקפריסין.
ה"מורשת" של הזרים הללו הוא שיפור של הכדורגל הקפריסאי. הקבוצות שפעם היו מודחות בסיבובים הראשונים באירופה מצליחות להגיע לשלבי הבתים באופן עקבי. גם קבוצה בינונית כמו אא"ק לרנקה הפכה לקבוצה בולטת בכדורגל הקפריסאי הודות לעבודה של מנהל מקצועי אחד, ג'ורדי קרויף. ועם יד על הלב - מה נשאר מהתקופה של אוסקר גרסיה כאן? מה נשאר מהתקופה של פאולו סוזה? כלום. אפילו במכבי תל אביב חלו שינויים קיצוניים עם כל החלפת מאמן והכדורגל הישראלי כולו מעדיף שלא ללמוד מאותם זרים שמבינים קצת יותר מאיתנו.



ויש את סלטיק, זו שבחרה לה תלתן בעל ארבעה עלים לסמל. כמו באומוניה, גם בסלטיק טיילו להם ישראלים. אייל ברקוביץ', שנבעט החוצה אחרי שהחמיא לריינג'רס, בירם כיאל וניר ביטון. שני האחרונים הם בעצם כל הסיפור.
בירם כיאל וניר ביטון הם שניים מהשמות הבולטים בעידן לואיס פרננדז, כל אחד מסיבותיו שלו. כיאל זכור לשלילה, במיוחד לאור ההופעה החלשה במשחק בבלומפילד מול יוון. מאז הוא הספיק להגיע לסלטיק, אפילו לענוד את סרט הקפטן במספר משחקים, והיום הוא אחד מהשחקנים הבולטים בברייטון. ניר ביטון, שהזימון הראשון שלו לנבחרת היה למסע המשחקים בדרום אמריקה ב-2010, הספיק לבלות עוד כמה שנים באשדוד לפני שעזב לסלטיק.
שניהם עברו לא מעט בכדורגל בשנים האחרונות. על כיאל אפשר להגיד שהוא עבר שיפור קל במהלך השהות שלו באירופה, אני אפילו לא אתחיל לדבר על ניר ביטון. שניהם עשו זאת דרך החלטה פשוטה שיכולה לעזור לכל שחקן ישראלי. הם העדיפו שלא להישאר בכדורגל הישראלי ולהתחיל להתמקצע באמת במקום שבו מבינים בכדורגל. הם החליטו לבחון את היכולות שלהם מול קבוצות בליגת האלופות ולא מול קבוצות ישראליות בינוניות.
בינתיים, יש את מי שמתייאש אחרי שנה אחת קשה על הספסל, יש את מי שמעדיף את הכסף הקל בלי מאמץ בקבוצות הגדולות בארץ. עצלנות? תאוות בצע? סתם שחקנים שלא רוצים להיות ספורטאים? כל אחד והסיפור שלו.



יש שיגידו שאולי כל מה שצריך זה מזל. לשם כך, האמונה אומרת שצריך לשים רק תלתן אחד והמזל הטוב יגיע. אבל אולי צריך יותר מזה, אולי צריך שלושה תלתנים - להבין שמה שהביא את יצחק שום להישגים הגדולים שלו היו זרים טובים ולא ישראלים טובים, ללמוד מהזרים שיודעים קצת יותר טוב מאיתנו, ואם אפשר אז ללמוד את זה במקומות שבהם גם יודעים כדורגל יותר טוב מאיתנו.
ועד שהשחקנים, המאמנים, התקשורת ואפילו אנחנו כאוהדים נלמד, מה שנשאר לנו זה רק לקוות שהמזל יפול בחלקנו.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (48)

הנבחרות מתכנסות בימים אלו. חלק מהן מתכוננות לאליפות היבשת, חלק מהן מתכוננות למונדיאל, אבל מה שבטוח כולן מספקות לנו כדורגל ברמה גבוהה מאוד. אז זה הזמן לראות מה מחכה לנו בסוף השבוע הקרוב (וגם קצת אחריו).



יום שישי, 19:15, פורטוגל - הונגריה (מוקדמות יורו עד גיל 21)
שתיים מהנבחרות הבולטות שיש לאירופה להציע יפגשו באחד מהמשחקים הראשונים של מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21 שתתקיים בעוד שנתיים בפולין. שתי הנבחרות מבוססות על נבחרות הנוער עד גיל 19 ששיחקו זו מול זו באליפות אירופה בשנה שעברה. דרך אגב, נבחרת שלישית שהייתה איתם בבית באותה אליפות נמצאת איתן גם כאן, וזו נבחרת ישראל.
הנבחרת עד גיל 21 של פורטוגל נמצאת במשימה משולבת. מצד אחד, היא צריכה להכשיר את דור העתיד של הכדורגל הפורטוגלי, ומצד שני, היא צריכה להשתמש באלו שעדיין יכולים לשחק במדיה כדי להכשיר אותם לקראת הטורניר האולימפי בשנה הבאה. פורטוגל הגיעה עד לגמר אליפות אירופה השנה, לראשונה מאז 1994, אך פעם נוספת נכשלה במשימתה לזכות בתואר אחרי הפסד בפנדלים לשבדיה. המאמן רוי ז'ורז'ה ממשיך לקדנציה נוספת, והמטרה שלו היה ברורה - העפלה נוספת וזכייה בתואר האירופי הנכסף. ההתקפה של פורטוגל היא החלק הקטלני בנבחרת: גונסאלו פאסיינסיה מאקדמיקה וריקארדו הורטה ממלאגה, שכיכבו גם באליפות אירופה, רואים לצידם גם את ברומה מריאל סוסיאדד, אחד משחקני דור העתיד של הכדורגל במדינה. נציין גם גונסאלו גוודש מבנפיקה, שכבש במחזור ליגת האלופות האחרון, ורובן נבש מפורטו, שמתחיל להשתלב לאט לאט בסגל, שני שחקנים בני 18 שעתידם עוד לפניהם.
בהונגריה חולמים גבוה. אמנם ההעפלה שלהם לאליפות אירופה לנוער ב-2014 הייתה כנבחרת מארחת, אבל היא הצליחה להתמודד בצורה ראויה מול יריבותיה וגם במונדיאליטו האחרון היא הגיעה עד לשמינית הגמר, שם נכנעה בהארכה לסרביה אלופת העולם. כל אלו מעוררים תאבון גדול בנבחרת שלא העפילה לאליפות אירופה עד גיל 21 מאז 1996. המאמן, רוברט קילין, מקבל את התפקיד היוקרתי אחרי תקופה קצרה כמאמן קבוצת הנוער של אולימפיאקוס. בסגל ההונגרי יש רק שלושה שחקנים שמשחקים מחוץ לארצם: שחקני ההגנה דוד פורגאץ' מפיזה וכריסטיאן תמאש מספציה והחלוץ בנצה מרבו מסיון. שחקני נוספים שאמורים להוביל את הנבחרת הם נורברט באלוג ופיטר סילבאשי מדברצן ולאסלו קינהייסלר מאקדמיית פושקאש.



יום ראשון, 19:00, ארמניה - אלבניה (מוקדמות יורו 2016)
נבחרת אלבניה נמצאת במרחק נגיעה מהיסטוריה אמיתית. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לנצח ביום ראשון ואז רחובות טיראנה יצהלו וישמחו עם עלייה ראשונה אי פעם של הנבחרת לטורניר בינלאומי. הבעיה הגדולה היא שמולה תתייצב נבחרת ארמניה והיא תנסה לעשות את זה באצטדיון הלאומי בירבאן. בהחלט לא פשוט.
אחרי שניים מהקמפיינים הטובים בתולדותיה, ארמניה לא מצליחה לשחזר את הצלחות העבר במוקדמות היורו. את מוקדמות היורו הקודם היא סיימה במקום השלישי, מרחק נגיעה מפלייאוף, ובמוקדמות המונדיאל היא הצליחה לעשות צרות לכולן כולל ניצחונות על צ'כיה ודנמרק ותיקו מול איטליה. הקמפיין הנוכחי הוא קטסטרופה מתמשכת, כשהיא לא מצליחה לנצח אפילו פעם אחת. הכישלון המתמשך גרם לברנאר שלאנדה השוויצרי להתפטר מתפקידו במרץ האחרון, ומאז ממלא את מקומו סארגיס הובספיאן, שיאן ההופעות בנבחרת עם 131 משחקים, שפרש ממשחק פעיל רק לפני 3 שנים. השמות הגדולים של הנבחרת הם כמובן הנריך מחיטריאן מבורוסיה דורטמונד ויורה מובסיסיאן מספרטק מוסקבה, אבל מלבדם לארמניה יש גם את מרקוס פיצלי המתאזרח הוותיק מאקטובה, אראס אזביליז מספרטק מוסקבה ואת גאל אדוניאן, ילד בן 20 שנולד בצרפת ובחר לייצג את ארמניה.
פתיחת הקמפיין ההזויה של אלבניה נשכחה וכעת היא רוצה להשלים את העבודה. הניצחון הטכני והמשחק המפוצץ מול סרביה עומדים לצד קמפיין יוצא דופן עם ניצחון חוץ על פורטוגל ושתי תוצאות תיקו מול דנמרק. זה הטורניר ה-23 בהיסטוריה שנבחרת אלבניה מנסה להעפיל אליו והיא תרצה לעשות הכל כדי להבטיח את המקום בצרפת. שמות כמו חמדי סליחי, אנסי אגולי ולוריק צאנה הוותיקים עדיין מסתובבים, אבל הנבחרת האלבנית עוברת שינוי גדול הודות לכמות האלבנים והקוסוברים העצומה שמשחקת היום ברחבי אירופה. מספיק שנציין את השוער של לאציו, אטריט ברישה, שנולד בקוסובו אבל הוריו נמלטו לשבדיה, ושחקנים ילידי שוויץ כמו אמיר אבראשי מפרייבורג ושקלזן גאשי מבאזל, כדי לראות את נבחרת אלבניה החדשה.



יום שלישי, 20:00, מאוריטניה - דרום סודן (מוקדמות מונדיאל 2018)
ביום רביעי האחרון העיר ג'ובה, בירת דרום סודן, לבשה חג. דרום סודן צעדה אל משחקה הראשון אי פעם במוקדמות מונדיאל ועוד במשחק ביתי. ההתרגשות הייתה כל כך גדולה, עד כדי כך שהטלוויזיה של דרום סודן אפילו פספסה את שער הבכורה. המשחק הופסק אחרי רבע שעה בגלל תנאי מזג האוויר וחודש ביום למחרת. עכשיו, אחרי שדרום סודן חילצה 1:1 במשחק הראשון היא רוצה להשלים את העבודה עם ניצחון היסטורי בחוץ.
נבחרת מאוריטניה היא אחת הנבחרות החלשות ביבשת אפריקה ולכן הם היו יכולים להיות די מרוצים מההגרלה מול דרום סודן. בחמשת הקמפיינים הקודמים שלה במוקדמות המונדיאל היא רשמה ניצחון בודד, 1:2 על זימבבוואה במוקדמות מונדיאל 2006. עם זאת, בשנים האחרונות היא רשמה התקדמות משמעותית מאוד בדירוג העולמי של פיפ"א בזכות שני ניצחונות על מאוריציוס במוקדמות גביע אפריקה האחרון. לפני כחודש, מאוריטניה רשמה הישג נוסף במוקדמות גביע אפריקה 2017 כשניצחה כנגד כל הסיכויים את דרום אפריקה באצטדיון האולימפי הקשה בנואקשוט, בירת המדינה. מאמן הנבחרת, קורנטן מרטינס הצרפתי, היה מגיבורי האליפות של אוקזר ב-1996 כשחקן וכמאמן שימש במשך שנים כעוזר מאמן בברסט. משרת האימון במאוריטניה היא הראשונה שלו כמאמן ראשי מאז שאימן את קאמפר הקטנה מהליגות הנמוכות בארצו ב-2007. הכוכב הגדול של מאוריטניה הוא עומאר נ'דיאייה, ששיחק ב-6 השנים האחרונות בצרפת ולאחרונה עבר לבז'איה מהליגה האלג'יראית. ישנם עוד שחקנים שמטיילים בצרפת בנבחרת הזו כמו דיאלו גווידילייה מנאנסי ועבדול בה מלאנס.
נבחרת דרום סודן היא עדיין נבחרת שצוברת ניסיון. רק לפני שלוש שנים היא הפכה לחברה בפיפ"א והיא סופגת במשחקיה לא מעט הפסדים. לפני חודש היא רשמה ניצחון ראשון אי פעם, במשחק ביתי מול גינאה המשוונית במוקדמות גביע אפריקה. לכן, התוצאה הנפלאה מול מאוריטניה גרמה לרבים לחגוג וכמו בכל מדינה אפריקאית שסועה, גם כאן הנבחרת הלאומית מאחדת את כולם סביב הדגל. לנבחרת יש מאמן זר, לי סאנג ז'אי, דרום קוריאני שפסגת הקריירה הבינלאומית שלו היא אימון הנבחרות הצעירות של אפגניסטן. הסגל המורחב של דרום סודן כולל שחקנים כמו לאדולה לאקו לוסארה ופריידי זיקו, שחקנים שבגלל המלחמה באזור גדלו הרחק משם ועכשיו נקראים לעזור למדינת האם שלהם. בסגל הנוכחי ניתן למצוא גם שחקנים כמו אטיר תומאס וריצ'ארד ג'סטין לאדו, ששיחקו בעברם גם בנבחרת סודן ועדיין משחקים בליגה הסודנית.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (47)

עוד שנייה זה נגמר. החגים יהיו מאחורינו וכולנו נתחיל את הדיאטה המיוחלת. עד שאנחנו נתחיל לעשות כושר, הגיע הזמן לראות קצת כדורגל והפעם אנחנו נפתח את הליגה של המיליונרים בהודו, נהיה עם משחק מהליגות הנמוכות באנגליה כמו שכולנו אוהבים, וגם דרבי ברזילאי שיגרום גם למקומיים לא לרבוץ בים.



יום שבת, 16:30, צ'נאין - אתלטיקו דה קולקטה (הסופר ליגה ההודית)
עתירת ממון והדר תצא בשבת לדרך הסופר ליגה ההודית, זו שנמשכת שלושה חודשים ומושכת אליה כוכבים גדולים במיוחד. משחק הפתיחה ישלח את האלופה המכהנת, אתלטיקו דה קולקטה, למשחק חוץ בדרום המדינה מול צ'נאין.
צ'נאין סיימה את העונה שעברה כמאוכזבת הגדולה של הליגה. אחרי שסיימה במקום הראשון בעונה הסדירה, הקבוצה הובסה 0:3 במשחק חצי הגמר הראשון מול קראלה בלאסטרס, ובגומלין הצליחה כבר להוביל 0:3 ולגרור את המשחק להארכה, אך ספגה שער מכריע בדקה ה-117. בעלי הקבוצה הם אלו שמייצגים אולי את שלושת הדרכים הטובות ביותר להתעשר בהודו: ויטה דאני, איש עסקים מצליח, אבישק בצ'אן, כוכב בוליווד ובנו של אמיטאב בצ'אן האגדי, ומאהנדרה סינג דוני, אחד משחקני הקריקט הגדולים של הודו בכל הזמנים. מי שמאמן את הקבוצה הוא אלוף העולם לשעבר מרקו מטראצי, שעליו אין צורך להכביר במילים. הכוכב הגדול של הקבוצה הוא אלאנו הברזילאי, שזכור מימיו בשחטאר דונייצק ובמנצ'סטר סיטי, ובעונה שעברה סיים כמלך השערים של הליגה עם 8 שערים (להזכירכם, העונה קצרה במיוחד, רק 17 משחקים עד הגמר). לצידו אמורים לבלוט אפולה אדל מיודענו, שהיה גם השוער המצטיין בגמר השנה שעברה במדי אתלטיקו דה קולקטה, מנואל בלאסי, שהגיע לחפש את עצמו בהודו אחרי קריירה ארוכה ומרשימה, והחלוץ ההודי ז'ז'ה לאלפקלואה, שהיה מגיבורי האליפות של מוהון בגאן בליגה ההודית הנוספת.
אתלטיקו דה קולקטה עדיין נישאת על גבי הגמר ההירואי מהעונה שעברה. שער הניצחון בדקה ה-95 של מוחמד ראפיק (שאגב לא משחק בליגה העונה) גורם להם לחלום ובגדול על אליפות שנייה ברציפות. גם הקבוצה הזו נתמכת על ידי שורה ארוכה של אנשי עסקים ושחקני קריקט, אבל מעל כולם עומדת התמיכה של אתלטיקו מדריד, ומכאן גם הצלחת הקבוצה לגייס שמות גדולים באמת. המאמן אנטוניו לופס ממשיך לעונה נוספת, והפעם אתלטיקו הביאה שם גדול באמת בתור כוכב העל שלה - החלוץ הפורטוגלי הוותיק, הלדר פושטיגה, שמגיע אחרי כמה עונות סבירות בספרד. כמובן שלקבוצה יש עוד כמה שמות ספרדיים בולטים כמו חוסמי ובורחה פרננדס, שממשיכים לעונה נוספת, וחאימה גבילאן, שכיכב במשך 6 עונות במדי חטאפה. שימו לב גם לאיאן יומה הקנדי, שנתן עונה מצויינת במדי קראלה בלאסטרס בעונה שעברה, וארנאב מונדאל המקומי, מהשחקנים המרכזיים בקבוצה והיחיד שיעזוב אותה במהלך השבוע הקרוב לטובת משחקי הנבחרת.



יום שבת, 17:00, טרנמיר רוברס - ברומלי (הליגה האנגלית החמישית)
הכדורגל האנגלי טומן בחובו סיפורים מדהימים והיסטוריה רבת שנים. המשחק ביום שבת בין טרנמיר רוברס לברומלי יהיה מפגש בעל אופי מאוד היסטוריה, עם הרבה רומנטיקה שרק הכדורגל האנגלי יודע לייצר.
בשנת 1921, טרנמיר הייתה אחת מהקבוצות שהצטרפה לפוטבול ליג והקימה את הליגה השלישית. מאז, טרנמיר רוברס העבירה לא מעט שנים בליגות המקצועיות, הגיעה 3 פעמים לרבע גמר הגביע האנגלי ובשנת 2000 אפילו הצליחה להגיע לוומבלי, כשהיא מפסידה 2:1 ללסטר בגמר גביע הליגה. העונה שעברה הייתה רעה מאוד והוכרעה רק במחזורים האחרונים ובסיומה נקבע כי אחרי 95 עונות, טרנמיר רוברס נפרדת מהפוטבול ליג. עונת הבכורה שלה מחוץ לפוטבול ליג נראית בינתיים די צולעת, כשהיא מדורגת במקום ה-6 בלבד, שווה בנקודות לשתי הקבוצות שמעליה, אבל במרחק 5 נקודות מהמקום הראשון והיחיד שמוביל בוודאות חזרה לפוטבול ליג. לצורך המשימה הובא גארי בראבין, מאמן שמכיר מקרוב את הליגה הזו ובעונה שעברה אימן את סאות'פורט. כדי להצליח בליגה שכזו צריך גם שחקנים שמכירים את הטעם של הליגה, כמו סקוט דייויס ואנדרו מנגאן, ששניהם העלו יחד את פליטווד טאון ב-2012 ולכל אחד מהם יש עלייה נוספת (מאנגן עם אקרינגטון סטנלי ב-2006 ודייויס עם מורקאם ב-2007). לצידם נמצאים גם ג'יי האריס, שחתם בקבוצה אחרי 5 עונות ברקסהאם, הבלם ריצ'י סאטון, שהגיע ממאנספילד, והקשר סטיב ג'נינגס, שחזר לקבוצת נעוריו כדי להחזיר אותה לקדמת הבמה.
המועדון הצנוע של ברומלי שונה לחלוטין. הקבוצה הקטנה מלונדון נדדה במשך שנים בין הליגות הנמוכות והתהדרה בהישג השיא המרשים של משחק ידידות מול נבחרת ניגריה אי שם ב-1949. בעונה שעברה עברה הקבוצה מהפכה של ממש עם רצף של החתמות ואפילו הגישה בקשה להרחיב את המגרש עם יציע מושבים נוספים וחניון מורחב, והדבר הזה הפך לעליית ליגה היסטורית ועונת בכורה בליגה החמישית. מי שחשב שברומלי תעבור עונה מייסרת בליגה הזו, טעה ובגדול, מאחר והקבוצה מדורגת במקום הרביעי. פירוש הדבר הוא שהקבוצה הקטנה שווה בנקודות לטרנמיר, ואפילו עדיפה עליה בזכות הפרש השערים. מאמן הקבוצה, מארק גולדברג, הוא סיפור מעניין מאחר והוא גם מנהל הקבוצה ובעברו שימש גם כמנהל קריסטל פאלאס במשך עונה אחת, 1998/9 (מה שאומר שבמובן מסויים הוא אחראי להבאתו של דוד אמסלם לקבוצה). אבל כמובן, שכל עוד הקבוצה מצליחה זה לא מעניין אותו ואת הבן שלו, בראדלי גולדברג, שמשחק בקבוצה. אם אתם חושבים שבזאת נגמרו הסיפורים, אז שימו לב למוזס אדמולה, מלך שערי הליגה עם 12 כיבושים, שהתפרסם הודות להשתתפותו בתכנית ריאליטי שחיפשה שחקנים מוכשרים ולצערו הוא סיים במקום השני, מרחק נגיעה ממבחנים בצ'לסי. עוד מככבים בקבוצה עלי פוסייני, הקשר הגנאי ששיחק בעברו במילוול, וג'ו אנדרסון, מגן שמאלי שנדד הרבה בליגות הנמוכות עד שהשתקע בברומלי.



יום שבת, 22:30, באהיה - ויטוריה (הליגה הברזילאית השנייה)
הארנה פונצ'ה נובה בסלבדור מתמרק, העיר כולה עוצרת נשימתה, לקראת הדרבי הגדול והחם באמת של העיר בין באהיה לוויטוריה בשבת הקרובה. מדובר במשחק אולי היחיד שיכול להתקיים ולמלא את האצטדיון בן 51 אלף המקומות שנבנה על חורבותיו של הפונצ'ה נובה הישן, והאווירה כרגיל צפויה להיות חמה.
באהיה ידעה ימים יפים יותר, עם שתי אליפויות ברזיל, אבל בשנים האחרונות מדובר בקבוצת נדנדה שיורדת ועולה ולא מצליחה להתקבע בליגה הראשונה. המירוץ על 4 הכרטיסים לליגה הבכירה הוא תמיד צמוד ומתוח, אבל כרגע רק 7 נקודות מפרידות בין המקום השני למקום העשירי. באהיה נמצאת בינתיים במקום החמישי, כשבליגה הזו שוויון נקודות מוכרע על סמך מספר הניצחונות, שם כרגע באהיה די מגמגמת עם 12 ניצחונות בלבד לעומת 11 תוצאות תיקו. כדי להבין כמה הקבוצה מקרטעת מספיק להסתכל על גמר הליגה המחוזית של באהיה מוקדם יותר העונה, כשהקבוצה הפסידה במשחק הראשון 3:0 מול ויטוריה דה קונקישטה החובבנית, ורק הופעה טובה בגומלין העניקה להם את התואר. שימו לב לקייזה, מלך שערי הקבוצה עם 9 שערים ששיחק בעברו בליגה הסינית, הקשר טיאגו ריאל, שמושאל מפלמייראס, הקשר רומולו, ששיחק בקיץ האחרון עם הנבחרת עד גיל 23 של ברזיל במשחקים הפן-אמריקניים, ומקסי ביאנוצ'י, חלוץ ארגנטינאי שבילה את רוב זמנו בפרגוואי ולפני שנתיים חצה את הכביש מוויטריה לבאהיה.
המירוץ המותח לליגה הבכירה לא מדלג על ויטוריה. הקבוצה שירדה בעונה שעברה יחד עם באהיה חולמת להשאיר אותה מאחור ולהיות הקבוצה הבכירה בעיר. בעוד שמבחינה היסטורית בכל המסגרות לבאהיה יש יותר נצחונות (149:177), לוויטוריה יש יותר ניצחונות ליגה (11:8). ביולי האחרון הראתה ויטוריה את עליונותה העירונית עם ניצחון קליל 1:4 בדרבי הראשון מאז 2008 שנערך באצטדיונה הביתי, הברדאו. בינתיים, למרות הצפיפות הגדולה בצמרת, ויטוריה יכולה לקחת אוויר כשהיא במקום השני עם 49 נקודות, ומבחינתה המטרה היא ניצחון כדי לעשות עוד צעד בדרך לסגור את סיפור העלייה. השמות הגדולים שיש לוויטוריה בסגל הם דמיאן אסקודרו, שהיה שותף לזכייה של ארגנטינה במונדיאליטו ב-2007 והעונה יש לו 8 שערים ו-5 בישולים, המגן דייגו רנאן, שגדל במחלקת הנוער של קרוזיירו, והחלוץ הוותיק רוברט, שכיכב בעברו בשוויץ, ספרד ומקסיקו.