קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (13)

סוף השבוע הגיע, וזה הזמן לטיול השבועי שלנו בעולם הכדורגל. השבוע נפרד מגביע אסיה עם הגמר הגדול, נקבל בברכה את פתיחת העונה בכדורגל הברזילאי ונדבר על הדרבי החם שחוזר אלינו אחרי שנים. הדקו חגורות, יוצאים לדרך!

 יום שבת, 11:00, אוסטרליה – דרום קוריאה (גביע אסיה)
אחרי שלושה שבועות של כדורגל אסיאתי סוחף, גביע אסיה יגיע לסיומו עם גמר בין שתיים מהנבחרות הבכירות ביבשת, אוסטרליה ודרום קוריאה. שתי הנבחרות כבר נפגשו שלב הבתים של הטורניר, אז דרום קוריאה ניצחה 0:1. הרבה יוקרה מונחת על הפרק, והעניין הוא אפילו יותר גדול כשיפן, מי שזכתה ארבעה פעמים בששת הטורנירים האחרונים לא מגיעה לגמר. לאוסטרליה יש הזדמנות לזכות בתואר היסטורי ראשון מאז ההצטרפות שלה לאסיה, דרום קוריאה תנסה לזכות בתואר השלישי שלה, אבל הראשון מאז 1960.
אוסטרליה, מארחת הטורניר, מגיעה לגמר בפעם השנייה ברציפות. לפני 4 שנים היא שרדה 109 דקות עד שהיא ספגה את השער של טדנארי לי היפני, ואוסטרליה חזרה הביתה רק עם מדליית הכסף. אחרי שנים של ניצחונות במספרים כפולים באוקיאניה, אוסטרליה עברה ב-2006 לאסיה, ונראה שעכשיו היא בדרך להשלים את המעבר באופן סופי – אחרי שווסטרן סידני וונדררס זכו בליגת האלופות של אסיה, מגיע תור הנבחרת שרוצה לזכות בו בפעם הראשונה. מאמן הנבחרת, אנגה פוסטקוגלו, המשיך לאחר המונדיאל ויש לו שורה של שחקנים שרוצים לזכות בתואר, ומלבד ההפסד על דרום קוריאה, אוסטרליה מטיילת לגמר עם ניצחון על סין ברבע הגמר וניצחון על האמירויות בחצי הגמר. מעל כולם עומד טים קייהיל הוותיק בן ה-35, שבמהלך הטורניר כבש שלושה שערים וביסס את מעמדו כמלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים עם 39 שערים. לצידו יש שחקנים ותיקים נוספים בעלי ניסיון ברמות בינלאומיות כמו מילה ידינאק מקריסטל פאלאס, ג'יימס טרויסי מזולטה וארחם הבלגית ומארק ברשיאנו מאל גראפה הקטארית, אבל גם שורה של שחקנים צעירים עם הרבה אמביציה כמו מאסימו לונגו מסווינדון, טרנט סיינסברי מזוולה וטומי יוריץ' שכבר זכה באליפות אסיה אחת העונה עם ווסטרן סידני וונדררס.
דרום קוריאה היא אחת הנבחרות הבולטות באסיה, אבל כבר שנים שהיא לא מצליחה לזכות בטורניר. היא זכתה בשני הטורנירים הראשונים ב-1956 וב-1960, כשהטורניר עוד שוחק בשיטת ליגה, אבל מאז היא הצליחה להגיע לשלושה גמרים והפסידה בכולם, האחרון שבהם היה ב-1988 נגד ערב הסעודית. המאמן הגרמני אולי שטיליקה מציג תוצאות יפות בטורניר, כשאחרי שלב בתים קל, הוא הצליח להדיח את אוזבקיסטן ברבע הגמר ואת עיראק המפתיעה בחצי הגמר. שני השמות הבולטים בנבחרת במהלך הטורניר הם שני הפכים מוחלטים. אחד מהם הוא סון הונג מין, אולי אחד השחקנים הבכירים היום של דרום קוריאה בכדורגל האירופי, בוגר מחלקת הנוער של המבורג, והיום משחק בבאייר לברקוזן. השחקן השני הוא לי ז'ונג היופ, שחקן שבמקביל לכדורגל גם משרת באופן פעיל בצבא הקוריאני ומשחק בקבוצת סאנגז'ו סאנגמו מהליגה המקומית, שהיא למעשה מחלקת הספורט בצבא. שני שחקנים נוספים ששווה לשים לב אליהם הם צ'ה דו רי בן ה-34, בנו של גדול שחקני דרום קוריאה בכל הזמנים, צ'ה בום קון, שמנסה לעשות את מה שאביו לא עשה ולזכות בטורניר, וקי סונג יונג מסוואנסי, שהיה אחד השחקנים המרכזיים בנבחרת עד גיל 23 שזכתה במדליית הארד באולימפיאדת לונדון 2012.
כשאנחנו מדברים על זכייה בתואר בינלאומי, הרבה יוקרה וכבוד מונחים על השולחן, וכששתי הנבחרות רוצות לעשות היסטוריה, המשחק גם הולך להיות כזה.



יום ראשון, 15:30, סלטיק - ריינג'רס (גביע הליגה הסקוטי)
אחרי שלוש שנים, סקוטלנד תעצור את נשימתה לרגל חזרתה של היריבות הגדולה ביותר בכדורגל הסקוטי, האולד פירם. אמנם זה יהיה רק בחצי גמר גביע הליגה, אבל האצטדיון הלאומי של סקוטלנד, האמפדן פארק מתמרק לקראת המפגש. את תולדות הסכסוך, שמתחיל ביריבות בין הקתולים לפרוטסטנטים, אין צורך להציג שוב, אבל בהחלט שווה לציין שבפעם האחרונה ששתי הקבוצות נפגשו, בעונת 2011/12 בליגה, הכל נגמר מאוזן - שתי ניצחונות לסלטיק, שתיים לריינג'רס. עכשיו מצמרת ליגת המשנה, ריינג'רס תנסה לעבור סיבוב נוסף מול האלופה בשנים האחרונות.
סלטיק היא אחת הקבוצות הגדולות שיש לכדורגל הסקוטי להציע, ואני בספק אם יש מישהו שלא מכיר את הקבוצה הזאת בכלל. סלטיק מגיעה למשחק הזה כשהיא במקום הראשון בליגה, ביתרון של שלוש נקודות על פני אברדין, אבל יש לה משחק חסר. במהלך חלון ההעברות הנוכחי סלטיק כמעט ולא איבדה שחקנים משמעותיים, כשהבכיר ביניהם הוא כמובן בירם כיאל, שמיעט לשחק העונה ועבר לברייטון. אל חצי גמר גביע הליגה היא טיילה, כשהיא מנצחת את הארטס 0:3 ובסיבוב הקודם היא מביסה את פרטיק ת'יסל 0:6, כשבמשחקים אלו מככב ג'ון גווידטי עם ארבעה שערים. עוד שחקנים שנותנים את הקצב בקבוצה העונה הם המגן אמיליו איסגירה מהונדורס, הבלם וירג'יל ואן דייק, הקשר הצעיר סטפן יוהאנסן והקשר קאלום מק'גרגור. עוד נתון מעניין לגבי גווידטי זו העובדה שהעונה הוא כבש 11 שערים בכל המסגרות, אבל הוא עושה זאת ב-19 משחקים בלבד.
את ריינג'רס כבר פגשנו פעם אחת במדור, והעונה שלה בהחלט נמשכה מאז בכיוון לא רע. אמנם הארטס כבר ברחה לה והיא מדורגת במקום השני במרחק של 13 נקודות, אבל נראה שהיא תעלה בקלות לפלייאוף ומשם הדרך לחזור לליגה הבכירה סלולה. ריינג'רס כבר הדיחה העונה בגביע הליגה שתי קבוצות מהליגה הראשונה, סנט ג'ונסטון ואינברס, וגם בגביע הם כבר הדיחו קבוצה מליגה בכירה, קילמרנוק, ועכשיו הגיע הזמן להדיח את היריבה הגדולה ביותר שלהם. כריס בויד הוותיק, מי שברזומה שלו יש 2 אליפויות, 2 גביעים ו-2 גביעי ליגה עם ריינג'רס, ינסה להוביל את הקבוצה לגמר המפעל בפעם הראשונה מאז 2011, ולצידו שורה של שחקנים בעלי שיעור קומה: לי מק'קולוך (שגם הוא הוזכר כבר), דארן מק'גרגור, ניקי לו.
כשהיריבות החמה חוזרת אל המגרש אחרי שנים, אין ספק שכל רגע יהיה שווה את הצפייה, במיוחד כשמדברים גם על עלייה לגמר.



 

יום ראשון, 21:00, ז'וינוויל – אבאי (הליגה של סנטה קתרינה)
תחילת חודש פברואר הוא זמן נהדר בכדורגל הברזילאי, מאחר וזו פתיחת עונת הכדורגל. עונת הכדורגל בברזיל היא ארוכה, ובתקופה הזו מתחיל החימום לעונה עם הליגות המחוזיות. שלא כמו בכדורגל האירופי, הליגות המחוזיות הם לא אוסף של קבוצות חובבים, אלא ליגות שמרכזות את הקבוצות החזקות ביותר בכל מחוז וזו הזדמנות נהדרת לראות משחקים שיש להם היסטוריה של עשורים של יריבות לצד משחקים שמפגישים בין הקבוצות הכי גדולות בברזיל לקבוצות קטנות הרבה יותר. בשבוע הפתיחה של הליגות המחוזיות, אנחנו נעשה את הדרך הארוכה לסנטה קתרינה, שם נפגשות ז'וינוויל ואבאי, שתי קבוצות שבעונה שעברה הצליחו לעלות יחד לליגה הבכירה הלאומית בברזיל ונחשבות לשתיים מהקבוצות המעוטרות ביותר במחוז (אבאי עם 16 אליפויות מחוזיות, לז'וינוויל יש 12).
העונה הקודמת של ז'וינוויל הייתה נהדרת, כשהיא מסיימת במקום השני בליגה המחוזית, אבל ההישג הגדול שלה היה עליית הליגה והחזרה שלה לליגה הלאומית הבכירה בפעם הראשונה מאז 1986. המאמן הנוכחי, המרסון מאריה, ממשיך לעונה נוספת אחרי שהצליח לעלות ליגה, והוא רוצה לרשום בפעם השנייה בקריירה אליפות במחוז, משהו שהוא עשה לפני שנתיים עם אבאי. השחקן המוביל בז'וינוויל הוא ז'אל, מי שהיה מלך שערי הקבוצה בעונה שעברה עם 12 שערים, ובעברו שיחק בקבוצות גדולות כמו אתלטיקו מיניירו ופלמנגו. שחקנים בולטים נוספים הם ברונו אגיאר, שהיה חלק מסאנטוס שזכתה בליברטאדורס ב-2011, מרסלו קוסטה, ששיחק בגרמיו ופלמייראס, רפאל קוסטה, שמושאל מפ.צ. סיאול הקוריאנית, ו-וולינגטון סאקי, שהיה השחקן המצטיין בעונה שעברה בליגה המחוזית.
אבאי מגיעה מהעיר פלוריאנופוליס, שידועה בזכות חוף הים המקסים שלה, אבל לשחקנים שלה אין סיבה ללכת לחגוג שם. הקבוצה עלתה ליגה בקושי מהמקום הרביעי אחרי קרב קשה במחזור האחרון, ובליגה המחוזית בעונה שעברה היא סיימה רק במקום השישי. המאמן הנוכחי של הקבוצה, ז'ניניו, הוא סיפור די מעניין – הוא מונה בעונה שעברה למאמן וזהו הקבוצה ה-28 שהוא מאמן בברזיל וה-31 בקריירה (הוא אימן גם בפורטוגל ובערב הסעודית). לאבאי יש מספר שחקנים ותיקים, חלקם עשו קריירה ארוכה בברזיל, כמו השוער דייגו, בוגר מחלקת הנוער של פלמנגו, ואואליטון, ששיחק שנים רבות בוויטוריה. שחקנים אחרים מגיעים אחרי ששיחקו כמה עונות מחוץ לברזיל כמו אדוארדו קוסטה ששיחק בבורדו, מארסיי ומונאקו ואנדרה לימה, ששיחק בגרמניה ובסין. עוד שחקן מעניין הוא מרקיניוס, שגדל בקבוצה, בגיל צעיר עבר לשחק בבאייר לברקוזן, אבל אחרי שנתיים חזר לברזיל, ולמרות נדודים בין קבוצות רבות בברזיל, הוא עדיין מזוהה עם אבאי.
כששתי קבוצות שרוצות להוכיח את עצמן נפגשות זו מול זו, במיוחד כשזה המשחק הראשונה בעונה, זה הולך להיות משחק חם.

קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (12)

כשישבתי וחשבתי על מה לכתוב, קפץ לי משחק אחד ועורר בי תחושת דז'ה וו. לפני שלושה שבועות איראן ועיראק נפגשו למשחק ידידות כהכנה לגביע אסיה. ביום שישי בבוקר הן נפגשות שוב, הפעם זה כבר שלב רבע הגמר. אני אחסוך מכם את ההכנה המייגעת, ומי שמתעקש יכול לקרוא את מה שכתבתי בטור ההוא. יאללה לעבודה, יש לנו הרבה כדורגל השבוע.



יום שישי, 18:00, גאנה – אלג'יריה (גביע אפריקה)
גביע אפריקה יזמן לנו בסוף השבוע הקרוב מפגש בין שתיים מהנבחרות החזקות ביבשת במסגרת בית המוות של הטורניר. אלג'יריה היא אחת הפייבוריטיות לזכייה בטורניר, בעיקר בזכות העובדה שהיא הנבחרת האפריקאית היחידה שהצליחה לעבור את שלב הבתים במונדיאל בקיץ האחרון, ויש לה שאיפה להוכיח את זה. לעומתה גאנה מגיעה מרוסקת, במיוחד אחרי ההפסד במשחק הפתיחה של הטורניר מול סנגל.
גאנה ידעה ימים גדולים בגביע אפריקה. יש לה ארבעה תארים, האחרון שבהם ב-1982, ובארבעת הטורנירים האחרונים היא הגיעה עד לחצי הגמר. למרות זאת, בגאנה חווים התרסקות אמיתית בתקופה האחרונה. המאמן הקודם של גאנה, ג'יימס אפיה, פוטר לאחר הופעה מאכזבת במונדיאל שכללה הפסדים מול ארה"ב ופורטוגל. את מקומו של אפיה ממלא יקיר המערכת אברם גרנט שינסה להכיר גם לאפריקאים את התחת שלו. השחקנים הבולטים של נבחרת גאנה מוכרים לכולם והם בעלי רזומה בליגות הבכירות של אירופה – אסמואה ג'יאן מאל עיין מהאמירויות, אנדרה אייו ממארסיי ואחיו ג'ורדן מלוריין, ג'ונתן מנסה מאביאן, עמנואל אגימנג-באדו מאודינזה וכריטיאן אטסו מאברטון. כמו תמיד, שווה לשים לב לשחקנים צעירים ומבטיחים כמו באבה רחמן בן ה-20 מאוגסבורג,
נבחרת אלג'יריה זוכה לדור זהב אמיתי בשנים האחרונות. קבוצה של שחקנים אלג'יראים מוכשרים, רובם ילידי צרפת, מובילים את אלג'יריה להישגים גדולים במיוחד בשנים האחרונות. הם הצליחו להעלות את נבחרת אלג'יריה לשני מונדיאלים, בפעם הראשונה מאז 1986, והובילו את נבחרת אלג'יריה אל שמינית הגמר במונדיאל האחרון, שם הצליחו לגרור את נבחרת גרמניה להארכה. המאמן הבוסני המצליח ואחיד חאלילהודז'יץ' עזב את הנבחרת, ובמקומו הובא מאמן צרפתי, כריסטיאן גורקוף, שבמאי האחרון עזב את לוריין אחרי 11 שנים בתפקיד. בנבחרת האלג'יראית ניתן למצוא נציגות כמעט מכל ליגה גדולה אפשרית באירופה. מהדי לאסן (חטאפה) וסופיאן פגולי (ולנסיה) משחקים בליגה הספרדית, ג'אמל מסבאח (סמפדוריה) ופאוזי גולאם (נאפולי) משחקים בליגה האיטלקית ושני שחקני העתיד ריאד מחרז (לסטר סיטי) ונביל בנטאלב (טוטנהאם) משחקים באנגליה. בנוסף, לאלג'יריה יש שני סקוררים נהדרים מהליגה הפורטוגלית, יאסין בראהימי מפורטו שכבש בצרורות בליגת האלופות ואיסלם סלימאני מספורטינג ליסבון, שהתחיל לשחק בנבחרת ב-2012 אבל מאז כבש 14 שערים והוא מדורג במקום השמיני בטבלת הכובשים של כל הזמנים בנבחרת.



יום שבת, 11:30, קיטצ'י – איסטרן (הליגה של הונג קונג)
הונג קונג היא אחת ממדינות הכדורגל הוותיקות בעולם. הגביע הראשון בהונג קונג שוחק כבר ב-1896 והליגה משוחקת מאז 1908. ביום שבת איסטרן מוליכת הטבלה תשחק מול קיטצ'י הרביעית, כשביניהן יש פער של 5 נקודות, אבל העונה עוד ארוכה, בייחוד לאור העובדה שלאיסטרן יש משחק אחד פחות ולקיטצ'י שלושה משחקים פחות בהשוואה ליתר הקבוצות. בשבוע שעבר שתי הקבוצות נפגשו בגמר ה-SENIOR SHIELD, אחד מטורנירי הגביע בהונג קונג, ואיסטרן ניצחה 2:3.
איסטרן שמדורגת ראשונה צברה את 19 הנקודות שלה ב-8 משחקים, עם הפסד אחד בלבד מתחילת העונה. הקבוצה הוותיקה שהוקמה ב-1932 זכתה רק בארבעה תארים כשהאחרון שבהם היה ב-1995 והיא מתחילה לחלום על האפשרות שבה היא תזכה שוב באליפות. המאמן הנוכחי של איסטרן הוא כריסטיאן קורדיירו, ברזילאי ששיחק 14 שנים בליגה המקומית ואפילו התאזרח ויש לו 13 הופעות בנבחרת הונג קונג. השחקן המרכזי של הקבוצה הוא החלוץ הברזילאי ג'יובאנה, שמשחק בסין ובהונג קונג מאז שנת 2007 וכבש עשרה שערים בשמונה משחקים העונה. שחקנים בולטים נוספים הם השוער יאפ הונג פאי, שהוא גם קפטן נבחרת הונג קונג, רוהאן ריקטס האנגלי שגדל במחלקת הנוער של ארסנל ומשחק היום במדינה העשירית שלו בקריירה (אחרי אנגליה, קנדה, הונגריה, מולדובה, גרמניה, אירלנד, הודו, אקוודור ותאילנד), ושני שחקנים בעלי רזומה מרשים בנבחרת הונג קונג: מאן פיי טאק (39 הופעות) ולי צ'י הו (51 הופעות).
קיטצ'י היא האלופה המכהנת והיא אחת הקבוצות הבולטות בכדורגל המקומי בהונג קונג. יש לה שישה תארי אליפות וגם במפעלים הבינלאומיים היא מצליחה לא רע, כשבעונה שעברה היא מגיעה לחצי הגמר של גביע ה-AFC (המפעל השני בחשיבותו באסיה). גם לקיטצ'י יש מאמן זר, הספרדי חוזה מולינה, ששימש כשוער אתלטיקו מדריד ודפורטיבו לה קורוניה. לצד מאמן ספרדי, לקבוצה יש גם שחקנים ספרדיים כשהבולט הוא חואן בלנקוסו, שאחרי שנים של משחק בליגה השלישית והרביעית בארצו עבר לשחק בקיטצ'י ובינתיים הוא לא מפסיק לכבוש – בעונה שעברה הוא כבש 16 שערים ב-17 הופעות והעונה יש לו 5 שערים ב-6 הופעות. שחקנים נוספים ששווה לשים לב אליהם הם פרננדו רסיו, בוגר מחלקת הנוער של אספניול, לו קוואן אי, בעל 37 הופעות בנבחרת הלאומית, וכריסטיאן ענאן, הניגרי המתאזרח. סיפור מעניין הוא הסיפור של מאט לאם, שנולד לאם הולנדית ואב מהונג קונג, גדל בקנדה ושיחק בנבחרת עד גיל 20 ועבר לשחק במולדת אביו ב-2013.



יום שבת, 17:00, פרסטון נורת' אנד - שפילד יונייטד (הגביע האנגלי)
תמיד כיף להגיע לסיבובים מתקדמים בגביע מתוך ידיעה שתהיה קבוצה מליגה נמוכה בוודאות בסיבוב הבא. המפגש בין פרסטון נורת' אנד ושפילד יונייטד, שתי קבוצות בעלות עבר מפואר בכדורגל האנגלי, מבטיח לנו קבוצה אחת מהליגה השלישית בשמינית הגמר, ושתיהן בהחלט רוצות להיות במשבצת המכובדת הזאת. שתי הקבוצות זוכות במקום של כבוד בסיבוב הרביעי אחרי שהן מדיחות קבוצות מליגות גבוהות יותר - פרסטון ניצחה את נוריץ' מליגת המשנה 0:2, שפילד יונייטד קרעה את ק.פ.ר 0:3 בחוץ.
פרסטון נורת' אנד היא אחד הקבוצות היותר מיתולוגיות בכדורגל האנגלי. היא זכתה בשתי האליפויות הראשונות של הליגה, אי שם ב-1889 וב-1890, ולמעשה היא מחזיקה בתואר המפוקפק "הקבוצה שמחכה הכי הרבה זמן לאליפות הבאה שלה" (וכדי לחסוך מחשבונים, מדובר ב-126 שנים מאז האליפות האחרונה). גם בגביע היא זכתה פעמיים, ב-1889 וב-1938, אבל הפעם היא תסתפק גם בעלייה ראשונה לשמינית הגמר מאז שנת 2008. כרגע, פרסטון מדורגת במקום הרביעי בליגה וחולמת על חזרה לליגת המשנה אחרי שנתיים של ייסורים. בין השחקנים הבולטים ניתן לציין את ג'ו גארנר, הכובש המצטיין העונה עם 11 שערים, הסקוטי הוותיק פול גלאגר, ואפילו שחקן נבחרת גיברלטר סקוט ווייזמן עושה דברים יפים בקבוצה, אפילו יותר ממה שהוא עושה בנבחרת.
גם שפילד יונייטד היא בעלת היסטוריה מכובדת. יש לה ארבעה גביעים, האחרון שבהם ב-1925, ויחסית לפרסטון הם גם זוכרים עדיין את האליפות האחרונה שלהם, ב-1898. שפילד יונייטד מדורגת במקום השביעי, נאבקת בצפיפות שמובילה לארבעת הכרטיסים לפלייאוף. בשנה שעברה החניכים של נייגל קלו הפתיעו את כולם כשדהרו עד לחצי הגמר, שם נעצרו בהפסד 5:3 משוגע מול האל, והפעם הם מקווים שהם יוכלו להתקרב לשחזור של העונה הנהדרת. שווה לשים לב לסקוטי הצעיר מארק מק'נאלטי שכבש 6 שערים העונה ומייקל דויל האירי שמשחק כבר חמש עונות בקבוצה, דבר שנותן לו את סרט הקפטן היוקרתי.

הכל בגלל תמונה

עלירזה חאקיקי, שוער נבחרת איראן, הוא טיפוס אמיתי. כשהוא היה חלק מסגל הנבחרת הצעירה של אירן הוא זומן יותר מפעם אחת לסגל, ובכל פעם פספס אימונים, לא הגיע למשחקים, אפילו כשהם התקיימו בטהרן עצמה. אפשר לנסות לסלוח לו על הדברים האלה, בכל זאת מדובר באחד הכשרונות העולים בכדורגל האיראני - הוא היה שוער מחליף ברובין קאזאן, חזר לליגה האיראנית, ובדי לקבל הזדמנות לשחק במונדיאל הוא עזב באמצע העונה לקוביליה מהליגה השנייה בפורטוגל. היום הוא כבר התקדם והוא משחק בפנאפיל מהליגה הבכירה.
אבל כל זה לא משנה כשחאקיקי עובר את אחד מכללי המשמעת הבסיסיים של נבחרת איראן. הוא לא איחר לאימון, הוא לא התמרד נגד המאמן, הוא אפילו הלך לישון בשעה סבירה בלילה. כל מה שעשה חאקיקי זה להפר את הכלל שהונחת על הנבחרת מראשי ההתאחדות (ואולי אפילו מגורמים בכירים יותר בממשל האיראני): לא להצטלם עם אוהדות.



כשמדברים על אוהדי נבחרת איראן בטורנירים בינלאומיים, צריך להבין שבדרך כלל הם לא עשו את הטיסה מטהרן לעיר המארחת לפני הטורניר. לרוב מי שעשו את הטיסה היו ההורים שלהם שנמלטו מאימת המהפכה בסוף שנות ה-70. מדובר באנשים שחונכו על ערכי איראן של השאה, המערבית, המפותחת, זו שאין לה שום דבר נגד ישראל וארה"ב, ולצד הדברים האלה גדלו בתרבות שונה לחלוטין מהתרבות המזרח תיכונית, במקרה שלנו, אי שם באוסטרליה הרחוקה.
על פי הערכות, באוסטרליה חיים כ-40 אלף אזרחים ממוצא איראני. חלקם מגיעים אל המגרשים בגביע אסיה וגודשים את היציעים. יש גם כמה משוגעים לדבר מארה"ב ומקנדה שעושים את הדרך הרחוקה ומלווים את הנבחרת הלאומית, או בשמם הפרסי Team Melli. מי שיראה את היציעים של נבחרת איראן יוכל לחשוב שמישהו שם התבלבל, אבל העובדה שהם מגיעים מהמערב ולא מאיראן הסגורה יכולה להסביר למה ביציעים יושבים גברים ונשים יחד, כשחלק מהנשים לבושות בצורה שהייתה גורמת למנהיג המהפכה, חומייני, להתהפך בקברו.



מדובר באנשים פטריוטיים, אבל כאלו שמחוברים למדינה בכל נימי נשמתם. למרות שכולם גדלו במדינות דוברות אנגלית, המפגשים החברתיים שלהם יתבצעו בפרסית באופן מלא, שירי הלל למדינה ההיא שנעלמה, כמו Ey Iran (שהיום אסור לביצוע באיראן על פי חוק), יושרו בקולי קולות והם יושיטו יד למה שבאמת הם רוצים שיקרה - מדינה איראנית כמו פעם, מערבית ומפותחת.
אומרים שהכדורגל הוא הגורם המקשר בן אנשים, לא משנה מי אתה ומאיפה באת. הסיפורים על איבה גדולה בין אוהדי איראן לאוהדים של נבחרות אחרות לא קיימים באמת. הם יסבירו פנים, יזמינו אותך לשבת איתם, ישתו איתך כוסית או שתיים, ויספרו על איש עם גלימה שהרס להם את המדינה. ואם התמזל מזלכם ואתם גם ישראליים, זכיתם לאחת החוויות הגדולות בחייכם, על אנשים שרוצים שלום, אבל לא יכולים באמת.

קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (11)

הגביעים היבשתיים של חודש ינואר תופסים תאוצה והרבה כדורגל טוב באופק. אנחנו עם מהדורה מספר 11 ומוקדמת מהרגיל של המדור, בעיקר בגלל המשחק הראשון בסיקור שלנו, אבל הרבה דברים טובים באופק.



יום שישי, 9:00, ירדן - פלסטין (גביע אסיה)
אני לא מכיר הרבה אנשים שיהיו מוכנים לוותר על השינה שלהם בשישי בבוקר לטובת משחק בין שתי הנבחרות הללו, אבל מי שיתעורר יהנה מכל רגע באחת מהיריבויות הגדולות והמשמעותיות של העולם הערבי. רק כדי להזכיר לכם - הפלסטינאים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בירדן, אחת מהקבוצות הגדולות בירדן היא אל וויחדאת, קבוצה המייצגת את אחד ממחנות הפליטים הגדולים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, ושמונה משחקניה משחקים בשתי הנבחרות הללו (שבעה בנבחרת ירדן ועוד אחד בנבחרת פלסטין). גם הפלסטינאים סבלו מנחת זרועם של הירדנים, כשאירועי ספטמבר השחור בהם אנשי אש"ף ניסו להתנקש במלך חוסיין, לחטוף מטוסים ולפגוע בצבא הירדני הסתיימו באלפי הרוגים, ואסור לשכוח שיהודה ושומרון היו שטח ירדני לכל דבר ועניין שהמלך חוסיין שאף להחזיר אליו עד להחלטת הליגה הערבית מ-1974 להכיר בפלסטין.
הנבחרת הירדנית היא אחת הנבחרות המשתפרות ביותר ביבשת. אל גביע אסיה היא העפילה בפעם הראשונה בשנת 2004, ומאז חזרה אליו עוד פעמיים: ב-2007 והשנה. מעל כל אלו עומד הישג בולט אחד - הופעת השיא של הירדנים במוקדמות המונדיאל האחרון, שם סיימו במקום השלישי בבית המוקדמות עם ניצחונות יוקרתיים על יפן ואוסטרליה וניצחון בפלייאוף על אוזבקיסטן. גם התבוסה מול אורוגוואי לא הורסת את החגיגות וההבנה שירדן היא אחת הנבחרות המתקדמות של הכדורגל האסיאתי. בסגל הירדני ניתן למצוא את שיאן ההופעות של הנבחרת, עאמר שאפי, שאגב משחק באל וויחדאת, והחלוץ המצטיין אחמד האיל מאל עראבי הכוויתית, שהיה הכובש המצטיין בקמפיין המונדיאל האחרון. עוד שני שחקנים שכדאי לשים לב אליהם הם חלוצה של אל ריפה הבחריינית, עבדאללה דיב, וקשרה של אל סאלימיה הכוויתית, עודאי אל סייפי, שלפני כמה שנים הפכו לשחקנים הירדנים הראשונים שמשחקים באירופה.
נבחרת פלסטין, נבחרת שמעט מוכרת לכולנו, עוברת זמנים קשים, אך מתגברת עליהם באלגנטיות. למרות התבוסה 4:0 מול יפן במשחק הבכורה, עבורם עצם העובדה שהדגל הפלסטינאי הונף וההמנון הלאומי הושמע, זה הניצחון האמיתי. הפלסטינאים עלו לגביע אסיה בזכות זכייה בטורניר גביע האתגר בשנה שעברה, מעין טורניר דרג ב', כשאת שער הניצחון כובש אשרף נועמאן, במקור מבית לחם, אבל ההופעה הנהדרת בשנה שעברה הקנתה לו חוזה באל פייסלי הסעודית. לצד שחקנים מקומיים, ישנם מספר שחקנים עם רקע לא פחות מעניין. השוער ושיאן ההופעות, רמזי סאלח, גדל בכלל בקהיר להורים פלסטינאים והיום משחק בסמוחה המצרית. בסגל יש שלושה שחקנים נוספים ממוצא פלסטינאי שגדלו בחו"ל ומשחקים בליגות באירופה: מחמוד עיד, שנולד ברמאללה ועזב עם הוריו לשבדיה, משחק בנישופינג מהליגה השלישית בשבדיה, יאקה איחביישה, שנולד בסלובניה ומשחק בקרקה המקומית, ואלכסיס נורמבואנה, יליד צ'ילה וחלק מהקהילה הפלסטינאית המקומית (הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון) והיום משחק בקבוצת בלכאטוב הפולנית. בסגל הנוכחי יש גם שני שחקנים ערבים-ישראלים: אחמד חרבי (ידוע גם כאחמד מחאג'נה) שגדל בנוער של הפועל אום אל פאחם ולא ישחק בגלל אדום מהמשחק הקודם וחוסאם אבו סלאח שהיה מהגרזנים של בני סכנין בעונת הגביע ואפילו הספיק לשחק במדי נגד ניוקאסל בגביע אופ"א.



יום שישי, 20:00, שבדיה - איסלנד (אליפות העולם בכדוריד)
אליפות העולם בכדוריד יצאה לדרך בקטאר, ויום המשחקים בשישי יספק לנו מספר מפגשים כל-אירופיים, וביניהם גם דרבי סקנדינבי עצבני בין שבדיה לאיסלנד. נבחרת שבדיה תנסה לתקן אחרי שהיא לא הצליחה להעפיל לטורניר הקודם, בעוד שהאיסלנדים שואפים לשחזר את הישגיהם מהטורנירים האחרים גם באליפות העולם.
נבחרת שבדיה היא אחת הנבחרות החזקות בכל הזמנים בעולם הכדוריד. היא ארבע פעמים אלופת העולם וארבע פעמים אלופת אירופה, היא סגנית האלופה האולימפית המכהנת, אבל לאחרונה משהו לא פוגע שם. באליפות אירופה ב-2012 היא סיימה במקום ה-12 בלבד, אל אליפות העולם הקודמת היא לא העפילה כאמור, ובאליפות אירופה האחרונה היא סיימה רק במקום ה-7. גם בפלייאוף העלייה היא הזיעה במפגש כפול מול רומניה. לשבדים סגל חזק שרובו משחק בבונדסליגה היוקרתית של גרמניה, כששניים מהם, ניקלאס אקברג ויוהן שסטרנד משחקים באלופה המכהנת קיל. שחקן בולט נוסף הוא יונאס לארהולם בן ה-31 שבמשך שנים שיחק באלבורג הדנית והיום משחק בסגד ההונגרית והשורה הסטטיסטית שלו בנבחרת היא מדהימה - 200 הופעות בדיוק ו-628 שערים.
מהצד השני עומדת איסלנד, מדינה שבה הכדוריד הוא כמעט כמו דת. האיסלנדים הולכים ומתבססים בצמרת העליונה של הכדוריד האירופי עם הופעות קבועות באליפות אירופה ובאולימפיאדות האחרונות. הנבחרת האיסלנדית הנוכחית מבוססת על אותה נבחרת שזכתה במדליית הכסף באולימפיאדה ב-2008, זכתה בארד באליפות אירופה ב-2010 והגיעה לרבע הגמר באליפות אירופה האחרונה. השחקן הבכיר בנבחרת הוא גודיון ואלור סיגורדסון, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים עם 1602 שערים, ובגיל 35 הוא עדיין משחק ברמות הגבוהות ביותר כשהוא חלק מהסגל של ברצלונה. עוד כובש מצטיין בנבחרת הוא סנורי גודיונסון (805 שערים) ששיחק לא מעט שנים בליגה הגרמנית והיום הוא משחק בסלסטה אלזס הצרפתית. עוד שווה לשים לב על ארון פלמארסון מקיל ואלכסנדר פטרסון מריין-נקאר לוון, גם היא מהבונדסליגה.



יום ראשון, 21:00, טוניסיה - כף ורדה (גביע אפריקה)
ולא רק באסיה משחקים, ביום שבת יצא לדרך גביע אפריקה, אבל המשחק הפיקנטי הראשון יתקיים ביום ראשון בערב. בשביל להבין מה הולך שם צריך לחזור שנה וחצי אחורה, אל המפגש האחרון בין שתי הנבחרות במוקדמות המונדיאל. כף ורדה, נישאת על גבי ההצלחה של רבע הגמר באליפות אפריקה האחרונה, הצליחה לנצח את טוניסיה בחוץ 0:2 וברחבי פראיה הבירה החלו החגיגות כשנבחרתם הלאומית רחוקה 180 דקות מהופעה היסטורית במונדיאל. פה נכנסת פיפ"א לתמונה, כשהיא מגלה שכף ורדה משתפת את פרננדו וארלה, שהיה אמור להיות מורחק מאותו משחק. ההחלטה הייתה ניצחון טכני לטוניסאים שהצליחו לעקוף את כף ורדה ולעלות אל הפלייאוף (שם הם קיבלו בראש מקמרון). עכשיו יש לכף ורדה הזדמנות להוכיח שוב פעם מי טובה יותר על המגרש, ובלי עזרה של גורמים חיצוניים.
נבחרת טוניסיה היא אחת הנבחרות החזקות ביבשת, וזה למרות העובדה שהם הצליחו לזכות רק פעם אחת בתואר, וגם זה בטורניר ביתי. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל, טוניסיה החליפה מאמן ומינתה את ג'ורג' לייקנס, שהוביל את נבחרת בלגיה במונדיאל 1998. שני השחקנים הוותיקים בנבחרת הם השוער איימן מאת'לות'י וחוסיין ראגד, שניהם משחקים בליגה המקומית, והם מובילים את הנבחרת שכוללת שחקנים בולטים מהליגה הטוניסאית, וכמו שכניהם האלג'יראים, גם שחקנים שעברו שנים יפות בצרפת ובסביבותיה. מבין השחקנים האחרים שווה לציין את חבריו של אבי ריקן מציריך, יאסין שיחאווי ואמין שרמיטי, ג'אמל סייחי שגדל במחלקת הנוער של מונפלייה ואיימן עבדנור שמסתובב כבר כמה שנים בין קבוצות בליגה הצרפתית והיום הוא חלק מהסגל של מונאקו.
כף ורדה הולכת ומפתחת להיות אחת מהנבחרות המשתפרות ביבשת. אחרי שנים בהן הייתה בשר תותחים היא מתחילה לתפוס תאוצה וכבר מצליחה להעפיל בפעם השנייה ברציפות (והשנייה אי פעם) לטורניר. מאמן הנבחרת הוא רוי אגואש הפורטוגלי, שזכה לשחק בשתי הגדולות של ארצו, בנפיקה ופורטו, אך כמאמן הוא פחות הצליח לבלוט. שחקני הנבחרת בעבר היו משחקים אך ורק בליגה הפורטוגלית, לאחר שנות קולוניאליזם ארוכות, וגם היום יש שחקנים שמשחקים בליגה הזו כשהבולטים הם החלוץ הלדון מספורטינג ליסבון והקשר באבנקו מאשטוריל. לצידם יש מספר שחקנים מליגות אירופיות אחרות כמו פרננדו וארלה מסטיאווה בוקרשט, גארי רודריגש מאלצ'ה וקרליטוס מא.א.ל לימאסול, שמבטיחים כי הנבחרת שלהם תצליח לשחזר את ההצלחה.

שחקן השנה של מי?

שנת מונדיאל תמיד מביאה אחרי סיכומי שנה בסימן המונדיאל. אפילו שנת 2006, שראתה את אחד המונדיאלים היותר מזעזעים שזכינו לעבור, הסתיימה עם פאביו קנבארו כשחקן השנה. בכלל במהלך השנים רק פעם אחת קרה מצב שבו שחקן השנה בעולם לא עבר את שלב הבתים במונדיאל - קווין קיגן ב-1978, שאפילו לא עלה עם הנבחרת האנגלית אז לטורניר.
אתמול קרה עוד פרק מוזר בהיסטוריית הבחירות של פיפ"א כשכריסטיאנו רונאלדו זכה בכדור הזהב. למעט הפצצת שערים רועשת במיוחד בליגה הספרדית ובשלבים היותר המוקדמים של ליגת האלופות (שמתבצעים בעיקר מול הגנות שמגיעות מחוררות מהבית), כריסטיאנו רונאלדו ראה לנגד עיניו איך הנבחרת שלו מתפרקת בשלב הבתים של המונדיאל. רק כדי להזכיר, את השנה שעברה הוא סיים עם אמירות על הגנה אימתנית שהנבחרת שלו התקשתה לשבור, כשהדברים נאמרו אחרי התיקו 1:1 בבית מול ישראל.



צריך לזכור איך נעשית הבחירה. בעבר התואר היה ניתן על ידי הפראנס פוטבול, אחד מהמגזינים הנחשבים בעולם, וההצבעה הייתה נעשית על ידי חבר שופטים שמורכב כולו מעיתונאים אירופאיים (ונח קליגר ישראלי אחד). לפני כמה שנים, המגזין מכר את נשמתו לשטן כשהתאחד עם תואר שחקן השנה של פיפ"א, שבשעתו היה נבחר על ידי מאמני הנבחרות הלאומיות. ההצבעה היום מתבצעת על ידי מאמני וקפטני כל נבחרות העולם, ונציגות מכובדת של עיתונאים כמעט מכל מדינות העולם.
וכך קורה מצב שההכרעה על תואר שחקן השנה נעשית על ידי מאמן נבחרת גמביה וקפטן נבחרת ברבדוס. אין לי שום דבר נגדם, אבל כבר הוכח שפיפ"א יודעת להטות הצבעות כשהיא צריכה. כבר בשנה שעברה מצביעים טענו כי ההצבעה שלהם עוותה, ומתחת לפני הקרקע אמרו גם שגורמים בכירים בפיפ"א שמובילים קבוצות אזוריות (לדוגמה: התאחדות הכדורגל האזורית של הקאריביים) ביקשו מהם להצביע לאנשים מסויימים, הכל למען טובתם.
ובכלל, אחרי הבחירה ההזויה במסי לשחקן המצטיין במונדיאל אנחנו עוד יכולים להיות מופתעים?



צריך להעמיד דברים על דיוקם, כריסטיאנו רונאלדו נתן עונה נהדרת. הוא כבש בצרורות, הוביל את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות, אבל ברגע האמת הוא כשל. במשך שנים המבקרים של ליונל מסי טענו שהוא לא יוכל להיות שחקן גדול בהיסטוריה עד שהוא לא יזכה במונדיאל. ואכן, כמות השחקנים הגדולים בהיסטוריה שמעמדם הוא נמוך יותר בגלל תואר אחד חסר בארון היא עצומה. אבל זאת עובדה - המונדיאל הוא התואר החשוב ביותר לכדורגלן.
ההופעה החלשה של פורטוגל בברזיל, ובייחוד תצוגת הנפל של כריסטיאנו רונאלדו, היו אמורים להשאיר אותו מאוחר לטובת כל שחקן גרמני באשר הוא. אני לא אומר בהכרח שמנואל נוייר אמור היה להיות שחקן השנה בעולם, לפי דעתי תומאס מולר ראוי לפרס הזה לא פחות, אבל הבחירה בשחקן שברגע האמת פשוט לא הופיע היא מגוחכת.
במהלך ההיסטוריה של כדור הזהב, 8 שחקנים שזכו בשנת מונדיאל הגיעו לגמר (שזה הישג מרשים יחסית לתואר שבמשך שנים בחר רק שחקנים ששיחקו באירופה). פיפ"א בחרה בתקופתה רק שחקנים שזכו בתואר באותם שנים. השינוי הגדול ומתן הכוח לכל מיני אנשים קיקיוניים להצביע מראה רק דבר אחד, שלא יפתיע איש - פיפ"א בוחרת אנשים לפי ראות עיניה ולא לפי מה שהם שווים באמת. מי אמר שחיתות ולא קיבל?

קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (10)

לרגל גל הקור שעוטף אותנו, הפעם המדור במהדורת חורף חגיגית עם מבול של משחקים (#קלישאות_ספורט) הישר מירושלים המושלגת.



יום שבת, 7:00, דרום קוריאה - עומאן (גביע אסיה)
בשנת 1964, ישראל אירחה וזכתה בגביע אסיה השלישי. מאז, ב-51 השנים שעברו, ישראל הספיקה לעבור מאסיה לאוקיאניה, לעבור שנות סבל מול צ'ארלי יאנקוס והחבורה האוסטרלית ולספוג מפלות באירופה. האוסטרלים עברו לשחק באסיה, והם מארחים את הטורניר שנפתח ביום שישי עם ניצחון משכנע 1:4 על כווית, מה שמשדרג את האוסטרלים כפייבוריטים לזכות. בבית א' של הטורניר מחכות גם דרום קוריאה ועומאן והן יפתחו את משחקי יום שבת בשעת בוקר מוקדמת שעוננו, באצטדיון בקנברה.
דרום קוריאה, כמיטב המסורת, מגיעה כאחת הפייבוריטיות לזכות בטורניר. הבעיה היא שדרום קוריאה לא זכתה בטורניר מאז שנת 1960, והמצב רק הולך ומחמיר. בארבעת הטורנירים האחרונים הם הגיעו לחצי הגמר והודחו שם. המונדיאל החלש שלהם הוביל אותם להחליף את הונג מיונג בו, ולהחליף אותו באגדת כדורגל אחרת, אולי שטיליקה הגרמני, שהוא גם המאמן הזר הראשון של דרום קוריאה מאז 2007. הקוריאנים מציבים נבחרת חזקה, ובלי שנשים לב, הם משחקים כבר בליגות החזקות ביותר בעולם. את הנבחרת מובילים קי סונג יונג מסוואנסי ולי צ'ונג יונג מבולטון, ולצידם ארבעה שחקנים מהליגה הגרמנית: סון הונג מין מבאייר לברקוזן, קים ז'ין סו מהופנהיים וצמד השחקנים ממינץ, קו ז'ה צ'ול ופארק ז'ו הו. מי שעוד ינסה להוביל את הנבחרת להישג גדול הוא צ'ה דו רי בן ה-34, בו של צ'ה בום קון, גדול שחקני דרום קוריאה בכל הזמנים, שעבורו זה יהיה כנראה הטורניר האחרון.
נבחרת עומאן היא נבחרת בינונית שמסיימת תקופה ארוכה וטובה שעברה עליה. זאת הפעם השלישית שהנבחרת מעומאן עולה, כשלפני שנת 2004 היא לא הופיעה אפילו לא פעם אחת בגביע אסיה. העניין המרכזי בנבחרת עומאן הוא החולשה המשמעותית של הסגל שלה. המאמן הצרפתי של בארבע השנים האחרונות, פול לה גוון, לא יכול להתמודד באמת עם סגל שבנוי כולו, למעט שחקן אחד, על שחקנים מהליגה המקומית. אמנם יש שחקנים עם ניסיון מחוץ לליגה הזו, כמו חסן מודאפר, אחמד מובראק ועמאד אל חוסני, אבל הניסיון שלהם מסתכם בליגות אחרות מהמפרץ בלבד. השחקן היחיד שאי אפשר לזלזל בו הוא השוער הוותיק עלי אל חאבסי. אל חאבסי, בן 33, יכול להיות בטורניר האחרון שלו, משחק קרוב לעשור באנגליה, כשאת שנותיו שם הוא מחלק בין הספסל של בולטון להרכב הראשון של וויגאן.



יום שבת, 15:00, טרואה - ברסט (ליגה צרפתית שנייה)
עדן בן בסט ספק משחק-ספק לא, אבל ביום שבת בצהריים תהיה לו הזדמנות להזכר בחברים הישנים מברסט, לקראת קרב הצמרת מול טרואה בליגת המשנה. שלושה כרטיסים מובילים אל הליגה הראשונה, כשטרואה מוליכה עם 36 נקודות, כמו לדיז'ון השנייה, וברסט אחריהן עם 34 נקודות.
בטרואה ידעו ימים יפים יותר, אך בשנים האחרונות (למעט עונה אחת כושלת במיוחד) היא מבלה את זמנה בליגה השנייה והשלישית. טרואה העמידה השנה סגל שחקנים לא רע שינסה לכפר על העונה הקודמת שהייתה פושרת במיוחד והסתיימה במקום ה-10. בין השחקנים ניתן למצוא שחקנים ותיקים כמו הנרי ביינבנו הקמרון ובנז'מין ניבה בן ה-38. אבל השם המרכזי בקבוצה העונה הוא קורנטן ז'אן, מלך השערים מפתיחת העונה, שחקן בית בן 19, שנכנס לפנקסים של לא מעט סקאוטים ברחבי צרפת.
גם בברסט חולמים על עלייה. הקבוצה שירדה יחד עם טרואה מהליגה הבכירה הפסידה בסך הכל פעמיים העונה, והיא לא הייתה מוותרת כל כך בקלות על העלייה. גם ברסט מציגה כמה שחקנים עתירי ניסיון כמו אלכסנדר אלפונס, וברונו גרוגי, לצד שחקנים צעירים כמו יוהן מרטיאל וגייטאן לאבורדה, שחקנים בולטים בנבחרות הצעירות של צרפת.



יום ראשון, 20:00, פנרבחצ'ה - בשיקטאש (ליגה טורקית בכדורסל)
חם בליגה הטורקית מאז פתיחת העונה. אנאדולו אפס מוליכה את הטבלה עם 11 נצחונות ב-14 משחקים, אבל אחריה רצף של קבוצות עם ניצחון אחד פחות: דרושאפקה, פנרבחצ'ה ובשיקטאש. שתי האחרונות יפגשו בראשון כדי לנסות ולחבר ניצחון נוסף לרצף.
פנרבחצ'ה עם פתיחת עונה יפה, שלוותה גם בהצגות נאות ביורוליג. האלופה המכהנת בטורקיה, יחד עם המאמן האגדי ז'ליקו אוברדוביץ', מעמידה סגל חזק מאוד ואימתני במונחים אירופיים. שחקנים ותיקים בקבוצה כמו אמיר פרלדז'יץ' ונמניה בייליצה, ראו את הסגל שלהם מתחזק, ולצידם יש שחקנים כמו סמיח ארדן, יאן וסלי וריקי היקמן. שנייה לפני תחילת השנה האזרחית החדשה, כאילו חסרים שחקנים חזקים בפנרבחצ'ה, הגיע גם ניקולאוס זיסיס לקבוצה והפך את הקבוצה לאימתנית.
למרות שבשיקטאש היא קבוצה מפוארת, יש לה בסך הכל שתי אליפויות בהיסטוריה. גם לבשיקטאש הייתה פתיחת עונה לא רעה שיחד איתה הגיעו גם נצחונות ביורוקאפ. בשיקטאש בנויה בצורה הרבה יותר צנועה בהשוואה לפנר. המאמן הוא אהמט קאנדמיר, שועל קרבות ותיק בליגה הטורקית, אבל בלי הישגים גדולים במיוחד. שני שחקנים טורקים ותיקים, מורטג'אן גולר וקרם טונצ'רי, אבל לבשיקטאש סוללה של שחקנים זרים לא רעים כמו ריאן ברוקהוף, הילטון ארמסטרונג וכריס לופטון, כולם בעלי ניסיון מרשים ב-NBA.

אני בדרך כלל לא מדבר על שופטים

אין קלישאה יותר שנואה עליי מזו שבכותרת. הרבה פעמים אני רואה בשימוש במשפט הזה כהתנערות מתצוגה רעה של כדורגל מצד הקבוצה של אותו המאמן ותליית האשמה באחד והיחיד, השופט, הרי הוא הגיע בן זונה מהבית. אבל משהו במשחק אתמול גרם לי לעצור שנייה ולחשוב עם עצמי - הרי שתי הקבוצות שיחקו טוב אתמול, אז למה לא לדבר על השופטים?
לפני שאני מתחיל לפזר פה הצהרות, צריך איזה גילוי נאות קטן: הייתי שופט בעברי, אבא שלי היה שופט ועדיין פעיל באיגוד השופטים, אחי שופט פעיל, אני מכיר שופטים מליגות הילדים ועד ליגת העל גם באופן אישי, ואת איגוד השופטים אני מכיר מבפנים ומלפנים.



כשהייתי מציין בפני אנשים שאני שופט כדורגל, התגובה האוטומטית שקיבלתי מהרבה אנשים היא "עושים כסף טוב?". אז זהו, שלא. למען הסר ספק, גם שופטי ליגת העל היום עושים בחודש טוב משהו שנראה כמו שכר בסיס של שופט בליגה שנייה באירופה, וזה לפני שדיברתי על העובדה שבארץ בדרך כלל הם עובדים בעבודה נוספת (לירן ליאני היה די נועז והחליט להפוך את השיפוט ל"משרה מלאה", למרות שהיא לא מוגדרת לכזאת, ואין לו עבודה נוספת). בפועל, שופט עושה סכומי כסף כל כך נמוכים, שאתה מתחיל לחשוב אם אין פה שגעון. אבל כן, יש פה שגעון ויש פה אהבה אמיתית למקצוע.
אבל, אחת הבעיות באהבה, זה שקלישאה אחרת אומרת ש"אין מחיר לאהבה". שופטי כדורגל נאלצים לשלם מחיר כבד כדי להתקדם. אימונים, מפגשים, הרצאות, וכל זה בלי לקבל שקל בודד בתמורה. ראוי? לא, זה לא ראוי, אבל זה תוצר של מדיניות, ופה הבעיה האמיתית.



לפני כמה שנים טובות מונה עו"ד יריב טפר למנכ"ל איגוד השופטים. אורית רז, קודמתו בתפקיד, עשתה עבודה נפלאה, והועברה לאגף ליגות הנוער והילדים, שם היא עושה עבודה לא פחות טובה. טפר, בתפקידו הקודם, היה אחד מהאנשים הבולטים באגף המשפטי של ההתאחדות לכדורגל, גוף מסואב בפני עצמו.
במהלך התקופה שלו טפר קידם כמה דברים תחת המגמה הבולטת של "הידוק החגורה". השאלה היא איך מהדקים חגורה? בתור דוגמה, אחד הצעדים הראשונים הייתה מגבלת מרחק לשופטים בליגות הנוער - שופט לא יכל לנסוע למשחק שמתקיים ברדיוס של יותר מ-40 ק"מ מעיר מגוריו. אולי באזור תל אביב זה יעבוד בצורה נפלאה, אבל מה יגיד שופט מדימונה, שהרדיוס הזה מונע ממנו לשפוט משחקים בכלל?
טפר קיצץ, כמעט ובלי הכרה. אם שופטים היו מנהלים משחקים תחת שכר נמוך במיוחד, הרי שעכשיו המצב נהיה יותר קיצוני. הדוגמה הקלאסית זה לקחת את משחקי בני אילת. עד לפני כמה שנים, שופט שהיה מנהל משחק בוגרים באילת בדרך כלל היה מקבל גם לינה, כדי למנוע את הנסיעה המייגעת. היום שופט אמור לצאת לנסיעה הארוכה (לפחות שעתיים וחצי של נסיעה רצופה, בהנחה שהשופט מבאר שבע ולא עצר בדרך), להגיע שעה וחצי לפני המשחק, לצאת בערך 45 דקות אחרי המשחק ולנסוע חזרה הביתה. יום עבודה ארוך ומייגע של כמעט 10 שעות יכול להסתיים עם שופט שמקבל פחות מ-20 שקלים לשעה.



ועכשיו, אני הולך לגלות לכם את אחד הסודות השמורים ביותר של איגוד השופטים. התשובה לשאלה שכל אחד שואל את עצמו במגרש, "איך הגעת לליגת העל בכלל?".
אז זהו, שטפר החליט להנהיג איזשהו נוהל מעניין בנוגע לקידום שופטים. באופ"א יש חוק לא כתוב שבו שופט בלי "לוק אתלטי" לא יכול להתקדם. הכוונה בלוק אתלטי הוא בחור שבנוי לתלפיות, לרוב בגובה מרשים של 1.80 מ' ומשהו (אגב, באיטליה שופט לא יכול להתקבל לאיגוד השופטים אם הוא פחות מ-1.80 מ').
באיגוד השופטים החליטו לנצל את זה ולהוסיף את זה כקריטריון, אמנם גם פה הוא לא כתוב, אבל בניגוד לאופ"א, באיגוד השופטים הישראלי מכריזים עליו באופן גלוי. הוא עומד בכפיפה אחת לצד השכלה וידיעת השפה האנגלית. וככה קורה מצב נורא פשוט - בסגל של 14 שופטי ליגת העל יש 14 שופטים עם פוטנציאל להיות שופטים בינלאומיים, בפועל בדרך נעלמים שופטים שיכולים להיות שופטים מצוינים בליגת העל, אבל בגלל גישה כזאת, אם יהיה להם מזל, הם יצליחו להגיע לליגה הלאומית.
קחו סיפור שימחיש לכם את העניין: מאיר לוי היה אחד השופטים הבכירים בשנים האחרונות ואולי גם בכדורגל הישראלי אי פעם. למאיר לוי לא היה שום סיכוי אפילו להגיע לליגה ב' באיגוד השופטים של ימינו. לא בגלל שהוא שופט לא טוב, אלא בגלל שהוא לא עומד באף קריטריון - הוא רואה את ה-1.70 מ' מלמטה, אין לו השכלה מעבר לתיכונית והאנגלית שלו (ואני מנסה להיות עדין) לא הייתה ברמה טובה.



הגיע הזמן שמישהו יעשה בדק בית באיגוד השופטים.
שופטים נשלחים למשחקים (מבחינתם זה לשדה הקרב), בלי שאף אחד יגבה אותם כשצריך, אף אחד לא מגן עליהם ובתמורה איגוד השופטים יורק להם בפרצוף, באופן הכי מילולי שאפשר להגיד עם החלטות ביזאריות וחסרות אחיזה במציאות.
יריב טפר לא ניהל משחק בחייו, איך אומרים בתקשורת? "אין לו מושג". ואולי הגיע הזמן להבין - מי שלא מבין במה הוא מתעסק, אולי עדיף שלא יתעסק בזה בכלל.

קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (9)

המדור מקווה שכולם חגגתם את בוא השנה האזרחית החדשה. אבל, שנה חדשה מביאה איתה גם דברים ישנים, וכך גם המדור שלנו שממשיך כרגיל לנסות וללקט את הדברים שכנראה לא הייתם שומעים עליהם בכלל



יום שבת, 17:00, בליית' ספרטנס - בירמינגהאם סיטי (הגביע האנגלי)
אצטדיון ויקטוריה פארק בהארטלפול זכה לראות את אחת הסנסציות היותר גדולות שראה הגביע האנגלי בשנים האחרונות. בליית' ספרטנס, קבוצה חביבה מתחתית הליגה השביעית, הצליחה לנצח 1:2 את הארטלפול יונייטד מהליגה הרביעית. מסע הקסם של הקבוצה נמשך והשבוע היא תארח בביתה, קרופט פארק הקטנטן, את בירמינגהאם סיטי מליגת המשנה, קבוצה שברזומה שלה לא מעט שנים בליגה הבכירה והישגים יפים גם בזירה האירופית.
אחרי העונה שעברה, שבה בירמינגהאם סיטי הסתבכה במאבקי תחתית, חיים בקבוצה די בשלום עם העובדה שהם חווים "עונה פיננסית" בצ'מפיונשיפ. עם המקום ה-14, מקום טוב באמצע, בירמינגהאם נראית כמו מי שתעביר עוד עונה בליגה השנייה, ואוהדי הקבוצה מתחילים להתגעגע לליגה הבכירה. כיאה לקבוצה בסדר הגודל שלה, בירמינגהאם מחזיקה לא מעט שחקנים בעלי רזומה מפואר, כמו ניקולה ז'יגיץ' הסרבי הוותיק בן ה-34, ושחקנים בעלי ניסיון בליגות הנמוכות יותר של אנגליה כמו דייויד קוטריל ופול רובינסון.
141 מקומות מתחת לבירמינגהאם, אי שם בליגה השביעית, או בשם המדויק של הליגה "ליגת העל הצפונית" (לרמת הליגה השביעית באנגליה יש למעשה שלוש ליגות אזוריות), נמצאת בליית' ספרטנס. את הדרך שלה למשחק הזה היא התחילה אי שם בסיבוב המוקדמות הראשון בתחילת ספטמבר, אז היא גמגמה מול דארלינגטון מהליגה השמינית, ורק בזכות ניצחון במשחק החוזר היא התקדמה בשלבי המוקדמות, שם היא כבר פגשה בקבוצות ברמתה. את הסיבוב הראשון בגביע לא ישכחו בבליית', בעיקר בשל הניצחון הביתי 1:4 על אלטרינצ'האם מהליגה החמישית, מה שהוביל אותם למפגש מול הארטלפול, והשאר היסטוריה. הקבוצה הקטנה כוללת כמה שחקנים צעירים שלא הצליחו להתברג בקבוצה הבוגרת של ניוקאסל השכנה, כמו אלכס ניקולסון ומייקל ריצ'ארדסון.



יום ראשון, 13:00, אירן - עיראק (משחק ידידות)
הכינו את המקלטים, שתי היריבות הוותיקות נפגשות למשחק הכנה אחרון לפני גביע אסיה, והן נפגשות בוולונגונג, עיר שנמצאת במרחק 80 ק"מ מאוסטרליה, שם תתקיים האליפות.
קרלוס קיירוש ממשיך לאמן את הנבחרת האירנית, אחת החזקות ביבשת אסיה, למרות ההופעה הבינונית במונדיאל האחרון. מאז דור הזהב של שנות ה-70 הנבחרת האירנית לא מצליחה לזכות בתואר ובאליפות האחרונה היא הודחה ברבע הגמר. למרות כל זה, נבחרת אירן עדיין מעמידה ארסנל כבד של תותחים כבדים לטורניר. ז'וואד נקונאם, הקפטן הוותיק עם 144 הופעות בינלאומית, הוא אחד השחקנים הבכירים ולאחרונה הוא גם חזר לאוססונה, שם בילה לא מעט שנים. לצידו עומדים עוד מספר שחקנים ותיקים, כמו אנדרניק טימוריאן, שבילה לא מעט שנים בליגה האנגלית, ומסעוד שוז'אי, ששיחק לצד נקונאם באוססונה. אירן מציגה גם שחקנים צעירים מבטיחים כמו רזה גוצ'נז'אד מצ'רלטון והשוער עלירזה חאגיגי מפנאפיל הפורטוגלית. אבל השם המעניין ביותר הוא אשקן דז'אגה, שגדל בגרמניה להורים שהיגרו מאירן, שיחק בנבחרות הצעירות, ואפילו זכה עם הנבחרת עד גיל 21 ביורו לצד שחקנים כמו מסוט אוזיל וסמי חדירה (והספיק גם לסרב להגיע לישראל עם אותה נבחרת). האזרוח של דז'אגה בזמנו עורר סערה באירן, בעיקר בגלל העובדה שהחינוך המערבי שהוא זכה לו הוביל שחקן קצת שונה לנבחרת האירנית השמרנית, בעיקר לאור העובדה שקעקועים מעטרים את ידיו (דרך אגב, על יד אחת כתוב "ברלין", על השנייה "טהרן", ועל הצוואר שלו מקועקע המשפט "לעולם אל תשכח מאיפה באת").
נבחרת עיראק היא כבר מזמן לא הנבחרת שתפיל לכם את הראש, בשביל זה בעיראק מחזיקים את דאע"ש. לפני 8 שנים, כשעיראק הייתה מפורקת לחלוטין, הוביל אותה ז'ורבן ויירה הברזילאי להופעה היסטורית בגביע אסיה שהסתיימה בזכייה אדירה. מהנבחרת ההיא, שהייתה מבוססת גם על הנבחרת עד גיל 23 שסיימה במקום הרביעי באולימפיאדת אתונה ב-2004, נשאר שחקן אחד, הקפטן יוניס מחמוד, שגם כבש את שער הניצחון בגמר ההוא מול ערב הסעודית. הנבחרת העיראקית היום מבוססת על לא מעט שחקנים צעירים, מתוך רצון עז לייצר עתיד טוב יותר ואולי העפלה למונדיאל ראשון מאז 1986, למרות שהעובדה שאת קמפיין המונדיאל היא כנראה תארח מחוץ לארצה יכולה לפגוע בה. העיראקים גם הכינו בקנה כמה שחקנים שיש להם רזומה לא רע מחוץ למזרח התיכון. ג'סטין מראם לדוגמה נולד בכלל במישיגן להורים מעיראק, והיום הוא קורע רשתות בקולומבוס קרו מה-MLS. שם מרשים נוסף הוא יאסר קאסים, שבגיל צעיר עבר מבגדד למחלקת הנוער של טוטנהאם, והיום הוא משחק בסווינדון טאון האנגלית. שמות מעניינים נוספים הם אוסמה ראשיד ההולנדי-עיראקי, אחמד יאסין גאני שמשחק בשבדיה ומחזיק בשורשים כורדיים, ועלי עדנאן בן ה-21 שמככב בליגה הטורקית. את הנבחרת מוביל ראדי שנאשיל, בעל 80 הופעות בנבחרת עיראק ומי שהיה חלק מהנבחרת הגדולה של עיראק במונדיאליטו של 1989, זו שניצחה את נורבגיה של הנינג ברג, ספרד של קניזארס ואורסאיס וארגנטינה של בונאנו וסימאונה. מי יודע, אולי זה משהו שיכול להראות לשחקנים הצעירים שלו שהכל אפשרי בכדורגל.



יום ראשון, 17:00, אולימפיק חוריבגה - ווידאד קזבלנקה (הליגה המרוקאית)
המלך חסן החמישי ותעשיית המופלטות מושבתת בגלל הטירוף שהולך בליגה המרוקאית מפתיחת העונה. ווידאד קזבלנקה, שיאנית התארים במרוקו לאחר העצמאות עם 12 תארים (ועוד 5 מימי השלטון הצרפתי), מוליכה את הטבלה בגאון עם 25 נקודות, אבל בינה לבין המקום השביעי, שזה כמעט אמצע הטבלה בליגה של 16, מפרידות 4 נקודות בלבד. אולימפיק חוריבגה, קבוצה קטנה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות, מדורגת במקום השלישי עם 23 נקודות, מה שמבטיח שכנראה מהמשחק הזה תצא מוליכה חדשה לליגה.
ווידאד קזבלנקה, קבוצת החוץ במפגש הזה, היא הקבוצה היותר מעניינת. מפתיחת העונה הם רשמו הפסד אחד בלבד, אבל עודף של תוצאות תיקו מוביל אותם להסתבכות הזו, כשהם רושמים העונה כבר שבעה תוצאות תיקו, לעומת שישה ניצחונות. המאמן של ווידאד הוא השם המרכזי - ג'ון טושאק הוולשי האגדי, שמחפש תואר ראשון בקריירה מאז הגביע הטורקי עם בשיקטאש ב-1998. לצורך המשימה לטושאק יש מספר שחקנים בעלי עבר מכובד בליגה המרוקאית כמו הקשר מוחמד בראבח והבלם מוחמד סעידי, אליהם הוא צירף גם את כאמל שאפני, צרפתי ממוצא מרוקאי שעבר שנים יפות בכדורגל הצרפתי כולל 5 עונות באוקזר, ועוד מספר מרוקאים מתאזרחים כמו פואד איבדלחאי ההולנדי, ששיחק בוואלווייק וברדה, ונעים עראב הבלגי, ששיחק בניימיכן ושרלרואה, ושניהם שיחקו בנבחרות הצעירות של מדינותיהם.
כדי להבין את גודל ההצלחה של חוריבגה להמשיך ולהיאבק בצמרת צריך להבין קצת את הרקע שלה. מדובר בקבוצה חלשה שרק ב-2007 זכתה באליפות הראשונה שלה, המגרש הביתי שלה כולל 10,000 מקומות בלבד, והמאמצת שלה היא חברת הפוספטים הלאומית של מרוקו, שהמפעלים שלה נמצאים לא רחוק מהעיר. גם המאמן שלהם אלמוני במיוחד, אחמד אל עג'לאני הטוניסאי, שברוב שנותיו שימש כעוזר מאמן בליגה הסעודית. השמות הבולטים הם פרנק אנגונגה, מגן נבחרת גאבון, השוער מוחמד בורקאדי, הקשר הוותיק עבדאנבי לחרארי והקשר הבלגי-מרוקאי ראשיד טיברקאנין.