מסיבת הפתעה

בוקר חצי גמר הגביע עדיין מלווה באותה אמירה מעצבנת ושחוקה. כן, אפשר שיהיה חצי גמר בלי בית"ר ירושלים, מכבי חיפה או הפועל תל אביב, והוא עדיין יהיה מעניין באותה מידה. הדחף של אוהדי הכדורגל לקבל את הקבוצות הכי טובות בבמה המרכזית קצת השכיחה את הרומנטיקה, את הכדורגל האמיתי, ואולי את המהות של הגביע - לא קבוצה ששחקניה הם הכי טובים, אלא קבוצה ששחקניה הם הנחושים ביותר, אלו שעצביהם לא בוגדים בהם ברגע האמת.
אבל כשאפילו בליגת האלופות מוכרים לנו שעלייה של יובנטוס לגמר המפעל תהפוך אותו לפחות מעניין (למרות שיובנטוס היא ללא ספק אחת מהקבוצות החזקות העונה באירופה), אז איך תמכור לאנשים חצי גמר שכולל את הפועל עפולה ומכבי אחי נצרת?



השבוע, שתי קבוצות השלימו את עלייתן מליגת המשנה לליגה הבכירה בארצן - בורנמות' באנגליה וקארפי באיטליה. אף אחד לא מתעסק בכך שהן קבוצות יחסית קטנות (בורנמות' שיחקה רק שתי עונות בצ'מפיונשיפ, קארפי שיחקה במשך 8 שנים בסריה ב'), אף אחד לא מדבר על פוטנציאל השעמום שהן עלולות להביא איתן, ואף אחד לא מקונן על כך שהן עלו ותשחקנה במקום קבוצות עם עבר ומסורת כמו סנדרלנד או אסטון וילה, שעדיין נאבקות על ההישרדות באנגליה, או פארמה ההולכת ונעלמת באיטליה.
להיפך, הרומנטיקנים, אלו שעדיין מאמינים בכדורגל האחר, זה שלא מונע מתוך כסף של מיליארדר שמחפש לעשות לעצמו שם אלא דווקא מתוך אהבה, קמו לתחייה. בתוך הפרמייר ליג, הליגה רוויית הכסף, מגיעה בורנמות' הקטנה, שתעמיד בעונה הבאה את התקציב שלה על תקציב צנוע של כ-60 מיליון פאונד, ועדיין מדובר בקפיצה של פי 10 ממה שהיה לה השנה.
אין בזה משהו קסום?



זה הקסם של הגביע.
נכון, כולם היו מעדיפים גמר בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב, כששתי הקבוצות הטובות בארץ היום נפגשות זו מול זו. אבל תרשו לי לקוות להפתעה אחת לפחות. גם הדחף והתשוקה של קבוצות גדולות לא יכולות לעמוד בפני הרצון הבלתי מתפשר של קבוצות קטנות יותר להוכיח את עצמן.
מי יודע, אולי דווקא היום יכה בשחקני אחי נצרת או הפועל עפולה אותו כוח מיסטי לא מוסבר שמביא להתעלות דווקא ברגע הנכון, ומי יודע, אולי אותו כוח יכה בשתיהן ונקבל גמר של סינדרלות?

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (25)

בתחילת השבוע פנו אליי החברים מכדורגל שפל, ובואו נגיד שהייתה להם בקשה קצת מעוררת מחלוקת. בסוף השבוע הקרוב הם יציגו את התערוכה שלהם בבלגרד ועל הדרך יתפסו גם כמה משחקים, ולכן המדור השבועי יצטרף אליהם למסע עם שלושה משחקים ללקק את האצבעות (או שלא) שכולם יהיו חלק מהמסע שלהם.
הכינו את הציוד המגן, ספיישל כדורגל שפל במדור יוצא לדרך.



יום שבת, 19:00, הכוכב האדום בלגרד – פרטיזן בלגרד (הליגה הסרבית הראשונה)
אחד מרגעי השיא בכדורגל הוא כששתי הקבוצות הגדולות במדינה נפגשות למפגש שיכול להכריע באופן סופי מי תזכה באליפות. ביום שבת, הכוכב האדום בלגרד תארח את פרטיזן בלגרד, באחד המשחקים החמים של הכדורגל הסרבי, הדרבי הנצחי.
הכוכב האדום בלגרד הייתה הקבוצה ששלטה בעיר ובכדורגל היוגוסלבי עד 1992. 19 אליפויות, כולל 4 מתוך 5 האחרונות של יוגוסלביה, וזכיות היסטוריות בגביע האלופות ובגביע הבין-יבשתי ב-1991, היוו חלק מארון גביעים מפואר. בשנים האחרונות הקבוצה דועכת, אבל עדיין היא מצליחה לזכות מדי פעם באליפות, כולל זו של השנה שעברה. העונה היא מדורגת במקום השני, 5 נקודות מפרטיזן, שלמעט ההפסד שלה מול פרטיזן במשחק הקודם, היא הפסידה רק במשחק אחד נוסף. השחקנים המובילים של הקבוצה הם פרדראג רייקוביץ', השוער הראשון של הקבוצה שזכה לפני שנתיים באליפות אירופה עד גיל 19 עם סרביה, דארקו לאזוביץ', שיעזוב בסוף העונה לגנואה אחרי 6 עונות בכוכב האדום, וסאבו פאביצ'ביץ', אקס מכבי והפועל תל אביב בעל 39 הופעות בנבחרת מונטנגרו. מי שמחפש עוד שחקנים בעלי עבר ישראלי בקבוצה ניתן למצוא את פטר אורלנדיץ', שהגיע לגיחה בהפועל תל אביב בעונה שעברה, וסשה סטויאנוביץ', ששיחק עונה אחת בהפועל חיפה.
25 אליפויות יש לפרטיזן בלגרד, ועכשיו היא רוצה לרשום אחת נוספת. אחרי שיוגוסלביה התפרקה, פרטיזן הפכה לקבוצה השולטת בכדורגל המקומי, עם 8 אליפויות מתוך 14 בסרביה ומונטנגרו ו-6 אליפויות מתוך 8 בסרביה. אחרי שבעונה שעברה היא איבדה את התואר לכוכב האדום, היא כרגע נראית בדרך להחזיר אותו הביתה, כשהיא מוליכה את הליגה ויש לה הפסד אחד בלבד. כוכבי הקבוצה הם סשה איליץ', סרבי בן 37 שחזר לפני 5 שנים לפרטיזן אחרי טיול בספרד, טורקיה ואוסטריה, בראנקו איליץ', עוד אקס הפועל תל אביב שרשם 58 הופעות בנבחרת סלובניה, וניקולה דריניצ'יץ', כובש שער הניצחון במפגש הקודם בין הקבוצות. עוד שחקנים ששיחקו בליגה הישראלית הם ננאד מרינוקביץ', ששיחק שנתיים בבני יהודה, ופטאר גרביץ', ששיחק משחקים בודדים בהפועל באר שבע.
אפשר לדבר עוד הרבה על המשחק הזה, אבל בואו נשאיר את הבמה לאוהדי הקבוצות – דלייה (Delije, "החסונים") של הכוכב האדום מול גרובארי (Grobari, "הקברנים") של פרטיזן.



יום ראשון, 11:00, דורצ'ול – ראקוביצה (הליגה הסרבית השלישית)
כדורגל שפל במיטבו, וזה מה שחשוב באמת. הליגה השלישית בסרביה מחולקת לארבע מחוזות, כשאלופת כל מחוז עולה לליגת המשנה. לא זה המצב שלנו, כשמדובר בשתי קבוצות שמעבירות את הזמן עד סוף העונה כי פשוט כלום לא הולך לקרות איתן (אבל כמו שאמרתי, זו המהות של כדורגל שפל).
דורצ'ול היא קבוצה שמעבירה את רוב זמנה בליגה הזו. ב-2003 היא שיחקה את עונתה היחידה בליגה השנייה, אז בסרביה ומונטנגרו, ופספסה את ההישארות ב-4 נקודות בלבד. עם מלוא ההערכה לקבוצת הכדורגל, גאוות השכונה, שממוקמת במרכז בלגרד, היא דווקא קבוצת הראגבי, שזכתה ב-13 האליפויות האחרונות בסרביה ואפילו משחק באותו מגרש בדיוק. כרגע, הקבוצה מדורגת במקום ה-11 מתוך 16, כשמקומות 12-15 הולכות לפלייאוף הירידה, משם היא רחוקה 2 נקודות בלבד (האחרונה יורדת אוטומטית). השחקנים הבולטים של הקבוצה הם השוער המונטנגרי הקשיש מרקו קריץ', הזר היחיד בקבוצה והיחיד שגם שיחק מחוץ לבלקן במשך שנתיים בספרטק טרנאבה הסלובקית, מילוש רדוסאבלייביץ', שמשחק בקבוצה מאז 2009, ופטאר סוסניאר, אחד מהשחקנים המובילים בחוליית ההגנה של הקבוצה.
ראקוביצה התמקמה יפה בליגה השלישית, אחרי שב-2012 עלתה מהליגה החמישית לרביעית, כעבור שנה עלתה מהליגה הרביעית לשלישית, ועכשיו היא ממשיכה לעונה נוספת בליגה. בעוד דורצ'ול מתגאה ברצף אליפויות בראגבי, גם לראקוביצה יש רצף, אבל טיפה יותר מפוקפק – ראקוביצה היה האזור היחיד שהופצץ בכל אחד מימי מבצע כוח מאוחד, המבצע שבו כוחות נאט"ו הפציצו במשך יום ולילה את סרביה. השחקנים המובילים הם איגור סטאנוייביץ', שחילק את זמנו בעונה הקודמת בין בורצ'ה בליגת המשנה לגרינדאביק מהליגה באיסלנד, ווק סטפאנוביץ', שגדל במחלקת הנוער של רד סטאר פריז, וניקולה ברקיץ', שהיה שותף לשתי העליות הקודמות של ראקוביצה.



יום ראשון, 17:00, או.פ.ק בלגרד – ראד בלגרד (הליגה הסרבית הראשונה)
יממה לאחר הדרבי הגדול, שתי הקבוצות הקטנות יותר של בלגרד תפגשנה לדרבי נוסף בעיר. או.פ.ק וראד, מייצגות כל אחד עולם אחר של יוגוסלביה הישנה – או.פ.ק הוא חלק מאגודת ספורט שנקראת "מועדון הספורט לצעירים של בלגרד", ראד היא קבוצה שייצגה את הפועלים ואת השם שלה היא קיבלה מחברת בנייה עם אותו השם.
מאז דור הזהב של או.פ.ק בשנות ה-60 לא קרה שם יותר מדי. היא זכתה ב-4 גביעי יוגוסלביה, בין 1953 ל-1966, כשבתווך היא רושמת את הישג השיא שלה בכל הזמנים, חצי גמר גביע המחזיקות ב-1962. הקבוצה היום די רחוקה מלהיות קבוצה בכירה, וכמו קבוצה סרבית טובה, גם היא מתמחה בפיתוח של כישרונות צעירים כמו אלכסנדר קולארוב וברניסלאב איבנוביץ'. או.פ.ק מדורגת העונה במקום ה-7 עם 32 נקודות והיא מגיעה אחרי תבוסה 4:0 מול דוני סרם בשבוע שעבר. גם היום בסגל של או.פ.ק יש בעיקר שחקנים צעירים, רק 6 הם מעל גיל 23, והבולטים בסגל הם מילאן גאיץ', שחקן נבחרת הנוער של סרביה, דיאן דראז'יץ', שצפוי להיות אחד מהשחקנים המרכזיים של נבחרת סרביה במונדיאליטו השנה, ואיביצה יובאנוביץ', מלך שערי הקבוצה העונה עם 6 כיבושים.
למרות היותה של ראד קבוצת פועלים, הקבוצה שמזוהה עם פשוטי העם אולי תזכיר לנו קבוצה בארץ. לראד יש ארגון אוהדים קטן ופנאטי שמזוהה עם הימין הקיצוני והלאומני של סרביה, כשהיריבה הגדולה שלה היא נובי פזאר, קבוצה שמייצגת, שימו לב לזה, את המיעוט המוסלמי בסרביה. בימי יוגוסלביה היא שיחקה את רוב שנותיה בליגת המשנה, ורק הפירוק קיבע את מעמדה כחברה קבועה בליגה הראשונה. עד כה היא מדורגת במקום ה-6, 2 נקודות מעל או.פ.ק, כשגם היא בתהליכי התאוששות מתבוסה – לפני שבועיים היא הובסה 7:0 מול צ'וקאריצ'קי, ובשבוע שעבר היא חזרה לעצמה עם ניצחון 0:1 על ראדניצ'קי קראגוייבץ. כוכבי הקבוצה הם פטאר יליץ', בוסני שחוזר אחרי עונה רווחית בסין, ניקולה ראספופוביץ', בוגר מחלקת הנוער של הקבוצה שלמעט השאלות כשחקן צעיר מעולם לא עזב אותה, ובורקו וסלינוביץ', שבשנת 2005 היה מלך השערים באליפות אירופה עד גיל 19 (טורניר שהשתתפו בו כמה כוכבים כמו קווין-פרינס בואטנג, יוהן קבאייה ויואן גורקוף).

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (24)

באמצע השבוע זכינו לראות את ה-0:0 בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד בליגת האלופות. כדי לכפר על המשחק הזה, המדור יבקר היום בשלושה משחקים שבכל אחד מהם יש אלמנט מאותו המשחק: כדי לייצג את הכדורגל האירופי נבקר במולדובה, כדי לייצג את ליגת האלופות נבקר בגרסה שלו מאוקיאניה וכדי שיהיה לנו גם דרבי, נחצה את הגבול אל הדרבי של עמאן.



יום שישי, 16:00, דאקיה קישינב – שריף טיראספול (הליגה המולדובית)
ביום שישי יתקיים משחק צמרת בכדורגל המולדובי בין דאקיה קישינב לשריף טיראספול, אבל המשחק הזה יהיה יותר מרק משחק כדורגל. המאבק האמיתי הוא בין קישינב, בירת מולדובה, לבין טיראספול, בירת מחוז טרנסיסטריה הבדלני.
דאקיה קישינב הפכה להיות הקבוצה החזקה בבירת מולדובה לפני 10 שנים, כשהיא מצליחה לעקוף את זימברו ולהתברג באופן קבוע במקומות הראשונים בליגה. למרות זאת, לדאקיה קשה להתמודד עם האלופה הנצחית, שריף טיראספול, כשהיא מצליחה לקחת אליפות אחת בלבד ב-2013. העונה דאקיה קישינב נמצאת במקום השני, מרחק של נקודה ממילסאם אורהיי, מוליכת הטבלה. השחקנים הבולטים של הקבוצה הם דייויד סיראדזה, הגאורגי הוותיק ששיחק בגרמניה, ג'אבה דוואלי, גאורגי נוסף שכבר זכה באליפויות בגאורגיה ואזרבייג'ן, ופטרו לאוקה, מלך שערי הקבוצה עם 6 שערים העונה.
הסיפור של שריף טיראספול הוא מסובך במיוחד. טיראספול נמצאת במחוז טרנסיסטריה, אזור שבו הרוב השולט הוא סלבי (בניגוד לשאר מולדובה שם הרוב הוא רומני). את השם שלה היא קיבלה מתאגיד "שריף", שבראשו עומד ויקטור גושאן, נשיא המועדון, ועל פי מקורות מסויים מדובר בתאגיד שמנהל את מחוז טרנסיסטריה כמו מאפיה ומטרתו הלבנת כספים. מבחינה מקצועית מדובר בקבוצה מרשימה, עם 13 אליפויות ב-14 השנים האחרונות ו-3 הופעות בשלב הבתים של הליגה האירופית. העונה היא מדורגת במקום ה-3, עם מספר נקודות זהה לזה של דאקיה קישינב, אבל המאזן הפנימי (הפסדים 2:1 ו-3:2) מכריע את השוויון. שימו לב לריקארדיניו, מלך שערי הליגה עם 16 שערים, ואדים פאירלי, בן 19 שרשם בחודש שעבר את הופעת הבכורה שלו בנבחרת מולדובה עד גיל 21, וז'וניניו פוטיגואר, שמאז שהגיע בעונה שעברה לשריף כבש 17 שערים ב-29 הופעות.



יום שבת, 10:00, אמיקאל – אוקלנד סיטי (ליגת האלופות של אוקיאניה)
המחזור האחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות באוקיאניה מביא אותנו למפגש בין אמיקאל, אלופת ונואטו, ואוקלנד סיטי, אלופת ניו זילנד. באוקיאניה, 12 קבוצות מגיעות לשלב הבתים שבסיומו הראשונה מכל בית עולה יחד עם הסגנית הטובה ביותר לחצי הגמר, כשכל הטורניר הזה מתקיים במגרש נייטרלי אחד, הפעם מדובר באצטדיון הלאומי בסובה, פיג'י. בשנה שעברה שתי הקבוצות נפגשו בגמר, שאז התקיים בשיטת בית-חוץ: אמיקאל הצליחה לסיים ב-1:1 בבית, אבל אוקלנד סיטי ניצחה 1:2 בגומלין.
אחרי סופת הציקלון הקשה שפגעה בוונואטו, אמיקאל שואפת להצליח בטורניר. אמיקאל מגיעה למחזור האחרון עם מאזן מושלם אחרי ניצחונות על ווסטרן יונייטד מאיי שלמה וסובה המקומית, והיא לא פוסלת את האפשרות של העפלה לחצי הגמר ואולי אפילו זכייה בתואר. אמיקאל הצליחה להפוך לקבוצה הדומיננטית בוונואטו עם 5 אליפויות רצופות.שימו לב לאוסאה וקטלסאו, שכבש שני שערים עד כה בטורניר, צ'יקאו מנסאלה, שהופיע 15 פעמים בנבחרת ונואטו, וריז'אט שאלה, שחקן שוויצרי-קוסוברי שהיה כוכב בנבחרת הצעירה של שוויץ לפני כעשור.
אוקלנד סיטי גם היא פתחה נפלא את הטורניר. יש לה שני נצחונות, אבל הפרש שערים טוב יותר מבטיח לה שתיקו יעלה אותה מהמקום הראשון. הקבוצה זכתה בארבעת הטורנירים האחרונים של אליפות אוקיאניה, ואחרי ההעפלה המפתיעה שלה לחצי גמר גביע העולם למועדונים בשנה שעברה היא חולמת לשחזר את ההישג. השחקנים הבולטים הם איבן וייסליץ', ששיחק 88 פעמים בנבחרת ניו זילנד, איבן קאריל, הספרדי שהגיע בינואר וכבש 4 שערי ליגה ב-6 משחקים, דייויד בראון, כישרון צעיר בן 19 מפפואה ניו גיני, ומרקו ג'ורג'ביץ', שבעונה שעברה זכה באליפות ונואטו עם אמיקאל.



 

יום ראשון, 19:00, אל פייסאלי – אל וויחדאת (הליגה הירדנית)
היריבויות הגדולות של העולם הערבי תמיד סיפקו לנו משחקים מצויינים, וכך צפוי לקרות גם הפעם בירדן. ביום ראשון יתקיים "הדרבי של ירדן", בין אל פייסאלי ואל וויחדאת, שיש בו מאפיינים חזקים של לאומיות. דיברנו בעבר על היריבות בין הירדנים לפלסטינאים, וכך קורה במשחק הזה, כשאל פייסאלי מייצגת את הירדנים ואל וויחדאת מייצגת את הפלסטינאים במדינה.
אל פייסלי היא הקבוצה שזכתה בכמות התארים הגבוהה ביותר בכדורגל הירדני, 32 אליפויות ו-17 גביעים, ובארון התארים שלה נמצאים גם 2 גביעי AFC. עם זאת, העונה הנוכחית של אל פייסלי חלשה במיוחד עם מאזן הזוי של 4 ניצחונות, 9 תוצאות תיקו ו-5 הפסדים. בנוסף מדובר באחת ההגנות הטובות בליגה (11 ספיגות בלבד), אבל בהתקפה הגרועה בליגה (10 כיבושים). הקבוצה נמצאת כרגע במקום ה-8, 5 נקודות מירידה היסטורית. מאמן הקבוצה הוא שחקן העבר המצרי מוחמד עזימה, שבעברו שיחק בגרמניה ובדרום קוריאה. השחקנים המובילים של הקבוצה הם האני אל טייאר, שהיה אחד משחקני המפתח של נבחרת סוריה עד גיל 17 באליפות העולם ב-2007, ז'אן מישל נ'לנד, שמגיע אחרי 3 שנים באל שורטה העיראקית, בהא עבדל רחמן, שרשם 72 הופעות בנבחרת ירדן, ומוחמד שטנאווי, שוער הקבוצה שהוא אחד השוערים הבכירים כיום בכדורגל הירדני.
אל וויחדאת תמיד הייתה הקבוצה השנייה של ירדן, אבל היא הולכת ומשתפרת בדרך להיות הקבוצה החזקה במדינה. בשנה שעברה היא זכתה באליפות ה-13 שלה, והעונה היא נראית בדרך לזכייה בתואר נוסף עם יתרון של 7 נקודות בפסגה, 4 מחזורים לסיום. הקבוצה מגיעה מהמחנה החדש של עמאן שהוקם ב-1955 למען פליטים פלסטינאים וכיום נחשב לאחד ממחנות הפליטים הגדולים בעולם עם 51 אלף תושבים. מאמן הקבוצה, עבדאללה אבו זמה, היה שחקן אל וויחדאת במשך 12 שנים. השמות הגדולים בקבוצה הם עאמר שאפי, שוער הקבוצה מאז 2007 ושיאן ההופעות בנבחרת ירדן, עבדלאטיף בהדארי, שחקן נבחרת פלסטין, עאמר דיב, אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הירדני, ומחמוד זעתרה, ירדני-פלסטינאי שנחשב לדור העתיד של הכדורגל המקומי וגדל דווקא באל פייסאלי.

הילד בעל חיי הנצח

זה יהיה יום השואה האחרון שבו האנדרטה היחידה שמנציחה את ארתור תעמוד במקומה.
ארתור היה בן 3 כשפרצה מלחמת העולם השנייה, בגיל 7 הוא כבר נרצח באכזריות הבלתי נתפסת של הנאצים וגופתו נשרפה במחנה ההשמדה מיידאנק. 70 שנים לאחר מכן, שמו של הילד בן ה-7 עדיין שגור בפיהם של אנשים. לא כולם יודעים מי הוא, אבל הזיכרון שלו לא חלף מהעולם.



אחרי שהיא עלתה לארץ, לילי פרידמן עשתה את הדבר החשוב ביותר שהיא יכלה לעשות.
לצד שמות של אנשי עסקים גדולים עשירים בכסף כמו האחים בלומפילד וסמי עופר, לילי פרידמן תרמה כסף לשיפוץ האצטדיון המתפורר בבאר שבע ובחרה לקרוא אותו דווקא על שם בנה, ארתור וסרמיל.
הילד שלא הספיק לגדול, עדיין חי כבר קרוב ל-30 שנה אחרי שנרצח, ובמקום הקרוי על שמו מתרוצצים ילדים, כל אחד מהם עם חלומות משל עצמו, רואה את גיבוריו מקרוב. זכרונו של הילד שלא הספיק לחלום נמצא במקום שבו ילדים חולמים.



באופן סמלי, האצטדיון בבאר שבע שקרוי על שמו של אדם שנרצח בשואה יוחלף באצטדיון שקרוי על שמו של מישהו שהוא חלק מסממן ישראלי לאומי. האצטדיון החדש יקרא על שמו של יעקב טרנר, טייס בחיל האוויר הישראלי.
אצטדיון וסרמיל יהרס, על חורבותיו יוקמו בנייני מגורים. משפחות צעירות יגיעו לשם עם הילדים, שירוצו בין גינות המשחקים המוריקות. במדינה שבה לעיתים לא יודעים להנציח כמו שצריך, אולי מן הראוי שיהיה שם גן, פארק, או אפילו רחוב מרכזי שבו ארתור יוכל להמשיך את חייו, לפחות כפי שהיו אמורים להיו.

עדכון, רגע לפני שנפתחת עונת 2015/6 ורגע לפני שהאצטדיון החדש נחנך: הודות לראש העיר, רוביק דנילוביץ', התקבלה החלטה להנציח את ארתור וסרמיל כמו שצריך - מתקן האימונים הסמוך לאצטדיון טרנר, בו מתאמנים הילדים והנערים של הפועל באר שבע , יקרא על שמו. אוהדי הקבוצה ינציחו גם הם את שמו של ארתור ביציע הדרומי באצטדיון.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (23)

עוד שבוע מאחורינו, ואחרי שהמצות עשו את שלהן, הגיע הזמן להתכונן לבואן של המופלטות. ואם אתם לא חוגגים מימונה, הנה כמה משחקים שיעשו לכם מתוק בגרון. הפעם יש לנו בתפריט משחק על האליפות בכווית, שובו של סוון-גוראן אריקסון בסין ומשחק בין שתי קבוצות גדולות בשבדיה.



יום שישי, 20:55, אל כווית – אל עראבי (הליגה הכוויתית)
חמישה מחזורים לסיום העונה בכווית, וברגע הטוב ביותר מגיע המפגש בין אל כווית לאל עראבי, שתי הקבוצות שרוצות לסיים את העונה עם התואר. לפני המשחק, אל עראבי מובילה את הטבלה ביתרון של 5 נקודות על פני אל כווית, כשניצחון שלה יכול להבטיח כמעט באופן סופי את הזכייה בתואר.
אל כווית היא קבוצה עם עבר מפואר שכולל 11 אליפויות ו-10 גביעים. לצד כל אלו יש לה לא מעט הישגים בזירה הבינלאומית עם 3 תארי גביע AFC, התואר השני בחשיבותו באסיה, בו היא משתתפת גם העונה והיא כבר בדרך להעפלה 7 רצופה לשמינית הגמר. שימו לב הברזילאי רוג'ריניו, שמשחק בקבוצה מאז 2008 וזכה בתואר השחקן הזר של השנה באסיה ב-2012, וואליד עלי, ששיחק 103 משחקים עם נבחרת כווית, ועבדולחאדי חאמיס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 7 שערים.
אל עראבי רוצה להשלים את הזכייה באליפות הראשונה שלה מאז 2002. היא הצליחה לזכות בגביע הכוויתי השנה, עם ניצחון 2:4 נגד אל כווית (שוב). זכייה בתואר השנה תהיה האליפות ה-17 שלה ובכך היא תהפוך לקבוצה עם הכי הרבה אליפויות בכווית. השחקנים הבולטים הם פיראס אל חאטיב, סורי שכבש 16 שערים העונה, מחמוד דאשטי, שחקן בן 22 שנחשב לאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל בכווית, ואחמד האייל, שמלבד היותו כובש מצטיין בליגה, היה גם מעורב באחד מהמקרים הביזאריים של גביע אסיה האחרון (הוא קיבל היפותרמיה בגלל בדיקת שתן שהוא עבר).



יום ראשון, 12:00, שנגחאי SIPG – בייג'ין גואן (הליגה הסינית)
הכדורגל הסיני תופס תאוצה עם שמות גדולים והרבה כסף. השבוע יתקיים המחזור החמישי בעונה החדשה, וכבר יש לנו משחק נהדר בין שנגחאי SIPG ובייג'ין גואן, שתי הקבוצות שמובילות הטבלה ועדיין לא הפסידו העונה.
שנגחאי SIPG נקראה עד לפני כמה שנים שנגחאי דונגיה והייתה קבוצת ליגה שנייה. לפני פתיחת עונת 2013 היא נרכשה על ידי קבוצת הנמל הבינלאומי של שנגחאי תמורת 40 מיליון דולר והפכה במהירות לאחת הקבוצות החזקות בכדורגל הסיני. אחרי שבעונה שעברה סיימה במקום החמישי ופספסה את הכרטיס לליגת האלופות בגלל הפרש שערים, היא רוצה הפעם לזכות באליפות, כשהיא כרגע במקום השני עם 10 נקודות. גם מאמן גדול יש לשנגחאי, סוון-גוראן אריקסון, שהגיע להישגים רבים בקריירה שלו באירופה. יחד איתו יש לא מעט שחקנים זרים מוצלחים כמו טוביאס היסן השבדי, שרשם 34 הופעות בנבחרת הלאומית שלו, ודריו קונקה הארגנטיני, שחוזר לליגה הסינית אחרי עונה בפלומיננזה, אבל יש גם שחקנים סיניים עם רזומה מרשים כמו סון שיאנג, ששיחק בהולנד ואוסטריה, ויו האי, ששיחק 55 פעמים בנבחרת סין.
בייג'ין גואן היא קבוצה הרבה יותר גדולה ומצליחה מהיריבה שלה. למרות שהיא זכתה רק באליפות אחת, היא קבוצת צמרת קבועה ובעונות האחרונות היא כמעט תמיד מצליחה להגיע לליגת האלופות. גם היא פותחת את העונה מצויין עם 10 נקודות, והיא כרגע מובילה את הטבלה בעיקר הודות להפרש שערים טוב יותר. גם לבייג'ין גואן יש מאמן זר, הספרדי גרגוריו מנסאנו הוותיק, שזכה בעונה שעברה בתואר מאמן העונה בסין. הכוכבים הגדולים של הקבוצה הם דיאן דמיאנוביץ', שהגיע לסין אחרי קריירה ארוכה בדרום קוריאה, יאנג ז'י, שוער נבחרת סין, שו יונלונג, שמשחק בקבוצה ברצף מאז 1999, ושאו ז'יאי, ששיחק במשך 9 שנים בגרמניה.



יום ראשון, 18:30, גטבורג - מאלמה (הליגה השבדית)
הקיץ מתקרב ואיתו מגיעות הליגות של סקנדינביה. בתוך פחות משבוע דחסו השבדים את שני מחזורי הפתיחה, ועכשיו מגיע המחזור השלישי עם קרב הענקיות בין גטבורג ומאלמה. שתי הקבוצות הללו הן הקבוצות עם הכי הרבה אליפויות במדינה - למאלמה יש 21 אליפויות, לגטבורג 13.
גטבורג החביבה הצליחה בשיניים לסיים את העונה שעברה במקום השני, אבל העונה היא רוצה לעשות צעד נוסף בדרך לאליפות ראשונה מאז 2007. לגטבורג מחכה עוד מבחן משמעותי במאי, כשהיא תשחק בגמר הגביע מול ארברו, כשלשמחתה הפעם הגמר יתקיים בגאמלה אולבי, אצטדיונה הביתי. מאמן הקבוצה, יורגן לנארטסון, אימן ברוב הזמן קבוצות נוער, כשהשיא שלו היה חצי גמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות עם שבדיה ב-2009. בין שחקני הקבוצה ניתן למצוא כמה סיפורים מעניינים כמו זה של מרטין סמדברג-דאלנס, ששיחק בנבחרות הנוער של שבדיה אבל כיום משחק בנבחרת בוליביה הודות לאביו, וזה של גוסטב סוונסון, ששיחק בטבריה סימפרופול, לב ליבו של חצי האי קרים בזמן שהתותחים התחילו לרעום. אבל אם מחפשים שחקנים ששווה לשים לב אליהם, אז ניתן לציין את היאלמר יונסון, איסלנדי שמשחק בקבוצה מאז שנת 2002, ותומאס רוגנה, שחוזר לסקנדינביה אחרי כמה עונות בסלטיק ובוויגאן.
מאלמה (או מאלמו, כמו שאוהבים לקרוא לה בארץ) חולמת לזכות בתואר בפעם השלישית ברציפות, דבר שלא נעשה בשבדיה מאז שגטבורג עשתה את זה בשנות ה-90. את העונה היא פתחה עם ניצחון מול סונדסבאל, אבל במבחן הראשון שלה היא נפרדה ב-0:0 מול א.י.ק סולנה. מאמן הקבוצה, אוגה האריידה הנורבגי, המשיך לעונה נוספת ורוצה לזכות בתואר שלישי בשבדיה (הוא זכה בתואר נוסף עם הלסינגבורג ב-1999). כקבוצה ששיחקה בליגת האלופות ושואפת לחזור לשם גם בעונה הבאה, יש למאלמה שמות גדולים כמו מרקוס רוזנברג, השבדי הוותיק ששיחק באייאקס וברמן, מאגנוס אייקרם וג'ון אינגה ברגט, שכיכבו עם הנבחרת הצעירה של נורבגיה ביורו עד גיל 21 שהתקיים בארץ ב-2013, ואגון מהמטי, השבדי-אלבני שחוזר לקבוצת נעוריו אחריו סיבוב פחות מוצלח באיטליה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (22)

שנייה אחרי משחקי הנבחרות ושנייה לפני הסדר, הגיע הזמן לטיול השבועי ברחבי העולם עם שלושה משחקים שיעזרו למצות להתעכל יותר בקלות. בתפריט שלנו הפעם: דרבי חם ולוהט מהשכונה שלנו, פלייאוף הירידה בבלגיה יוצא לדרך וביקור בליגה הקזחית ההולכת ומשתפרת.



יום שישי, 19:00, שבאב אל-חליל – אהלי אל-חליל (הליגה הפלסטינאית)
בינואר האחרון זכינו להכיר את הנבחרת הפלסטינאית במסע מלא הגאווה והלאומיות שלהם בגביע אסיה. שלושה חודשים מאוחר יותר, אנחנו קופצים לביקור בליגה הפלסטינאית ולאווירה המחשמלת ביציעים עם הדרבי של חברון. בפעם שעברה זה נגמר ב-0:1 לשבאב.
שבאב אל-חליל היא אחד הקבוצות הגדולות בכדורגל הפלסטינאי. הקבוצה זכתה במספר אליפויות וגביעים, והתואר האחרון שלהם היה הגביע הפלסטינאי ב-2013. בין היתר הם גם נחשבים לאחת הקבוצות העשירות בליגה, הודות לנשיא הקבוצה, חאדר קוואסמה, איש עסקים מקומי. שימו לב לפאהד אטאל, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים עם 14 שערים, מוחמד פאנון, שנחשב לאחת התקוות הגדולות של הכדורגל הפלסטינאי, ומוחמד אל קראקי, ששיחק בשבועות האחרונים עם הנבחרת עד גיל 23 במוקדמות האולימפיאדה. כנהוג בקבוצות פלסטינאיות, גם לשבאב יש שחקנים בעלי עבר בליגה הישראלית, כשהבולט בהם הוא סאמח סרחאן, שחקנה לשעבר שאחי נצרת שעזב את הליגה אחרי ששמו נקשר בהטיית משחק.
אהלי אל-חליל הם קבוצה הרבה יותר קטנה, אבל הם רושמים תוצאות מדהימות בשנים האחרונות. מאז שהם עלו לליגה הבכירה ב-2012 הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהליגה. העונה הם רשמו שיא חדש עם העלייה שלהם לחצי גמר הגביע הפלסטינאי. לקבוצה יש אפילו מאמן זר, האיטלקי סטפנו קוזין, שבעברו היה עוזר מאמן של וולטר זנגה האגדי במספר קבוצות ברחבי המזרח התיכון. השחקנים המרכזיים של הקבוצה הם אחמד מאהר, בעל 11 הופעות בנבחרת פלסטין והיה חלק מהסגל לגביע אסיה, חאלדון אלחאלמן, הכובש המצטיין של הקבוצה ופאדי דוויק, הקפטן הוותיק. בפינת הישראלים המוכרים ניתן למצוא את וואיל מריסאת, ילד בן 22 שגדל במחלקת הנוער של קריית שמונה.



יום שבת, 21:00, סרקל ברוז' - לירסה (הליגה הבלגית)
כבר הבנו שהבלגים אוהבים לסבך את הליגה שלהם. מלבד קיזוז בפלייאוף העליון ופלייאוף אמצע מוזר שיכול להוביל קבוצת תחתית לליגה האירופית, הגיע הזמן להכיר גם את פלייאוף הירידה. סרקל ברוז' ולירסה, שתי נועלות הטבלה, יגיעו לסדרה של הטוב מחמישה משחקים, שבסיומה המנצחת תלך למשחק פלייאוף על ההישרדות והמפסידה תיפרד לשלום מהליגה. התוצאה של הסדרה נקבעת על פי הנקודות ולא על פי ניצחון (כמיטב המסורת, 3 נקודות לניצחון ונקודה לתיקו), כשסרקל ברוז', בתור מי שסיימה במקום הגבוה יותר, תתחיל עם יתרון 0:3 ותהיה עם יתרון הביתיות.
סרקל ברוז' יכלה להימנע בקלות מהמצב הזה. שני מחזורים לסיום היא דורגה במרחק של נקודה מעל מוסקרון והקו האדום, אבל הפסדים לקורטרייק ומכלן בשילוב עם ניצחון של מוסקרון על ווסטרלו הורידו אותה חזרה על המקום ה-15. זו הפעם השנייה שסרקל מגיעה לפלייאוף הירידה, כשבפעם הקודמת היא הצליחה לשרוד באופן הירואי. ב-2013 היא סיימה את העונה במקום האחרון, אבל אז, בלי יתרון נקודות לקבוצה שסיימה במקום הגבוה יותר, היא הצליחה לנצח בשלושה מארבעת המשחקים הראשונים מול ברסחוט והורידה אותה ליגה. השחקנים הבולטים הם ג'וניור קבנאנגה, מלך שערי הקבוצה עם 8 שערים העונה, קריסטוף דה היינה, אחד השחקנים הצעירים הבולטים בליגה, והאנס קורנליס, שהיה אלוף בלגיה בעברו פעמיים דווקא עם היריבה העירונית קלאב ברוז'.
לירסה היא אחת ההוכחות החותכות שלפעמים כסף גדול בקופה לא מוביל לשום מקום. לפני מספר שנים, מאג'ד סאמי המצרי, בעליה של קבוצת וואדי דגלה בארצו, רכש את הקבוצה ומלבד כיסוי חובותיה הוא לא הצליח להותיר חותם על הכדורגל הבלגי. העונה הזו הייתה קטסטרופלית עבור לירסה, כשבאחד מהרגעים הבולטים שבה היא חוטפת שישייה משרלרואה ושבוע לאחר מכן חוטפת שישייה נוספת מקלאב ברוז'. תוסיפו לזה את העובדה שאוליבייה גילו הוא המאמן הרביעי שלהם העונה, וקיבלתם קבוצה שנראית בדרך לליגה השנייה. בסגל של הקבוצה ניתן למצוא את חואן קאפדווילה בן ה-37, ששותף העונה ב-4 משחקים בלבד, אבל מי שבאמת ינסו להציל את הקבוצה העונה הם פייסל קאסמי, ילד בן 19 עם הרבה פוטנציאל, וואנדרסון, ברזילאי שגדל בבלגיה ואפילו שיחק בנבחרת הצעירה יחד עם אחיו דנילו (שהיום משחק בליגה הרוסית), ואלחסאנה קייטה, ששיחק 4 שנים במץ.



יום ראשון, 13:00, פ.צ. אסטנה – אקטובה (הליגה הקזחית)
לאחר המעבר של קזחסטן מאסיה לאירופה ב-2002, קזחסטן מנסה להפוך למדינה אירופית בכל מה שקשור לכדורגל. הנבחרת הלאומית קצת רחוקה מזה, אבל הקבוצות המקומיות הולכות ומתקדמות וביום ראשון שתיים מהבולטות שבהן, פ.צ. אסטנה ואקטובה, ייפגשו.
פ.צ. אסטנה היא קבוצה עם לא מעט משאבים כלכליים. היא חלק מארגון רחב בשם "מועדון הספורט הנשיאותי של אסטנה" שכולל גם קבוצות כדורסל והוקי קרח ואפילו קבוצת רכיבה מקצוענית. מאמן הקבוצה הוא הבולגרי סטאנימיר סטוילוב, שבעברו הוביל את לבסקי סופיה לשלב הבתים של ליגת האלופות ולרבע גמר גביע אופ"א ובעונה שעברה הוא הצליח לזכות באליפות הראשונה בהיסטוריה של אסטנה. אחרי 4 מחזורים, פ.צ. אסטנה מובילה את הטבלה, והיא חולמת על תואר נוסף. השחקנים המובילים הם רוג'ר קניאס, הקולומביאני שכבש 3 שערים עד כה בליגה, אולאן קוניסבייב, שרשם 23 הופעות במדי נבחרת קזחסטן, ופוקסי קטבואמה, מלך שערי הליגה בעונה שעברה.
היריבה אקטובה ידעה לא מעט הצלחות בעונות האחרונות. מאז שנת 2005 היא מסיימת באופן קבוע בשלישייה הראשונה, כשבשנים הללו היא זוכה ב-5 אליפויות. את העונה הזו היא פתחה במקום החמישי, 4 נקודות מאסטנה, אבל היא עדיין לא הפסידה העונה. את הקבוצה מאמן ולדימיר גזאייב, בנו של ואלרי גזאייב, אחד המאמנים הגדולים ברוסיה. שימו לב ליורי לוגביננקו, שיאן ההופעות בקבוצה בכל הזמנים עם 205 משחקי ליגה, מרקוס פיצלי, ברזילאי ששיחק 39 משחקים בנבחרת ארמניה, וסרגיי חיז'ניצ'נקו, כשרון קזחי צעיר שחוזר אחרי עונה בפולין.