קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (46)

יום כיפור מאחורינו, ערב חג הסוכות לפנינו, ובמרווח בין שני החגים יש לא מעט כדורגל (וכדורסל) ששווה לעקוב אחריו. המדור מציע לכם להתרווח ולהנות מהכדורסל האסיאתי, משתי קבוצות שחולמות על תואר אליפות בווילס והדרבי החם של פראג.



יום שבת, 19:15, באלה טאון - דה ניו סיינטס (הליגה הוולשית)
כמו בכל מקום באי הבריטי, הכשרונות הגדולים בורחים אל הכסף הגדול של הליגה האנגלית. המצב בווילס לא שונה, ומאחור נותרת ליגה חלשה אבל מלאת אמוציות וטעם של כדורגל מהליגות הנמוכות. בשבת יפגשו שתי מוליכות הטבלה הבלתי מנוצחות, באלה טאון ודה ניו סיינטס, במפגש פסגה ראשון לעונה.
בשנה שעברה באלה טאון רשמה הישג שיא היסטורי עם מקום שני, מאחורי דה ניו סיינטס, אבל הפער היה עצום ועמד על 18 נקודות. השנה באלה חולמת לקבוע שיא נוסף ולזכות בתואר ראשון והיסטורי עבור המועדון. את העונה הם פתחו בצורה מקרטעת עם הדחה מול דודלאנג' מלוקסמבורג בסיבוב הראשון של הליגה האירופית, אבל ההופעות שלהם בליגה המקומית מחפות על כך - 3 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו, תוך שהם מציגים את ההגנה הטובה ביותר בליגה עם 2 ספיגות בלבד. למרות העובדה שהליגה הוולשית לא ברמה גבוהה, לקבוצה יש שני שחקנים שאפילו הופיעו בנבחרות הלאומיות שלהם - מארק ג'ונס, שרשם 2 הופעות בנבחרת ווילס ובעברו שיחק ברקסהאם, אחת הקבוצות הוולשיות בכדורגל האנגלית, ודייויד ארטל, שבימים אלו הוא חלק מסגל הנבחרת של גיברלטר, ואף הוא עבר טיול לא קצר באנגליה בקבוצות כמו צ'סטר סיטי, מורקאם וקרו אלכסנדרה. לצידם בולטים גם הבלם ריאן ולנטיין, ששיחק בדארלינגטוון וטלפורד האנגליות, והשוער אשלי מוריס, שאחראי על רקורד הספיגות המרשים של המועדון העונה.
דה ניו סיינטס היא הקבוצה ששולטת בכדורגל הוולשי בשנים האחרונות. יש לה 7 אליפויות ב-11 השנים האחרונות ובעונה האחרונה היא הצליחה אפילו להשלים טרבל מקומי עם זכיה בגביע ובגביע הליגה. הסיפור המעניין הוא שהקבוצה מייצגת שני יישובים משני עברי הגבול - הכפר לאנסאנטפרייד הוולשי והעיירה אוסווסטרי האנגלית, שם היא אפילו מקיימת את משחקי הבית שלהם. אם אתם חושבים שבזאת תמו הסיפורים המוזרים על הקבוצה הזו, אז רק התחלנו - הם מוכרים בקיצור TNS, שהם ראשי התיבות של נותנת החסות המקורית של הקבוצה Total Network Solutions, ואחרי שהחברה הזו נקנתה על ידי ענקית התקשורת בריטיש טלקום הם התלבטו מה לעשות עם השם (כולל מכירת השם באיביי), עד שהחליטו על השם הנוכחי. עוד סיפור מעניין הוא מה שקרה בקיץ האחרון לחלוץ הקבוצה, אדריאן ציישלביץ' הפולני, כשקבוצתו נפגשה עם B36 מאיי פארו במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, במדיה משחק אחיו לוקאש. מלבד סיפורים הזויים, שימו לב גם לשוער הוותיק פול האריסון, בוגר מחלקת הנוער של ליברפול, לחלוץ האנגלי-ניו זילנדי גרג דרייפר, שאפילו שיחק במדי הנבחרת הלאומית של ניו זילנד, ולחלוץ ג'יימי ריד, שבעברו שיחק בליגה הרביעית והחמישית באנגליה, בשתי הליגות הבכירות בצפון אירלנד ואפילו בליגה המחוזית באוסטרליה.



יום ראשון, 3:30, פתיחת הסיבוב השני באסיה-באסקט
ביום רביעי האחרון יצאה לדרך אליפות אסיה בכדורסל, וכבר ביום שבת יצא לדרך הסיבוב השני. 16 נבחרות ב-4 בתים התחילו את הטורניר, 3 הראשונות מכל בית יעלו לסיבוב הבא ויגררו איתן את המאזן הפנימי בין העולות לסיבוב השני שבו ישחקו בשני בתים. המטרה של כל הנבחרות בטורניר היא חצי הגמר, שיבטיח לפחות השתתפות בטורניר הקדם אולימפי בשנה הבאה, ואלופת אסיה תזכה בכרטיס המיוחל לטורניר האולימפי בריו.
שתי הפייבוריטיות די מטיילות אל הסיבוב הבא. נבחרת איראן, האלופה המכהנת נראית מצויין עם סגל שכמעט כולו מבוסס על הליגה המקומית. שני הכוכבים הוותיקים הם גם אלו שמשחקים מחוץ לאיראן: מהדי קמראני בן ה-33 וחאמד חדאדי בן ה-31, ששיחק בעברו ב-NBA, שניהם היום משחקים בליגה הסינית. השם הגדול בנבחרת האיראנית נמצא בכלל מחוץ לקווים והוא המאמן דירק באוורמן, שהוביל את נבחרת גרמניה למדליית כסף ביורובאסקט 2005. גם נבחרת סין שואפת לנצל את יתרון הביתיות ולעלות לטורניר אולימפי תשיעי ברציפות. השם הבולט בנבחרת הסינית הוא כנראה יי ז'יאנליאן, שהעביר 5 עונות ב-NBA, אבל בשנים האחרונות משחק בקבוצת נעוריו, גוואנגדונג. אחד הכשרונות המבטיחים שיש לכדורסל הסיני הוא ז'ו צ'י, ילד בן 19 שמעמיד ממוצע של 15 נקודות למשחק באליפות עד כה.
אבל הסיפור הגדול של הטורניר הזה הוא בכלל הסינדרלה הגדולה, נבחרת פלסטין. הפלסטינים הפתיעו את כולם בעצם ההעפלה שלהם לטורניר, אבל משחק הבכורה שלהם מול הפיליפינים היה זה שפתח את התיאבון לכולם. ברבע האחרון הם היו בפיגור 11, אבל ריצה מטורפת של 3:16 הפכה את הקערה על פיה. מאז הפלסטינים הצליחו לרשום ניצחון נוסף מול כווית, שהבטיח להם את ההעפלה לסיבוב הבא. שני שחקנים אחראים להופעה המדהימה הזו. הראשון, סאני סכאכיני, יליד רמאללה, שהספיק לעשות סיבוב בליגה הסינית, לחלום על ה-NBA ולהפוך לכדורסלן הפלסטיני המקצועני הראשון. השני, ג'מאל אבו שמאלה, שנולד במינסוטה להורים פלסטינים-ירדנים, שיחק קצת בנבחרת ירדן, חצה את הגבול ואחראי לאחת התצוגות הגדולות של שחקן פלסטיני במשחק מול הפיליפינים (26 נקודות, 15 ריבאונדים). מי יודע, אולי הפלסטינים עוד יתגלגלו בטעות לטורניר הקדם אולימפי, שדרך אגב ישראל הגישה בקשה לארח אותו.



יום ראשון, 16:00, סלביה פראג - ספרטה פראג (הליגה הצ'כית)
מאז 1896 העיר פראג עוצרת את נשימתה פעמיים בעונה עם אחד הדרבים הוותיקים באירופה. ביום ראשון תעשה ספרטה פראג את הדרך הקצרה לאדן פארק בכדי להראות שוב שהיא הקבוצה הבכירה בעיר. סלביה מנגד תנסה לקטוע רצף של 5 הפסדים בדרבי.
לסלביה פראג היו ימים מאושרים יותר אי שם בתקופה שבין מלחמות העולם. במהלך 70 השנים הבאות היא תראה איך ספרטה ודוקלה פראג משתלטות על העיר בימי צ'כוסלובקיה העליזים, ולאחר הפיכתה של צ'כיה למדינה עצמאית, ספרטה פראג השתלטה לבדה על העיר. לסלביה פראג יש שלוש אליפויות צ'כיה, האחרונה שבהן הייתה אי שם ב-2009, אבל זה לא מעיד כלל על כך שסלביה פראג תחרותיות בליגה המקומית. סלביה שוב פתחה את העונה רע, עם 11 נקודות מ-7 משחקים, והיא כרגע מדורגת רק במקום ה-6, מה שממשיך את העונות האחרונות בהן היא יותר עסוקה במאבקי התתחתית מאשר בניסיונות לחזור למפעלים האירופיים. מאמן הקבוצה, דושאן אוהרין הבן, מנסה עד כה לשחזר את הצלחות אביו ללא הצלחה, והוא חוזר לליגה הצ'כית אחרי חוויה קצרה שארכה 7 משחקים בדינאמו מינסק. מי שבולטים בקבוצה הם החלוץ מילאן שקודה, מלך השערים עם 6 כיבושים, הקשר סימון דלי, שזומן לאחרונה לסגל נבחרת חוף השנהב, הקשר מילאן צ'רני, שחזר לקבוצה בה בילה את רוב זמנו אחרי סיבוב קצר בטורקיה, וקשר נוסף, רוברט חרובי, שמככב גם במדי הנבחרת הצעירה של צ'כיה.
ספרטה פראג נחשבה במשך שנים לאלופה הנצחית של הכדורגל הצ'כי עם 11 אליפויות היו לה ב-17 העונות הראשונות של הליגה הצ'כית העצמאית. בחמש העונות האחרונות הצליחה ספרטה פראג לזכות באליפות אחת, כשהיא רואה שם חדש עולה בבמה הצ'כית, ויקטוריה פלזן. למרות הירידה הקלה, בספרטה פראג מצאו תחליף בדמות הליגה האירופית, אליה הם מצליחים לעלות די בקלות ולבסס את מעמדם כקבוצה שבאופן מסורתי גם מגיעה לשלב הבתים. המקום הראשון בליגה הצ'כית עם 17 נקודות ופערי הרמות מסלביה, כנראה יגרמו להם להתייחס למשחק הזה יותר כחימום להצגה האמיתית עבורם, המפגש הביתי מול אפואל ניקוסיה בחמישי. כיאה לקבוצה הגדולה של הכדורגל הצ'כי, גם השחקנים הבכירים של צ'כיה שלא מצאו את הדרך לקריירה גדולה באירופה משחקים בקבוצה. שניים מהם הם דייויד לפאטה, שהעונה כבר כבש 7 שערים ב-6 הופעות בליגה, ובורק דוצ'קאל, שמפציץ גם במסגרות האירופיות עם 3 שערים ב-5 הופעות. לספרטה פראג יש גם שני זרים מצויינים מאפריקה שנותנים את הטון בקבוצה, קהינדה פטאי הניגרי בן ה-25, שהגיע בקיץ האחרון אחרי 5 שנים באסטרה ג'ורג'יו הרומנית, וקוסטה נהאומינסו, בן 29 מזימבבוואה, שעבורו זהו העונה השלישית בספרטה פראג.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (45)

תקופת החגים גורמת למדור השבועי הפעם לקחת אתכם לטיול באירופה עם כמה דברים מעניינים שקשה לפספס. גביע העולם בראגבי שיוצא לדרך וילווה אותנו בשבועות הקרובים, מירוץ הצמרת הצמוד במיוחד באוסטריה וכמובן משחק בשבדיה עם הדרבי הגדול של העם האשורי.



יום שישי, 22:00, אנגליה - פיג'י (גביע העולם בראגבי)
ההמתנה הארוכה הסתיימה וביום שישי בערב לעיני 81 אלף צופים יצא לדרך גביע העולם בראגבי. הראגבי, כמו הכדורגל והקריקט, גם הוא הגיע מאנגליה, אבל כמו בשני ענפי הספורט האחרים האנגלים יגיעו עם ציפיות עצומות וכנראה יסיימו בלי תואר. במשחק הפתיחה שלהם הם יפגשו את נבחרת פיג'י, שלא דופקת חשבון לפערי הרמות.
כשהטורניר מגיע אליהם הביתה, באנגליה רוצים להוסיף עוד תואר לארון הריק שלהם. בגביע העולם הם זכו פעם אחת בלבד, בזכות שער ניצחון של ג'וני ווילקינסון בהארכה, בגמר נגד אוסטרליה ב-2003. מאז האנגלים הגיעו לגמר ב-2007, בו הפסידו לדרום אפריקה, ולפני 4 שנים הם הודחו ברבע הגמר מול צרפת. הפעם, לעיני הקהל הביתי, הם מקווים לצעוד כל הדרך אל הגביע ולתקן את הרושם הנורא מהגמר הקודם שהתקיים בטוויקנהאם ב-1991, בו הם הפסידו לאוסטרליה. הסגל האנגלי מתבסס בעיקר על שחקנים מהליגה המקומית החזקה ומובל על ידי כמה מגיבורי האליפות של סראסנס בעונה האחרונה, ביניהם אואן פארל, מאקו וואוניפולה וריצ'ארד וויגלסוורת'. לצידם שווה לשים לב לשני השחקנים הבולטים של באת', שהיו גם מאוד דומיננטיים בטורניר שש האומות, ג'ורג' פורד וג'ונתן ג'וזף.
נבחרת פיג'י, כמו כל נבחרות הפאסיפיים, היא נבחרת די חביבה וחברה קבועה ברמות הגבוהות. נבחרת ראגבי השביעיות היא הנבחרת הבכירה יותר, ולראייה גם ההעפלה שלהם למשחקים האולימפיים בריו בשנה הבאה, אבל גם לנבחרת הראגבי יוניון יש מה להציע. בגביע העולם הקודם הם נכשלו לחלוטין, כשלמעט ניצחון על נמיביה, הם מפסידים בכל המשחקים, כולל במשחק מול סמואה שקבע כי הם יאלצו להשתתף במוקדמות. עם זאת, הם לא הזיעו יותר מדי במוקדמות, לאחר שניצחו את נבחרת איי קוק 6:108. החבר'ה מפיג'י מגיעים עם ביטחון, לאחר שהצליחו לזכות בגביע הפאסיפיים, וכמה מהשחקנים הבולטים בטורניר ייקחו חלק גם בגביע העולם. השחקנים המובילים הם נמאני נאדולו, שמשחק בקבוצת קרוסיידרס מהסופר ראגבי, הליגה של חצי הכדור הדרומי, ורניקי גונבה, שמשחק בלסטר טייגרס האנגלית, ולאונה נקראווה, שמשחק בגלאזגו ווריורס. באופן כללי, למרות העובדה שלא מדובר באחת הנבחרות הבכירות, כמעט כל שחקני הסגל משחקים בליגות הבכירות (למעט שניים שמשחקים בפיג'י ושלושה שמשחקים ברומניה).



יום ראשון, 15:00, אסיריסקה - סיריאנסקה (הליגה השבדית השנייה)
שיעורי תנ"ך לימדו אותנו על העם האשורי שחי פה באזור. כמה אלפי שנים מאוחר יותר, אני שמח לבשר לכם שהאשורים עדיין איתנו, ומלבד פזורה ברחבי המזרח התיכון, יש לא מעט פליטים אשורים שחיים באירופה לא מעט זמן. הקהילה בשבדיה, שמונה 100 אלף אשורים, כוססת ציפורניים לקראת הדרבי הגדול של העדה בין אסיריסקה לסיריאנסקה, שמגיעות מהעיר סדרטליה.
אסיריסקה היא אחת הקבוצות הראשונות שהאשורים הקימו בשבדיה, אי שם ב-1971. מקימיה היו פליטים אשורים שהגיעו מטורקיה. הם היו הראשונים להטביע את החותם של הכדורגל האשורי בשבדיה, כשב-1992 הפכו לקבוצת המהגרים הראשונה שעולה לליגת המשנה, ב-2003 הם העפילו לגמר הגביע השבדי וב-2005 שיחקו את עונתם היחידה בליגה הבכירה. כשמחפשים את השחקנים המובילים במועדון הולכים בראש ובראשונה לדייויד דורמאז, אחד השחקנים הוותיקים במועדון ששיחק בו בשנים 2000-2006, יצא לטיול קצר בליגה הבכירה ובטורקיה, וחזר ב-2012, ובסך הכל רושם את עונתו ה-11 במועדון. שחקנים בולטים נוספים הם החלוץ מתיאס גנץ, מלך שערי הקבוצה, והקשר כריסטר יוסף שחוזר אחרי עונה אחת בקפריסין.
סיריאנסקה היריבה הוקמה כמה שנים אחר כך, ב-1977, על ידי קבוצה של מהגרים אשורים שהגיעו מסוריה ועיראק. סיריאנסקה חיה תמיד בצילה של אסיריסקה. היא הגיעה לליגת המשנה בפעם הראשונה רק ב-2009, אבל בליגה הבכירה היא שיחקה שלוש עונות בין 2011 ל-2013, מה שהפך את המאבק על השליטה בקרב האשורים להרבה יותר מותח בשנים האחרונות. גם הקבוצה הזו הפכה לכר פורה עבור השחקנים האשורים כמו הקשר סמאן גודוס והמגן גבריאל סומי, ומעל כולם עומד לואי צ'אנקו, שהחליט ב-2008 "לחזור הביתה" ושיחק במדי נבחרת סוריה. כקבוצה של פליטים, בשנים האחרונות החלו לשחק בקבוצה גם שחקנים ממוצא בלקני כמו השוער דיאן גראצ'ה, הקשר בסים קוניץ' והחלוץ דינקו פליץ', כולם נולדו בבוסניה.
ולמרות הכל, בואו נסיים את היריבות הזאת עם בשורה אופטימית. בשנה שעברה לקחו חלק שחקני שתי הקבוצות בגביע העולם של ConIFA, טורניר בינלאומי לנבחרות שלא חברות בפיפ"א. הנבחרת האשורית סיימה במקום השלישי המכובד.



יום ראשון, 17:30, ראפיד וינה - אדמירה ואקר (הליגה האוסטרית)
פתיחת עונה מפתיעה במיוחד וצפופה במיוחד יש לנו באוסטריה. 3 נקודות בלבד מפרידות בין מוליכת הטבלה למקום החמישי. בכל משחק קבוצה יכולה למצוא את עצמה מתקרבת ומתרחקת מהמוליכות במהירות. ביום ראשון יפגשו שתי המוליכות, ראפיד וינה ואדמירה ואקר.
ראפיד וינה היא הקבוצה הגדולה ביותר בכדורגל האוסטרי. עם 32 אליפויות, 14 גביעים ואפילו אליפות גרמניה ב-1941, אין קבוצה יותר מעוטרת ממנה. עם זאת, מאז 2008 ראפיד וינה לא זכתה באליפות והמאבק הצמוד בהחלט יכול להצית את הדימיון עבור הירוקים-לבנים. מלבד הצלחותיה באוסטריה, היא חווה עונה יפה גם באירופה, אחרי שהדיחה את אייאקס במוקדמות ליגת האלופות ופתחה את שלב הבתים בליגה האירופית עם ניצחון 1:2 על ויאריאל. הקבוצה כרגע נמאת במקום השני עם 16 נקודות, רק נקודה אחת ממוליכת הטבלה אדמירה. כשמסתכלים על השחקנים המרכזיים מוצאים שלושה שחקנים בלי שמות מגוונים מדי - החלוץ שטפן שוואב והמגן שטפן אוור, ששניהם נרכשו מאדמירה בעונות האחרונות, ושטפן הופמן, הקשר הגרמני שגדל בבאיירן מינכן ומשחק כבר 10 שנים המועדון. מלבדם ניתן לציין גם את פיליפ שוברסברגר, שחקן צעיר בן 21, שלא רק כובש אלא גם מבשל לא מעט.
אדמירה ואקר מתחילה להתאושש לאט לאט מההתרסקות שהיא חוותה בשנים האחרונות. ב-2004 היא נרכשה על ידי איש העסקים האיראני, מאג'יד פישיאר, אבל המועדון הסתבך בקשיים כלכליים וצנח לליגת המשנה. לפני מספר שנים הוא נרכש מחדש והצליח לחזור לליגה הבכירה, כולל הופעה נדירה בעונת 2012/3 במוקדמות הליגה האירופית. עם זאת, אדמירה ואקר ניצלה בעור שיניה בשלוש העונות האחרונות מירידה, כשהיא מסיימת במקום ה-9, בליגה שבה המקום ה-10 כבר מוביל לליגה השנייה. את העונה הנוכחית היא פתחה בצורה מדהימה עם הפסד בודד, מקום ראשון עם 17 נקודות וההגנה הטובה ביותר בליגה. מלבד להגיד תודה לשני השחקנים הבולטים בחלק האחורי של אדמירה, השוער יורג זיבנהאנדל ושחקן ההגנה מרקוס לאקנר, יש עוד מספר שחקנים שבהחלט קשה לפספס. מדובר בשני חלוצים צעירים ומוכשרים, האחד הוא דומיניק שטארקל בן ה-21, שחקן הנבחרת הצעירה של אוסטריה ומושאל מראפיד וינה, והשני הוא טוני ואסטיץ' בן ה-22, בנו של חלוץ הנבחרת האוסטרית לשעבר, איביצה ואסטיץ' האגדי.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (44)

פרטיזן נגד הכוכב האדום בשבת? בוקה נגד ריבר בלילה בין ראשון לשני? הדברים האלו בנאליים מדי עבורנו, ולכן אנחנו נעשה טיול קצת שונה בסוף השבוע הקרוב, עם משחק מכריע בליגת האלופות של אפריקה, קרבות הצמרת בליגה הפינית ודרבי לוהט מאקוודור.



יום שבת, 16:30, מזמבה - מגרב תטואן (ליגת האלופות של אפריקה)
פעם, ממש מזמן, אפריקה כולה הייתה נתונה לקולוניאליזם. לשתי הקבוצות יש סיפורים מעניינים מהתקופה הזו - מגרב תטואן שיחקה בליגה הבכירה של ספרד (ואפילו חילצה תיקו ביתי מול ריאל מדריד) ומזמבה נקראה "אנגלברט" על שם חברה בלגית לייצור צמיגים. מאז עברו הרבה שנים, ושתי הקבוצות נאבקות יחד עם אל הילאל אומדורמן הסודאנית על שני המקומות בחצי הגמר, כששלושתן ניצבות בראש הבית כרגע עם מאזן זהה של 8 נקודות.
מזמבה, אלופת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), רוצה להמשיך בהישגיה המצויינים בזירה הבינלאומית. מאז 2009 היא זכתה פעמיים בליגת האלופות והגיעה עוד פעמיים לחצי גמר המפעל. ב-2010 היא אפילו רשמה היסטוריה ענקית כשהפכה לקבוצה הראשונה מאפריקה שמגיעה לגמר גביע העולם למועדונים. מאמן הקבוצה, פטריס קארטרון, לא הצליח להגיע להישגים בצרפת ולכן מצא את עצמו רושם לא מעט תוצאות יפות באפריקה כמו מקום שלישי באליפות אפריקה עם נבחרת מאלי. הסגל מתבסס על שני כוכבים אפריקאים גדולים. הראשון הוא ריינפורד קלאבה, קשר בן 29 מזמביה, בעל 77 הופעות בנבחרת, כולל זכייה בגביע אפריקה ב-2012, ובעל עבר בכדורגל הפורטוגלי. השני הוא רוז'ה אסאלה, חלוץ בן 21 מחוף השנהב, שהיה חלק מהסגל של נבחרתו בגביע אפריקה האחרון וכעת רושם את צעדיו הראשונים מחוץ למולדתו.
מגרב תטואן, אלופת מרוקו, מגיע להצלחות יפות מאוד אחרי שנים ארוכות של כשלונות. האליפויות של השנים האחרונות עזרו לה לבסס מחדש את מעמדה בצמרת הכדורגל המרוקאי. אחרי שהם הצליחו לרשום הופעה היסטורית בשלב הבתים, לתטואן יש רצון עז להגיע גם לחצי גמר המפעל, דבר שאף קבוצה מרוקאית לא הצליחה לעשות מאז 2011. העובדה שהמשחק הראשון בין הקבוצות הסתיים ב-0:0 הופך כל שער שהקבוצה תכבוש לקריטי עבורה, שכן גם תיקו עם שערים יספיק לה כדי להקדים את מזמבה. כיאה לקולוניה ספרדית לשעבר, הקבוצה מחזיקה מאמן ספרדי - סרחיו לוברה, שאימן בעיקר בליגות הנמוכות בארצו. השמות המובילים של המועדון הם יאסין לחאל, שחזר אחרי 4 שנים בווידאד קזבלנקה, ומוחמד אברהון, שכיכב בנבחרת האולימפית בצעירותו והיה בין שחקני המפתח בשתי האליפויות של תטואן.



יום ראשון, 18:30, SJK - לאהטי (הליגה הפינית)
אלו הימים האחרונים של עונת הכדורגל בפינלנד. רגע לפני שהשלג והחושך מכסים את המדינה הצפונית, מירוץ האליפות עדיין נותר חם. שישה מחזורים לסיום, HJK הלסינקי לא מטיילת לאליפות כמו שהיא רגילה, כשמלבדה יש עוד שתי קבוצות עם 44 נקודות. הפעם אנחנו נתמקד במפגש בין הקבוצה המפתיעה מבין השלוש, SJK (או סיינייוקי, אם אתם מעוניינים), שתרצה לעשות עוד צעד בדרך לתואר היסטורי, לבין לאהטי, שעוד רוצה לשמור על סיכוי להגיע לאירופה.
SJK הקטנה הוקמה רק ב-2007, אחרי איחוד של שתי קבוצות קטנות מהעיר. אחרי כמה שנים של התבוססות בבוץ של הליגה השלישית, משהו השתנה ב-SJK. הם עלו לליגה השנייה, ונדרשו להם שנתיים בלבד כדי לעלות לליגה הבכירה. הקבוצה הפתיעה את כולם כשבעונת הבכורה שלה בליגה היא הצליחה לסיים במקום השני, אמנם במרחק גדול מאוד מאליפות, אבל עם כרטיס היסטורי לליגה האירופית. מי שרשום על ההצלחה המדהימה של הקבוצה בשנים האחרונות הוא סימו ולקארי, שכשחקן שיחק באנגליה ובסקוטלנד, וכמאמן קיבל הזדמנות נהדרת במועדון והוא בהחלט לוקח אותה בשתי ידיו. בקרב השחקנים הבולטים ניתן לציין את אקסלי פלבאס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 11 כיבושים, אריאל נגוואוקאם הקמרוני, שכמעט את כל הקריירה האירופית שלו העביר בפינלנד, ומיחקל אקסאלו, שוער אסטוני מוכשר שאפילו ניסה את מזלו בליגות הנמוכות באנגליה.
לאהטי היא קבוצה קצת יותר ותיקה בנוף הכדורגל הפיני. מאז 1999 היא שיחקה כמעט בכל עונה בליגה הבכירה (הייתה לה רק עונה אחת בליגה השניה), אבל מלבד שני גביעי ליגה, היא לא רשמה אף תואר והישג השיא שלה בליגה הוא המקום השלישי. לאהטי יודעת שניצחון בראשון יכול לקדם אותה בצורה משמעותית לעבר כרטיס לאירופה גם בעונה הבאה, ולכן היא לא צפויה לעשות חיים קלים ליריבים שלה. כשמדברים על לאהטי, אי אפשר שלא לדבר על הכוכב הגדול ביותר שלה, פטרי פסאנן. פסאנן, יליד העיר, עזב את המועדון בגיל 20 כשחתם באייאקס ורשם קריירה אירופית מפוארת שכוללת את ורדר ברמן וזלצבורג. אחרי 14 שנים הוא חזר למועדון נעוריו ובהחלט משאיר חותם על האוהדים של הקבוצה. מלבדו, שווה לשים לב גם לחלץ הברזילאי מתאוס אלבש והבלם פורו קרקיינן.



יום שני, 1:00, אמלק - ברצלונה (הליגה האקוודורית)
ברצלונה? כאן? לא, לא מדובר בקבוצה החביבה מספרד, אלא על ברצלונה דה גואיאקיל. היא ואמלק מתכוננות לקראת המשחק הכי חם בכדורגל האקוודורי, הדרבי של גואיאקיל שזוכה לכינויים רבים, החל מקלאסיקו דל אסטיז'רו (Clásico del Astillero, דרבי המספנות) ועד "המשחק הנצחי של הכדורגל האקוודורי".
אמלק הוקמה על ידי קבוצה של עובדים בחברת החשמל של אקוודור (מכאן שמה, שהם ראשי התיבות של Empresa Eléctrica del Ecuador). מאז היא הפכה לאחת הקבוצות הגדולות בכדורגל האקוודורי עם 12 תארי אליפות. עכשיו לאמלק יש משימה חדשה והיא לזכות באליפות שלישית ברציפות, לראשונה מאז שנסיונל עשתה זאת ב-1984. אחרי שבאפרטורה היא סיימה במקום השני ופספסה את המקום בגמר הליגה בשתי נקודות בלבד, אמלק חייבת לסיים במקום הראשון בקלאוסורה כדי לעשות זאת. היא כרגע נמצאת במקום ה-4, במרחק של 5 נקודות מהמקום שמבטיח לה העפלה לגמר. מי שמוביל את אמלק הוא מיז'ר בולאניוס בן ה-25, שכבש 14 שערים העונה. העונה המצויינת הזו הובילה אותו לרשום גם הופעת בכורה בנבחרת, שם כבר יש לו 5 שערים ב-8 הופעות. שמות נוספים הם חורחה גואגואה, הבלם הוותיק בעל 62 הופעות בינלאומיות, ואסטבן דראר, השוער המתאזרח שאפילו זומן לנבחרת אקוודור בקופה אמריקה.
ברצלונה גם היא אחת הקבוצות הגדולות במדינה. הקבוצה קיבלה את שמה לאחר שמקימיה רצו להוקיר את העיר ממנה הגיעו, ועם השנים הקבוצה גם אימצה סמל דומה, אבל תלבושתה היא צהובה לחלוטין. 14 אליפויות יש לה, שיא אקוודורי, וב-1990 רשמה הישג אדיר כשהפכה לקבוצה האקוודורית הראשונה שמגיעה לגמר גביע הליברטאדורס. העונה הנוכחית שלה נראית רע מאוד. את האפרטורה היא אמנם סיימה במקום ה-4, אבל במרחק גדול מהמקום הראשון, וגם בקלאוסורה היא בינתיים מדורגת במקום ה-6 בפער של 6 נקודות מהמוליכה. השחקנים הבכירים של ברצלונה הם איסמעל בלאנקו, שזכור בזכות 4 שנים גדולות באא"ק אתונה, בראיאן אלמאן, שהגיע מאורוגוואי ועושה עבודה מצויינת בהתקפה, ומקסימו באנגרה, השוער הוותיק שמשחק בקבוצה מאז 2009.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (43)

אין דבר שאני אוהב יותר מפגרת נבחרות. אוסף של שחקנים, שלעיתים הקשר היחיד ביניהם הוא העובדה שהם נולדו באותו מקום (וגם זה לא תמיד נכון), מתאחדים ולפעמים מייצרים קבוצה שבה השלם הרבה יותר גדול מסך חלקיו. בדיוק לשם כך, הארכנו את סוף השבוע שלנו, ואנחנו נהיה עם שלושה משחקי נבחרות שכל אחד מהם יהיה פנינה אמיתית.



יום שבת, 19:00, רוסיה - שבדיה (מוקדמות יורו 2016)
אני לא חושב שבאמת יש צורך להציג את שתי הנבחרות הגדולות הללו. רוסיה ושבדיה הן שתי נבחרות בעלות ותק וניסיון, ושתיהן היו אמורות לרוץ כל הדרך אל היורו, במיוחד אחרי ההרחבה שלו ל-24 נבחרות. מה ששתיהן לא צפו זה שנבחרת אוסטריה תתחבר ותוביל את הבית בבטחה, והן תשארנה עם המאבק על הכרטיס השני ועל הכרטיס לפלייאוף.
ברוסיה ראו בקמפיין הזה כהכנה אידיאלית לקראת מונדיאל 2018 אותו הם יארחו. הם מדורגים כרגע במקום השלישי עם 8 נקודות, אבל זה מאזן די מטעה. בקמפיין הם מצליחים לנצח עד כה פעמיים - פעם אחת מול ליכטנשטיין ופעם אחת הם זוכים בניצחון טכני מול מונטנגרו בעקבות מופע חזיזים וחפצים שהושלכו. הדבר הזה הוביל את ההתאחדות הרוסית לעשות צעד די מתבקש ולפטר את פאביו קאפלו, מי שהיה אמור להוביל את הנבחרת גם במונדיאל. במקומו מונה לאוניד סלוצקי הוותיק, שמשמש גם כמאמן צסק"א מוסקבה במקביל. מלבד דניס צ'רישב, ילד הפלא של הכדורגל הרוסי שגדל במחלקת הנוער של ריאל מדריד, כל הסגל משחק בליגה המקומית. לצד שמות ותיקים כמו איגור אקינפייב, סרגיי איגנשביץ', האחים וסילי ואלכסיי ברזוצקי ויורי ז'ירקוב, ישנם מספק שחקנים צעירים שצפויים להיות שחקני מפתח של רוסיה במונדיאל הבא כמו קשרה בן ה-25 של צסק"א מוסקבה, אלן דזאגוייב וחלוצה בן ה-24 של דינאמו מוסקבה, אלכסנדר קוקורין.
נבחרת שבדיה היא כל כולה מופע של שחקן אחד, זלאטן איברהימוביץ'. השבדים לא העפילו לשני המונדיאלים האחרונים, אבל מאז 1992 הם פספסו רק אליפות אירופה אחת. כשהטורניר מתרחב ל-24, השבדים לא רוצים לפספס העפלה נוספת לטורניר. הם עדיין לא הפסידו בקמפיין הנוכחי, כשעם 12 נקודות הם ניצבים במקום השני, מרחק של 4 נקודות מאוסטריה המוליכה. אחד הדברים המופלאים בנבחרת השבדית זה היציבות בעמדת המאמן - לארס לגרבק אימן את הנבחרת במשך 9 שנים (מתוכן 4 במשותף עם טומי סדרברג), וכשזה עזב, אריק האמרן מונה במקומו והוא מי שמשמש כמאמן הנבחרת מאז 2009. הנבחרת השבדית עוברת לאט לאט תהליך של התחדשות, הודות לנבחרת הצעירה שזכתה באליפות אירופה בקיץ האחרון. כוכביה של הנבחרת ההיא כמו איסק קיסה טלין מבורדו ואלכסנדר מילושביץ' מבשקיטאש, מצטרפים לשמות הוותיקים יותר: מרקוס ברג מפנאתינייקוס, ג'ימי דורמאז מאולימפיאקוס, אנדראס גראנקוויסט מקרסנודאר, וכמובן זלאטן.



יום ראשון, 21:45, איסלנד - קזחסטן (מוקדמות יורו 2016)
ביום ראשון בלילה ישלפו מחדש כל הכתבות שנכתבו לפני פלייאוף המונדיאל האחרון. איסלנד, מדינת אי קפואה שמונה 329 אלף תושבים, צפויה לעלות בפעם הראשונה לטורניר גדול. הקזחים שיעמדו מנגד, ינסו לא לתת לחבורה הסקנדינבית החביבה לחגוג יותר מדי.
קמפיין אחר קמפיין, נבחרת איסלנד הייתה נבחרת לא רלוונטית. גם בימיו הגדולים של איידור גודיונסן, איסלנד לא הצליחה להתמודד גם עם נבחרות דרג ביניים בכדורגל האירופי. השינוי הגדול החל ב-2011, כשהנבחרת הצעירה הצליחה להעפיל לאליפות אירופה ולהחמיץ הזדמנות לחצי הגמר רק בגלל הפרש שערים. גם ליורו הצעירות האחרון איסלנד כמעט עלתה, ורק שערי חוץ מנעו ממנה עלייה נוספת. בקמפיין מוקדמות המונדיאל האחרון נשמעו הרבה צקצוקים, שכן איסלנד עלתה לפלייאוף מבית שכלל את שוויץ, סלובניה ונורבגיה, אבל הקמפיין הנוכחי הצליחו להשתיק את הביקורות. ניצחון כפול על הולנד וניצחון נוסף מול צ'כיה נותנים לאיסלנדים את המקדמה הבטוחה ויתרון 8 הנקודות מהמקום השלישי, כשהם ניצבים שלושה מחזורים לסיום. איידור גודיונסן עדיין נמצא בסגל, גם כשהוא בסין והוא בן 36, אבל הדור הצעיר של הכדורגל האיסלנדי בהחלט נראה מבטיח. שמות כמו בירקיר ביארנסון מבאזל, גילפי סיגורדסון מסוואנסי, ארון גונארסון מקארדיף, קולביין סיגת'ורסון מנאנט ואלפרד פינבוגאסון מאולימפיאקוס, הם אלו שאמורים להוביל את איסלנד ליורו, ואפילו למונדיאל ברוסיה. אגב, במוקדמות המונדיאל הבא הם הוגרלו לבית עם קרואטיה, ובהחלט אפשר להריח את הנקמה.
הקזחים לא רוצים לשמש תפאורה במשחק הזה, אבל זה יהיה די קשה. קזחסטן חילצה רק נקודה אחת בקמפיין בזכות תיקו ביתי מול לטביה, אבל ניתן לראות שהמומנטום החיובי שבו נמצא הכדורגל הקזחי מצליח להותיר רושם. אמנם במשחקם האחרון הם הפסידו לצ'כיה, אבל עצם העובדה שזה הגיע אחרי יתרון של קזחסטן, זה כבר מפתיע בפני עצמו. הנבחרת הקזחית שזומנה למשחקים בסוף השבוע הקרוב מורכבת כמעט כולה משחקני הליגה המקומית. היינריך שמידטגאל וקונסטנטין אנגל, שני הליגיונרים הקזחים בגרמניה, נותרו בחוץ, אבל מי שכן זומן כליגיונר בודד הוא אלכסנדר מרקל, שחקנה של אודינזה. כנהוג בנבחרות שכאלו, ניתן לראות לא מעט שחקנים מבוגרים במיוחד כמו השוער אנדריי סידלניקוב בן ה-35 מאורדבאסי והבלם סמאט סמאקוב בן ה-36 מקייראט, אבל מי שירצה לראות את דור העתיד הקזחי יצטרך לשים לב לבאוירז'ן איסלמחן, קשר בן 22 מקייראט, לסרגיי חיזניצ'נקו, החלוץ בן ה-24 של אקטובה, ודמיטרי שומקו, מגן בן 25 מאסטנה. אחד הסיפורים המעניינים עבורנו בסגל הקזחי הוא מארק גורמן, שאי שם בגיל 14 עלה לישראל לבדו, גדל במחלקת הנוער של טוברוק, לא הצליח להשתלב בכדורגל הישראלי וחזר לקזחסטן, שם הוא מככב במדי קייראט.



יום שלישי, 17:00, פלסטין - האמירויות (מוקדמות מונדיאל 2018)
מבלי להיכנס ליותר מדי פוליטיקה, ביום שלישי תגיע לאצטדיון פייסל חוסייני בא-ראם אחת הנבחרות היותר גדולות שהגיעו אליו אי פעם. נבחרת פלסטין הקטנה והצנועה תארחת את נבחרת האמירויות, עתירת כוכבים במונחי העולם הערבי ועם המקום השלישי מגביע אסיה האחרון.
אצטדיון פייסל חוסייני אירח עד היום שלושה משחקי בית של הנבחרת הפלסטינית הבוגרת, רק שניים מהם רשמיים במסגרת מוקדמות המונדיאל הקודם. הנבחרת הפלסטינית מגיעה למשחק הזה אחרי הפסד כואב 3:2 מול סעודיה, כולל שער הפסד בדקה ה-94, וניצחון חוץ קליל 0:6 מול מלזיה. מבחינת הפלסטינים, המשחק הזה יכול להיות מפגן כוח, אם לא של כדורגל, אז לפחות של עוד סימן, עוד הכרה ברצון שלהם להקים מדינה. בחודש אפריל האחרון הוחלף סאיב ג'נדיה, מי שהוביל את הנבחרת בגביע אסיה, במאמן הנבחרת האולימפית, עבדל נאסר ברכאת. אחד הדברים המעניינים שקורה בסגל הפלסטיני הוא חזרה למגמה שהחלה בימי עזמי נסאר בתחילת המילניום, וזה שימוש בשחקנים ממוצא פלסטיני שגדלו בחו"ל. יש כמה שמות שכבר שיחקו והיו אפילו חלק מהמסע בגביע אסיה כמו יאקה חביישה (סלובניה), מחמוד עיד (שבדיה) ואלכסיס נוראמבואנה (צ'ילה). לצידם חזרו שחקנים כמו עימאד זעתרה (שבדיה) וחאבייר כהן (פרגוואי), וכן זו לא טעות, באמת קוראים לו כהן. השניים שמובילים את הנבחרת הם שני מתאזרחים צ'יליאנים, מתיאס חאדווה ופבלו טאמבוריני, שהיו מגיבורי הניצחון מול מלזיה ביוני.
כמו שכבר אמרנו, נבחרת האמירויות היא הנבחרת הגדולה ביותר אי פעם שהגיעה למשחק חוץ מול נבחרת פלסטין. הנבחרת רשמה הופעה מדהימה בגביע אסיה, שכללה מקום ראשון בבית, מעל נבחרת איראן וניצחון הירואי בפנדלים ברבע הגמר מול יפן. דור השחקנים הצעיר והמבטיח של הכדורגל באמירויות גורם לנבחרת המקומית לחלום בגדול, ויש מי שמדבר אפילו על הופעה ראשונה במונדיאל מאז 1990. אחרי הניצחון הדחוק, 0:1 מול מזרח טימור במשחק הפתיחה, הגיע הניצחון המשמעותי הראשון, 0:10 ענק מול מלזיה. הסגל, כנהוג במדינות המפרץ, מורכב כולו משחקנים מהליגה המקומית, שבה הכסף זורם בלי הפסקה. השם הגדול של הנבחרת הוא עומאר עבדולרחמן, המכונה אמורי, אחד השחקנים הבכירים כיום בעולם הערבי ומי שנחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר באסיה. אחרי ההופעה המרשימה שלו באולימפיאדה הוא אפילו זכה להיבחן במנצ'סטר סיטי (שלהזכירכם נמצאת בבעלות אמירתית), אבל בינתיים הוא עדיין משחק באל עין. גם אחיו של עומאר, מוחמד עבדולרחמן מככב בנבחרת, ולצד שניהם צריך לציין גם את עלי מבחות, מלך השערים של גביע אסיה האחרון.