קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (67)

סוף השבוע כאן ושלושה משחקים מרתקים צפויים. נתחיל עם קצת טניס והמשחק הגדול של גביע דייויס שישוחק דווקא בבית האזורי, נעבור למשחק צמרת באזרבייג'ן ואיך אפשר בלי משחק חם במיוחד מהבלקן?



יום שישי, 14:00, רוסיה - שבדיה (גביע דייויס)
לפני 7 שנים, שבדיה ורוסיה היו חברות מכובדות בבית העולמי. שתיהן אפילו הפסידו אחת אחרי השנייה לאותה היריבה בשמינית ורבע הגמר בהתאמה (ולמי ששכח מדובר בישראל). היום שתיהן רובצות בבית האזורי הבכיר של אירופה ואפריקה, כשהמנצחת תתמודד מול הולנד בקרב על הפלייאוף.
רוסיה, מחזיקת גביע דייויס פעמיים, נפרדה מהבית העולמי בבושת פנים ב-2012 אחרי 20 עונות רצופות עם תבוסה 5:0 מול ברזיל. בשנתיים הראשונות רוסיה חוותה כמעט ירידה של דרג נוסף, כשהיא מצליחה לנצח במשחקים המכריעים את דרום אפריקה (2013) ופורטוגל (2014). בעונה שעברה רוסיה הייתה במרחק נגיעה מלחזור לבית העולמי, אחרי שניצחה את דנמרק וספרד, אבל איטליה עצרה את הריצה עם ניצחון 1:4 בפלייאוף. השנה, נבחרת רוסיה יחד עם הקפטן הוותיק שאמיל טרפישב מוכנים להסתער על ההעפלה ולנצל את יתרון הביתיות גם במשחק מול שבדיה וגם במשחק הצפוי מול הולנד. הרוסים מגיעים עם שני השחקנים הבכירים שלהם על פי הדירוג העולמי, טימוראז גבאשווילי (48 בעולם) ואנדריי קוזנצוב (55 בעולם). קוזנצוב הספיק להגיע העונה גם לשמינית גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, ההישג הבכיר ביותר שלו בגראנד סלאמים בקריירה. השניים שצפויים לשחק במשחק הזוגות הם יבגני דונסקוי וקונסטנטין קראבצ'וק, שבאופן מקרי לחלוטין נפגשו לפני שבועיים ברבע גמר הצ'אלנגר בוורוצלאב. זו לא הפעם הראשונה שהם משחקים יחד במסגרת גביע דייויס, השניים שיתפו פעולה גם במשחקי הזוגות מול ספרד ואיטליה בעונה שעברה.
גם נבחרת שבדיה נפרדה מהבית העולמי ב-2012 אחרי תבוסה 5:0 מול בלגיה. מאז הירידה לבית האזורי, השבדים לא מצליחים לנצח ואת הניצחון הבודד שלהם בכל שנה הם רושמים במשחקי ההישרדות - פעמיים מול דנמרק (2013, 2015) ופעם נוספת מול לטביה (2014). אין ספק שכל עונה של שבדיה בבית האזורי משכיחה במעט את העובדה שמדובר באחת הנבחרות המעוטרות ביותר בתולדות המפעל עם 7 זכיות. אחת הבעיות הגדולות של שבדיה זה היעדר שחקנים בכירים. התקוות הגדולות תלויות באליאס יימר, שבדי ממוצא אתיופי בן 19 בלבד שמדורג במקום ה-151 בעולם. אבל יימר לא יהיה חלק מהסגל ומי שישחקו במשחקי היחידים יהיו איסק ארבידסון בן ה-23 (575 בעולם), שהפסיד בכל 5 משחקיו הקודמים בגביע דייויס, ודניאל וינדאהל בן ה-19 (930 בעולם), שירשום הופעת בכורה. עבור השבדים משחק הזוגות היה לרוב באנקר ושם יש להם שני שחקנים מנוסים, רוברט לינשטדט בן ה-38, מדורג 27 בדירוג הזוגות ומחזיק במאזן של 12 ניצחונות ו-3 הפסדים בגביע דייויס (האחרון מול ארגנטינה ב-2010), ויוהאן ברונסטרום בן ה-35, מדורג 91 בדירוג הזוגות. לאורך ההיסטוריה השניים רשמו 7 משחקים כזוג בגביע דייויס וניצחו בכולם.



יום שבת, 16:00, קרבאח - זירה (הליגה האזרית)
קרבות עיקשים בצמרת הליגה של אזרבייג'ן. קרבאח, האלופה המכהנת שחולמת על אליפות שלישית ברציפות, תארח את זירה, הקבוצה שרק עלתה ליגה וכבר רוצה לרשום הישג היסטורי.
הסיפור של קרבאח הוא סיפור שכבר מוכר לכל. הקבוצה נטשה את מקום מושבה באגדם לאחר מלחמת נאגורנו-קרבאח וכבר קרוב ל-25 שנה שהיא משחקת בבאקו הבירה. היא נאלצה לשחק באצטדיון טופיג בחראמוב הענק, אבל העונה היא חונכת אצטדיון חדש, האזרסון ארנה הקומפקטי הרבה יותר. מי שעושה את הדרך הארוכה יחד עם קרבאח לצמרת הוא המאמן גורבאן גורבאנוב. הוא מונה לתפקיד באוגוסט 2008 ומאז הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות, שני גביעים ושתי הופעות בשלב הבתים של הליגה האירופית. הוא גם נחשב לאחד המאמנים האזריים המצליחים ביותר בזירה הבינלאומית, כשיש לו ברזומה 24 ניצחונות במפעלים האירופיים, יותר מכל מאמן אזרי אחר. בסגל של קרבאח יש מספר שחקנים זרים שנותנים את הטון בקבוצה כמו שני הברזילאים ריצ'ארד אלמיידה וריינאלדו, דני קינטאנה הספרדי, סמואל ארמנטרוס השבדי שהגיע מהולנד בקיץ והשוער הבוסני איבן שהיץ'. למרות השמות הגדולים ברמה המקומית, קרבאח משתדלת לתת מקום גם לשחקנים האזרים כמו רשאד סאדיגוב, שיאן ההופעות בנבחרת עם 101 משחקים, וראהיד אמירגולייב, שנרכש בקיץ האחרון מחאזר לנקראן. אחד מהשחקנים הבולטים בסגל שצפוי להוביל את הכדורגל האזרי בשנים הבאות הוא ג'ושגון דינייב בן ה-20, בנו של שאהין דינייב ששיחק בעבר בהפועל טייבה ובית"ר תל אביב.
זירה נמצאת במקום השני בליגה, מרחק של 4 נקודות מקרבאח ועם חלומות גדולים על אליפות. למרות כל זה, זירה מראה את הצד הקצת פחות אופטימי של הכדורגל האזרי. הקבוצה הוקמה לפני שנתיים בלבד, אבל העובדה שהצליחה להראות יכולת כלכלית סבירה הקפיצה אותה ישירות לליגה השנייה. גם את העונה הבודדת הזו היא סיימה במקום החמישי, אבל אותן יכולות כלכליות הקפיצו את זירה גם לליגה הבכירה. ככה, עם קצת כסף בקופה והרבה אמביציה, מוצאת את עצמה הקבוצה הקטנה של זירה בצמרת הליגה הראשונה, בדרך אולי לאליפות היסטורית. בניגוד לסגל הכוכבים של קרבאח, הסגל של זירה הוא הרבה יותר צנוע. מבחינת זרים, השם הגדול היחיד הוא כנראה נלסון בוניז'ה, שחקן נבחרת אל סלבדור שהגיע מויטורול הרומנית. אם יש שם שישמע מעט מוכר, זה צ'ימזי מבה הניגרי ששיחק בעונות האחרונות בהכח עמידר רמת גן, בני לוד והפועל פתח תקווה. עדיין, מי שמובילים את זירה הם טאטו, קשר ספרדי בן 23 שהגיע מהמילואים של ספורטינג חיחון, ויובאן קרנטה, מגן סרבי בן אותו הגיל שטייל בקבוצות בינוניות בארצו. בקרב השחקנים האזרים שווה לציין את אנאר נזירוב, אחד השוערים הטובים בליגה, רשאד עבדולאייב, הקשר בן ה-34 שהיה שותף לאליפויות של נפטצ'י לפני מספר שנים, ואלווין מאמדוב, שהגיע בקיץ לקרבאח ועזב בינואר לזירה.



יום שבת, 21:15, מאריבור - אולימפיה לובליאנה (הליגה הסלובנית)
דבר מעניין קורה בליגה הסלובנית העונה. כולם מחכים בציפייה דרוכה לתשובה לשאלה אחת - האם שלטון היחיד של מאריבור יעצר העונה או שהיא תצליח לדהור לאליפות שישית ברציפות? רק משחק אחד יכריע את זה, דרבי הנצח של סלובניה.
מאריבור, הקבוצה הבכירה של סלובניה, נמצאת בעוד דור זהב. כפי שבסוף שנות ה-90 ובתחילת המילניום היא זכתה בשבע אליפויות רצופות, כך היא רוצה לעשות הפעם. העונה הזו נפתחה בצורה מגומגמת עבור מאריבור עם הדחה מוקדמות מאוד מליגת האלופות והתדרדרות עד למקום החמישי בליגה בתחילת הסיבוב השני. מאריבור אמנם הצליחה להתעשת על עצמה, אבל אחרי 12 משחקים רצופים ללא הפסד, הגיע ההפסד בשבוע שעבר לצלייה. כרגע הם נמצאים במקום השני, מרחק של 6 נקודות מאולימפיה לובליאנה והכל תלוי רק בהם במשחק הקרוב. לאחר ההפסד מול צלייה, מאריבור נפרדה ממאמנה הקרואטי קרונוסלאב יורצ'יץ' ומי שהובא במקומו הוא דארקו מילאניץ' הסרבי, שזכור מימיו כשחקן בשטורם גראץ ובארון הגביעים שלו 4 אליפויות כמאמן מאריבור. מלבד סינטיאהו סלליך ומרואן קבהא, יש עוד כמה שמות ששווה להכיר בסגל. שימו לב לשוער, יסמין הנדאנוביץ', אחיו של שוערה של אינטר סמיר, ז'אן-פיליפ מנדי, אגים איבראימי ומרקוס טבארס, מלכי השערים של הקבוצה עם 10 שערים כל אחד, מרקו שולר, לשעבר בהפועל תל אביב וחזר בסערה לליגה הסלובנית אחרי 6 שנות גלות, ודארה ורשיץ', שגם הוא חוזר לליגה אחרי טיול קצר באוסטריה וינה.
אולימפיה לובליאנה חוזרת לצמרת הכדורגל הסלובני אחרי שנים קשות שעברו על המועדון. ב-2004, המועדון המעוטר שזכה ב-4 אליפויות סלובניה נקלע לחובות, פשט רגל ועבר פירוק. ב-2005 הוא הוקם מחדש תחת השם בז'יגראד, עד שהותר להם להשתמש בשם הישן. הם טיפסו במעלה הליגות, מהליגה החמישית עד הליגה הבכירה, כשבשנים הראשונות לא מעט שחקני עבר מגיעים לעזור כמו פרימוז' גליחה, מיראן פאבלין וסבסטיאן סימרוטיץ'. כשהם נמצאים במקום הראשון בליגה, נראה שהדרך הארוכה עומדת להגיע לשיא חדש והיסטורי. עם זאת, במהלך פגרת החורף הקבוצה עברה כמה טלטלות, כשהמאמן מריאן פושניק עוזב ובמקומו מגיע מרקו ניקוליץ' הסרבי ובנוסף, מלך שערי הליגה, אנדראז' שפוראר, שכבש 17 שערים, עבר לבאזל. מי שנשארו להוביל את הקבוצה הם רוק קרונאבטר, שכבש 10 שערי ליגה העונה, ודריאן מאטיץ', שברח מאוקראינה חזרה לסלובניה. בחלון ההעברות של ינואר הגיע גם חיזוק משמעותי בדמותו של דאנקו לאזוביץ', ששיחק בעברו בפיינורד, פ.ס.וו איינדהובן וזניט. למי שלא הספיקה הפרובינציאליות, אז נגלה שמאטיץ' הגיע לקדנציה קצרה בבני סכנין ובסגל נמצא גם דיאן קלהאר, ששיחק בהפועל חיפה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (66)

חודש פברואר כמעט מאחורינו. עכשיו זה הזמן להבין מי עדיין בעסק בדרך לתואר ומי הולך לקרוס ברגע האמת. השבוע נבקר במשחק העונה בסלובקיה, בקלאסיקו של הליגה הסעודית ובשתי הקבוצות המפתיעות של הליגה הרומנית.



יום שבת, 16:45, טרנצ'ין - סלובן ברטיסלבה (הליגה הסלובקית)
העונה בסלובקיה מתקדמת בצעדים מדודים ובינתיים סופרת הפתעה די גדולה בצמרת הטבלה. ז'ילינה, שזכורה בעיקר כמי שהתבזתה בליגת האלופות, נמצאת במרחק 15 נקודות מהמקום הראשון, מה שגורם לנו לעקוב אחרי קרב הצמרת המעניין שמתפתח העונה.
טרנצ'ין, האלופה המכהנת, ניצבת בראש הטבלה כשהיא חולמת על אליפות נוספת. במשך שנים הקבוצה הייתה כמעט לא רלוונטית בכדורגל הסלובקי, אבל בשנים האחרונות היא עוברת שינוי מסיבי הודות לבעלים שלה, צ'ן לה לינג, שלמרות המוצא הסיני הוא בכלל הולנדי שבילה את רוב שנותיו באייאקס. העונה האחרונה הסתיים עם שני תארים היסטוריים, אליפות ראשונה ביתרון 5 נקודות על ז'ילינה וגביע ראשון לאחר ניצחון בפנדלים על סניצה. בעמדת המאמן נמצא מרטין שבלה, ששיחק בשלהי הקריירה שלו בקבוצה ומאז 2013 הוא המאמן שחתום על ההופעות המרשימות של טרנצ'ין. שלושה שחקנים צעירים הם שחקני המפתח של טרנצ'ין - מאטוש ברו, סלובקי בן 20 שגדל במועדון וכבש העונה 10 שערים, ג'ינו ואן קסל, חלוץ בן 22 מקורסאו ששיחק במועדון כמושאל מאייאקס לפני שנתיים וחזר לקבוצה במהלך העונה שעברה אחרי שלא השתלב בארלה-אביניון הצרפתית, וראביו איברהים, הניגרי בן ה-24 שהיה שותף לזכייה בגביע העולם עד גיל 17 ב-2007 ומצליח להחיות את הקריירה שלו אחרי שנכשל בפ.ס.וו איינדהובן וסלטיק.
סלובן ברטיסלבה הייתה ועודנה אחד השמות הגדולים בכדורגל הסלובקי. לפני פירוק צ'כוסלובקיה היא זכתה ב-8 אליפויות, 5 גביעים ובגביע מחזיקות אחד ב-1969. גם אחרי הפירוק סלובן ברטיסלבה נחשבת לאחת הקבוצות המובילות בסלובקיה עם 8 אליפויות נוספות, הקבוצה עם הכי הרבה תארים בליגה הסלובקית העצמאית. לסלובן ברטיסלבה יש שם די מעניין ולא שגרתי בגזרת המאמן, ניקודימוס פאפאווסיליו, קפריסאי שאת רוב הקריירה שלו העביר בארצו. למרות זאת, סלובן ברטיסלבה נשארת צמודה יחסית במאבקי הצמרת כשהיא במקום השני, 7 נקודות פחות מטרנצ'ין המוליכה. אחד השמות המוכרים לנו שמובילים את הקבוצה הוא החלוץ ההונגרי תמאש פרישקין, שנדד לתקופה קצרה במכבי חיפה, אבל במדי סלובן ברטיסלבה הוא כובש 7 שערים העונה. לצידו ניתן לציין גם את רוברט ויטק הוותיק, בעל 81 הופעות במדי נבחרת סלובקיה, ויאן מוחה, שוער נבחרת סלובקיה שחוזר אחרי גלות ברוסיה.



יום שבת, 19:45, אל הילאל - אל איתיחאד (הליגה הסעודית)
נכון, המונח "קלאסיקו" כבר נשחק בכל הקשור למשחקי הגדולים של כל ליגה, אבל המשחק הזה באמת מצדיק את הכינוי "הקלאסיקו הסעודי". שתי קבוצות גדולות משתי הערים הגדולות של ערב הסעודית ותואר אליפות אחד מונח על הכף.
אל הילאל, הקבוצה הגדולה מריאד הבירה, מרגישה שהיא יכולה לזכות באליפות ראשונה מאז שנת 2011. את העונה האחרונה היא סיימה עם הגביע הסעודי, בקיץ היא זכתה בסופר קאפ והעונה כבר יש לה בארון את גביע הליגה. עם זאת, באמצע השבוע היא רשמה מעידה די גדולה כשבמשחקה הראשון בליגת האלופות היא נפרדה ב-2:2 מול פחטאקור האוזבקית. כרגע היא נמצאת במקום הראשון בטבלה עם 40 נקודות, מרחק נקודה בלבד מאל אהלי השנייה. המאמן היווני של אל הילאל, גיאורגיוס דוניס, הגיע למועדון עם לא מעט הישגים מרשימים כמו דאבל עם אפואל ניקוסיה, גביע עם לאריסה היוונית ושני גמרי גביע עם אטרומיטוס. בתור מי שכבר הניח שני תארים בארון של הילאל, הוא רוצה לרשום תואר אליפות נוסף לרזומה שלו. כמיטב המסורת, לאל הילאל יש כמה ברזילאים שעושים את העובדה לא רע, כמו אאילטון אלמיידה, שזכור מהתקופה שלו בקופנהאגן, וקרלוס אדוארדו, שהגיע בקיץ מפורטו וכבר בהופעת הבכורה שלו כבש את שער הניצחון בסופר קאפ. לצידם נמצאים גם כמה שמות ותיקים בכדורגל הסעודי כמו הקפטן יאסר אל קחטאני והחלוץ נאסר אל שמראני.
מהצד השני עומדת אל איתיחאד, שמגיעה כל הדרך מג'דה. גם באל איתיחאד יש ארון עמוס בתארים, אבל את האליפות האחרונה שלהם הם ציינו ב-2009. כמו אל הילאל, גם היא פתחה השבוע את הופעותיה בליגת האלופות עם תיקו מול קבוצה אוזבקית, היריבה שלהם הייתה לוקומוטיב טשקנט. מה שעומד מאחורי היריבות שלה עם אל הילאל זו העובדה שאל איתיחאד מגיע מג'דה ומייצגת את האנשים הפשוטים, בניגוד לאל הילאל הגדולה שמגיע מריאד ומזוהה מאוד עם בית המלוכה הסעודי. לאל איתיחאד יש הזדמנות נהדרת לצמק את הפער, כשהיא כרגע במקום השלישי בפיגור של 4 נקודות מאל הילאל המוליכה. מי שמאמן את הקבוצה הוא ויקטור פיצורקה הרומני, שבאופן מפתיע חוזר לאל איתיחאד חצי שנה אחרי שעזב את המועדון. שני השחקנים המובילים של הקבוצה הם שונים לחלוטין אבל שווה לשים לב לכל אחד מהם - סולי מונטארי, השחקן הוותיק שבילה קרוב לעשור בשתי המילאנזיות ומגיע לעשות כמה גרושים בגיל 31, וחלמין ריבאס, חלוץ בן 26 מוונצואלה שעזב את ארצו לראשונה בקריירה ובינתיים מחורר רשתות בסעודיה עם 17 שערים ב-17 הופעות.



יום שני, 20:30, ויטורול - פאנדורי (הליגה הרומנית)
ביום שני תנעל העונה הסדירה בליגה הרומנית. רגע לפני שיוצאים לפלייאוף, קרב האליפות צמוד מתמיד ושתי הקבוצות שנמצאות במרחק יריקה מהמוליכות. תכירו את ויטורול ופאנדורי.
ויטורול מגיעה מהעיר קונסטנצה. היא הוקמה ב-2009 על ידי גאורגה חאג'י האגדי, אחרי שקבוצת נעוריו פארול קונסטנצה התחילה לדעוך. במהירות הקבוצה טיפסה לליגה הראשונה, שם היא משחקת מאז 2012/3. לאורך השנים בוויטורול מינו מאמנים, ביניהם אפילו את בוגדאן סטלאה, שוער נבחרת רומניה לשעבר, אבל החל מ-2014, חאג'י הוא גם מאמן הקבוצה. אחרי הישג השיא שלה בעונה שעברה, המקום ה-11, אי אפשר היה לצפות לעונה קסומה כמו זו שוויטורול עוברת העונה. היא נמצאת במקום השלישי בליגה, רק 4 נקודות מאסטרה ג'ורג'יו המוליכה, אבל יש לה את ההתקפה הטובה ביותר בליגה עם 48 שערים ב-25 משחקים. שני שחקנים אחראים לקצב הכיבושים המטורף הזה ושניהם נושאים את אותו השם הפרטי - פלורין צ'ראנט בן ה-35, שבעברו שיחק 9 עונות בדינאמו קייב, ופלורין טנאסה בן ה-21, שמשחק במועדון מאז 2012. שמות מעניינים נוספים הם באנל ניקוליצה, ששיחק במשך שנים בסטיאווה בוקרשט, אורליאן קיצו, ששיחק במדי הקבוצה גם בליגה השלישית, ויאניס חאג'י, בנו בן ה-17 של גיאורגה. שם מוכר נוסף עבור הקוראים הישראלים הוא פבלו דה לוקאס, שפתח את העונה בבית"ר ירושלים והיום משחק בקבוצה.
פאנדורי היא קבוצה קצת יותר מנוסה בליגה הבכירה, אבל אין לה הישגים גדולים. זו העונה ה-11 שלה בליגה הבכירה, ומלבד עונה אחת בה סיימה במקום השני במרחק 16 נקודות מסטיאווה, היא כמעט תמיד סיימה באמצע הטבלה. אותה עונה היסטורית גם הובילה אותה להופעה היחידה שלה באירופה, שבה העיפה את הפועל תל אביב ובראגה בדרך להופעה בשלב הבתים של הליגה האירופית. העונה, פאנדורי ניצבת במקום הרביעי, 6 נקודות מהאליפות, אבל חלומות על מקום באירופה ועונה גדולה נמצאים שם בכל רגע. על ההצלחה חסרת התקדים רשומים כמה שחקנים מעניינים. ראשית, מלך שערי הליגה, יואן הורה, שכבש העונה 12 שערים וכבר חתום על אליפות מפתיעה עם קלוז' ב-2012. לצידו שווה לציין את מיחאי ראדוץ, שהיה שותף כמושאל לעונה הגדולה של פאנדורי ב-2013 ודן ניסטור, שחוזר למועדון אחרי שלא הצליח להשתלב באביאן הצרפתית. גם בפאנדורי הביאו שחקן רכש מהליגה הישראלית, אחרי שבחלון ההעברות האחרון הביאו בהשאלה את ליביו אנטל מהפועל תל אביב.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (65)

שבוע חדש, שלושה משחקים על הפרק. הפעם אנחנו עם כדורסל נשים איכותי, משחק העונה בקרואטיה ומחזיקים אצבעות לקבוצה הקטנה האחרונה של הגביע האנגלי.



יום שבת, 17:00, יוון - רוסיה (מוקדמות יורובאסקט לנשים)
בשעה טובה ומוצלחת, פיב"א אירופה החליטו לשנות את שיטת המוקדמות של אליפות אירופה בכדורסל. החל מיורובאסקט 2017, טורניר המוקדמות חוזר להתפרש על פני עונה שלמה ולא בטורניר מוקדמות דחוס. משמעות הדבר היא שגם הנבחרות הבכירות חוזרות למוקדמות וביום שבת נראה משחק אחד כזה בין יוון ורוסיה.
יוון מבססת את עצמה בשנים האחרונות כחברה קבועה ביורובאסקט. מאז שנת 2001 היא החמיצה רק טורניר אחד ולמרות שלא תמיד היא מצליחה להגיע לשלבים המאוחרים, הנבחרת היוונית מצליחה לעשות צרות. אחרי שסיימה במקום ה-10 בקיץ האחרון, יוון פתחה את הקמפיין הנוכחי עם שני ניצחונות קלילים מול שוויץ ובולגריה. המאמן, גיאורגוס דיקולאקוס, קיבל את משרת האימון הלאומית אחרי שהוביל את נבחרת לטביה פעמיים לרבע גמר היורובאסקט. בשנים האחרונות הוא מאמן במקביל גם את נאדז'דה אורנבורג מהליגה הרוסית, אותה הוביל העונה לרבע גמר היורוליג. בין הכוכבות של הנבחרת ניתן לציין את סטיליאני קאלטסידו, שזכתה בשלוש אליפויות צרפת עם בורז' והעונה משחקת בליל, זואי דימיטראקו, שמשחקת תחת דיקולאקוס גם בנאדז'דה, ואבנת'יה מאלטסי, בת ה-37 ששיחקה עונה אחת ב-WNBA ומשחק בבוטאש אדנה הטורקית.
אחרי שנים של שלטון בכדורסל האירופי, הנבחרת הרוסית הולכת ודועכת בשנים האחרונות. זה התחיל מהמקום ה-13 ביורובאסקט של 2013, מה שגרם לכך שהיא לא הופיעה באליפות העולם לראשונה מאז 1994. ביורובאסקט האחרון היא סיימה במקום ה-6 ולא להצליח להעפיל לטורניר הקדם-אולימפי, מה שאומר שרוסיה תחמיץ את הטורניר האולימפי לראשונה בהיסטוריה. למרות הכל, הנבחרת שמחזיקה בשתי מדליות ארד אולימפיות ושלוש אליפויות אירופה חולמת להתאושש ביורובאסקט הקרוב. מי שרוצה להוביל את הנבחרת הלאה הוא אלכסנדר ואסין, המאמן של ספרטק מוסקבה שהוביל אותה העונה לרבע גמר היורוקאפ. השמות הבולטים בסגל הנוכחי הם טטיאנה וידמר, שחקנית דינאמו קורסק שזכתה בקיץ האחרון במדליית הזהב במשחקים האירופיים במסגרת תחרויות הכדורסל 3X3, מריה ואדייבה, ילדה בת 17 שכבר זכתה באליפות אירופה לקדטיות וזכתה במדליית כסף באליפות העולם לנערות, וייבגניה בליאקובה, שהייתה חלק מהזכייה בתואר האירופי האחרון של רוסיה ב-2011.



יום ראשון, 18:00, דינאמו זאגרב - רייקה (הליגה הקרואטית)
משחק עונה בקרואטיה והוא הרבה יותר מעוד משחק. מאחורי המשחק הזה עומדת שאלה הרבה יותר גדולה מזהות האלופה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הקבוצה שסיימה לאחרונה במקום השני במרחק ניכר תצליח לקטוע את הרצף של האלופה הנצחית.
דינאמו זאגרב היא באמת האלופה הנצחית של קרואטיה. היא זכתה ב-17 אליפויות מתוך 24 מאז הוקמה הליגה הקרואטית העצמאית. בעונה שעברה היא הגיע להישג מרשים עם האליפות העשירית ברציפות. במהלך התקופה הזו, למעט שתי עונות, דינאמו זאגרב זכתה תמיד בפער דו-ספרתי מהמקום השני כשבולטות במיוחד האליפויות של 2007 (92 נקודות מתוך 99 אפשריות, 20 נקודות הפרש מהיידוק השנייה), 2008 (28 נקודות יותר מאוסייק במקום השני) והאליפות של העונה שעברה (0 הפסדים ב-36 משחקים). העונה הם עדיין נמצאים בראש הטבלה, אבל רק 2 נקודות מפרידות בין דינאמו זאגרב למקום השני. המאמן, זוראן מאמיץ', הוא זה שהוביל את דינאמו זאגרב בשתי האליפויות האחרונות ויש לו ברזומה עוד 4 אליפויות במועדון כשחקן. השחקנים המובילים הם ארמין הודז'יץ' הבוסני וג'וניור הרננדז הצ'יליאני, שניהם מלכי השערים של הקבוצה העונה עם 10 שערים כל אחד, אנחל הנריקז, שהיה חלק מסגל נבחרת צ'ילה בקופה אמריקה האחרון, ומרקו פיאצה, קרואטי בן 20 שנחשב לאחד משחקני העתיד של הכדורגל המקומי.
רייקה והעיר ממנה היא מגיעה היא תמצית הטלטלה הפוליטית של קרואטיה. עד מלחמת העולם השנייה לעיר קראו פיומה והיא הייתה תחת שלטון איטלקי. המועדון המקומי פיומאנה שיחק בליגה השלישית באיטליה ואפילו הבליח לעונה אחת בסריה B. המועדון פורק במהלך המלחמה, וב-1946 הוקם מחדש בליגה היוגוסלבית, כשהעיר הופכת מפיומה לרייקה (לשני השמות אגב פירוש זהה בכל אחד מהשפות - נהר). בימי יוגוסלביה העליזים, רייקה לא הייתה הקבוצה הבכירה של קרואטיה, אבל הצליחה לזכות בשני גביעים ולהגיע עד רבע גמר גביע המחזיקות ב-1980. אחרי פירוק יוגוסלביה, לקח לרייקה זמן להפוך לשם דבר בליגה המקומית. בשנתיים האחרונות רייקה התבססה במקום השני בליגה ואפילו הצליחה להגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית בעונה שעברה. השינוי הגדול הוא בעיקר תוצר של הפרטה שהמועדון עבר בשנים האחרון, כשהוא עובר מהידיים של העירייה לאיש העסקים האיטלקי גבריאל וולפי, שמחזיק גם בספציה ובקבוצת פרו רצ'ו, אלופת אירופה בכדורמים. כשהיא מביטה מהמקום השני ויודעת שניצחון יקפיץ אותה אל ראש הטבלה, רייקה תולה לא מעט תקוות בשחקניה. חוליית ההתקפה שכוללת את שחקן נבחרת אלבניה, בקים בלאי, ושחקן לודוגורץ לשעבר ונבחרת סלובניה, רומן בזיאק, זכתה לקבל חיזוק משמעותי בינואר האחרון. רייקה הצליחה להחתים מציריך את מריו גבראנוביץ', שחקן נבחרת שוויץ ממוצא בוסני-קרואטי. שווה לציין גם את מארין טומאסוב, הקשר שהגיע ממינכן 1860, ואיבן וארגיץ', השוער המושאל מלאציו.



יום שני, 21:45, שרוסברי טאון - מנצ'סטר יונייטד (הגביע האנגלי)
בימיו הראשונים של הטור היה קשה לי להאמין שמנצ'סטר יונייטד באמת תופיע פה. אז מעבר לאזכור שמה כיריבה במשחק הזה, אנחנו לא נעסוק בה יותר מדי. גבירותיי ורבותיי, פנו דרך לקבוצה האחרונה מהליגה השלישית שנותרה בגביע - שרוסברי טאון.
שרוסברי טאון הוא בסך הכל מועדון חביב שהוקם לפני 130 שנה. במשך שנים הם התגלגלו בכל מיני מסגרות מוזרות. עד 1950 הם שיחקו בליגות אזוריות, עד שהפוטבול ליג החליטו לקבל אותם אל חיקם. עד שנות ה-80 שרוסברי הייתה אחת מהקבוצות האנגליות ברות המזל שקיבלו הזמנה להשתתף כקבוצה אורחת בגביע הוולשי, בארון הגביעים שלה יש לה אפילו שישה כאלה. היא התגלגלה בעיקר בין הליגה השלישית והרביעית, אבל עשור אחד שלם, מ-1980 ועד 1989, היא בילתה בליגה השנייה, כשהישג השיא שלה היה המקום השמיני. ב-2003, אחרי 53 עונות בפוטבול ליג, שרוסברי חוותה משבר גדול וירדה לקונפרנס לראשונה בתולדותיה. העונה לאחר מכן הייתה קשה במיוחד, אבל שרוסברי הצליחה לעלות דרך הפלייאוף לאחר ניצחונות בחצי הגמר מול בארנט ובגמר מול אלדרשוט טאון, שניהם בפנדלים. מאז אותה עונה היא רובצת בעיקר בליגה הרביעית, כשהיא נתנה גיחה קצרה לשתי עונות בליגה השלישית. במפעלי הגביע היא מציינת כהישגי השיא שלה את רבעי הגמר ב-1979 וב-1982 ואת חצי גמר גביע הליגה ב-1961.
שרוסברי של ימינו ניצבת במקום ה-19, מרחק של שלוש נקודות מהקו האדום המוביל אל הליג 2. במסע הגביע שלה העונה היא הדיחה שתי קבוצות מהצ'מפיונשיפ, קארדיף סיטי ושפילד וונסדיי. השחקנים המובילים הם המגן-קשר אבו אוגוגו, שהגיע אחרי 6 שנים בדאגנהם אנד רדברידג', ג'ייסון לויטווילר, השוער השוויצרי שהיה מגיבורי העלייה בעונה שעברה, וז'אן לואי אקפה-אקפרו הצרפתי, שמבלה כבר כמה עונות בליגות הנמוכות של אנגליה.
אבל מאחר ואנחנו כאן כדי להזריק קצת מוטיבציה לשרוסברי הקטנה, הגיע הזמן לצאת למסע קצר בהיסטוריה וללוות את שרוסברי ברגעי השיא שלה.
1979, שרוסברי באותם ימים נאבקת על העלייה לליגה השנייה והיא מארחת את מנצ'סטר סיטי. הסיטיזנס היו באותם ימים קבוצה לא יציבה בליגה הראשונה, אבל הם כבר הצליחו לדהור לעבר רבע גמר גביע אופ"א באותה שנה. שרוסברי ניצחה באותו ערב קסום בינואר 0:2, כשעל השערים חתומים סמי צ'אפמן, ששיחק מעל ל-350 משחקים במדי נוטינגהאם, ופול מגווייר.
1991, שרוסברי שוב פעם מארחת, הפעם היריבה היא ווימבלדון. הקבוצה החביבה שכללה אז את ג'ון פשאנו, לורי סאנצ'ז ורובי ארל לא הצליחה להתמודד מול שרוסברי הקטנה והמגרש הבוצי שלה. גארי שו כבש את השער הבודד שהביא את שרוסברי אל הסיבוב הבא.
2003, הפעם הגיע תורה של אברטון לעשות את הטיול לשרוסברי. עם המאמן דייויד מויס, והרכב שכולל את תומאס גראבסן הדני, תומאס ראדזינסקי הקנדי ושחקן נוער בן 17 בשם וויין רוני, לא יכלו לעמוד מול נייג'ל ג'מסון שכבש בבעיטה חופשית מדהימה והוסיף נגיחה בדרך ל-1:2.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (64)

הגיע הזמן שוב להתרווח, לעזוב את הכל ולהתחבר לזמן קצר למשחקים הטובים ביותר שיש לכדורגל להציע. נהיה בביקור נוסף באליפות אירופה בכדורגל באולמות, הפעם למשחק הגמר, נראה קצת כדורגל נשים עם המוקדמות האולימפיים של צפון אמריקה ונחזור בדיוק בזמן כדי להכיר את ההפתעה של הכדורגל הספרדי העונה.



יום שבת, 22:00, רוסיה - ספרד (אליפות אירופה בכדורגל באולמות)
לפני שבוע ביקרנו בבלגרד באחד המשחקים שנעלו את שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורגל באולמות, והפעם אנחנו קופצים שוב כדי לצפות בגמר הטורניר. זו תהיה הפעם החמישית שספרד ורוסיה נפגשות בשלב הזה בטורניר, במשחק שמפגיש בין שתיים מהמעצמות האירופיות בענף.
ההופעה הראשונה של נבחרת רוסיה בטורניר בינלאומי נראית כמו זכרון עמום - גביע העולם ב-1992 כלל תבוסה מול נבחרת ארה"ב ומאזן הגנתי מביך של 16 ספיגות. מאז הרוסים הפכו לשם דבר בענף עם 3 הופעות בחצי גמר גביע העולם ו-5 גמרים באליפות אירופה. הישג השיא של רוסיה בכל הזמנים היה הניצחון על ספרד בגמר אליפות אירופה ב-1999, מה שבינתיים מעניק לה את התואר היחיד שלה. זו האליפות השלישית ברציפות שרוסיה מעפילה לגמר, כשב-2012 הם מפסידים 3:1 בהארכה לספרד ושנתיים מאוחר יותר הם מפסידים לאיטליה באותה תוצאה, הפעם ללא הארכה. גם ברמת הקבוצות רוסיה תופסת מקום של כבוד ואלופות רוסיה העפילו לכל אחד מהפיינל פורים מאז 2012. את שלב הבתים רוסיה עברה אחרי ניצחון מול קזחסטן ותיקו מפתיע מול קרואטיה, לאחר מכן הביסה את אזרבייג'ן ברבע הגמר והזיעה בהארכה בחצי הגמר מול סרביה. מי שמובילים את הנבחרת הם דווקא שלושה ברזילאים מתאזרחים, אדר לימה ורוביניו, שמשחקים מאז 2006 בגאזפרום-יוגרה יוגורסק, האלופה המכהנת, ורומולו, שמשחק בדינאמו מוסקבה. יש גם שחקנים מקומיים שיודעים לכבוש לא מעט וביניהם ניתן למצוא את סרגיי אברמוב מיקטרינבורג וסרגיי סרגייב מדינאמו מוסקבה.
נבחרת ספרד היא מעצמה עולמית ואולי הנבחרת היחידה שיכולה לעמוד כשווה מול נבחרת ברזיל האימתנית. מתוך תשעה טורנירי אירופיים, ספרד הגיעה לגמר בשבעה וניצחה בשישה מהם. הספרדים גם ניצחו את ברזיל פעמיים בגביע העולם, בגמר של 2000 ובחצי הגמר של 2004, בשני טורניר שהסתיימו עם זכייה בתואר. הספרדים משייטים להם אל הגמר אחרי ניצחונות על הונגריה ואוקראינה בבתים וניצחונות בנוקאאוט מול פורטוגל ורוסיה. היא גם הנבחרת עם מאזן השערים הטוב ביותר בטורניר, 20 שערים ב-4 משחקים. הסגל הספרדי מבוסס בעיקר על שלוש הקבוצות הגדולות של הליגה - ברצלונה, אינטר ומורסיה. השמות הבולטים הם שני הכובשים המצטיינים של הנבחרת אלכס (5 שערים) ומיגלין (4 שערים), ושלושה מהשחקנים שהיו שותפים לתואר האירופי ב-2012, רפא אוסין, לין וקרלוס אורטיז.



יום שבת, 23:00, ארה"ב - מקסיקו (הטורניר הקדם-אולימפי לנשים)
ממשיכים בהכנות לקראת האולימפיאדה, והפעם אנחנו בצפון אמריקה, שם יחלקו שני כרטיסים לטורניר האולימפי לנשים. כנראה ששני הכרטיסים ילכו כצפוי לארה"ב ולקנדה, אבל יש נבחרות כמו מקסיקו שמאוד היו רוצות להפתיע בדרך לריו.
ארה"ב היא מהנבחרות החזקות ביותר בכדורגל הנשים העולמי. האמריקאיות זכו בשנה האחרונה בגביע העולם בפעם השלישית, תואר שעומד בגאון לצד 4 מדליות זהב אולימפיות. המאזן האולימפי של נבחרת ארה"ב הוא אפילו הרבה יותר מרשים מעבר למדליות המוזהבות - היא הפסידה רק פעמיים ב-28 משחקים, פעמיים מול נורבגיה בגמר של סידני 2000 ובשלב הבתים של בייג'ינג 2008. את הטורניר פתחה ארה"ב ברגל ימין עם ניצחון קליל 0:5 מול קוסטה ריקה בעוד תצוגת תכלית של אלופת העולם. המאמנת, ג'יל אליס, לא מזלזלת במעמד או ביריבות, והעמידה סגל שכולל את השחקניות הטובות ביותר שיכולות להגיע לטורניר. קרלי לויד הוותיקה (213 הופעות, 83 שערים) ואלכס מורגן (101 הופעות, 59 שערים) מופקדות על החלק ההתקפי, למרות שבמשחק האחרון מול קוסטה ריקה מי שגנבה את ההצגה הייתה דווקא קריסטן פרס, שכבשה את שערה ה-30 בנבחרת. מאחור ניתן למצוא בחוליית ההגנה את אלי קריגר, מייגן קלינגנברג וג'ולי ג'ונסטון, וכמובן את השוערת הנפלאה, הופ סולו.
יש מי שיגידו שארה"ב עדיפה, אבל למקסיקניות יש זכרונות טובים. בגביע הזהב של 2010, טורניר שבו 2 הפיינליסטיות העפילו למונדיאל שנה לאחר מכן, הצליחה מקסיקו להפתיע את ארה"ב בחצי הגמר עם ניצחון 1:2, ששלח אותה למונדיאל ואת האמריקאיות לפלייאוף. מקסיקו חולמת לחזור לטורניר אולימפי ראשון מאז 2004 ואת הדרך לשם הן מתחילות בצורה טובה עם ניצחון קליל 0:6 מול פורטו ריקו. מי שמובילות את הטריקולור בטורניר הן שלוש שחקניות שכל אחת מהן היא סיפור אדיר בפני עצמה. מוניקה אוקמפו, אחת החלוצות הבולטות של נבחרת מקסיקו שזכורה בזכות השער המדהים הזה שהיא כבשה נגד אנגליה במונדיאל 2011, מאריבל דומינגז, שבגיל 37 עדיין משחקת במדי הנבחרת וכבשה שלושער נגד קוסטה ריקה, וססיליה סנטיאגו, השוערת שבגיל 16 הפכה לשחקנית הצעירה בתולדות גביע העולם לנשים, אלו השחקניות שחולמות על הפתעה.



יום ראשון, 18:00, לגאנס - אוססונה (הליגה הספרדית השנייה)
שתי נקודות מפרידות בין המקום השני למקום השמיני בליגת המשנה בספרד, רצף של מקומות שכולל כרטיס אחד לליגה הראשונה וארבעה כרטיסים לפלייאוף העלייה. בזמן שאלאבס דוהרת מהמקום הראשון, ביום ראשון יפגשו שתי קבוצות, האחת עתירת ניסיון והשנייה מעולם לא שיחקה בליגה הבכירה.
לגאנס הייתה שם קטן בכדורגל הספרדי, כזה שבילה שנים בליגה הרביעית והחמישית. ב-1988 רשמה הקבוצה היסטוריה קטנה עם עונת בכורה בליגה השלישית וכעבור 6 שנים היא כבר שיחקה בליגה השנייה. הקדנציה הראשונה שלה נמשך 11 עונות, עד ירידת הליגה הכואבת ב-2004. זה לקח הרבה זמן, אבל ב-2014 לגאנס חזרה לליגת המשנה ואת עונת הקאמבק שלה בשנה שעברה היא סיימה במקום ה-10. העונה לגאנס היא הפתעה די מרעננת, כשהיא במקום השני עם 40 נקודות, ומתהדרת בהיותה הקבוצה עם הכי מעט הפסדים בליגה (4 הפסדים) וההגנה הטובה ביותר בליגה (20 ספיגות). החלומות על עונת בכורה ושובו של דרבי הפרברים של מדריד מול חטאפה נראים קרובים מתמיד. למאמן אסייר גריטאנו זאת חוויה די מעניינת, אחרי שבהופעות הקודמות שלו בליגת המשנה היה שותף לאליקנטה ב-2009 וקסטייון ב-2010, שתי קבוצות שדווקא ירדו ליגה. בסגל מככבים ז'ון אנדר סראנטס, השוער שגדל במחלקת הנוער של אתלטיק בילבאו, אלכסנדר סימנובסקי, מלך השערים מארגנטינה עם 8 שערים, ופבלו אינסואה, הצעיר המוכשר שמושאל מדפורטיבו לה קורוניה.
אוססונה היא שם דבר בכדורגל הספרדי, עם 34 עונות בליגה הראשונה והופעה בחצי גמר גביע אופ"א ב-2007, אבל כל אלו שייכים להיסטוריה. לפני שנתיים נפרדה אוססונה מהליגה הבכירה ואת העונה הראשונה שלה בליגת המשנה מאז שנת 2000 היא סיימה במקום ה-18, מרחק של נקודה מירידת ליגה. העונה אוססונה נראית קצת יותר טוב, מקום חמישי ונקודה אחת בלבד מלגאנס. המאמן אנריקה מרטין הוא דמות מזוהה עם המועדון, כששיחק בשנות ה-70 וה-80 במדי הקבוצה ורשם 253 הופעות ליגה. באופן די מעניין, לאחר הפרישה שלו הוא קיבל תפקיד במחלקת הנוער של המועדון ולאחר 9 שנים, שכללו גם קדנציות כמאמן ראשי, עזב את הקבוצה לטובת לגאנס, בה אימן בשתי קדנציות בתחילת המילניום. בסגל ניתן למצוא לא מעט שחקנים שיודעים דבר או שניים על הליגה הזו, כמו השוער נאוזט פרז והמגן חאבייר פלאניו (שאגב משחק יחד עם אחיו התאום, מיגל), אבל גם לא מעט שחקנים צעירים שגדלו במועדון בשנים האחרונות כמו אלכס ברנגר בן ה-20 ואונאי גרסיה בן ה-23. למי שמחפש שם פיקנטי, באוססונה משחק קנאן קודרו, בנו של מהו קודרו, ששיחק בעברו בסוסיאדד, ברצלונה, טנריפה ואלאבס (וגם במכבי תל אביב.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (63)

אחרי שעשינו טיול באגן הים התיכון, השבוע אנחנו עם טיול באירופה הקלאסית. משחק מלא יוקרה בליגה של סן מרינו, חלומות על עליית ליגה בהולנד ואליפות אירופה בכדורגל באולמות, כל אלו מחכים לכם השבוע.



יום שבת, 16:00, לה פיוריטה - טרה פנה (הליגה של סן מרינו)
ביום שבת הקרוב יתקיים משחק הפסגה של הליגה בסן מרינו, כשהוא יפגיש את מוליכות שני הבתים של הליגה - לה פיוריטה וטרה פנה. הליגה של המדינה הזעירה מחולקת לשני בתים, כשלאחר סיום השלב המוקדם עוברים לפלייאוף בשיטה קצת מבולגנת עם 6 קבוצות.
לה פיוריטה, הקבוצה שנמצאת בראש בית א', נראית כמו קבוצה שתדהר לעבר הפלייאוף בקלות. כרגע היא נמצאת במקום הראשון, אמנם עם משחק עודף, אבל עם 6 נקודות יתרון על פני יובנס/דוגאנה מהמקום השני. יובנס/דוגאנה היא גם הקבוצה שמנעה מלה פיוריטה להגיע לגמר הפלייאוף בעונה שעברה, אחרי שניצחה אותה בפנדלים ושלחה אותה לסיים במקום השלישי. גם בלה פיוריטה התגאו בקיץ האחרון בחיזוק למשחקי המוקדמות של הליגה האירופית - דמיאנו טומאסי האיטלקי, שחזר מפרישה אחרי 4 שנים ושיחק בשני המשחקים מול ואדוץ. למרות זאת, אחרי ההדחה הלא מפתיעה, טומאסי עזב ולה פיוריטה נותרה עם סגל שחקנים סטנדרטי לליגה המקומית. השם הבכיר במועדון הוא אנדי סלבה, החלוץ הוותיק שמתקרב כבר לגיל 40. סלבה, שיאן ההופעות (73) ומלך השערים (8) של נבחרת סן מרינו, הוא גם מלך השערים העונה של הליגה, עם 10 שערים ב-11 משחקים. אנדי סלבה הוא לא המבוגר היחיד בחבורה, כשלצידו עוד שני שחקנים איטלקים בולטים, החלוץ מרקו מרטיני בן ה-36 והמגן סנדרו מצ'ראטה בן ה-46. מי שבכל זאת מחפש שם צעיר, אז כדאי לשים לקשר טומאסו זפראני, רק בן 19 וכבר יש לו ברזומה 5 הופעות בנבחרת הצעירה.
היריבה, טרה פנה, עומדת בראש בית ב', אבל אצלה המאבק הרבה יותר קשה וצפוף. רק נקודה אחת מפרידה בינה לבין טרה פיורי, שיאנית האליפויות של סן מרינו עם 7 תארים. בטרה פנה מנסים בעיקר למחוק את העונה שעברה, שבה היא סיימה במקום הלפני אחרון בבית שלה ובעיקר חטפה בראש. לטרה פיורי אפילו יש הישג שלא הרבה קבוצות בליגה יכולות להתגאות בו, ניצחון במסגרת אירופית, שהושג בתחילת עונת 2013/4 מול שיראק הארמנית. את הסגל הנוכחי מובילים שני איטלקים, החלוץ מישל סימונצ'לי, שכבש העונה 9 שערים, והקשר ניקולה גאי, שהחליט לעזוב את הליגות הנמוכות של איטליה לטובת האתגר של סן מרינו. בזירת השחקנים המקומיים שווה לשים לב לאלכס גאספרוני, קשר בן 31 בעל 35 הופעות בנבחרת, דייויד צ'סאריני, מגן בן 20 שמשחק גם בנבחרת הבוגרת, וניקולה קיארוצי ,קשר שמשחק במועדון מאז 2009 והיה שותף לשתי האליפויות של טרה פיורי ב-2012 וב-2013.



יום שבת, 22:00, סרביה - פורטוגל (אליפות אירופה בפוטסל)
בימים אלו מתקיימת אליפות אירופה באחד הענפים המדהימים שקיימים בעולם, פוטסל, או בשמו העממי: כדורגל באולמות. סרביה, מלווה בקהל הרעשני שלה, היא המארחת של הטורניר, ובשבת היא תפגוש את אחת הנבחרות החזקות ביבשת, פורטוגל. המשחק יכריע מי תסיים ראשונה בבית ומי שנייה, או במילים פשוטות יותר - מי תינצל ממפגש מול ספרד ברבע הגמר.
נבחרת סרביה היא אחת הנבחרות המשתפרות ביותר בפוסטל האירופי. עד לפני כמה שנים היא לא רשמה הצלחות במפעלים הבינלאומיים, אבל רצף טורנירים טובים שכלל רבעי גמר באליפויות אירופה ב-2010 וב-2012 והופעה היסטורית במונדיאל ב-2012, כולל העפלה לשמינית הגמר, מיקמו את הפוטסל הסרבי בין המדינות הבולטות בשנים האחרונות. לסרביה יש שתי מטרות בולטות השנה, כשמלבד הופעה טובה באליפות אירופה היא מקווה גם להעפיל למונדיאל שיתקיים השנה בקולומביה. אחת הקבוצות בפוסטל הסרבי היא אקונומאץ, האלופה ב-6 השנים האחרונות, שהצליחה להגיע בכל עונה גם לשלב העלית של ליגת האלופות. בסגל הסרבי נמצאים כמה מהכוכבים של אקונומאץ, כמו מילוש סימיץ' ומארקו פרשיץ', ולצידם לא מעט שחקנים שעושים חיל מחוץ לסרביה כמו מלאדן קוציץ' שמשחק בנציונל זאגרב, מיודראג אקסנטייביץ' מטיומן הרוסית וסלובודן ראיצ'ביץ', שניצל את הצלחתו באקונומאץ כדי להגיע לאל מייאדין מהליגה הלבנונית.
עם כל ההערכה לסרביה, פורטוגל היא פייבוריטית ברורה במשחק הזה. היא חברה קבועה ברבע הגמר של אליפות אירופה, כשב-2010 היא אפילו מצליחה להגיע עד לגמר, שם הפסידה 4:2 מול ספרד. באליפות האחרונה היא סיימה במקום הרביעי, והיא בהחלט לא הייתה מתנגדת לשחזר את ההישג הזה ואפילו לשפר אותו. עם רזומה מרשים כזה, לפורטוגל אסור להגיע למצב שבו היא נפגשת עם ספרד כבר ברבע הגמר, ולו בשביל הסיכוי שהיא תצליח לדהור לעבר הצלחה בינלאומית נוספת. הפוטסל הפורטוגלי מצליח מאוד ברמת הקבוצות, עם בנפיקה, אלופת אירופה מ-2010, וספורטינג ליסבון, שהופיעה בשלוש מתוך חמשת הפיינל פורים האחרונים. הסגל גם הוא מבוסס על הליגה המקומית עם שחקנים כמו פאביו ססילו מבנפיקה ופדרו קארי מספורטינג, שמהווים חוליית הגנה משמעותית. במקביל, השחקנים הבכירים הולכים לטייל במקומות שבהם נמצא הכסף הגדול והיוקרה, כשאסור לפספס את ארנאלדו פריירה, שיאן ההופעות בנבחרת עם 201 משחקים שמשחק בלטינה האיטלקית, וצמד השחקנים מאינטר הספרדית, קרדינאל וריקארדיניו. ריקארדיניו כבש שלושער במשחק הראשון מול סלובניה, מה שמעמיד אותו על 102 שערים בינלאומיים, מרחק 8 שערים מהשוואת שיא הכיבושים של כל הזמנים בנבחרת.



יום ראשון, 15:30, ספרטה רוטרדאם - ונלו (הליגה ההולנדית השנייה)
בעוד שהליגה הבכירה בהולנד מתפתחת למירוץ דו-ראשי של פ.ס.וו איינדהובן ואייאקס, בליגה השנייה המתח נשמר. רק מי שתדורג במקום הראשון תעלה בסוף העונה ליגה בוודאות, אבל כל נקודה היא קריטית בדירוג לקראת הפלייאוף. ביום ראשון, המוליכה וסגניתה נפגשות זו עם זו.
כבר שנים שספרטה רוטרדאם חיה בצל של פיינורד, היריבה העירונית. עם אליפות אחת מ-1959 ושלושה גביעים, כשהאחרון ב-1967, הקבוצה כבר כמה עשורים נמצאת בבינוניות. ב-2010 היא נפרדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה, לאחר שאקסלסיור ניצחה אותה בשערי חוץ. גם העונות הבאות היו קשות, כולל שלוש הופעות בפלייאוף העלייה ושני הפסדים בגמר. העונה בספרטה לא הולכים לוותר על העלייה וכרגע הם במקום הראשון במרחק של 6 נקודות משאר הליגה ועם משחק חסר ביד. באופן סמלי, מי שמאמן את הקבוצה העונה הוא אלכס פאסטור, מי שאימן את אקסלסיור בפלייאוף ההוא ב-2010. השחקנים המובילים בקבוצה הם תומאס פרהאר, שכבש 16 שערים העונה, מישל ברוור, ששיחק במשך 8 עונות בהירנביין, ושני שחקנים שכבר זכו לטעום את טעם העלייה, מארט דייקסטרה (עם קאמבור ב-2013) ופאקו ואן מורסל (עם ניימיכן ב-2015). שחקן נוסף בסגל בעל שם מחייב הוא רולאנד ברגקאמפ, אחיינו של דניס ברגקאמפ האגדי.
ונלו חוו קצת את הליגה הבכירה בעונות האחרונות. הם שיחקו שם במשך 4 עונות רצופות, עד שב-2013 הקבוצה ירדה ליגה. בשתי העונות מאז, ונלו היא קבוצה שמצליחה להגיע לפלייאוף, כשפעמיים היא מודחת בסיבוב השני. העונה היא נמצאת במקום השני, מה שיכול להבטיח לה מרחב נשימה משמעותי בפלייאוף, ועדיין היא רוצה את הניצחון בכדי לשמור על הסיכוי לעלות מהמקום הראשון. עבור המאמן, מוריס סטיין, זו העונה השנייה שלו בתפקיד, אליו הגיע אחרי 9 שנים בצוות האימון של קבוצת נעוריו, דן האג. לוונלו יש את אחד הכובשים הקטלניים בליגה, ראלף סונטיינס, שכבש 21 שערים ב-22 משחקי ליגה העונה. לסונטיינס יש רצף די מעניין, כשהוא כובש שלושער ב-2 מתוך 4 המשחקים האחרונים, כך שהרגל שלו בהחלט חמה. לצידו נמצאים גם נילס פלורן, אחד מהכוכבים הגדולים של המועדון בכל הזמנים עם 341 הופעות ליגה מאז 2003, ג'ונתן אופוקו, שהגיע מאוס ונבחר לשחקן השלישי בטיבו בליגה בעונה שעברה, ובובאן לאזיץ', בוגר מחלקת הנוער של אייאקס ושחקן הנבחרת הצעירה של בוסניה והרצגובינה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (62)

אחרי שבוע קריר וציפיות לשלג שלא הגיע, הגיע הזמן להתחיל לצפות לדברים אחרים - כדורגל ברמה גבוהה. הפעם יש לנו שלושה משחקים מכריעים כשעל הפרק כרטיס לאולימפיאדה בריו, אליפות הליגה הפלסטינית ומקום ברבע גמר הגביע הטורקי.



יום שישי, 16:45, קטאר - עיראק (אליפות אסיה עד גיל 23)
המירוץ לקראת הטורניר האולימפי הולך ומסתיים וביום שישי יוענק הכרטיס האחרון של אסיה. אחרי שבאמצע השבוע יפן ודרום קוריאה (שוב) הבטיחו את מקומן, הגיע התור של קטאר ועיראק לראות מי מביניהן תצליח לנצח במשחק המכריע.
עבור הקטארים, העפלה לטורניר האולימפי תהיה עוד אבן דרך חשובה בדרך למונדיאל 2022. הקטארים משקיעים הון תועפות בכדי להגיע למונדיאל כמה שיותר מוכנים, אבל מבחינתם אסור לדלג על הכשרת הדור הצעיר. לעיני הקהל הביתי, הנבחרת הקטארית הרשימה לאורך כל הדרך, כולל ניצחון גדול על איראן בשלב הבתים, וגם בחצי הגמר הם היו קרובים להפתעה, כששני שערים ב-10 הדקות האחרונות הכריעו את הכף לטובת דרום קוריאה. נבחרת קטאר הופיעה בעברה בשתי אולימפיאדות, בלוס אנג'לס 1984 הם הודחו בשלב הבתים ושמונה שנים מאוחר יותר בברצלונה הם הצליחו להגיע לרבע הגמר. מי שמוביל את פרוייקט הנבחרות הצעירות של קטאר, וביניהן גם את הנבחרת האולימפית, הוא פליקס סאנצ'ז באס, מאמן ספרדי שברזומה שלו יש לא מעט שנים באקדמיה של ברצלונה. באס הגיע לקטאר במסגרת פרוייקט הכדורגל של אקדמיית הספורט היוקרתית אספייר, ומאז הגעתו הוביל כבר את הנבחרת עד גיל 20 לזכייה באליפות אסיה והופעה במונדיאליטו בשנה שעברה. באופן מעניין, השחקנים בנבחרת מתחלקים לשניים. החלק הראשון הם הכוכבים של הליגה המקומית כמו אחמד עלא מאל ריאן והגנאי המתאזרח מוחמד מונטארי מלח'ויא. לצידם משחקים שחקנים שנדדו ליופן הבלגית, לאסק לינץ האוסטרית וקולטורל לאונסה הספרדית, שלושה מועדונים שחתמו על הסכמי שיתוף פעולה עם אקדמיית אספייר. בכיר השחקנים הללו הוא אכרם עפיף, ילד בן 19 שכבר רשם 5 הופעות בנבחרת הבוגרת ומשחק ביופן.
כדורגל זה הדבר היחיד שמצליח לאחד את עיראק. המדינה השסועה נזכרת בערגה בהופעה המרשימה של הנבחרת הבוגרת שלהם בשנה שעברה בגביע אסיה, אבל מבחינתם זו הזדמנות לשחזר את ההצגה שנתנה הנבחרת האולימפית של עיראק באולימפיאדת אתונה 2004. הנבחרת העיראקית הפתיעה את כולם כשניצחה 2:4 את נבחרת פורטוגל שכללה אז שמות כמו ז'וזה בוסינגווה, ראול מיירלש, הוגו ויאנה וגם כריסטיאנו רונאלדו אחד. משם העיראקים המשיכו לטורניר מדהים שהסתיים בהפסד לפראגוואי בחצי הגמר ולאיטליה במשחק על הארד. מלבד הטורניר הזה, לעיראק יש שלוש הופעות נוספות בטורניר האולימפי - במוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988. העיראקים רושמים עד כה טורניר לא רע, כשרק הפסד מול יפן בחצי הגמר הרחיק בינתיים את החלום על הופעה באולימפיאדה. מאמן הנבחרת, עבדל ע'ני שהד, מונה לתפקיד בזכות העונה שעברה, בה זכה באליפות עם נאפט אל-ווסט. הסגל העיראקי כולו מבוסס על הליגה המקומית, אבל לכולם יש זכרונות טובים מהמונדיאליטו של 2013, אז כוכבי הנבחרת הזו סיימו במקום הרביעי. השמות המובילים הם מוסטפא נאדים והמאם טארק מאל-קווה אל-ג'אוויה ומוהנד עבדל רחים מאל זורע.



יום שבת, 16:00, שבאב אל ח'דר - שבאב אל ח'ליל (הליגה הפלסטינית)
ביום שני יערך בטדי המשחק המרכזי בליגת העל, כשבית"ר ירושלים תארח את מכבי תל אביב. יומיים לפני כן, יערך משחק לא פחות מרכזי והוא יתקיים במרחק יריקה משם. ברוכים הבאים למשחק העונה בליגה הפלסטינית בין שבאב אל ח'דר לשבאב אל ח'ליל.
בשבאב אל ח'דר מנסים להתרגל לסטטוס החדש של קבוצת צמרת. במשך שנים שבאב אל ח'דר הייתה קבוצת מרכז טבלה, כזו שלא מאיימת באמת על התואר, אבל העונה אל ח'דר נמצאים כבר במקום השני, במרחק שלוש נקודות בלבד מהפסגה. על הקווים עומד אחד מהמאמנים הבכירים במגזר הערבי-ישראלי, סמיר עיסא, שכבר לא מעט שנים משמש כמאמן בליגה. בעבר היה מעורב באירוע ביזארי למדי כשאימן במקביל במכבי אום אל פאחם, כשזו שיחקה בליגה הלאומית, ובקבוצת ג'בל מוכבר, מעבר לגבול. בסגל של אל ח'דר אפשר אפילו למצוא שמות מוכרים מהכדורגל הישראלי כמו כמאל ג'בארין, שגדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה, ומהראן אבו ריא, שחקן בני סכנין לשעבר שחתם בקבוצה בשבועות האחרונים. השמות המובילים באמת הם האחים לבית מרעבה, סאמח ומוחמד. שניהם הגיעו בקיץ האחרון, סאמח הגיע משבאב יטא שירדה ליגה ומוחמד הגיע מאיסלמי קלקיליה מהליגה השנייה. כל אחד מהם כבש העונה 6 שערים והם אלו שמובילים את הקבוצה לעונה חלומית. זו הפתעה גדולה בפני עצמה שסאמח מרעבה עדיין מככב - לפני כשנה וחצי הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון לאחר שהנבחרת האולימפית חזרה מקטאר בחשד למגע עם סוכן זר. הוא היה עצור במשך 7 חודשים, שבמהלכם אף שבת רעב, אך לבסוף שוחרר.
מול אל ח'דר נמצאת שבאב אל ח'ליל, אחת הקבוצות הגדולות בכדורגל הפלסטיני. הרבה מאוד זמן עבר מאז העונות הגדולות של שבאב אל ח'ליל בשנות ה-80, ובשנים האחרונות היא אפילו ראתה איך היריבה העירונית הקטנה שלה, אהלי אל ח'ליל, מצליחה לעקוף אותה בסיבוב. העונה היא חוזרת לעצמה, כשהיא כרגע מובילה את הטבלה, כשניצחון בשבת כבר יוכל לסגור את הסיפור כמעט באופן ודאי. לשבאב יש מאמן מקומי, ח'דר עובייד, שכבר זכה בתואר אחד העונה, המאמן הטוב בליגה ב-2015. בסגל של שבאב אל ח'ליל נמצאים כמה מהכוכבים של הנבחרת הפלסטינית כמו השוער ע'אנם מחאג'נה, שהגיע מהאלופה שבאב אל דהריה, היית'ם דיב, שהגיע מהילאל אל קודס, ותאמר ציאם, שנמצא בקבוצה כבר שלוש שנים. גם מלך שערי הליגה נמצא בקבוצה הזו, וזה אחמד אבו נהיה, ששיחק במכבי אום אל פאחם, בני סכנין, הפועל אשקלון ומכבי אחי נצרת, ומאז המעבר שלו לליגה הפלסטינית הוא לא מפסיק לכבוש - 7 שערי ליגה העונה ב-11 משחקים ו-4 שערים בינלאומיים ב-3 הופעות בנבחרת.



יום ראשון, 14:00, בורסאספור - אמדספור (הגביע הטורקי)
הקסם של גביע הוא הקסם של משחק אחד שבו הכל  מוכרע, לטוב ולרע. בטורקיה החליטו להרוס את זה ולהכניס רגע לפני שמינית הגמר שלב בתים של ממש עם 32 קבוצות ו-6 משחקים, מה שמחרב את הסיכוי לסינדרלות והפתעות. למרות זאת, אחרי שעברה את שלב הבתים המתיש, אמדספור תרצה לעבור את המשחק הבודד של שמינית הגמר ולהיות הסינדרלה הגדולה של הטורניר.
אמדספור היא קבוצת ליגה שלישית שיכלה לעבור עונה די מנומנמת. העובדה שיש פלייאוף עלייה, אליו מגיעות הקבוצות במקומות 2-5, הופכת את העונה הזו לקצת יותר מעניינת עבורה. כרגע היא נמצא בליגה המקום ה-7, מרחק של נקודה אחת בלבד מהפלייאוף. הניצחון שלה על אלאזיספור מליגת המשנה בסיבוב השלישי, לא רמז אפילו בקצת על ההופעה שלה בשלב הבתים. 6 משחקים בלי הפסד, מתוכם שלושה ניצחונות, כולל שתי תוצאות תיקו מול בשאקשהיר מצמרת הליגה הבכירה, הקפיצו את אמדספור הקטנה אל שמינית הגמר. מבחינת אמדספור זו עדיין לא התוצאה הגדולה ביותר בתולדותיהם בגביע, אחרי שבעונה שעברה הם הצליחו לנצח בשלב הבתים את גלאטסראיי בעלי סמי ין 0:2. המאמן, הארון קיליץ', סופג אבק כוכבים לראשונה בקריירה שלו, אחרי שנים של אימון בליגות באזור העיר דיארבקיר, ממנה מגיעה הקבוצה. אחד השחקנים המרכזיים במסע של אמדספור בגביע הוא שהמוס אזר, שחקן בן 35 שלאורך הקריירה שלו שיחק בעיקר בליגה השנייה ויש לו 4 הופעות בלבד במסגרת הליגה הבכירה (כולן במדי מלטיאספור ב-2001). העונה יש לו 5 שערים בגביע ועוד 9 בליגה, מה שהופך אותו לכובש המצטיין בקבוצה ולאחד הכובשים הבכירים בגביע. שחקנים נוספים בעלי עבר מרשים הם עבדולה צ'טין, ששיחק בדיארבקירספור ואנקרגוצ'ו, דניז טאקי, גרמני-טורקי ששיחק בעברו בסנט פאולי, ומנסור צ'לאר, שמשחק במועדון מאז 2004 ונחשב לאחד הסמלים הגדולים שלו.
מול החלומות הצנועים של אמדספור, עומדת בורסאספור, אימפריית כדורגל אמיתית. ב-2010 היא רשמה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדותיה, כשזכתה באליפות היסטורית. בגביע הטורקי ניתן להפתיע יותר, אבל לבורסאספור עדיין יש רק גביע אחד בארון, אי שם מ-1986. בעונה שעברה היא הגיעה עד לגמר הגביע, אבל הפסד 3:2 מול גלאטסראיי ושלושער אדיר של בוראק יילמאז, האריכו את ההמתנה לתואר הבא. העונה בורסאספור סובלת מעונה בינונית במיוחד, כשהיא מדורגת במקום ה-11 בלבד. את שלב הבתים בגביע היא סיימה עם המקום הראשון בבית שלה ומאזן מושלם של 6 ניצחונות, מה שהעניק לה את יתרון הביתיות במפגש. בורסאספור החליטה להשתמש במאמן מנוסה, ולכן הביאה את האמזה המזאוגלו, מי שהיה אחראי לדאבל של גלאסטראיי בעונה שעברה. בעונה שבה אתה חונך אצטדיון חדש, אצטדיון התנין הידוע, בורסאספור ניסתה לבנות סגל איכותי. כרגיל בטורקיה, אנחנו מדברים על זרים עתירי ניסיון כמו תומאס נצ'יד, ששיחק 6 עונות בצסק"א מוסקבה, טום דה סוטר, מהכוכבים של הליגה הבלגית בעונות האחרונות, ומירוסלב סטוך, הסלובקי הנהדר שמושאל מפנרבחצ'ה. מקרב הטורקים שווה לציין את מרט גונוק, שהגיע מפנרבחצ'ה בקיץ האחרון, ואמרה טאשדמיר, שחקן הנבחרת הצעירה של טורקיה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (61)

עם משחקים שכמעט נכנסו פנימה, התחרות הפעם הייתה קשה אבל רק שלושה הגיעו אל קו הגמר וזוכים להיות חלק מהמדור השבועי. הפעם נהיה עם אליפות אפריקה וכל הכוכבים של הליגות המקומיות ביבשת, נבקר במשחק העונה בעומאן ונקנח עם הסופר קלאסיקו של הונדורס.



יום שישי, 15:00, טוניסיה - ניגריה (אליפות אפריקה לאומות)
נתחיל מהבדלים בטרמינולוגיה - בשנה שעברה, חוף השנהב זכתה בגביע אפריקה לאומות (African Cup of Nations), האירוע הגדול של היבשת שמושך אליו את כל הכוכבים הגדולים שמשחקים מעבר לים. האירוע שאנחנו מדברים עליו הוא אליפות אפריקה לאומות (African Nations Championship), טורניר שנועד לשחקנים המשחקים בליגות המקומיות של אפריקה. ביום שישי נפגשות שתיים מהנבחרות החזקות של הטורניר, טוניסיה וניגריה, במפגש שיעזור לשתיהן בדרך לרבע הגמר.
הליגה הטוניסאית היא אחת הליגות הבכירות בכדורגל האפריקאי. ברזומה של הקבוצות הטוניסאיות יש 4 גביעי אלופות ו-5 גביעי קונפדרציה. מחזיקת גביע הקונפדרציה הנוכחית, אטואל דו סאהל, היא הקבוצה הטוניסאית המצליחה ביותר בהיסטוריה עם 9 תארים, כשאחריה נמצאות אספרנס טוניס עם 6 תארים וספקסיאן עם 4 תארים. עבור טוניסיה זו הופעה שנייה בסך הכל בטורניר הזה (מתוך 4 טורנירים), כשאת ההופעה הקודמת שלהם ב-2011 הם מסיימים כאלופים לאחר ניצחון 0:3 בגמר מול אנגולה. למרות כל אלו, המשחק הראשון של טוניסיה היה מגומגם והסתיים בתיקו 2:2 מול גינאה. כיאה למחזיקת תואר בינלאומי, אטואל דו סאהל שולחת את שחקניה המובילים לסגל ובראשם צמד החלוצים אחמד עכאישי ואיהאב מסאכני. לצידם יבלטו גם השוער ריאד ז'רידי והקשר יאסין מריאח מספקסיאן והמגן עלי משאני מאספרנס.
הליגה הניגרית היא המקום שבו כוכבי העתיד של הכדורגל העולמי עושים את צעדיהם הראשונים. אמנם ניגריה לא זכתה בליגת האלופות של אפריקה מאז 2004, אז אנימבה השלימה תואר שני רצוף, אבל השחקנים הצעירים של הכדורגל הניגרי הם תמיד מי שיככבו בצמרת הכדורגל האפריקאי. לפני שנתיים ניגריה רשמה את הופעת הבכורה שלה בטורניר וסיימה אותו במקום השלישי לאחר ניצחון 0:1 מול זימבבוואה. מי שמדריך את הנבחרת הניגרית הוא גם המאמן של הנבחרת הבוגרת, סאנדיי אוליסה האגדי שהיה חלק מהנבחרת העוד יותר אגדית של מונדיאל 1994 ואולימפיאדת אטלנטה 1996. במשחק הראשון שלה בטורניר הביסו הניגרים 1:4 את נבחרת ניז'ר, כשמי שכיכב היה צ'יסום צ'יטקארה מאביה ווריוס שכבש שלושער. שימו לב גם לאיקצ'וקוו אזנווה, השוער של סאנשיין סטארס, ואזקייל באסי, חלוצה בן ה-19 של אנימבה.



יום שבת, 17:45, פנג'ה - אל-עורובה (הליגה העומאנית)
נדמה שביחס לליגות האחרות באזור המפרץ, הליגה העומאנית היא אחת הליגות היותר נחשלות שקיימות. במדינה שבה רוב שחקני הכדורגל כמעט ולא מצליחים לצאת מגבולות המזרח התיכון, עדיין ניתן למצוא את הכוכבים הגדולים בליגה המקומית. בשנים האחרונות מתפתח קרב מרתק בין פנג'ה ואל-עורובה, שהופכות להיות שתי הקבוצות המובילות בצורה בלעדית בעומאן.
לפנג'ה יש ארון תארים מפואר שכולל 8 אליפויות ו-9 גביעים, אבל את האליפות האחרונה שלה ב-2012 היא רשמה אחרי שקטעה רצף של 11 שנים בלי תואר. בעונה שעברה היא רשמה ריצה מטורפת שהסתיימה עם מקום שני, מרחק 2 נקודות בלבד מאל-עורובה. העונה היא נמצאת במקום השני, אבל המרחק גדל במעט ל-4 נקודות מהמקום הראשון. ההישגים הללו מגיעים אחרי שנים של כשלונות, בזכות שינוי תפיסה של ראשי המועדון שהחליטו לפתח את מחלקת הנוער. ההצלחות לא דילגו על ראשי משרד הספורט של עומאן, שהתרשמו מכך מאוד, שמסייעים היום בבניית אצטדיון חדש לקבוצה. כמובן שלקשר הבלתי נמנע של הון-שלטון יש מרכיב משמעותי והוא בעלי פנג'ה, שייח' סייף עבדאללה אל סומרי, סגן נשיא חברת החשמל של עומאן. השחקנים המובילים של פנג'ה הם המגן ראאד איברהים סאלח, בן 23 שכבר יש לו 57 הופעות במדי הנבחרת הלאומית, עבדלרחמן אל ע'סאני, שהיה מכוכבי הזכייה בגביע הליגה בעונה שעברה, ועמאד אל חוסני, אחד הכוכבים הגדולים של עומאן בכל הזמנים עם 120 הופעות וקריירה שכוללת אפילו חצי עונה בבלגיה.
אל-עורובה רושמת עלייה מטאורית בשנים האחרונות בכדוגל העומאני. היא זכתה באליפות הראשונה שלה רק בשנת 2000 ובעונה שעברה היא כבר רשמה תואר רביעי. היום היא מוליכה את הטבלה וחולמת על אליפות נוספת לארון המתמלא שלה. מאחורי הקלעים לאל-עורובה יש את השייח' שלה, עבדאללה סאלים אל-מוחאייני, בעלי הקבוצה שבעברו היה שר השיכון של עומאן. בעמדת המאמן דווקא יש חוסר יציבות ולא בגלל סיבות טובות. בתחילת העונה מונה מוד'אפר ג'אבר העיראקי למאמן הקבוצה, אבל חודשיים מפתיחת העונה נאלץ לעזוב בשל בעיות בריאותיות. מי שהחליף אותו הוא המונטנגרי מילובן פרלביץ' שהיה במשך שנים בצוותי האימון של קבוצות בכירות בארצו כמו פטרובאץ ומלאדוסט, התחיל לעבוד כבר כמאמן הנבחרת עד גיל 19 של מונטנגרו, אבל עזב לטובת הצעה יוקרתית מהמפרץ. השחקנים הבכירים של הקבוצה הם מוחמד טאקי, מלך השערים העומאני של הליגה העונה עם 9 שערים, ועבדלוואסי אל מטארי, קשר הרכש שהגיע מהליגה בתימן.



יום שני, 0:00, אולימפיה - מוטגואה (הליגה של הונדורס)
שני מחזורים מפתיחת הקלאוסורה ובראש הטבלה כבר מתבססות שתי קבוצות עם מאזן מושלם. בלילה בין ראשון לשני, אולימפיה ומוטגואה נפגשות לסופר קלאסיקו של הונדורס כשלכל אחד מטרה ברורה - לעצור את השנייה.
אולימפיה היא הקבוצה עם הכי הרבה תארי אליפות בהונדורס, כש-29 תארים כאלה מפארים את המועדון. מאז שנת 2008, אולימפיה מתעוררת מאוחר, כשבכל אחת מהעונות היא מצליחה להגיע לגמר הקלאוסורה, מעמד בו היא ניצחה ב-7 מתוך 8 פעמים. את האפרטורה האחרונה היא סיימה במקום השלישי בעונה הסדירה והודחה בחצי הגמר, ובקלאוסורה הנוכחית היא ניצחה בשני המשחקים הראשונה שלה, כולל ניצחוון על אלופת האפרטורה, הונדורס פרוגרסו. המאמן של אולימפיה, הקטור ורגאס הארגנטינאי, הוא זה שהוביל אותה לאליפות הקלאוסורה בשנה שעברה, הישג שגם זיכה אותו בתואר מאמן העונה בהונדורס. שימו לב לחלוץ הקולומביאני חאבייר אסטופיניאן, שחתם בקבוצה באמצע העונה שעברה אחרי גיחה קצרה למלזיה, לרוג'ר רוחאס, אחד הכובשים המצטיינים של המועדון בכל הזמנים עם 76 שערים, ולנואל וז'אדראס, השוער בן ה-38 של נבחרת הונדורס
מוטגואה חוותה סיבוב די מעניין באפרטורה. היא סיימה במקום השני בעונה הסדירה, מה שהעניק לה מקום אוטומטי בחצי הגמר. בשלב הזה היא פגשה את אולימפיה ובשני המשחקים נפרדו הקבוצות ב-1:1. בכל מקום הגיוני כנראה שהארכה או פנדלים היו מכריעים את המפגש, אבל בהונדורס מה שהכריע זו העובדה שאולימפיה סיימה במקום גבוה יותר בעונה הסדירה. מוטגואה המשיכה לגמר, שם הפסידה בפנדלים להונדורס פרוגרסו, ועכשיו היא שואפת לתקן עם אליפות ראשונה מאז הקלאוסורה של 2010. לאורך השנים יש למוטגואה לא מעט סיפורים בעלי מודעות חברתית ופוליטית. שתי דוגמאות לכך הן שם הקבוצה, שנבחר בזמן שנהר המוטגואה היה שטח במחלוקת בין הונדורס וגוואטמלה, ותלבושת החוץ, שמאז שנת 2011 הופכת לוורודה במהלך חודש המודעות לסרטן השד. מי שאחראים להישגים המרשימים של מוטגואה העונה הם אדי הרננדז, ששיחק בעברו בשבדיה ובמקסיקו, ג'וניור איסאגירה, שרשם את הופעת הבכורה שלו במועדון ב-1997 והיום יש לו מעל ל-300 הופעות בקבוצה, ולוקאס עמנואל גומז, ארגנטינאי שהגיע למועדון אחרי שרשם עונה מוצלחת במדי אוניברסידד דה קוסטה ריקה.