יום שישי, 15:00, טוניסיה - ניגריה (אליפות אפריקה לאומות)
נתחיל מהבדלים בטרמינולוגיה - בשנה שעברה, חוף השנהב זכתה בגביע אפריקה לאומות (African Cup of Nations), האירוע הגדול של היבשת שמושך אליו את כל הכוכבים הגדולים שמשחקים מעבר לים. האירוע שאנחנו מדברים עליו הוא אליפות אפריקה לאומות (African Nations Championship), טורניר שנועד לשחקנים המשחקים בליגות המקומיות של אפריקה. ביום שישי נפגשות שתיים מהנבחרות החזקות של הטורניר, טוניסיה וניגריה, במפגש שיעזור לשתיהן בדרך לרבע הגמר.
הליגה הטוניסאית היא אחת הליגות הבכירות בכדורגל האפריקאי. ברזומה של הקבוצות הטוניסאיות יש 4 גביעי אלופות ו-5 גביעי קונפדרציה. מחזיקת גביע הקונפדרציה הנוכחית, אטואל דו סאהל, היא הקבוצה הטוניסאית המצליחה ביותר בהיסטוריה עם 9 תארים, כשאחריה נמצאות אספרנס טוניס עם 6 תארים וספקסיאן עם 4 תארים. עבור טוניסיה זו הופעה שנייה בסך הכל בטורניר הזה (מתוך 4 טורנירים), כשאת ההופעה הקודמת שלהם ב-2011 הם מסיימים כאלופים לאחר ניצחון 0:3 בגמר מול אנגולה. למרות כל אלו, המשחק הראשון של טוניסיה היה מגומגם והסתיים בתיקו 2:2 מול גינאה. כיאה למחזיקת תואר בינלאומי, אטואל דו סאהל שולחת את שחקניה המובילים לסגל ובראשם צמד החלוצים אחמד עכאישי ואיהאב מסאכני. לצידם יבלטו גם השוער ריאד ז'רידי והקשר יאסין מריאח מספקסיאן והמגן עלי משאני מאספרנס.
הליגה הניגרית היא המקום שבו כוכבי העתיד של הכדורגל העולמי עושים את צעדיהם הראשונים. אמנם ניגריה לא זכתה בליגת האלופות של אפריקה מאז 2004, אז אנימבה השלימה תואר שני רצוף, אבל השחקנים הצעירים של הכדורגל הניגרי הם תמיד מי שיככבו בצמרת הכדורגל האפריקאי. לפני שנתיים ניגריה רשמה את הופעת הבכורה שלה בטורניר וסיימה אותו במקום השלישי לאחר ניצחון 0:1 מול זימבבוואה. מי שמדריך את הנבחרת הניגרית הוא גם המאמן של הנבחרת הבוגרת, סאנדיי אוליסה האגדי שהיה חלק מהנבחרת העוד יותר אגדית של מונדיאל 1994 ואולימפיאדת אטלנטה 1996. במשחק הראשון שלה בטורניר הביסו הניגרים 1:4 את נבחרת ניז'ר, כשמי שכיכב היה צ'יסום צ'יטקארה מאביה ווריוס שכבש שלושער. שימו לב גם לאיקצ'וקוו אזנווה, השוער של סאנשיין סטארס, ואזקייל באסי, חלוצה בן ה-19 של אנימבה.
יום שבת, 17:45, פנג'ה - אל-עורובה (הליגה העומאנית)
נדמה שביחס לליגות האחרות באזור המפרץ, הליגה העומאנית היא אחת הליגות היותר נחשלות שקיימות. במדינה שבה רוב שחקני הכדורגל כמעט ולא מצליחים לצאת מגבולות המזרח התיכון, עדיין ניתן למצוא את הכוכבים הגדולים בליגה המקומית. בשנים האחרונות מתפתח קרב מרתק בין פנג'ה ואל-עורובה, שהופכות להיות שתי הקבוצות המובילות בצורה בלעדית בעומאן.
לפנג'ה יש ארון תארים מפואר שכולל 8 אליפויות ו-9 גביעים, אבל את האליפות האחרונה שלה ב-2012 היא רשמה אחרי שקטעה רצף של 11 שנים בלי תואר. בעונה שעברה היא רשמה ריצה מטורפת שהסתיימה עם מקום שני, מרחק 2 נקודות בלבד מאל-עורובה. העונה היא נמצאת במקום השני, אבל המרחק גדל במעט ל-4 נקודות מהמקום הראשון. ההישגים הללו מגיעים אחרי שנים של כשלונות, בזכות שינוי תפיסה של ראשי המועדון שהחליטו לפתח את מחלקת הנוער. ההצלחות לא דילגו על ראשי משרד הספורט של עומאן, שהתרשמו מכך מאוד, שמסייעים היום בבניית אצטדיון חדש לקבוצה. כמובן שלקשר הבלתי נמנע של הון-שלטון יש מרכיב משמעותי והוא בעלי פנג'ה, שייח' סייף עבדאללה אל סומרי, סגן נשיא חברת החשמל של עומאן. השחקנים המובילים של פנג'ה הם המגן ראאד איברהים סאלח, בן 23 שכבר יש לו 57 הופעות במדי הנבחרת הלאומית, עבדלרחמן אל ע'סאני, שהיה מכוכבי הזכייה בגביע הליגה בעונה שעברה, ועמאד אל חוסני, אחד הכוכבים הגדולים של עומאן בכל הזמנים עם 120 הופעות וקריירה שכוללת אפילו חצי עונה בבלגיה.
אל-עורובה רושמת עלייה מטאורית בשנים האחרונות בכדוגל העומאני. היא זכתה באליפות הראשונה שלה רק בשנת 2000 ובעונה שעברה היא כבר רשמה תואר רביעי. היום היא מוליכה את הטבלה וחולמת על אליפות נוספת לארון המתמלא שלה. מאחורי הקלעים לאל-עורובה יש את השייח' שלה, עבדאללה סאלים אל-מוחאייני, בעלי הקבוצה שבעברו היה שר השיכון של עומאן. בעמדת המאמן דווקא יש חוסר יציבות ולא בגלל סיבות טובות. בתחילת העונה מונה מוד'אפר ג'אבר העיראקי למאמן הקבוצה, אבל חודשיים מפתיחת העונה נאלץ לעזוב בשל בעיות בריאותיות. מי שהחליף אותו הוא המונטנגרי מילובן פרלביץ' שהיה במשך שנים בצוותי האימון של קבוצות בכירות בארצו כמו פטרובאץ ומלאדוסט, התחיל לעבוד כבר כמאמן הנבחרת עד גיל 19 של מונטנגרו, אבל עזב לטובת הצעה יוקרתית מהמפרץ. השחקנים הבכירים של הקבוצה הם מוחמד טאקי, מלך השערים העומאני של הליגה העונה עם 9 שערים, ועבדלוואסי אל מטארי, קשר הרכש שהגיע מהליגה בתימן.
יום שני, 0:00, אולימפיה - מוטגואה (הליגה של הונדורס)
שני מחזורים מפתיחת הקלאוסורה ובראש הטבלה כבר מתבססות שתי קבוצות עם מאזן מושלם. בלילה בין ראשון לשני, אולימפיה ומוטגואה נפגשות לסופר קלאסיקו של הונדורס כשלכל אחד מטרה ברורה - לעצור את השנייה.
אולימפיה היא הקבוצה עם הכי הרבה תארי אליפות בהונדורס, כש-29 תארים כאלה מפארים את המועדון. מאז שנת 2008, אולימפיה מתעוררת מאוחר, כשבכל אחת מהעונות היא מצליחה להגיע לגמר הקלאוסורה, מעמד בו היא ניצחה ב-7 מתוך 8 פעמים. את האפרטורה האחרונה היא סיימה במקום השלישי בעונה הסדירה והודחה בחצי הגמר, ובקלאוסורה הנוכחית היא ניצחה בשני המשחקים הראשונה שלה, כולל ניצחוון על אלופת האפרטורה, הונדורס פרוגרסו. המאמן של אולימפיה, הקטור ורגאס הארגנטינאי, הוא זה שהוביל אותה לאליפות הקלאוסורה בשנה שעברה, הישג שגם זיכה אותו בתואר מאמן העונה בהונדורס. שימו לב לחלוץ הקולומביאני חאבייר אסטופיניאן, שחתם בקבוצה באמצע העונה שעברה אחרי גיחה קצרה למלזיה, לרוג'ר רוחאס, אחד הכובשים המצטיינים של המועדון בכל הזמנים עם 76 שערים, ולנואל וז'אדראס, השוער בן ה-38 של נבחרת הונדורס
מוטגואה חוותה סיבוב די מעניין באפרטורה. היא סיימה במקום השני בעונה הסדירה, מה שהעניק לה מקום אוטומטי בחצי הגמר. בשלב הזה היא פגשה את אולימפיה ובשני המשחקים נפרדו הקבוצות ב-1:1. בכל מקום הגיוני כנראה שהארכה או פנדלים היו מכריעים את המפגש, אבל בהונדורס מה שהכריע זו העובדה שאולימפיה סיימה במקום גבוה יותר בעונה הסדירה. מוטגואה המשיכה לגמר, שם הפסידה בפנדלים להונדורס פרוגרסו, ועכשיו היא שואפת לתקן עם אליפות ראשונה מאז הקלאוסורה של 2010. לאורך השנים יש למוטגואה לא מעט סיפורים בעלי מודעות חברתית ופוליטית. שתי דוגמאות לכך הן שם הקבוצה, שנבחר בזמן שנהר המוטגואה היה שטח במחלוקת בין הונדורס וגוואטמלה, ותלבושת החוץ, שמאז שנת 2011 הופכת לוורודה במהלך חודש המודעות לסרטן השד. מי שאחראים להישגים המרשימים של מוטגואה העונה הם אדי הרננדז, ששיחק בעברו בשבדיה ובמקסיקו, ג'וניור איסאגירה, שרשם את הופעת הבכורה שלו במועדון ב-1997 והיום יש לו מעל ל-300 הופעות בקבוצה, ולוקאס עמנואל גומז, ארגנטינאי שהגיע למועדון אחרי שרשם עונה מוצלחת במדי אוניברסידד דה קוסטה ריקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה