הליגה הטובה בעולם (כי רק אותה אנחנו משדרים)

מי שצפה במהדורת חדשות הספורט של יום שלישי יכל לשפשף את העיניים פעם אחר פעם ולא להאמין. דור הופמן, כתב מוכשר בפני עצמו, הגיע לאולפן והתחיל לדבר על הליגה הספרדית. אחרי שהוא דיבר בקצרה על המשחק בין ריאל מדריד לאלצ'ה שהולך להתקיים באותו הערב, הוא הרחיב על המנה העיקרית של משחקי המחזור - הדרבי הגדול של גליסיה בין סלטה ויגו לדפורטיבו לה קורוניה בבלאידוס. הסיקור היה רחב, כלל תזכורות ממשחקי העבר, ואיך אפשר להעביר סיקור לקראת משחק כזה בלי תמונות של מכות בין מחנות האוהדים.
כשמחממים לך את התיאבון בצורה כזו, היית גם רוצה לאכול את הארוחה, לא? בפועל, ערוץ הספורט שידר את המשחק של ריאל מדריד מול אלצ'ה ואחר כך חזר למתכונת השידורים החוזרים הרגילה שלה. מי שרצה לראות את המשחק הגדול באמת נאלץ לחפש את עצמו בשידורים באינטרנט, במקרה הטוב עם שדר ספרדי, במקרה הביניים עם שדר בערבית, ובמקרה הרע עם שדר רוסי (תאמינו לי, אין דבר יותר קטסטרופלי מלראות כדורגל ספרדי עם קריינות ברוסית, וזה בלי להבין מילה).
למי שתוהה אגב, המשחק נגמר בתוצאה 1:2 לסלטה ויגו, במשחק שהיה קצת יותר מעניין מהחמישייה שנתנה ריאל מדריד באותו הערב.



בואו נתחיל מכמה הנחות יסוד שאני מסכים איתן: כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי הם שניים מהשחקנים הטובים ביותר בעולם כיום, ריאל מדריד וברצלונה הן שתיים מהקבוצות הטובות ביותר בעולם כיום.
החל מכאן, מתחילות אי ההסכמות וניתן לסכם אותן בשאלה אחת - האם הליגה הספרדית היא באמת הליגה הטובה בעולם?
הטיעון שתמיד משתמשים בו בוויכוחים כאלה למען הליגה הספרדית הוא הצלחה של הקבוצות במפעלים האירופיים. 4 מתוך 8 קבוצות בחצאי הגמר ו-3 מתוך 4 קבוצות בגמרים של העונה שעברה היו ספרדיות. הליגה הספרדית מדורגת ראשונה בדירוג הליגות של אופ"א וב-5 מתוך 6 השנים האחרונות קבוצה ספרדית הייתה בראש דירוג המועדונים של אופ"א.
אבל אפשר לבחון את העניין הזה מנקודת מבט אחרת. ריאל סוסיאדד לדוגמא הוציאה רק נקודה בבית שכלל את מנצ'סטר יונייטד, באייר לברקוזן ושחטאר דונייצק. סביליה ואתלטיקו מדריד השתלטו באופן נפלא על השלבים המאוחרים של הליגה האירופית, אבל מלבדן קצת יותר נדיר למצוא הישגים לליגה הספרדית במפעל המשני. בסופו של דבר ההצלחה האירופית האמיתית של ספרד מסתכמת בריאל מדריד וברצלונה.
כשרואים מה הן עוברות בליגה אתה גם יכול להבין למה - מדובר בשתי קבוצות שמשחקות בין 4 ל-6 משחקים ברמה גבוהה בעונה (המפגשים ביניהן יחד עם משחקים רנדומליים שכוללים את אתלטיקו מדריד, אתלטיק בילבאו, סביליה או ולנסיה בכושר שיא). יש להן יותר כוח ויכולת להשקיע בליגת האלופות, לעומת קבוצות כמו ארסנל, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי וליברפול שצריכות להזיע כל שבוע גם אם ליריבה קוראים אסטון וילה או האל.



אבל לסיקור המוגזם יש גם פנים אחרות. מאחר ואין לאף אחד ספק בכל משחק שתוצאה של פחות מ-0:3 לברצלונה או ריאל מדריד תהיה סנסציה, אז מחפשים לנו ריגושים אחרים.
קחו לדוגמא את שני ההישגים יוצאי הדופן שנרשמו.
ריאל מדריד כבשה 18 שערים בשלושה משחקים עוקבים. כשאתה רואה את היריבות אתה מבין שאולי יש פה משהו שהוא לא מרשים במיוחד - חמישייה מול באזל, שמינייה מול דפורטיבו לה קורוניה ועוד חמישייה מול אלצ'ה - כששתי האחרונות הן מתחתית הליגה ולא בדיוק יכולות להיחשב כהגנות מצטיינות. כשאתה מבקיע בצרורות מול קבוצות לא מאיימות, אין באמת ממה להתלהב מ-18 שערים בשלושה משחקים. עשיתי בדיקה בעקבות העניין הזה וגיליתי שבשנת 1955 הפועל פתח תקווה הבקיעה בשלושה משחקים עוקבים 25 שערים - אז מה אם 16 מתוכם הובקעו מול קבוצות שירדו ליגה בסוף העונה? הפועל פתח תקווה יותר טובה מריאל מדריד!
ליונל מסי הגיע ל-401 שערים בקריירה. ישבתי מול אתרי האינטרנט וחיכיתי שיסבירו לי איך מגיעים לחישוב של 401 שערים, ואז הגיע הנתון הבא - 359 שערים במדי ברצלונה, 42 שערים שערים במדי ארגנטינה - סה"כ 401 שערים. הייתי אומר שהחגיגה הזו קצת מעליבה את מסי, שכבש קצת יותר בחיים שלו. הוא התחיל בברצלונה C וכבש שם חמישה שערים במסגרת הליגה הרביעית של ספרד, ואחר כך הוסיף לנתון הזה עוד 6 שערים בברצלונה B במסגרת הליגה השלישית. התירוץ שהתקבל - "מאז שהוא התחיל את הקריירה המקצוענית". אז למה לא להחשיב לו נניח עוד 2 שערים שהוא הבקיע עם הנבחרת האולימפית ב-2008? אחרי הכל זה היה אחרי שהוא התחיל את הקריירה המקצוענית שלו. כנראה שלספירה יש חוקים משלה.
אבל זה לא משנה - יש סיבה לחגוג, נחגוג - אחרי הכל כבר ציינו איך מסי השלים סיבוב שלם של הבקעות ואיך רונאלדו הבקיע (כמעט) בכל מגרש שהוא שיחק בו - אז מה אם אף אחד אף פעם לא עקב אחרי ההישג המופלא הזה?

תנו לי רק להיפרד משתי אגדות שמקומן בהיסטוריה "ידעך" בעקבות החולשה של הליגה הספרדית.
האחד הוא טלמו סארה, מלך שערי הליגה הספרדית, 251 שערים יש לו. בעוד 4 שערים ליונל מסי ישבור את השיא שלו ויהפוך למלך השערים של הליגה בכל הזמנים (בינתיים).
השני הוא ראול, מלך שערי ריאל מדריד בליגה (228 שערים) ובכלל (323 שערים). אמנם כריסטיאנו רונאלדו עדיין רחוק ממנו (187 שערי ליגה, 265 שערים בכל המסגרות), אבל עם קצב ההבקעות שלו כנראה שבתוך עונה או שתיים גם הוא ישבור שיאים. אגב מלך השערים של הליגה בכל הזמנים, כריסטיאנו רונאלדו כבר עשירי בדירוג הזה.
טלמו סארה כבר לא בין החיים, אבל היה אחד שכבר הגיב על שבירת השיאים הסיטונאית של השניים הללו. לפני כשנה כריסטיאנו רונאלדו כבש שלושער מול צפון אירלנד שהציב אותו במקום השני בטבלת כובשי פורטוגל, מעל אוזביו האגדי. כששאלו את אוזביו על ההישג של רונאלדו הוא ענה בפשטות "ברור לי שבכדורגל של היום קל לשחק נגד יריבות מסוימות. אני אף פעם לא שיחקתי מול נבחרות כמו ליכטנשטיין או אזרבייג'ן".
אפשר להסתיר את זה בהרבה דרכים, אבל עובדתית הליגה הספרדית של ראול לפני פחות מעשור ושל טלמו סארה לפני קרוב ל-70 שנה היא לא כמו הליגה של ימינו. לראייה, בקיץ האחרון 29 שחקנים עשו את הדרך מספרד לאנגליה, רק 15 עשו את הדרך ההפוכה. גם הכוכבים הגדולים של הליגה הספרדית מגמגמים ברגע שהם יוצאים החוצה (ע"ע אלכסיס סאנצ'ס בארסנל).
מה שנשאר לנו זה רק להמשיך לראות את ערוץ הספורט מתלהב מכל שיא ביזארי ומומצא שנשבר ולהמשיך להאמין שמדובר בליגה הטובה בעולם - עד שנראה משחקים מליגה אחרת.

פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים

22 אלף אוהדים קברו אתמול באופן רשמי את מה שהיה אמור להיות המרענן האמיתי של הליגה.
מחאת הכרטיסים שהחלה בתרועה ובחצוצרות רשמה אתמול "הישג", כך על פי התקשורת, כשהגיעו רק 1000 אוהדים מחיפה לתמוך בקבוצתם. בפועל, 21 אלף אוהדי בית"ר ירושלים היו אתמול בטדי.
אם אני מסתמך על הנתונים האופטימיים שמדברים על 2000 מנויים העונה לבית"ר, זה אומר ש-19 אלף אוהדים רכשו כרטיס אתמול, מה שאומר שלקופת המועדון נכנסו לפחות מיליון וחצי שקלים (וזה לפני שסופרים ילדים שקנו כרטיס מבוגר כי נגמר בקופות).
שמעתי תירוצים אתמול למה אוהדי בית"ר לא הצטרפו למחאה, שניים בלטו במיוחד וצרמו לי במיוחד. הראשון הוא "במשך שנים עשקו אותנו בקריית אליעזר", כנראה שאם במשך שנים מתבצע עושק אז זה בסדר שהוא ימשך, לאף אחד לא אמור להפריע שיש דבר שהוא לא תקין. השני הוא "אין מחיר לאהבה", אז היום נשלם 90 שקלים למשחק מול מכבי חיפה, מחר 100 שקלים למשחק מול הפועל תל אביב, ובפלייאוף העליון, אם יהיה סיכוי לאליפות, נשלם 150 שקלים.



מה שמפריע לי באמת זו העובדה שהאנשים המוחים גם קצת איבדו כיוון, ועושים הפרדה בין "סוגי אוהדים".
האם יש הבדל בין אוהד שמגיע למשחק אחד בעונה, אוהד שמגיע לשישה משחקים בעונה או אוהד שמחזיק מנוי כבר 20 שנה ברציפות?
קחו אוהד רנדומלי, בתוך כל המצב הכלכלי שיש לנו עכשיו. לא בטוח שיש לו את האפשרות להוציא סכום של 1000 שקל מהכיס בחודש יולי כדי ללוות את הקבוצה שלו. עכשיו תארו לכם את המצב הבא, אותו אוהד שלא יכול להרשות לעצמו מנוי בתחילת העונה, צריך לספוג הוצאה קבועה של 90 שקלים בחודש בגלל שהוא החליט לוותר על חצי ממשחקי הבית, כי בכל זאת קצת יותר כבד להוציא 180 שקל כל חודש.
אנשים חיים במדינה הזו מהיד אל הפה, בלי שום עתיד כלכלי. אני לא רוצה לבקר את מדיניות הממשלה או משרד האוצר כרגע, אבל זו המציאות שאנחנו חיים בה. האם כדורגל הפך למותרות? לתחביב לעשירים בלבד? מי שיכול להרשות לעצמו מנוי שיקנה, ומי שלא - שייחנק וישלם יותר?



כמו שהמחאות החברתיות הקודמות, אלו שהיו גדולות יותר ועסקו בעניינים הרבה יותר חשובים, נגמרו בקול ענות חלושה בלי פתרון או עם פתרון שלא מחובר למציאות, כך יגמר גם הסיפור הזה כנראה.
ועכשיו תרגיל בחשבון לבעלי הקבוצות:
1. אם תמכרו כרטיסים ב-60 שקלים במקום ב-90 שקלים, כמה אנשים יגיעו למגרש בשביל שתרוויחו את אותו סכום של כסף?
2. אם תמכרו כרטיסים ב-60 שקלים לאורך כל העונה, האם אוהדים יגיעו ליותר משחקים?
3. אם לא תעלימו את הכרטיסים המוזלים, כמה ילדים, נשים, חיילים, סטודנטים ואזרחים ותיקים יגיעו למגרשים?
איך אמר שלום חנוך פעם, "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם". בינתיים אנחנו נמשיך לחכות שמשיח יבוא, החמורים כבר מחכים במגרשים.

אין שוער בשער

ראיתי כמה פעמים את השער המוזר שספג אתמול אריאל הרוש במשחק מול מכבי פתח תקווה. לא יודע, עדיין אני לא חושב שיש שם איזה משהו מביך עבור הרוש. אוהדי הכדורגל ראו יותר מפעם אחת בחיים שלהם איך כדור תעתע בשוער והצליח להכנס פנימה.
דודו אוואט, אחד השוערים הבולטים בתקופה האחרונה בכדורגל הישראלי עשה קריירה שלמה מזה.



אבל צריך לשים את הדברים בהקשר הנכון. דודו אוואט פרש, בתחילת החודש הבא נבחרת ישראל יוצאת לשני משחקי חוץ - כשאחד מהם ב-GSP הידוע לשמצה מול קפריסין, לא נבחרת שאנחנו אוהבים לפגוש בדרך כלל. לנבחרת אין שוערים.
התכנון המקורי היה שאריאל הרוש יכנס לנעליים הגדולות של אוואט. הרבה לפני שהוא ספג את השער מול מכבי פתח תקווה, הוא רשם הופעת נפל מול נבחרת מקסיקו. נכון, מקסיקו נבחרת חזקה, אבל השערים שהוא ספג שם היו מביכים בצורה חריגה. לראייה כעבור ארבעה ימים הוא ספג עוד שני שערים, הפעם נגד נבחרת הונדורס.
העניין הוא שהרוש לא יציב במיוחד. בשתי העונות הקודמות הוא ספג לפחות שלושה שערים ב-8 משחקים, מתוכן שתי רביעיות וחמישייה אחת, ואת כל זה הוא מספיק ב-63 הופעות ליגה. זה אומר שבליגה, באחד מכל 8 משחקים, אריאל הרוש היה שותף למפגן מרשים של התקפת היריב. עם נתונים כאלה בליגה, יהיה מעניין לראות איך סוחבים הישג כזה לטורניר מוקדמות של 10 משחקים.



אפשר להבין את הבעיה בכל הקשור לשוערים כשמסתכלים על שני דברים בולטים.
הנקודה הראשונה היא העובדה שיש בליגת העל פתאום הגעה של שוערים זרים ברמה טובה יחסית לליגה. אמנם אוסטין אג'ידה כבר משחק פה כמה עונות, אבל למכבי תל אביב יש את חואן פבלו ובמכבי חיפה לא היה שוער ראשון ישראלי מאז הפרישה של דוידוביץ' (שראנוב ואחריו סטויקוביץ'). אגב, שניים מתוך שלושת השוערים שצוינו ועדיין משחקים פה, הם שוערים ראשונים בנבחרות שלהם - אחרי הפרישה של אניימה, אג'ידה הפך לשוער הראשון של ניגריה, וסטויקוביץ' הוא השוער הראשון של סרביה.
בליגה נשארנו עם גיא חיימוב ואופיר מרציאנו, שני השוערים הישראלים היחידים שנשארו עם רשת נקייה אחרי שני מחזורים, וזה בהנחה שלא תהיה הפתעה במשחק של מכבי תל אביב מול רעננה.
הנקודה השנייה, כמו תמיד, היא ההתפתחות של שחקנים רגע אחרי שהם מסיימים להיות "צעירים". שימו לב לשוערים שעמדו בשער הנבחרת הצעירה בקמפיינים האחרונים: תום אלמדון הפך לשוער מחליף נצחי, אוהד לויטה לא הצליח להשאיר חותם ובוריס קליימן עובר תקופה לא יציבה. אולי אפשר להתנחם בעובדה שברק לוי, השוער הנוכחי של הצעירה, רשם הופעות יפות במשחקים המועטים שלו בליגת העל.



אז במה אפשר להתנחם?
אפשר להתנחם בעובדה ששני המשחקים הראשונים לא מאיימים יחסית למשחק הפתיחה המקורי מול בלגיה. אפשר להתנחם בזה שחיימוב אולי כבר עבר טבילת אש קשה בנבחרת (נכנס כמחליף מול קרואטיה בחוץ אחרי שאוואט הורחק וספג שלושה שערים ב-10 דקות). אפשר להתנחם בזה שאולי דני עמוס יתאפס על עצמו עד אז ויצטרף למירוץ על האפודה הראשונה. ואולי בכלל השוער שאנחנו מחפשים הוא לא מהשורה הראשונה של הקבוצות בארץ, כמו קאלה דרשלר ומוחמד קנדיל, הרי גם שלמה שרף זימן פעם את ערן שיינזינגר לנבחרת כשהוא שיחק בליגה השנייה.
לי זה דווקא נראה כמו הזדמנות מצויינת לשוערי ישראל להוכיח את עצמם, והפעם באמת.



ועוד משהו, בקטנה:
מוקדמות יורו 2000, פלייאוף, ישראל - דנמרק
שוערים חסרי ניסיון היו ויהיו חלק מנבחרת ישראל. בכל אחד משני המשחקים של הנבחרת מול דנמרק בפלייאוף ההוא עמדו שוערים עם ניסיון כמעט ולא קיים.
במשחק הראשון בארץ, דודו אוואט פתח. את הופעת הבכורה שלו רשם אוואט במשחק הנועל של הבית מול ספרד (3:0). הוא עלה להופעה השנייה שלו בסך הכל בהרכב נבחרת ישראל וחטף חמישייה. אגב, אוואט ספג 10 שערים בשלושת המשחקים הראשונים שלו בנבחרת.
בגומלין, הגיע תורו של שביט אלימלך לפתוח בין הקורות. זה היה עשרה חודשים אחרי הופעת הבכורה שלו בנבחרת, אותה הוא רשם במשחק ידידות מרגש מול אסטוניה שהסתיים בתוצאה 0:7. גם הוא עלה להופעה השנייה שלו בקריירה וישראל הפסידה הפעם 3:0. גם ניסיון לא תמיד עוזר, כי אלימלך ספג בהופעה ה-13 שלו שני שערים מול נבחרת מלטה.
כנראה שבשביל להיות שוער עם ניסיון של 100 הופעות בינלאומית צריך לרשום את ההופעה הראשונה מתישהו, לא?

לעולם לא תצעדי לבד

כשאת צועדת בסערה, הרימי את ראשך מעלה
ואל תפחדי מן החשכה
בקצה הסערה ישנם שמיים מוזהבים
והשירה הנעימה של העפרוני

בליברפול ידעו חורפים נעימים יותר וסוערים פחות. חמש שנים עברו מאז ההדחה הכואבת בשלב הבתים של ליגת האלופות. חמש שנים ארוכות עברו מאז ההפסד 2:1 לפיורנטינה במחזור הסיום וההדחה הכואבת לכיוון הליגה האירופית. זאת הייתה עונה קשה ברמה האירופית - 7 נקודות בשלב הבתים, מתוכן 6 מול דברצן שהושגו גם כן בעמל ויזע רב. ליברפול אמנם הודחה בחצי הגמר של הליגה האירופית באותה עונה מול אתלטיקו מדריד, אבל משם זה רק הלך ודעך. בעונה הבאה ליברפול השתתפה שוב פעם בליגה האירופית והודחה בשמינית הגמר ואחרי שנתיים חזרה שוב פעם לליגה האירופית בשביל להיות מודחת בסיבוב 32 הגדולות.
מאז שעלתה ליברפול לליגה הראשונה בעונת 1962/3, היא סיימה מתחת למקום השישי 7 פעמים, 3 מתוכן קרו משנת 2010 ואילך. אפילו הליגה האירופית שיכולה להיות טיול קליל בפארק עבור קבוצה כמו ליברפול הפכה לסיוט - חמישה נצחונות ב-12 משחקים בשלב הבתים, 20 נקודות מתוך 36 אפשריות, מול יריבות כמו אוטרכט, יאנג בויז ואנז'י מחצ'קאלה (חצי מפורקת, אחרי שאטו והחברים עזבו).



המשיכי לצעוד ברוח
המשיכי לצעוד בגשם
גם אם חלומותייך ישברו

אבל זו ליברפול, זו עדיין אותה ליברפול - עם הרוח של שנים שמלווה אותה, זו שהייתה חלק משני אסונות מהגדולים שידע עולם הכדורגל מצד אחד, וזו שהייתה מעורבת בכמה מהמשחקים הגדולים ביותר מצד שני. זו שראתה את מנצ'סטר יונייטד משווה את שיא האליפויות שלה ומוסיפה עוד שניים, אבל גם ידעה לנצל התרסקות שלה כדי לעשות עונה גדולה ולחזור למאבקי האליפות.
ומעל הכל, שחקן אחד, סטיבן ג'רארד. סטיבי ג'י ממשיך להחזיק את הקבוצה הזו על הכתפיים שלו, 672 הופעות במדי ליברפול, מקום שלישי בכל הזמנים. אחרי שג'יימי קראגר החליט לפרוש, ג'רארד הוא היחיד שנשאר בקבוצה ומחובר אליה בכל רמ"ח איבריו. ממרומי גיל 34, הוא גם כנראה שחקן הבית היחיד בקבוצה שראה אליפות עבור קבוצתו.



המשיכי לצעוד,
המשיכי לצעוד עם תקווה בליבך
ואת לעולם לא תצעדי לבד

הם עדיין שם, ממשיכים לצעוד, עם תקווה ענקית בלב.
גם ההפסד בשבת לאסטון וילה לא יהרוס להם את התקוות. חמש שנים אחרי ההפסד לפיורנטינה, ליברפול תנסה (אולי) להתחיל את המסע שלה לתואר האירופי השישי שלה מול לודוגורץ. התפאורה תהיה מדהימה, אנפילד יזכיר את הימים היפים של ליברפול, ומי יודע אולי הקבוצה הזו עוד תצליח לשבור את המחסום הגדול - 25 שנים בלי אליפות.



ועוד משהו, בקטנה:
עונת 2002/3, שלב הבתים הראשון, ליברפול - פ.צ. באזל
ליברפול לא תזלזל בקבוצה חסרת ניסיון בליגת האלופות, בעיקר לאור הטראומה שיש לה מבאזל.
באזל עלתה לשלב הבתים בפעם הראשונה בעונת 2002/3, יחד עם קבוצות כמו גנק ומכבי חיפה. את ההופעה שלה היא פתחה ברגל ימין, עם ניצחון ביתי 0:2 על ספרטק מוסקבה. במחזור השני כבר חיכתה לה משוכה יותר גבוהה - משחק חוץ באנפילד מול ליברפול.
מילאן בארוש העלה את ליברפול ל-0:1 בדקה ה-34, אבל היתרון החזיק מעמד 9 דקות בלבד. הזר הארגנטינאי, חוליו רוסי, כבש את שער השוויון, באזל החזיקה מעמד עד סוף המשחק וחילצה תיקו חוץ מפתיע. אחרי שני משחקים, ליברפול דורגה במקום השלישי עם נקודה אחת בלבד.
במחזור הסיום שוב פעם שתי הקבוצות נפגשו כשהמצב פשוט - תיקו מספיק לבאזל כדי לעלות לשלב הבתים השני ולזרוק את ליברפול לגביע אופ"א. עד הדקה ה-29 באזל כבר הבטיחה את המקום הוודאי שלה עם יתרון 0:3, ליברפול הצליחה בקושי להשוות משערים של דני מרפי (61), ולדימיר שמיצר (64) ומייקל אואן (85) ולא הצליחה להשלים מהפך שהיה מעביר אותה לשלב הבא.

שינוי תפיסה

רגע לפי פתיחת ליגת העל, ובעיצומה של מחאת האוהדים הנהדרת "כרטיס לכל כיס" (שאני ממליץ לכולם להצטרף אליה, עם או בלי קשר לעמדת הקבוצה האהודה עליהם), הייתי רוצה לדבר על עוד כמה דברים שחסרים לכדורגל הישראלי.
רבות כבר דובר על הנושא של חוויית הצפייה עבור אוהד הכדורגל בארץ, והייתי רוצה להעלות פה שלוש נקודות שאף אחד לא מדבר עליהן, אבל אולי כדאי לתת אותן כרעיון ואולי אפילו כהצעה להמשך.



אני אתחיל מנושא הכרטיסים, אבל משני כיוונים שלא מדברים עליהם - כרטיסי ילד/נוער והדרך שבה מוכרים את הכרטיסים.
דמיינו לכם שאתם מגיעים לקולנוע עם ילד, לא משנה אם הוא הבן שלכם או האח הקטן שלכם. הגעתם לקופה והמוכרת בודקת היטב ואומרת "נגמרו לי הכרטיסים לילדים, אתה צריך לשלם מחיר מלא". זה נשמע אבסורדי ומנותק מהמציאות. לא יכול להיות שילדים, חיילים, נשים (וגם סטודנטים ופנסיונרים שמקבלים הנחות בחלק קטן מהמועדונים בארץ) לא יזכו לקבל את ההנחה שלהם בטיעון ש"נגמרו הכרטיסים" ו"לא הדפיסו מספיק כרטיסים". כמה קשה לשים בשנת 2014 במדינת ישראל מכונה שתדפיס בזמן אמת כרטיסים לפי קטגוריית המחיר?
עוד עניין שקשור בכרטיסים זאת העובדה הפשוטה שאף מועדון בליגת העל (חוץ ממכבי חיפה) לא מוכר בעצמו את הכרטיסים. כמה מסובך להעסיק כמה אנשים במועדון שיישבו במשך כמה שעות בקופות וימכרו את הכרטיסים במחיר העלות שלהם? למה הקבוצות צריכות להיות "משועבדות" למשרדי כרטיסים? ואפילו לא הזכרתי אופציה של למכור דרך אתרי האינטרנט, כי לחצי מהקבוצות פשוט אין כזה.



הנקודה הבאה - הגעה למגרשים. זה קורה בכל פתיחה של אצטדיון חדש, לא משנה כמה צופים יהיו בו, תמיד ידברו על הפקקים ביציאה מהמגרש. זה נכון לגבי כל מגרש בארץ, אף אחד לא חשב על דרך שבה אפשר לפנות אלפי צופים בתוך רגעים בודדים.
אבל יש פתרון לעניין. גם אותם אלפי צופים בודדים שנתקעו בפקקים ביציאה מאצטדיון סמי עופר אחרי משחק של הפועל חיפה יכלו להימנע מהתענוג המפוקפק - האצטדיון נבנה כך שיהיה אפשר להתפנות ממנו במהירות וביעילות על ידי שימוש בתחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, מטרונית - רק תבחרו).
הדבר הזה נהוג בכל העולם. אין אדם שהיה במשחק כדורגל בחו"ל ולא היה המום מהעובדה שיש תחנת רכבת תחתית שמגיעה עד האצטדיון ואיך מיד בסיום המשחק מצליחים לפנות אותם בתוך דקות. גם במקומות שבהם הרכבת התחתית לא מפותחת מצאו פתרון יעיל - במונדיאל האחרון סגרו את כל המתחם מסביב לאצטדיונים וההגעה התאפשרה רק באמצעות אוטובוסים מסודרים שיצאו מנקודות מרכזיות בכל עיר.
ורק אצלנו, נמשיך להגיע ברכבים פרטיים, נמשיך להתעצבן כשנתקע בפקקים, ואף אחד לא יחשוב על איזה אוטובוס שיגיע לאזור האצטדיונים כשיש משחק.



יש משהו בחולצה של מילאן שמושך אליו הרבה אוהדים בארץ. אדם זר יגיד שמילאן היא הקבוצה האהודה ביותר, אנחנו נסתפק בלהגיד ש"לא מצאנו חולצה בצבע של הקבוצה שלנו". זאת תופעה שקיימת בכל קהל אוהדים - בקבוצות האדומות צצות להן חולצות של מילאן, מנצ'סטר יונייטד וליברפול, אצל מכבי חיפה צצות חולצות של סלטיק ונבחרת ניגריה וכן הלאה.
אני לא מאשים את האוהדים, אלא את הקבוצות. למישהו פה פעם הייתה אפשרות לקנות חולצה של הקבוצה שלו? אם אתה לא אוהד של מכבי חיפה או מכבי תל אביב, שמחזיקות חנות אוהדים שלמה עם כל מרצ'נדייז אפשרי, הסיכוי שלך קלוש. הפועל תל אביב עוד מוכרת מדי פעם חולצות לאוהדים, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע מוכרות חולצות כשיש ביקוש אמיתי. לגבי שאר הקבוצות המצב קשה, כמה אוהדים ראיתם בטלוויזיה שלובשים את החולצה של המועדון שלהם והם אוהדי הפועל פתח תקווה? הפועל חיפה? מ.ס. אשדוד? בני יהודה?
הקבוצות לא עושות כלום בכל מה שקשור למרצ'נדייז וחיבור של האוהדים לקבוצה. בתור ילד אני זוכר איך רציתי חולצה של ג'ובאני רוסו. רוסו היה אז כוכב בהפועל חיפה, ואני הסתפקתי בחולצה דומה - פסים אדום-שחור, חסות של אופל - חולצה של מילאן, כמו כולם.



ומה שנשאר לנו זה רק לקוות שהעונה הזאת תהיה מוצלחת, לא פחות מהעונה הקודמת (ואתם לא יכולים להגיד שהיא הייתה גרועה).
יאללה כדורגל!

הדרך לפריז מתחילה ב.... - חלק 3

אני חושב שכל מי שאמר שהמוקדמות יהיו משעממים צריך לאכול את הכובע.
שערים, מהפכים, דרמות - כל אלו היו מנת חלקו של הפרק השני של מחזור הפתיחה של מוקדמות יורו 2016.
ועכשיו הגענו לרגע שלו חיכינו, פתיחת הבית הישראלי, כידוע ללא המשחק של נבחרת ישראל מול בלגיה, שנדחה לחודש מרץ. עד אז נחכה, מי יודע אולי נשתפר ונצליח להוציא תיקו.
כאמור, לרגל פתיחת הקמפיין, בכל יום יעלה סיקור של הבתים שנפתחים, באופן הבא:
חלק 1 - בית 4, 6, 9
חלק 2 - בית 3, 5, 7
חלק 3 - בית 1, 2, 8



בית 1
הנבחרות: הולנד, צ'כיה, טורקיה, לטביה, איסלנד, קזחסטן
משחק מן העבר:
יורו 2008, טורקיה - צ'כיה
טורקיה וצ'כיה צריכות ניצחון בשביל לעלות לרבע הגמר, תיקו שולח את שתי נבחרות לדו קרב פנדלים אחרי סיום המשחק כדי לשבור את השוויון המוחלט ביניהן. עד הדקה ה-75, צ'כיה הייתה ביתרון 0:2. ארדה טוראן צימק, ניהאט השווה בדקה ה-87 והשלים מהפך גדול אחרי 2 דקות, מהפך אדיר בדרך לרבע הגמר.
שימו לב ל...:
נבחרת איסלנד אמנם מגיעה מהדרג החמישי לבית הזה, אבל בקמפיין הקודם היא מצליחה להגיע לפלייאוף ולהקשות על קרואטיה. הנבחרת הצעירה שלהם רחוקה מרחק נגיעה מלהבטיח מקום בפלייאוף של מוקדמות היורו עד גיל 21 (בפעם השנייה מתוך שלושה קמפיינים). בהחלט לא נבחרת שאפשר לזלזל בה.
ועוד משהו, בקטנה:
אחרי 2 קמפיינים של יורו שצ'כיה והולנד לא הוגרלו יחד, הן חוזרות להיפגש. צ'כיה והולנד נפגשות במוקדמות של יורו 1996 ו-2004, כשבאמצע, ביורו 2000, הן הוגרלו לאותו בית בטורניר.



בית 2
הנבחרות: בוסניה והרצגובינה, בלגיה, ישראל, ווילס, קפריסין, אנדורה
משחק מן העבר:
מוקדמות מונדיאל 1958, ווילס - ישראל
ישראל כמעט והצליחה לעלות למונדיאל ההוא. אחרי פרישות של טורקיה, אינדונזיה, מצרים וסודן, ישראל נשארה לבד בקרב על כרטיס אחד עבור יבשות אסיה ואפריקה. פיפ"א הביטה בתקנון וגילתה שאי אפשר לעלות למונדיאל בלי לשחק (אלא אם אתה המארחת או זוכת המונדיאל הקודם). ניגשו חכמי פיפ"א וערכו הגרלה בין כל הסגניות האירופאיות, ולאחר שבלגיה סירבה לשחק גם כן, ווילס עלתה בגורל. המפגש הכפול הסתיים בשני ניצחונות 0:2 לווילס, אבל עם שני רגעים היסטוריים: הטורניר היחיד שווילס הצליחה להעפיל אליו והעובדה שבתום משחק העלייה של נבחרת ווילס למונדיאל התקשורת המקומית בחרה דווקא את יעקב חודורוב, שוער נבחרת ישראל, לשחקן המצטיין
שימו לב ל....:
במוקדמות המונדיאל ב-2002 ישראל התייחסה לתיקו בחוץ מול בוסניה והרצגובינה לכישלון. 12 שנים אחר כך, הבוסנים מגיעים כראש בית (כן, הם ולא בלגיה שהגיעה לרבע גמר מונדיאל), ואיזו נבחרת יש להם. עם שחקנים כמו אסמיר בגוביץ', מיראלם פיאניץ', סיאד סליחוביץ', וכמובן שני החלוצים הנהדרים - ודאד איבישביץ' ואדין דז'קו - מי יכול באמת לעצור אותם מבין הנבחרות ה"חלשות" יותר בבית?
ועוד משהו, בקטנה:
בלגיה היא הנבחרת היחידה בבית הזה שרשמה הופעה באליפות אירופה לפני כן. יחד עם העובדה ששתי נבחרות עולות אוטומטית מכל בית, זה מבטיח לנו נבחרת אחת בהופעת בכורה ביורו בכל מקרה.



בית 8
הנבחרות: איטליה, קרואטיה, נורבגיה, בולגריה, אזרבייג'ן, מלטה
משחק מן העבר:
מונדיאל 1994, איטליה - בולגריה
היו ימים יפים לכדורגל הבולגרי בשנות ה-90, ובמונדיאל 1994, בולגריה רשמה את הישג השיא שלה. אחרי ניצחון 1:2 על גרמניה, בולגריה נפגשה עם איטליה באצטדיון הג'יאנטס בניו יורק. הפרס למנצחת - עלייה לגמר המונדיאל. שחקני ענק כמו סטויצ'קוב וקוסטדינוב קיוו לעשות את הבלתי יאמן, אבל איטלקי אחד בשם רוברטו באג'יו החליט שלא מתאים לו. צמד שלו העניק יתרון מוקדם לאיטלקים, סטויצ'קוב הספיק לצמק מפנדל לפני ההפסקה, אבל זה כל מה שהיה. איטליה ניצחה 1:2 ועלתה לגמר.
אני לא יודע אם הבולגרים היו עצובים כשבאג'יו החטיא את הפנדל המכריע של הגמר, אבל סביר להניח שלא.
שימו לב ל...:
בנורבגיה מתגעגעים לטורנירים גדולים, מאז יורו 2000 היא לא מצליחה לעשות כלום. היא הגדילה לעשות בקמפיין האחרון, דווקא כשהיא תלויה בעצמה היא הצליחה בכישרון רב להוציא נקודה בשלושת המשחקים האחרונים. זה לא שלנורבגים אין שחקנים טובים, יש דור עתיד עם שחקנים כמו ג'ושוע קינג ועומאר עבדלאווי (שכיכבו עם הנבחרת הצעירה ביורו עד גיל 21 בארץ) ושחקנים ותיקים יותר כמו האברד נורדטבייט וטאריק אליונוסי. בנורבגיה מקווים שהשילוב של בית סביר ויורו של 24 נבחרות יתן להם לפחות מקום בפלייאוף.
ועוד משהו, בקטנה:
באופן הזוי יש לנבחרות הללו לא מעט שיאנים שעדיין פעילים. בקרואטיה (דריו סרנה), איטליה (ג'יאנלואיג'י בופון) ואזרבייג'ן (רשאד סדיגוב) שיאני ההופעות עדיין פעילים. במלטה מסתפקים במייקל מיפסוד, מלך השערים (והוא כבש בצרורות, 39 שערים).



 

 

 

הדרך לפריז מתחילה ב....-חלק 2

איזה ערב ראשון היה לנו!
אלבניה סיפקה את ההפתעה הגדולה של הערב עם ניצחון 0:1 על פורטוגל, גם צפון אירלנד הפתיעה עם ניצחון על הונגריה, ועוד הרבה נבחרות הצליחו לתת פייט אמיתי.
ואם ככה זה התחיל, איך זה יראה ביום השני?
כאמור, לרגל פתיחת הקמפיין, בכל יום יעלה סיקור של הבתים שנפתחים, באופן הבא:
חלק 1 - בית 4, 6, 9
חלק 2 - בית 3, 5, 7
חלק 3 - בית 1, 2, 8


בית 3
הנבחרות: ספרד, אוקראינה, סלובקיה, בלארוס, מקדוניה, לוקסמבורג
משחק מן העבר:
מוקדמות יורו 2004, אוקראינה - ספרד
לכל נבחרת יש את החלום הזה, לחלץ כמה נקודות מהמשחק מול הנבחרת הכי חזקה בבית. נבחרת אוקראינה לא הייתה כל כך חלשה, עם שחקנים כמו וורונין ושבצ'נקו, אבל סיכוייה להעפיל היו נמוכים. אחרי תוצאות תיקו מול ארמניה וצפון אירלנד, הגיעה ספרד להתארח בקייב. אנדריי וורונין העלה את אוקראינה בדקה ה-11 ליתרון של 0:1 שנשמר במשך דקות ארוכות. רק בדקות הסיום, ראול (דקה 83) וחוסבה אצ'בריה (דקה 87), השלימו מהפך, רק בשביל לראות את אלכסנדר גורשקוב משווה בדקה ה-90. ספרד תשלם ביוקר על התוצאה הזו, כשהיא מסיימת שנייה בבית בסוף הקמפיין, נקודה אחרי יוון.
שימו לב ל...:
נבחרת סלובקיה היא התשובה הטובה ביותר שאפשר לתת לכל מי שאומר שנבחרת ישראל היא כשלון מתמשך. שימו לב לשמות כמו מרטין שקרטל, ולדימיר וייס, מירוסלב סטוך וכמובן הקפטן, מארק האמשיק, ותנסו להסביר איך הנבחרת הזאת עלתה רק פעם אחת לטורניר (מונדיאל 2010), וגם זה בזכות הגרלה קלה יחסית.
ועוד משהו, בקטנה:
לוקסמבורג היא כבר לא הנמושה שכולם אוהבים לקבל - בשלושת הקמפיינים האחרונים שלה (מונדיאל 2010, יורו 2012 ומונדיאל 2014) היא הצליחה לנצח, כשקמפיין מוקדמות המנדיאל האחרון היה בהחלט קמפיין מוצלח עם ניצחון ו-3 תוצאות תיקו.



בית 5
הנבחרות: אנגליה, שוויץ, סלובניה, אסטוניה, ליטא, סן מרינו
משחק מן העבר:
מוקדמות מונדיאל 1994, אנגליה - סן מרינו
משחק אחרון במוקדמות המונדיאל, אנגליה צריכה לנצח את סן מרינו ולקוות שהולנד תפסיד לפולין בשביל לעלות למונדיאל. שום דבר לא הכין את 2300 הצופים המנומנמים שהגיעו לאיצטדיון בבולוניה למה שהולך להתרחש בדקה הראשון, או ליותר דיוק בשניות הראשונות. נבחרת סן מרינו פתחה את המשחק עם רעל בעיניים והתחילה להניע את הכדור במהירות לכיוון השער של דייויד סימן, מסירה לא מדוייקת של אחד השחקנים הגיע לסטיוארט פירס, פירס ניסה למסור לאחור לכיוון סימן, אבל בפועל יצא לו משהו לא מוגדר, דייויד גואלטיירי החלוץ של סן מרינו ניצל את זה ובעט פנימה, 0:1 לסן מרינו. כל הדבר הזה נמשך 8.3 שניות, שלאחריהן באו עוד 20 דקות של יתרון, עד שפול אינס הצליח להשוות בדקה ה-21.
המשחק נגמר בתוצאה 1:7 לאנגליה, ההולנדים ניצחו, והמשחק ייזכר לעד בזכות שני דברים - אי ההעפלה של אנגליה למונדיאל והשער המהיר ביותר בהיסטוריה של מוקדמות המונדיאל.
שימו לב ל....:
נבחרת שוויץ, שהפכה מנבחרת משעממת לנבחרת התקפית, והכל בזכות קבוצה של שחקנים צעירים ומוכשרים, שברזומה יש להם גביע עולם לנוער. וזה בלי לציין את העובדה ש-11 שחקנים בסגל הם מהגרים או בנים של מהגרים, כשהבולטים הם ז'רדאן שאקירי, גוקהן אינלר ובלרים דז'מאילי.
ועוד משהו בקטנה:
זו הפעם הרביעית בשישה קמפיינים של יורו שנבחרות שוויץ ואנגליה יפגשו - ביורו 1996 ויורו 2004 הן נפגשו בבתים, במוקדמות יורו 2012 הן שוב פעם נפגשו, והן הולכות לשחזר את זה גם הפעם.



בית 7
הנבחרות: רוסיה, שבדיה, אוסטריה, מונטנגרו, מולדובה, ליכטנשטיין
משחק מן העבר:
יורו 2008, רוסיה - שבדיה
אל המשחק הנועל של שלב הבתים ביורו 2008 הגיעו רוסיה ושבדיה עם מאזן דומה - ניצחון על יוון והפסד מול ספרד. המנצחת תעלה אל רבע הגמר, תיקו עשוי להספיק גם לשבדים. אבל לרוסיה היו שני גיבורים בטורניר הזה, לאחד קראו חוס הידינק, שידע לעשות קסמים עם נבחרות קטנות מרוסיה, ואנדריי ארשבין, שנראה נהדר. דור הזהב של השבדים, שכלל לצד זלאטן איברהימוביץ' שחקנים כמו הנריק לארסון, פרדי ליונגברג ומרקוס אלבק, לא הצליחו לעשות כלום מול שני שערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשבין, רוסיה ניצחה 0:2 ועלתה לרבע הגמר.
שימו לב ל...:
נבחרת מונטנגרו רשמה קמפיין יפה לפני 4 שנים שהסתיים רק בהפסד בפלייאוף מול צ'כיה. בכלל, נבחרת מונטנגרו מתחילה לאט לאט לטפס ולהפוך לנבחרת דרג שני-שלישי די מוצלחת ואולי ההרחבה של הטורניר היא זו שתעזור להם לעלות לטורניר. חשוב לציין שלמונטנגרים יש לא מעט שחקנים בולטים כמו מירקו ווצ'יניץ', סטבן יובטיץ' ואלסד זברוטיץ'. אלו שמתגעגעים, יש גם כמה שחקנים עם קשר ישראלי - סאבו פאביצ'ביץ' ששיחק במכבי תל אביב, פטאר גרביץ' ששיחק כמה משחקים בהפועל באר שבע וניקולה דריניצ'יץ' שכמעט חתם במכבי חיפה.
ועוד משהו, בקטנה:
מריו פריק מנבחרת ליכטנשטיין כנראה לא יגיע לטורניר בחיים שלו, השאלה שנותרה לשאול: האם הבחור הזה יפרוש בסוף הקמפיין? מריו פריק רשם את הופעת הבכורה שלו כשהוא היה בן 19 מול נבחרת אסטוניה, והשנה הייתה 1993. 21 שנים אחר כך, מריו פריק כמעט בן 40, הוא רשם 114 הופעות ו-16 שערים במדי הנבחרת (מיותר לציין שהוא שיאן ההופעות ומלך השערים בנבחרת, נכון?)



 

 

 

 

הדרך לפריז מתחילה ב.... - חלק 1

קמפיין מוקדמות היורו יוצא לדרך, וההתרגשות בשיאה. אופ"א החליטה לעשות מתיחת פנים לקמפיין המוקדמות כשהיא מציגה את "שבוע הכדורגל" שבו יהיו משחקי נבחרות באופן מרוכז מחמישי עד שלישי (או מראשון עד שלישי כמו במקרה הנוכחי), עם משחקים בשעות מרכזיות - 19:00 ו-21:45 (שעון ישראל). אף אחד לא יודע איך הם סידרו את המשחקים, מה שאנחנו יודעים זה שבכל יום משחקים ישוחקו שלושה בתים (שזה אומר תשעה משחקים).
לרגל פתיחת הקמפיין, בכל יום יעלה סיקור של הבתים שנפתחים, באופן הבא:
חלק 1 - בית 4, 6, 9
חלק 2 - בית 3, 5, 7
חלק 3 - בית 1, 2, 8
שנתחיל?



בית 4
הנבחרות: גרמניה, אירלנד, פולין, סקוטלנד, גאורגיה, גיברלטר
משחק מן העבר:
מונדיאל 1974, מערב גרמניה - פולין
הימים הם ימי מונדיאל, ובאותם הימים משוחק אחרי שלב הבתים, עוד שלב בתים. באצטדיון הוואלדשטדיון בפרנקפורט מתכנסים 62 אלף צופים כדי לצפות בנבחרת מערב גרמניה מול הנבחרת הלוהטת של פולין. הפולנים עברו את הסיבוב הראשון חלק עם נצחונות על האיטי, ארגנטינה ואיטליה ובסיבוב השני הוסיפה גם נצחונות יוגוסלביה ושבדיה. הגרמנים לעומתם ניסו למחוק את חרפת ההפסד בסיבוב הראשון מול מזרח גרמניה. המנצחת במשחק עולה לגמר, המפסידה תשחק על המקום השלישי. רק בדקה ה-76 הגיע גרד מילר עם שער הניצחון, 0:1 למערב גרמניה, שעולה וגם זוכה בתואר בזכות משחק הגמר האגדי מול הולנד. הפולנים, לעומת זאת, סיימו במקום השלישי בטורניר.
שימו לב ל...:
נבחרת גיברלטר רוצה לא להיכנס להיסטוריה המפוקפקת של הנבחרות הקטנות. רוב שחקניה משחקים בליגה המקומית או בליגות הנמוכות של אנגליה. מאחר והאיצטדיון בגיברלטר לא מאושר, הנבחרת תשחק את משחקיה בעיר פארו שבפורטוגל. ורק תקווה אחת בליבם, לא לעזור לגרמניה לשבור את שיא הניצחון הגבוה ביותר בהיסטוריה (0:13 מול סן מרינו, נקבע במוקדמות יורו 2008).
ועוד משהו, בקטנה:
חוץ מגיברלטר, יש בבית גם את אירלנד וסקוטלנד - מה שמייצר לנו משולש מעניין מאוד מהאיים הבריטיים. בפעם האחרונה שקרה משולש כזה, הקמפיין היה מוקדמות מונדיאל 2006, הנבחרות היו אחרות (אנגליה, ווילס וצפון אירלנד), אבל הסגנית בבית זכתה לעלות לטורניר כסגנית הטובה ביותר - זו הייתה נבחרת פולין.



 

בית 6
הנבחרות: יוון, הונגריה, רומניה, פינלנד, צפון אירלנד, איי פארו
משחק מן העבר:
מוקדמות מונדיאל 2002, פינלנד - יוון
המשחק הזה, מכל בחינה שהוא, לא נראה מעניין על הנייר. שתי נבחרות שסיימו את דרכן במוקדמות מונדיאל 2002 ובאות להעביר את הזמן. פינלנד הביסה את יוון באותו משחק בתוצאה 1:5. יוון סיימה את אותו הקמפיין במקום ה-4 מתוך 5 בבית, עם 7 נקודות, כשהיא מפסידה לכל אחת מהנבחרות בבית לפחות פעם אחת (כולל אלבניה).
מאז קרה משהו בנבחרת היוונית. מאז אותה תבוסה 5:1 מול פינלנד, יוון העפילה לכל טורניר גדול (חוץ ממונדיאל 2006), והצליחה לעבור את שלב הבתים ביורו פעמיים ועוד פעם אחת במונדיאל (מה שאומר שהיא הצליחה לעבור את הבתים בשלושה מתוך חמישה טורנירים).
ולחשוב שפעם הם היו מקבלים בראש מפינלנד.
שימו לב ל...:
נבחרת פינלנד מעולם לא השתתפה בטורניר גדול. יותר מזה, היא תמיד הייתה נראית מאוד חלשה, גם כשבמדיה שיחקו שחקנים קצת יותר טובים כמו יארי ליטמאנן. עכשיו, כשהטורניר גדל, נבחרת פינלנד תנסה לעשות משהו, עם שחקנים כמו ניקלאס מויסאנדר, רומן ירמנקו וטימו פוקי. כמובן שנבחרת כזו לא יכולה להצליח בלי שחקן שהוא בן למהגרים (פרפארים הטמאי מקייבו) ושחקן שהוא בוגר של מחלקת נוער גדולה (ארו מרקאנן, בן 23, משחק בריאל מדריד קסטיה).
ועוד משהו, בקטנה:
מישהו צריך לתת את הדעת על העובדה שלנבחרת יוון פשוט יש מזל בהגרלות - מאז הגרלת מוקדמות יורו 2008 היא הוגרלה 3 פעמים כראש בית ופעם אחת כמדורגת שנייה. כשהיא הייתה מדורגת שנייה היא קיבלה את קרואטיה כראש בית (יורו 2012), ובפעמים האחרות היא קיבלה מהדרג השני את טורקיה (יורו 2008), ישראל (מונדיאל 2010) וסלובקיה (מונדיאל 2014).



בית 9
הנבחרות: פורטוגל, דנמרק, סרביה, ארמניה, אלבניה
משחק מן העבר:
מוקדמות מונדיאל 2014, דנמרק - ארמניה
הפארקן בקופנהאגן נחשב לאחד האצטדיונים הביתיים ביותר, בטח כשנבחרת דנמרק מארחת נבחרת "נחותה" ממנה. אבל לא ככה חשבו בנבחרת ארמניה. הארמנים פירקו לדנים את הצורה, הביסו אותם 0:4, והנחילו להם את אחת מהתבוסות הביתיות המשפילות ביותר. דנמרק שילמה בריבית על ההפסד הזה, לאחר שהמאבק על המקום השני נפתח מחדש, וגם ארמניה נכנסה אליו. בסוף הקמפיין הדנים אפילו הצטערו עוד יותר, מאחר והם סיימו כסגנית החלשה ביותר ולא עלו לפלייאוף על חודה של נקודה.
שימו לב ל...:
התחלנו עם לפרגן לארמניה, אז נמשיך. הקמפיין הקודם שלהם היה מפתיע בכל הרמות, מלבד ניצחון על דנמרק הם רשמו גם ניצחון על צ'כיה ותיקו בחוץ מול איטליה. יכול להיות שהארמנים היו כל כך מופתעים מעצמם עד כדי כך שהם הוציאו רק 3 נקודות בבית (מניצחון על בולגריה, אפילו למלטה הם הפסידו) לעומת 10 נקודות בחוץ. כמובן מי שיוביל את החבורה במטרה להוציא יותר נקודות בבית הוא האחד והיחיד הנריק מחיטריאן, שחקנה של בורוסיה דורטמונד, כשלצדו רשימת שחקנים מנוסים שכוללת את רומן ברזובסקי, יורה מובסיסיאן ואדגר מנצ'וריאן.
ועוד משהו, בקטנה:
זו הפעם השלישית בארבעת הקמפיינים האחרונים שדנמרק ופורטוגל מוגרלות יחד. אחרי שהן נאבקו זו בזו על העלייה למונדיאל 2010 ויורו 2012 הן שוב באותו בית, בפעמיים הקודמות זה נגמר עם דנמרק במקום הראשון.
ועוד משהו, בקטנה 2:
אופ"א החליטה שלא נעים שצרפת תשב בבית במהלך הקמפיין, ולכן כל אחת מהנבחרות בבית תזכה לשחק משחק ידידות נגד צרפת - פעם אחת בבית ופעם אחת בצרפת (כמבחן לאצטדיונים המארחים), כדי להשלים את הבית ל-6.

המלחמה שלא תגמר

השנה הייתה שנת 2006. פיפ"א החליטה להילחם בכל הכוח בגזענות, והיא עשתה זאת באמצעות הודעה שהיא העבירה לכל ההתאחדויות שכפופות אליה. בהודעה נכתב כי יקבע עונש אחיד לנושאי גזענות: הפחתת 3 נקודות ליגה במקרה הראשון, 6 במקרה השני והורדת ליגה בפעם השלישית.
8 שנים עברו מאז. למעט משחקי ידידות שמופסקים וקבוצות שבמקרה הטוב מקבלות קנסות, לא ראינו מלחמה אמיתית בגזענות. בארץ, בית"ר ירושלים היא היחידה שקיבלה עונש של הפחתת נקודות בגלל גזענות - 3 נקודות במצטבר בשני מקרים שונים. האם לנצח נגזר עלינו לחיות בכדורגל גזעני?
יש כאלו שחושבים שלא.



תכירו את אוהדי גרמיו, אחת הקבוצות הבכירות בליגה הברזילאית. לקבוצה שלהם לא חסר כלום - יש אליפויות וגביעים בארון התארים שלהם, פעמיים הם זכו בגביע הליברטדורס ואפילו הצליחו לנצח את המבורג בגביע הבין-יבשתי ב-1983. השנה הבינו בגרמיו שכנראה הסיכויים שלהם לאליפות נמוכים (14 נקודות הפרש מקרוזיירו אחרי כמעט חצי עונה), וכמו כל קבוצה ברמה הזאת, הם החליטו ללכת על הגביע, שגם יכול להיות אחלה של כרטיס כניסה לגביע הליברטדורס בעונה הבאה. בשמינית הגמר חיכתה להם קבוצה חזקה, סאנטוס, והם הפסידו לה במשחק הראשון 0:2. בגרמיו בנו על הגומלין במטרה לחזור לעניינים.



אבל את אוהדי גרמיו עניין רק דבר אחד - הבחור בתמונה. הוא עונה לשם ארניה (Aranha, עכביש בתרגום מילולי), והוא השוער של סאנטוס. לאורך משחק שלם זכה הבחור החביב לכינוי "קוף" מצד אוהדי גרמיו. אפשר לראות את זה בצילומי הווידאו מהמשחק בצורה ברורה, אבל כשארניה ניגש להתלונן בפני השופט, ווילסון פריירה סמפאיו, הוא טען שהשוער רק מנסה למשוך זמן ושהוא לא שומע את הקריאות. אבל את מה שהצופים בבית שמעו אי אפשר להסתיר וגם אי אפשר להתעלם מזה, וההתאחדות הברזילאית החליטה להעמיד את הקבוצה לדין.



וזו ההחלטה שקיבל בית הדין בברזיל נגד הקבוצה ואוהדיה: הקבוצה נענשה בהדחה אוטומטית מהגביע, קיבלה קנס של 50 אלף ריאל (בערך 25 אלף דולר). האוהדים המקללים שנתפסו קיבלו עונש הרחקה של 720 יום מהמגרשים (שהם שנתיים פחות 10 ימים). אפשר לטעון שהעונש כבד מדי, אבל בהחלט כזה שיכול להרתיע קבוצות ואוהדים מלהשתמש בגזענות. לאלו מכם שחושבים שיגיע ערעור שישנה הכל, אז יש לי חדשות טובות בשבילכם: ההחלטה התקבלה על ידי בית הדין הגבוה לספורט בברזיל, אין ערכאה גבוהה מזו בספורט הברזילאי.



ועם מה אנחנו נשארנו? עם אוהדי בית"ר שלא מוכנים לקבל שחקן מוסלמי, עם אוהדי מכבי תל אביב שחוץ מלהרוג את מהרן ראדי עשו הכל, עם אוהדי הפועל תל אביב שמשתמשים בעולם דימויים מגרמניה של שנות ה-30, אוהדי מכבי חיפה שנוהמים פעם בכמה מחזורים לשחקן שחום עור (ולפעמים גם לשחקן שחום עור שמשחק בקבוצה שלהם). הענישה של ההתאחדות מגוחכת, המשטרה ובתי המשפט ישנים בעמידה והגזענות כבר מזמן הרימה את הראש.
באמצע שנות ה-90 נחת במכבי תל אביב שחקן שהיה אחד הבולטים בנבחרת קמרון, סיריל מקנאקי. כשהוא הגיע לטדי, עיטרו את היציע המזרחי בבננות וכל נגיעה שלו בכדור זכתה לליווי של נהמות. אלי אוחנה ומשה דדש קראו אז לאותם אוהדים "קומץ". היום הם כבר הרוב.
הגזענות כאן, והיא כאן כדי להישאר, פשוט כי לאף אחד אין עדיין מספיק אומץ כדי להיאבק בזה.

ההבדל בין בשר תותחים לתותחים

מי שעוקב בימים אלו אחרי גביע העולם בכדורסל יכול לחלק את הנבחרות לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצות החזקות והקבוצות שלא אמורות להיות שם. כמו בכל טורניר גדול, בכל ענף ספורט שהוא, יושב צופה הטלוויזיה ואומר לעצמו משהו בסגנון של "למה יש בגביע העולם נבחרת כמו מצרים/סנגל/פינלנד/הפיליפינים?". לרוב ההפרשים הם עצומים - נבחרת מצרים הפסידה בשלושת המשחקים שלה בהפרש ממוצע של 32.3 נקודות וקולעת 57.7 נקודות למשחק, לנבחרת פינלנד יש 64 נקודות למשחק ולדרום קוריאה 62 נקודות למשחק.



אבל אם מנסים לרגע לצאת מהשליליות, אפשר לראות גם נקודות חיוביות. נבחרת הפיליפינים אמנם עדיין לא ניצחה, אבל עם גובה ממוצע של 1.91 ושלושה שחקנים בגובה 1.80 ומטה הצליחה לגרור את נבחרת הענקים של קרואטיה להארכה ולמתוח את נבחרת ארגנטינה, אחת הפייבוריטיות הגדולות, עד הרגע האחרון. נבחרת סנגל מצליחה לרשום כבר שני נצחונות מול פורטו ריקו וקרואטיה, ופתאום היא נראית במצב שבו היא יכולה גם לעלות לשמינית. אפילו פינלנד שקיבלה בראש מארה"ב ולרגע היה נראה כאילו היא הולכת להיות המושפלת הראשית של הטורניר, הצליח לנצח את אוקראינה, בבית שבו 5 מתוך 6 נבחרות כבר ניצחו פעם אחת (רק ניו זילנד עדיין מחכה).
אם הספורט היה מובן מאליו, סביר להניח שהוא לא היה מושך מאות מיליונים ברחבי העולם. שום דבר לא צפוי, והכל יכול לקרות. באחד מימי המונדיאל צפיתי במשחקים עם בן אדם שאמר "אין לקוסטה ריקה מה לחפש שם", שעתיים אחר כך קוסטה ריקה חגגה ניצחון על אורוגוואי, ואחרי חודש היא סיימה אותו ברבע הגמר עם הפסד מול הולנד, בפנדלים. 4 שנים לפני כן כולם ירדו על צפון קוריאה ועל השביעייה שהיא חטפה מפורטוגל, ואף אחד לא זוכר שכמה ימים לפני כן היא הצליחה להפסיד בקושי לברזיל.
אין אדם שלא ישב בבית, ואפילו אם הוא מאוד נהנה מההצגה של ארה"ב, קצת ריחם על פינלנד במשחק ההוא. אנחנו יכולים להזדהות עם הנבחרת החלשה שמובסת ונראית רע, אפילו רע מאוד, אנחנו פחות יכולים להרגיש ככה אם זה הפוך. אף אחד לא מרחם על קבוצה גדולה שמובסת, יש אפילו סוג של שמחה לאיד (מי אמר 7-1 ולא קיבל?). אבל אלו הקבוצות שאנחנו מסוגלים להזדהות איתן באמת, הקטנות, החלשות, הפגיעות - אלו שפחות נראות כמו נציגים של אלוהי המשחק ויותר נראות כמו שאנחנו משחקים עם החברים בשכונה.
ומי יודע, אולי יום יבוא ועוד נראה קבוצה כזאת מצליחה לעשות קצת יותר מלגנוב ניצחון, יותר מלהגיע לרבע הגמר ולהיות מרוצים. אולי יום יבוא וקבוצה כזאת גם תצליח להגיע רחוק באמת, הכי רחוק - אחרי הכל, בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה.