הליגה הטובה בעולם (כי רק אותה אנחנו משדרים)

מי שצפה במהדורת חדשות הספורט של יום שלישי יכל לשפשף את העיניים פעם אחר פעם ולא להאמין. דור הופמן, כתב מוכשר בפני עצמו, הגיע לאולפן והתחיל לדבר על הליגה הספרדית. אחרי שהוא דיבר בקצרה על המשחק בין ריאל מדריד לאלצ'ה שהולך להתקיים באותו הערב, הוא הרחיב על המנה העיקרית של משחקי המחזור - הדרבי הגדול של גליסיה בין סלטה ויגו לדפורטיבו לה קורוניה בבלאידוס. הסיקור היה רחב, כלל תזכורות ממשחקי העבר, ואיך אפשר להעביר סיקור לקראת משחק כזה בלי תמונות של מכות בין מחנות האוהדים.
כשמחממים לך את התיאבון בצורה כזו, היית גם רוצה לאכול את הארוחה, לא? בפועל, ערוץ הספורט שידר את המשחק של ריאל מדריד מול אלצ'ה ואחר כך חזר למתכונת השידורים החוזרים הרגילה שלה. מי שרצה לראות את המשחק הגדול באמת נאלץ לחפש את עצמו בשידורים באינטרנט, במקרה הטוב עם שדר ספרדי, במקרה הביניים עם שדר בערבית, ובמקרה הרע עם שדר רוסי (תאמינו לי, אין דבר יותר קטסטרופלי מלראות כדורגל ספרדי עם קריינות ברוסית, וזה בלי להבין מילה).
למי שתוהה אגב, המשחק נגמר בתוצאה 1:2 לסלטה ויגו, במשחק שהיה קצת יותר מעניין מהחמישייה שנתנה ריאל מדריד באותו הערב.



בואו נתחיל מכמה הנחות יסוד שאני מסכים איתן: כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי הם שניים מהשחקנים הטובים ביותר בעולם כיום, ריאל מדריד וברצלונה הן שתיים מהקבוצות הטובות ביותר בעולם כיום.
החל מכאן, מתחילות אי ההסכמות וניתן לסכם אותן בשאלה אחת - האם הליגה הספרדית היא באמת הליגה הטובה בעולם?
הטיעון שתמיד משתמשים בו בוויכוחים כאלה למען הליגה הספרדית הוא הצלחה של הקבוצות במפעלים האירופיים. 4 מתוך 8 קבוצות בחצאי הגמר ו-3 מתוך 4 קבוצות בגמרים של העונה שעברה היו ספרדיות. הליגה הספרדית מדורגת ראשונה בדירוג הליגות של אופ"א וב-5 מתוך 6 השנים האחרונות קבוצה ספרדית הייתה בראש דירוג המועדונים של אופ"א.
אבל אפשר לבחון את העניין הזה מנקודת מבט אחרת. ריאל סוסיאדד לדוגמא הוציאה רק נקודה בבית שכלל את מנצ'סטר יונייטד, באייר לברקוזן ושחטאר דונייצק. סביליה ואתלטיקו מדריד השתלטו באופן נפלא על השלבים המאוחרים של הליגה האירופית, אבל מלבדן קצת יותר נדיר למצוא הישגים לליגה הספרדית במפעל המשני. בסופו של דבר ההצלחה האירופית האמיתית של ספרד מסתכמת בריאל מדריד וברצלונה.
כשרואים מה הן עוברות בליגה אתה גם יכול להבין למה - מדובר בשתי קבוצות שמשחקות בין 4 ל-6 משחקים ברמה גבוהה בעונה (המפגשים ביניהן יחד עם משחקים רנדומליים שכוללים את אתלטיקו מדריד, אתלטיק בילבאו, סביליה או ולנסיה בכושר שיא). יש להן יותר כוח ויכולת להשקיע בליגת האלופות, לעומת קבוצות כמו ארסנל, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי וליברפול שצריכות להזיע כל שבוע גם אם ליריבה קוראים אסטון וילה או האל.



אבל לסיקור המוגזם יש גם פנים אחרות. מאחר ואין לאף אחד ספק בכל משחק שתוצאה של פחות מ-0:3 לברצלונה או ריאל מדריד תהיה סנסציה, אז מחפשים לנו ריגושים אחרים.
קחו לדוגמא את שני ההישגים יוצאי הדופן שנרשמו.
ריאל מדריד כבשה 18 שערים בשלושה משחקים עוקבים. כשאתה רואה את היריבות אתה מבין שאולי יש פה משהו שהוא לא מרשים במיוחד - חמישייה מול באזל, שמינייה מול דפורטיבו לה קורוניה ועוד חמישייה מול אלצ'ה - כששתי האחרונות הן מתחתית הליגה ולא בדיוק יכולות להיחשב כהגנות מצטיינות. כשאתה מבקיע בצרורות מול קבוצות לא מאיימות, אין באמת ממה להתלהב מ-18 שערים בשלושה משחקים. עשיתי בדיקה בעקבות העניין הזה וגיליתי שבשנת 1955 הפועל פתח תקווה הבקיעה בשלושה משחקים עוקבים 25 שערים - אז מה אם 16 מתוכם הובקעו מול קבוצות שירדו ליגה בסוף העונה? הפועל פתח תקווה יותר טובה מריאל מדריד!
ליונל מסי הגיע ל-401 שערים בקריירה. ישבתי מול אתרי האינטרנט וחיכיתי שיסבירו לי איך מגיעים לחישוב של 401 שערים, ואז הגיע הנתון הבא - 359 שערים במדי ברצלונה, 42 שערים שערים במדי ארגנטינה - סה"כ 401 שערים. הייתי אומר שהחגיגה הזו קצת מעליבה את מסי, שכבש קצת יותר בחיים שלו. הוא התחיל בברצלונה C וכבש שם חמישה שערים במסגרת הליגה הרביעית של ספרד, ואחר כך הוסיף לנתון הזה עוד 6 שערים בברצלונה B במסגרת הליגה השלישית. התירוץ שהתקבל - "מאז שהוא התחיל את הקריירה המקצוענית". אז למה לא להחשיב לו נניח עוד 2 שערים שהוא הבקיע עם הנבחרת האולימפית ב-2008? אחרי הכל זה היה אחרי שהוא התחיל את הקריירה המקצוענית שלו. כנראה שלספירה יש חוקים משלה.
אבל זה לא משנה - יש סיבה לחגוג, נחגוג - אחרי הכל כבר ציינו איך מסי השלים סיבוב שלם של הבקעות ואיך רונאלדו הבקיע (כמעט) בכל מגרש שהוא שיחק בו - אז מה אם אף אחד אף פעם לא עקב אחרי ההישג המופלא הזה?

תנו לי רק להיפרד משתי אגדות שמקומן בהיסטוריה "ידעך" בעקבות החולשה של הליגה הספרדית.
האחד הוא טלמו סארה, מלך שערי הליגה הספרדית, 251 שערים יש לו. בעוד 4 שערים ליונל מסי ישבור את השיא שלו ויהפוך למלך השערים של הליגה בכל הזמנים (בינתיים).
השני הוא ראול, מלך שערי ריאל מדריד בליגה (228 שערים) ובכלל (323 שערים). אמנם כריסטיאנו רונאלדו עדיין רחוק ממנו (187 שערי ליגה, 265 שערים בכל המסגרות), אבל עם קצב ההבקעות שלו כנראה שבתוך עונה או שתיים גם הוא ישבור שיאים. אגב מלך השערים של הליגה בכל הזמנים, כריסטיאנו רונאלדו כבר עשירי בדירוג הזה.
טלמו סארה כבר לא בין החיים, אבל היה אחד שכבר הגיב על שבירת השיאים הסיטונאית של השניים הללו. לפני כשנה כריסטיאנו רונאלדו כבש שלושער מול צפון אירלנד שהציב אותו במקום השני בטבלת כובשי פורטוגל, מעל אוזביו האגדי. כששאלו את אוזביו על ההישג של רונאלדו הוא ענה בפשטות "ברור לי שבכדורגל של היום קל לשחק נגד יריבות מסוימות. אני אף פעם לא שיחקתי מול נבחרות כמו ליכטנשטיין או אזרבייג'ן".
אפשר להסתיר את זה בהרבה דרכים, אבל עובדתית הליגה הספרדית של ראול לפני פחות מעשור ושל טלמו סארה לפני קרוב ל-70 שנה היא לא כמו הליגה של ימינו. לראייה, בקיץ האחרון 29 שחקנים עשו את הדרך מספרד לאנגליה, רק 15 עשו את הדרך ההפוכה. גם הכוכבים הגדולים של הליגה הספרדית מגמגמים ברגע שהם יוצאים החוצה (ע"ע אלכסיס סאנצ'ס בארסנל).
מה שנשאר לנו זה רק להמשיך לראות את ערוץ הספורט מתלהב מכל שיא ביזארי ומומצא שנשבר ולהמשיך להאמין שמדובר בליגה הטובה בעולם - עד שנראה משחקים מליגה אחרת.