8 שנים עברו מאז. למעט משחקי ידידות שמופסקים וקבוצות שבמקרה הטוב מקבלות קנסות, לא ראינו מלחמה אמיתית בגזענות. בארץ, בית"ר ירושלים היא היחידה שקיבלה עונש של הפחתת נקודות בגלל גזענות - 3 נקודות במצטבר בשני מקרים שונים. האם לנצח נגזר עלינו לחיות בכדורגל גזעני?
יש כאלו שחושבים שלא.
תכירו את אוהדי גרמיו, אחת הקבוצות הבכירות בליגה הברזילאית. לקבוצה שלהם לא חסר כלום - יש אליפויות וגביעים בארון התארים שלהם, פעמיים הם זכו בגביע הליברטדורס ואפילו הצליחו לנצח את המבורג בגביע הבין-יבשתי ב-1983. השנה הבינו בגרמיו שכנראה הסיכויים שלהם לאליפות נמוכים (14 נקודות הפרש מקרוזיירו אחרי כמעט חצי עונה), וכמו כל קבוצה ברמה הזאת, הם החליטו ללכת על הגביע, שגם יכול להיות אחלה של כרטיס כניסה לגביע הליברטדורס בעונה הבאה. בשמינית הגמר חיכתה להם קבוצה חזקה, סאנטוס, והם הפסידו לה במשחק הראשון 0:2. בגרמיו בנו על הגומלין במטרה לחזור לעניינים.
אבל את אוהדי גרמיו עניין רק דבר אחד - הבחור בתמונה. הוא עונה לשם ארניה (Aranha, עכביש בתרגום מילולי), והוא השוער של סאנטוס. לאורך משחק שלם זכה הבחור החביב לכינוי "קוף" מצד אוהדי גרמיו. אפשר לראות את זה בצילומי הווידאו מהמשחק בצורה ברורה, אבל כשארניה ניגש להתלונן בפני השופט, ווילסון פריירה סמפאיו, הוא טען שהשוער רק מנסה למשוך זמן ושהוא לא שומע את הקריאות. אבל את מה שהצופים בבית שמעו אי אפשר להסתיר וגם אי אפשר להתעלם מזה, וההתאחדות הברזילאית החליטה להעמיד את הקבוצה לדין.
וזו ההחלטה שקיבל בית הדין בברזיל נגד הקבוצה ואוהדיה: הקבוצה נענשה בהדחה אוטומטית מהגביע, קיבלה קנס של 50 אלף ריאל (בערך 25 אלף דולר). האוהדים המקללים שנתפסו קיבלו עונש הרחקה של 720 יום מהמגרשים (שהם שנתיים פחות 10 ימים). אפשר לטעון שהעונש כבד מדי, אבל בהחלט כזה שיכול להרתיע קבוצות ואוהדים מלהשתמש בגזענות. לאלו מכם שחושבים שיגיע ערעור שישנה הכל, אז יש לי חדשות טובות בשבילכם: ההחלטה התקבלה על ידי בית הדין הגבוה לספורט בברזיל, אין ערכאה גבוהה מזו בספורט הברזילאי.
ועם מה אנחנו נשארנו? עם אוהדי בית"ר שלא מוכנים לקבל שחקן מוסלמי, עם אוהדי מכבי תל אביב שחוץ מלהרוג את מהרן ראדי עשו הכל, עם אוהדי הפועל תל אביב שמשתמשים בעולם דימויים מגרמניה של שנות ה-30, אוהדי מכבי חיפה שנוהמים פעם בכמה מחזורים לשחקן שחום עור (ולפעמים גם לשחקן שחום עור שמשחק בקבוצה שלהם). הענישה של ההתאחדות מגוחכת, המשטרה ובתי המשפט ישנים בעמידה והגזענות כבר מזמן הרימה את הראש.
באמצע שנות ה-90 נחת במכבי תל אביב שחקן שהיה אחד הבולטים בנבחרת קמרון, סיריל מקנאקי. כשהוא הגיע לטדי, עיטרו את היציע המזרחי בבננות וכל נגיעה שלו בכדור זכתה לליווי של נהמות. אלי אוחנה ומשה דדש קראו אז לאותם אוהדים "קומץ". היום הם כבר הרוב.
הגזענות כאן, והיא כאן כדי להישאר, פשוט כי לאף אחד אין עדיין מספיק אומץ כדי להיאבק בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה