כוננות ספיגה

המשחק מול ווילס הכניס את עם ישראל לחששות. יותר מאשר ההסתבכות במאבקי העלייה, התחילו לדבר על המשחק מול נבחרת בלגיה. נבחרת שספגה שלישייה מווילס יכולה לחטוף הרבה יותר מהבלגים, שמגיעים חמים אחרי ה-0:5 מול קפריסין.
במקרה, או שלא במקרה, השבוע חלף בדיוק עשור מאחת הפגרות הבינלאומיות הדרמטיות ביותר שעברו על הכדורגל הישראלי. בסוף מרץ 2005 פגשה ישראל שתי נבחרות ענק, אירלנד וצרפת, לקרבות עלייה ישירים. שני המשחקים הסתיימו בצורה זהה - פיגור מורט עצבים ושער שוויון דרמטי (עבאס סואן מול אירלנד, וואליד באדיר מול צרפת), ובנבחרת חוזרים לנשום.

http://www.youtube.com/watch?v=aHHh7rHBCEk

נבחרת ישראל התבטלה מול ווילס. באופן כללי לנבחרת ישראל יש בעיה עם נבחרות מדרגים נמוכים ממנה. בקמפיין הקודם היא איבדה 4 נקודות מול אזרבייג'ן (דרג 5), במוקדמות מונדיאל 2010 היא הוציאה רק נקודה מול לטביה (דרג 4) ואפילו בקמפיין מוקדמות יורו 2000, שנחשב להצלחת ענק, ישראל הצליחה לאבד נקודות מול קפריסין (דרג 4).
אבל כשזה מגיע למשחקים מול הנבחרות הגדולות משהו פתאום מסתדר, במיוחד אם זו פייבוריטית ברורה ולא נבחרת כמו קרואטיה או יוון שכולם נוטים לזלזל גם בהן. זה לא רק התיקו הכפול מול פורטוגל או הקמפיין המשוגע של מונדיאל 2006. שימו לב לחלק מהתוצאות שישראל עשתה בבית מול נבחרות בסדר גודל שכזה: תיקו מאופס מול אנגליה (יורו 2008), תיקו 1:1 מול ספרד (מונדיאל 2002), ניצחון 1:2 על בולגריה (מונדיאל 1998) ושתי תוצאות תיקו, 0:0 מול צרפת ו-1:1 מול רומניה (יורו 1996).
אז יכול להיות שהנבחרת רק צריכה מולה יריבה חזקה?



לנבחרת ישראל אין מה להפסיד.  הרי ברור שעל הנייר המשחק הזה אמור להיגמר לכל הפחות בהפסד כואב, לא בגלל יכולת ירודה של נבחרת ישראל אלא בגלל העובדה שנבחרת בלגיה היא נבחרת חזקה מאוד.
אומרים שבלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה. כנראה שיש משהו שונה באווירה שעוטפת את שחקני נבחרת ישראל לפני משחקים כאלה וכל מה שנשאר לנו לקוות זה שהנבחרת תלחם, תראה אופי ולא תתפרק מול החבורה באדום.



ולסיום, כמה מספרים:
1. זאת הפעם השלישית שמגיעה לישראל בקמפיין מוקדמות היורו נבחרת שנייה אחרי שהיא הגיעה לרבע גמר מונדיאל. קדמו לבלגיה, רומניה ביורו 1996 (הודחה מול שבדיה ברבע גמר מונדיאל 1994) ואנגליה ביורו 2008 (הודחה מול פורטוגל ברבע גמר מונדיאל 2006).
2. לפני 8 שנים נפגשו הנבחרות הצעירות של ישראל ובלגיה ביורו עד גיל 21. המשחק ההוא נגמר ב-0:1 לבלגים משער של קווין מירלאס. מההרכב של הנבחרת ההיא זומנו ארבעה שחקנים (פלאיני, ואן דן בורה, ורטונחן ולומברטס) ויש עוד לא מעט שחקנים שגם שיחקו אחר כך בבוגרת (מירלאס שהוזכר לא זומן, ורמאלן פצוע). מהצד הישראלי? בן שהר הוא היחיד שנמצא בסגל הנוכחי של הנבחרת, כשאם מוסיפים את שחקני הספסל מוצאים גם את שרן ייני, וזהו.
3. חמשת הכובשים המצטיינים של נבחרת בלגיה בסגל הנוכחי: מרואן פלאיני, קווין דה ברינה, כריסטיאן בנטקה, אדן הזאר ודריס מרטנס. ממוצע הגילאים שלהם 25. המקבילים שלהם בישראל: ברדה, חמד, דמארי, שהר ורפאלוב, שמחזיקים בממוצע גילאים של כמעט 28, שהר הצעיר שבחבורה הוא בן 25 בעצמו.
4. ולא רק התקפה יש בבלגיה, גם הגנה יש. יחד עם אנגליה ורומניה, בלגיה היא ההגנה הטובה ביותר בקמפיין הזה עם שער חובה בודד (1:1 מול בוסניה). אם היא תרצה להיות גם ההתקפה הטובה ביותר, היא תצטרך לכבוש רביעייה לפחות כדי לעקוף את פולין (16 שערים).
5. הניצחון על קפריסין מאריך את הרצף שלה ל-14 משחקי מוקדמות (יורו ומונדיאל) בלי הפסד. השיא הקודם שלה עמד 13 משחקי מוקדמות ללא הפסד והוא נמשך על כל קמפיין מוקדמות יורו 1980 ונמשך אל מוקדמות מונדיאל 1982, שם הפסידה לצרפת.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (21)

גם פגרת הנבחרות לא תעצור אותנו, עוד שבוע ועוד משחקים טובים להעביר איתם את סוף השבוע. קדימה לעבודה!



יום שבת, 14:00, מוהון בגאן – איסט בנגל (הליגה ההודית)
עם כל הכבוד לכסף הגדול של ה-ISL, תמיד עדיף לחזור למקורות, למקום שבו משחקים כדורגל בתשוקה ולא בשביל עוד דולר בכיס. ביום שבת, הליגה ההודית תספק לנו משחק כזה עם אחד הדרבים הגדולים בכדורגל המקומי – הדרבי של קולקטה בין מוהון בגאן ואיסט בנגל. מוהון בגאן מגיעה כמוליכת הטבלה, איסט בנגל נמצאת במרחק של 5 נקודות ממנה במקום החמישי.
מוהון בגאן היא אחת הקבוצות הראשונות שהוקמו באסיה, כשהיא מוקמת כבר ב-1899. היסטורית, בדרבי הזה מוהון בגאן מייצגת את החלק המערבי של מחוז בנגל, שאנשיו נחשבים לעשירים יותר. אחרי שבעונה שעברה היא הסתבכה במאבקי תחתית, העונה חזרה מוהון בגאן לצמרת והיא מקווה לזכות בתואר ראשון מאז 2009. העונה הזאת נפתחה בצורה נהדרת עבורה כשבשמונת המשחקים הראשונים המאזן שלו הוא 5 נצחונות ו-3 תוצאות תיקו. השמות הבולטים של הקבוצה הם הבלם קינגשוק דבנאט, שהיה חלק מאליפות ה-ISL של אתלטיקו דה קולקטה, הקשר קאטסומי יוטה, שבמהלך הקריירה שלו שיחק אפילו בפרגוואי, והחלוץ פייר בויה, שעשה סיבוב ארוך במיוחד באירופה כולל סרביה, צרפת, רומניה ואוסטריה.
איסט בנגל לעומתה קמה כמעט 30 שנים אחריה כתגובה לעשירים של מוהון בגאן. כמו שמה, היא ייצגה את החלק המזרחי של מחוז בנגל, שחלק ממנו היום הוא מדינה עצמאית, בנגלדש. עם הפסד בודד, איסט בנגל רוצה לעשות את הצעד הנוסף בדרך לאליפות ראשונה מאז 2004. הרעב לאליפות הוא אפילו גדול יותר מאחר וב-3 מתוך 4 העונות האחרונות איסט בנגל סיימה כסגנית האלופה. שימו לב לחלוץ ראנטי מרטינס, שכבש 12 שערי ליגה ב-8 משחקים, הבלם מילאן שושאק, ששיחק בסרביה ובגרמניה והמגן דיפאק מונדאל, שרשם 62 הופעות בנבחרת הודו.



יום שבת, 17:00, רוזנגארד - וולפסבורג (ליגת האלופות לנשים)
בזמן שכדורגל הגברים מתעסק בנבחרות הלאומית, בכדורגל הנשים של אירופה יתעסקו במשחקי הגומלין של רבע גמר ליגת האלופות. במוקד המשחקים עומד המפגש שיתקיים במאלמה, שבדיה בין האלופה השבדית רוזנגארד לבין אלופת גרמניה ואלופת אירופה וולפסבורג. וולפסבורג, שזכתה בשנתיים האחרונות בתואר, רוצה לזכות בו בפעם השלישית ברציפות, אבל תוצאת המשחק הראשון (1:1) כרגע מרחיקה אותה קלות מהחלום הזה.
לשכונת רוזנגארד במאלמה יצא שם רע במיוחד. 86% מתושבי המקום הם מהגרים, הפשיעה שם בשיאה, אבל רק דבר אחד יש לשכונה הזו - כדורגל. השכונה שהוציאה מתוכה את זלאטן איברהימוביץ' עכשיו רואה את קבוצת הנשים מצליחה, לאחר שהיא זוכה ב-4 מתוך 5 האליפויות האחרונות בשבדיה. הקבוצה כבר הגיעה פעמיים לרבע גמר ליגת האלופות והודחה והשבדיות מקוות לעשות עוד צעד בדרך לחצי גמר. השחקנית הבכירה ביותר של הקבוצה היא כמובן מרתה, הברזילאית המצויינת שזכתה 5 פעמים בתואר שחקנית השנה בעולם וזכתה בעברה בליגת האלופות עם אומאו השבדית ב-2004. מלבדה, יש לרוזנגארד גם את אניה מיטאג, כוכבת נבחרת גרמניה, ותרזה שוגראן, שרשמה 200 הופעות במדי נבחרת שבדיה.
וולפסבורג, אלופת אירופה בשנתיים האחרונות, נהנית משקט תעשייתי. הקבוצה זכתה לפני שכמה שנים להפוך לחלק אינטגרלי מהמועדון הגדול של וולפסבורג, מה שמביא לה את הכסף הגדול של פולקסוואגן ויחד איתו גם את התארים. זכייה בתואר העונה יקבע את מעמדה כאחת הקבוצות הגדולות, כשהיא תשווה את שיא התארים של פרנקפורט. בליגה, ארבעה מחזורים לסיום, וולפסבורג מזיעה בקרב קשה על האליפות מול באיירן מינכן ופרנקפורט, אך היא עדיין מחזיקה במקום הראשון. השם הגדול ביותר בסגל הוא נאדין קסלר, שחקנית השנה בעולם שזכתה שלוש פעמים בליגת האלופות, פעמיים עם וולפסבורג ופעם נוספת עם טורבין פוסטדאם. יחד איתה שווה לשים לב לנילה פישר, שרשמה לא מעט הישגים בליגה השבדית עם מאלמה (הגלגול הקודם של רוזנגארד) ולינשופינג, מרטינה מולר, שכבשה צמד בגמר של השנה שעברה מול טירסו, ואלכסנדרה פופ, שחולמת על תואר אירופי שלישי כבר בגיל 24.



יום שני, 4:00, הונדורס – גיאנה הצרפתית (פלייאוף גביע הזהב)
בזמן שהנבחרות החלשות של צפון אמריקה מקיימות את משחקי המוקדמות שלהן למונדיאל 2018, 2 נבחרות ינסו לעלות לגביע הזהב בקיץ הקרוב. משחק הפלייאוף על הכרטיס האחרון יהיה בין נציגת מרכז אמריקה, הונדורס, לבין נציגת הקאריביים, גיאנה הצרפתית. המשחק הראשון הסתיים בהפתעה גדולה עם ניצחון 1:3 לגיאנה הצרפתית, מה שמשאיר להונדורס הרבה עבודה לקראת הגומלין בבית.
נבחרת הונדורס היא אחת הנבחרות הבכירות כיום בצפון אמריקה. היא הופיעה בשני המונדיאלים האחרונים, וב-4 מתוך 5 גביעי הזהב האחרונים היא סיימה במקום השלישי. רגע לפני שהיא מתחילה את הדרך שלה למונדיאל שלישי ברציפות, היא רוצה לעלות שוב לגביע הזהב. המאמן שלה הוא חורחה לואיס פינטו, הקולומביאני שהוביל את קוסטה ריקה עד לרבע גמר המונדיאל האחרון. השחקנים הבולטים של נבחרת הונדורס לקראת המפגש הזה הם השוער נואל וז'אדרס, בעל 126 הופעות בנבחרת (השיא הלאומי הוא 138 הופעות), מיינור פיגרואה, שחקנה של האל סיטי, אמיליו איסאגירה, שחקנה של סלטיק, והכשרון הצעיר אנדי נחאר, שחקנה של אנדרלכט.
מהצד השני, נבחרת גיאנה הצרפתית תנסה לעשות היסטוריה ולהעפיל בפעם הראשונה אל הטורניר. התאחדות הכדורגל המקומית היא חברה מלאה בקונקאקף, אבל היא לא חברה בפיפ"א, מה שאומר שהיא לא תשחק במוקדמות המונדיאל. חשוב לזכור שגיאנה צרפתית היא מחוז של צרפת וגם ההתאחדות לכדורגל שלה כפופה להתאחדות הצרפתית, אפילו האלופה ומחזיקת הגביע זוכות בכרטיס לגביע הצרפתי. הסגל מורכב בעיקר משחקנים שמשחקים בליגה המקומית, אבל ישנם מספר שחקנים שמשחקים בצרפת כמו לודוביק באל, שחקנה של לאנס, דונובן לאון, שמשחק באוקזר, סלואן פריבה, שמשחק בקון, וסימון פאלטה מברסט.

מייצגים את ישראל, וזהו

כן אלירן עטר, לא אלירן עטר, כן איתי שכטר, לא איתי שכטר, אוהדים עושה מחאה, אוהדים לא עושים מחאה. עוד משחק נבחרת לפנינו, ושוב פעם מתעסקים בדברים הפחות מעניינים.
אחרי המשחק מול קפריסין, שהיה משעמם להחריד, כתבתי כאן משהו - לא מעניין אותי מדרך, ולא מעניין אותי משיטה. יש פה הזדמנות חד פעמית לעלות לטורניר, בטח ובטח אחרי הפתיחה של הנבחרת, וצריך לקחת אותה בשתי ידיים.



ועכשיו בואו נראה על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אלירן עטר.
מדובר על שחקן שעד לפני חודשיים וחצי לא שיחק. בחודשיים וחצי האחרונים הוא אכן כבש בצרורות, אבל הוא עשה את זה במסגרת ליגת העל, מול הגנות מפוארות כמו הגנת מ.ס. אשדוד ומכבי נתניה. נכון, גם שכטר לא מי יודע מה פוגע, אבל לשכטר עומד הניסיון הבינלאומי עם 24 הופעות ו-5 שערים במדי הנבחרת, לעומת עטר ששיחק ב-3 משחקים בלבד.
יש הרבה פרשנויות לגבי השאלה "מי צריך להיות מזומן לנבחרת". יש כאלו שאומרים שצריך לשמור על סגל קבוע, יש כאלו שאומרים שצריך לזמן את מי שבכושר הכי טוב, יש כאלו שאומרים שצריך לזמן שחקנים שמתאימים לשיטת משחק מסוימת. עם כל הכבוד לאלירן עטר, הוא כבר שנתיים לא שיחק בנבחרת ואנחנו כבר יודעים ששכטר מתלבש כמו כפפה ליד בשיטת המשחק של אלי גוטמן - בכל זאת הוא היה אחד הברגים המרכזיים בדאבל עם הפועל תל אביב.



אף אחד כבר לא זוכר את הוויכוח על גילי ורמוט לפני המשחק מול בוסניה. ימים ארוכים של דיוני סרק הסתיימו בבעיטה אחת לשער והמשחק הסתיים בניצחון מדהים. לפעמים צריך לעזוב בצד את כל הדיבורים המיותרים שממלאים זמן מסך מיותר עוד יותר לפני המשחק ולתת איזשהו אמון במאמן הנבחרת.
ולגבי היעדרותו של עטר, אני לא מודאג במיוחד. עם שחקנים כמו ליאור רפאלוב, תומר חמד, עומר דמארי וערן זהבי, ארבעה שחקנים שכל אחד מהם מחזיק תחמושת של שערים בליגות שלהם, הנבחרת תחזיק מעמד בלי אלירן עטר. כמו שהנבחרת החזיקה מעמד בלי בניון או ברקוביץ' כשכבר לא היה להם מקום בסגל או כמו שהנבחרת החזיקה בלי אוחנה ורוזנטל כשהם החליטו להחרים משחק נבחרת, כך הנבחרת תשרוד גם הפעם.



ועוד מילה לאוהדים.
עזבו אתכם ממחאות, עזבו אתכם מרעש וצלצולים, עזבו אתכם משלטים.
יש לנו נבחרת אחת עם מטרה אחת וחלום אחד.
תהיו שם עם הנבחרת, גם אם זה יהיה רע - כי בסופו של דבר זו הנבחרת של כולנו.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (20)

אני לא יודע על מה אתם מדברים. ברצלונה? ריאל מדריד? עזבו אתכם משטויות, קחו קצת כדורגל אמיתי, כזה שלא נהרס עדיין עם הכסף הגדול והמסחור המזעזע שרובץ על המשחק הזה. השבוע נחזור לביקור בקפריסין כשהפלייאוף העליון יוצא לדרך, נגיע לעוד אזור שהרוסים רוצים לקחת מאחת המדינות השכנות שלהן, ולקינוח - שייחים, נפט ורנה היגיטה אחד בליגה הסעודית.



יום שבת, 16:00, אפואל ניקוסיה - אפולון לימאסול (הליגה הקפריסאית)
אנחנו פותחים את הטיול שלנו עם קאמבק לליגה הקפריסאית, שבה ביקרנו בעבר בדרבי של ניקוסיה. עכשיו זה זמן הכסף (או כמו שקוראים לו באנגלית, מאני טיים), ובמסגרת הפלייאוף העליון יפגשו שתי הקבוצות שנמצאות בראש הטבלה לקרב ראש בראש שיכול להיות משמעותי להמשך מאבק האליפות.
על אפואל ניקוסיה אין צורך להרחיב יותר מדי. כולם מכירים את הקבוצה וגם דיברנו עליה די הרבה בפעם שעברה שביקרנו אותה. מאז שעזבנו אותה, אפואל נמצאת במקום השני בליגה הקפריסאית במרחק של נקודה מאפולון המוליכה. בניגוד לאפולון, אפואל ניקוסיה הפסידה רק פעמיים העונה אבל מה שעומד מאחורי אי ההצלחה שלה לעלות למקום הראשון הם שמונה תוצאות תיקו. במהלך החודשים האחרונים היא הספיקה להחליף מאמן, כשמי שמאמן את הקבוצה כרגע הוא טורסטן פינק, שהיה אחד השחקנים הבולטים של באיירן מינכן בסוף שנות ה-90. במהלך פגרת החורף הביאה אפואל ניקוסיה מספר שחקנים, כשהבולט שבהם הוא ולדימיר נאפיו, כשרון מקדוני בן 20 שהגיע לקפריסין מהמבורג.
אפולון לימאסול מקווה שהפעם יש לה את מה שצריך בכדי לעשות את הצעד הנוסף ולזכות באליפות לראשונה מאז 2006. מי שמוביל את הקבוצה בעונה הגדולה הזו הוא יואן אנדונה הרומני, שזכה בשלוש אליפויות רומניה וכשאפולון זכתה באליפות האחרונה שלה, הוא סיים במקום השני עם כמעט אליפות כמאמן אומוניה ניקוסיה. אחד השמות הכי מעניינים באפולון הוא גאסטון סאנגוי, סקורר שלא מפסיק למצוא את הרשת ויותר מכך, עד לפני כמה שנים הוא עוד הספיק לשחק בהפועל אשקלון כשזו הגיעה לגמר הגביע ב-2007. שווה לציין גם את פוטיוס פאפוליס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 11 כיבושי שעד לפני כמה עונות עוד שיחק בליגות הנמוכות של יוון, אברהם גנקי גוויה, כישרון מחוף השנהב ששיחק בנבחרת האולימפית ב-2008 עם שחקנים כמו סלומון קאלו וז'רביניו, וגיאורגיוס מרקיס, שחקן בית שלא עזב מעולם את הקבוצה מהרגע שרשם את הופעת הבכורה שלו ב-2001.



יום ראשון, 13:00, צחינבאלי – דינאמו באטומי (הליגה הגאורגית)
בשבוע שעבר ביקרנו בדונייצק, עיר שספגה מכה קשה מרוסיה, והפעם נגיע לעיר נוספת שידועה בבעיות שלה עם רוסיה – צחינבאלי, שנמצאת באזור השנוי במחלוקת, דרום אוסטיה. כמו הקבוצות מדונייצק, גם צחינבאלי עברה טלטלה בעקבות פלישה רוסית ב-2008, ובשל כך המשחק יתקיים הרחק הרחק בטביליסי הבירה. אגב, השבוע רוסיה חתמה על הסכם עם ההנהגה בדרום אוסטיה שכנראה יוביל לסיפוח המחוז.
צחינבאלי מדורגת במקום החמישי כרגע בליגה במרחק של 5 נקודות ממקום בליגה האירופית, והיא חולמת לעשות זאת למרות שהיא משחקת הרחק מהבית. הקבוצה פורקה לאחר המלחמה בדרום אוסטיה ב-2008, אבל הוקמה מחדש וחזרה לשחק בליגה הגאורגית, על אף התנגדות של אנשי דרום אוסטיה. בתחילת דרכה של הקבוצה המחודשת היא שיחקה בעיר גורי, והיום היא מקיימת את משחקיה באצטדיון הלאומי, אצטדיון מיכאל מסחי בטביליסי. מאמן הקבוצה, קחאבר קצ'ראבה, היה אחד השחקנים היותר מרשימים בכדורגל הגאורגי כששיחק 5 שנים בליגות הנמוכות של גרמניה. בסגל הקבוצה ניתן למצוא את גאורגי איבנישווילי, שגדל במחלקת הנוער של ציריך ושיחק 5 שנים בכדורגל השוויצרי לפני שחזר לגאורגיה, קוואז קמוקלידזה, שחקן ותיק בן 36 ששיחק ב-10 קבוצות שונות בגאורגיה, וגיאורגי נדיראדזה, שוער הנבחרת הצעירה של גאורגיה.
מצבה של דינאמו באטומי הוא הרבה יותר מבטיח. הקבוצה מדורגת העונה במקום השני, שתי נקודות בלבד מדינאמו טביליסי והיא חולמת על אליפות ראשונה בהיסטוריה. ההישג הוא אפילו יותר גדול, מאחר והקבוצה בילתה את רוב הזמן בשנים האחרונות בליגה השנייה. תוסיפו לזה את העובדה שבעיר באטומי, למרות היותה אחת הערים הגדולות בגאורגיה, אין מגרש שמתאים לארח משחקים בליגה הראשונה, ותקבלו הפתעה אפילו יותר גדולה. השחקנים המובילים של הקבוצה הם אמירן מוז'ירי, ששיחק בארץ בהפועל ירושלים ומכבי פתח תקווה, אבל גם בבולגריה ואזרבייג'ן, טימוראז שוניה, שמככב בקבוצה אחרי 4 עונות בצחינבאלי, ואירקלי צ'יריקאשווילי, שהגיע בעונה שעברה מנוישטאל והיה אחד השחקנים המרכזיים בעלייה של דינאמו באטומי.



יום ראשון, 19:55, אל נאסר – אל אהלי (הליגה הסעודית)

רגע לפני שהקיץ החם מאוד מגיע לסעודיה, בכדורגל המקומי הליגה כבר חמה במיוחד, כשאנחנו נמצאים 7 מחזורים לסיום העונה. ביום ראשון שתי המוליכות, אל נאסר ואל אהלי, ישחקו אחת נגד השנייה במשחק שיכול להעניק אליפות לאל נאסר כמעט באופן סופי, או שאולי לפתוח את המאבק מחדש עבור אל אהלי.
אל נאסר היא האלופה המכהנת. יש לה 15 אליפויות ובעברה גם הצליחה לרשום הישגים יפים במיוחד כמו זכייה בגביע המחזיקות של אסיה ב-1998. העונה אל נאסר מקווה להשלים זכייה שנייה ברציפות, כשהיא מובילה את הטבלה עם 48 נקודות ומאזן מדהים של 15 נצחונות, 3 תיקו והפסד בודד. אחד השמות הגדולים בצוות האימון של הקבוצה הוא דווקא מאמן השוערים, הקולומביאני האגדי רנה היגיטה, שמונה לתפקיד ב-2012. בסגל הקבוצה ניתן למצוא את פביאן אסטויאנוף, ששיחק בספרד וביוון, אדריאן מייז'ייבסקי, שמגיע לקבוצה אחרי 4 שנים בטרבזונספור, חוסיין אל סוליימני, ששיחק בשלושה מונדיאלים עבור נבחרת ערב הסעודית (1998, 2002, 2006), ומוחמד אל סחלאווי, שכבש 15 שערים העונה ב-17 משחקים.
אל אהלי יכולה להרגיש אכזבה גדולה אם היא לא תצליח לזכות העונה בתואר. היא מדורגת במקום השני, 5 נקודות מאל נאסר, כשהמאזן שלה הוא 12 ניצחונות ו-7 תיקו (כן, אפילו לא הפסד אחד). באל אהלי לא זכו בתואר מאז שנת 1984, ומי שמנסה להוביל אותם לזכייה באליפות הוא כריסטיאן גרוס, מי שזכה 6 פעמים באליפות שוויץ וכבר זכה בגביע הסעודי לאחר ניצחון 1:2 על אל הילאל. השחקנים הבולטים בקבוצה הם מוחמד עבדל שאפי, שזכה באליפות אפריקה 2010 עם נבחרת מצרים, אוסמה אל הוסאווי, ששיחק 107 פעמים בנבחרת סעודיה, ועומאר אל סומה, סורי שהוא גם מלך שערי הליגה העונה עם 18 שערים ב-17 משחקים.

שקוף שזה פוליטי

לפני כמה עשורים טובים, היו מתקיימות פה הצגות כפולות. בשעה הגיונית היית יכול לצאת מביתך, לשבת במגרש במשך כמה שעות טובות, לחזור הביתה אחרי שראית שני משחקים, והשמש עדיין לא הספיקה לשקוע.
מאז עברו כמה שנים, המשחקים עברו לשעות הערב, ועכשיו מישהו החליט לקפוץ על עגלה חדשה.



שישה כדורגלנים בהווה וכדורגלן עבר אחד נפגשו אתמול עם אריה דרעי ויצאו בדרישה: להעביר את המשחקים לימי חול. אני לא בא להעביר ביקורת על אמונה דתית של אף אחד מהאנשים, אבל יש פה בעיה מאוד גדולה, שאף אחד לא שם לב אליה - האוהדים.
נכון, להעביר משחקים לימי חול תביא לנהירה מאוד גדולה של אוהדים שומרי מסורת אל המגרשים, אבל השאלה היא האם אנחנו צריכים לוותר בשביל זה על הלב של כל מגרש כדורגל באשר הוא, הילדים ובני הנוער? הרי תחשבו על זה בהיגיון - תארו לכם משחק שמתקיים בשעת ערב ביום שני, אוהדי הפועל באר שבע צריכים לנסוע כל הדרך לקריית שמונה או אוהדי מכבי חיפה שצריכים לעשות את הדרך לאשדוד - איזה הורה ישלח את הילד שלו לראות משחק כדורגל ולנסוע אל תוך הלילה, כשלמחרת ב-8 בבוקר הוא כבר צריך להיות בבית הספר?
אולי שחקני הכדורגל המופלאים, אלו שעשו שירות צבאי קשה במיוחד כמפעילי ממטרות וגוזמי שיחים, שכחו שיש גם חיילים בקהל. בניגוד אליהם, אותם חיילים שחוזרים רק בסופי השבוע (וגם זה לא תמיד), לא היו רוצים להפסיד משחק של קבוצתם האהודה רק כי הוא מתקיים באמצע השבוע. בשירות הצבאי שלי דיברתי עם אוהדי כדורגל ואצל כולם אתה רואה את הדפוס החוזר - בתחילת השבוע הם מדברים על המשחק שהיה, ובסוף השבוע הם כבר מחכים לצאת הביתה כדי לראות את הקבוצה האהודה שלהם.
הייתם מוכנים לוותר על האוהדים האלה בשם הדת?



ונניח עומר גולן, שהגיע לפגישה הזאת גם כן, שחקן ששיחק קצת באירופה ושיחק לא מעט בנבחרת. האם הוא היה יכול לחשוב לעצמו שהוא צריך לגשת למאמן שלו ולהגיד לו שהוא לא משחק בגלל שבת? סביר להניח שהוא היה מתקבל בבעיטה החוצה ובכרטיס טיסה ישיר לחיקו של אבי לוזון במכבי פתח תקווה.
יש ברשימה הזו כמה שחקנים בולטים, בעיקר בולט ישראל זגורי. אנחנו חיים בעידן שבו כל שחקן בינוני יכול למצוא את עצמו עם חוזה באירופה, וזה רק עניין של זמן עד ששחקן כמו זגורי יצא לחו"ל. ומה אז? האם הוא יוותר על החלום האירופי כי משחקים בשבת? הרי באנגליה רוב המשחקים משוחקים בשבת בצהריים, בספרד שבת לא יוצאת לפני השעה 22:00 שעון מקומי, ואפילו בליגות כמו שוויץ, קפריסין ובלגיה משחקים לפני צאת שבת.
אז מה ההבדל בין לוקרן להפועל תל אביב?



ואולי הבעיה בכלל נמצאת אצל הכדורגלנים שלא מבינים שעושים עליהם סיבוב?
הרי רק לפני כמה חודשים ראינו את אלי אוחנה עומד במרכזה של סערה פוליטית במפלגה אחרת, אז אולי לגייס כדורגלנים זה פשוט אחלה דרך לגייס קולות (למרות שעם כל הכבוד לכדורגלנים עילאיים כמו אופיר קריאף וגידי קניוק, אני לא חושב שהם יכולים להיות בעלי השפעה).
אבל זאת לא הפעם הראשונה שש"ס מגייסת כדורגלנים לקמפיין שלהם. זה כבר קרה אי שם ב-1996. אבי נמני, אלון חזן, רפי כהן - כולם מהדור ששיחקו כדורגל עמוק בתוך שבת בצהריים, ועדיין מופיעים על תקן הסלב התורן בקמפיין בחירות של מפלגת (הכנס שם של מפלגה רנדומלית).
אומרים שזה טוב שיש לכדורגלנים דעות. אבי איבגי, מי שמוביל אגב קמפיין גדול להזזת המשחקים מימי שבת אמר בפגישה ""אנחנו שמחים מאד להיות פה. באנו לתמוך ולהביע תמיכה במפלגת ש"ס, יש לנו הערכה גדולה למרן, לדרך שלו". ועל כן נסיים בציטוט של הרב עובדיה יוסף על אנשים כדוגמתו של אבי איבגי -
"הולכים לספרד, הולכים לגרמניה, הולכים לג'הנם... כן, זה כל המוח שלהם ברגליים. אנחנו, המוח שלנו בראש, ישתבח שמו"



ולסיום, עניין שחצי קשור לבחירות. ביום הבחירות, אחרי שאתם מסיימים להצביע (או לפני שאתם מצביעים, זה הולך להיגמר מוקדם), השחקנים הנחמדים של נבחרת בהוטן ועוד 11 נבחרות הזויות יגיעו לעשות שמח בלייב טוויט בועט במיוחד בטוויטר הרשמי של הבלוג.
ואין תירוצים, המשחק ביום חול.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (19)

עזבו אתכם מהבחירות, עזבו אתכם מהכל! ביום שלישי הקרוב יתקיימו משחקי הגומלין של הסיבוב הראשון במוקדמות המונדיאל באסיה וההתרגשות בשיאה, בייחוד לאחר הניצחון של בהוטן אתמול על סרי לנקה. ויש גם לייב טוויטינג פסיכי ומופרע בטוויטר של הבלוג. תנו קפיצה, תבקרו, מה יש לכם להפסיד? (חוץ מאת הכבוד העצמי כמובן).
ואז שזה יקרה, הגיע הזמן לעוד מדור שבועי והרבה דברים טובים.



יום שבת, 21:00, אוניברסידד דה צ'ילה – קולו קולו (הליגה הצ'יליאנית)
כשמשחק חשוב נערך בצהריים בדרום אמריקה זה אומר רק דבר אחד: יריבות גדולה, אוהדים משוגעים וכדורגל מצויין. ביום שבת יתקיים המשחק בין אוניברסידד דה צ'ילה וקולו קולו, הדרבי הגדול של סנטיאגו. הקהל יגיע ויעשה הרבה רעש בדרבי שהוא אגב ביתי במיוחד – ב-16 המשחקים האחרונים, נרשמו רק 2 ניצחונות חוץ, אגב שניהם של קולו קולו.
אוניברסידד דה צ'ילה הוקמה כקבוצת הכדורגל של אוניברסיטת צ'ילה ובשנות ה-80 החלה ההפרדה בין האוניברסיטה לקבוצה. כיום הקבוצה שייכת לקבוצה עצמאית, אך האוניברסיטה ממשיכה להרשות לה להשתמש בסמלים. הקבוצה ייצגה לא רק את האוניברסיטה, והיא הצליחה למשוך אליה אוהדים רבים ממעמד הביניים. הקבוצה מדורגת במקום ה-13 בלבד, כשהיא מצליחה לנצח במשחק בית אחד מתוך חמישה. השמות הבולטים בקבוצה הם המגן חוזה רוחאס, שמשחק בקבוצה מאז שנת 2003 ויש לו 325 הופעות ליגה בקבוצה, השוער ג'וני הררה, שזכה ב-7 אליפויות עם אוניברסידד דה צ'ילה, והחלוץ לאנדרו בנגאס, שהגיע בדצמבר האחרון וכבר כבש 5 שערים ב-9 משחקים.
קולו קולו היא הקבוצה החזקה ביותר בצ'ילה בכל הזמנים. היא זכתה ב-30 אליפויות ויש לה גם גביע ליברטאדורס אחד ב-1991. הקבוצה מזוהה עם בני המעמד הנמוך, מה שיכול להסביר את היריבות שלהם מול קבוצה שמייצגת אוניברסיטה. למאמן הקטור טאפיה, יש הצלחות די מרשימות יחסית למישהו שזו משרת האימון הראשונה שלו – אליפות הקלאוסורה ב-2014, ועכשיו הוא נמצא במקום השני, 2 נקודות מהמוליכה קוברסאל. לקולו קולו יש כמה שמות גדולים בכדורגל הצ'יליאני כמו ז'אן בוסז'ור, שחוזר אחרי 4 עונות באנגליה, הומברטו סואזו, שרשם 60 הופעות במדי נבחרת צ'ילה, וחאימה ואלדז, ששיחק ב-5 קבוצות בליגה האיטלקית במשך 14 שנים.



יום ראשון, 13:00, לאס פלמאס - ריאל בטיס (הליגה הספרדית השנייה)
ליגת המשנה בספרד צפופה העונה ואפשר להתחיל להרגיש את הלחץ בקרב קבוצות הצמרת. ערב המחזור ה-29, רק שתי נקודות מפרידות בין הכרטיס לליגה הראשונה למקום החמישי, שמוביל לפלייאוף, והמירוץ הזה רק הולך ונהיה צמוד יותר. ביום ראשון, לאס פלמאס וריאל בטיס, שתי הקבוצות שמוליכות בצוותא את הטבלה עם 53 נקודות, יקבלו הזדמנות לברוח לכל היתר. בשל העובדה שהמשחק הראשון בסביליה נגמר ב-0:0, לבטיס יספיק תיקו עם שערים כדי לייצר לעצמה יתרון בפסגה.
לאס פלמאס, קבוצה שהייתה בשנות ה-60 וה-70 חלק בלתי נפרד מהליגה הראשונה, נפרדה ממנה לשלום בפעם האחרונה ב-2001. מאז היא עברה עונות קשות, כולל ירידה לליגה השלישית, אבל העונה היא בהחלט יכול להריח את החזרה שלה לליגה הבכירה. מאמן הקבוצה הוא פאקו הררה, שלפני שלוש שנים החזיר את סלטה ויגו לליגה הראשונה ובעברו היה גם חלק מצוות האימון של רפא בניטז בליברפול (מזכיר לי פאקו אחר). לקבוצה יש כמה שמות גדולים כמו חואן קרלוס ואלרון קשישא, בן ה-39, שהיה חלק מסגל נבחרת ספרד ליורו 2000 ושיחק בעיקר בדפורטיבו לה קורוניה, סרחיו אראוחו, הכישרון הצעיר של בוקה ג'וניורס ששיחק גם בברצלונה ב', ודייויד גרסיה שמשחק בקבוצה מאז שנת 2003.
בבטיס מנסים להתאושש מהעונה הקשה שעברה עליהם. הם סיימו את העונה במקום האחרון בליגה עם 25 נקודות בלבד, 11 נקודות מהמקום הלפני אחרון ועם הניקוד הנמוך ביותר של קבוצה בליגה מאז שנת 2006. העונה חלה התאוששות מסויימות בקבוצה, וחלומות העלייה נראים מציאותיים. המאמן פפה מל חוזר אחרי טיול קצר בווסט ברומיץ' לקבוצה שהוא מכיר היטב - הוא העלה אותה ליגה ב-2011, אימן אותה במשך 4 עונות, עד שפוטר באמצע העונה שעברה. השחקנים הבולטים בקבוצה הם רובן קסטרו, מלך השערים של בטיס בכל הזמנים, אנטוניו אדאן, שאחרי שנים כשוער קבוצת המילואים של ריאל מדריד מוצא את מקומו, ודני פאצ'קו, פעם הבטחה גדולה בליברפול והיום אחד הברגים המרכזיים בעונה של בטיס.



יום ראשון, 17:00, שחטאר דונייצק – אולימפיק דונייצק (הליגה האוקראינית)
דרבי הוא הרגע שלו כל אוהדי הכדורגל בעיר מחכים. אלו הימים לפני המשחק שבהם החברים הכי טובים יכולים להפוך לאויבים רק בגלל שהם אוהדים קבוצות שונות. בדונייצק אף אחד לא מתעסק במה שיקרה בדרבי ביום ראשון. מאז אפריל 2014, העיר קרועה כחלק מהמשבר באוקראינה ואפילו הדונבאס ארנה ניזוק מספר פעמים. בגלל המצב, המשחק יתקיים בלביב, מרחק של 1033 ק"מ (642 מיילים) מדונייצק.
את שחטאר דונייצק כולם מכירים. שחטאר היא אלופת אוקראינה בחמש השנים האחרונות, בעיקר הודות לרינאט אחמטוב, הבעלים שמדורג במקום ה-201 בדירוג המיליארדרים של פורבס. עכשיו הקבוצה מנסה להתגבר על הקשיים והמרחק, אבל ניתן לראות את ההשפעה – שחטאר מדורגת במקום השני, מרחק של 7 נקודות מדינאמו קייב המוליכה. הקבוצה ידועה בזכות כמות הברזילאים הגדולה שנמצאת בסגל (13), כשהבולט ביניהם הוא לואיז אדריאנו, שכבש 9 שערים ב-5 משחקים בליגת האלופות. מלבד ברזילאים בקבוצה משחקים כמו דריו סרנה, ששיחק ב-418 משחקים רשמיים במדי שחטאר מאז 2009 ו-ויאצ'יסלב שבצ'וק, שהיה חלק מסגל נבחרת אוקראינה במונדיאל 2006 ויורו 2012.
אולימפיק דונייצק היא ההפתעה הגדולה ביותר של העונה עד כה. הקבוצה הוקמה ב-2001 במטרה לפתח את הכדורגל בעיר ורוב שחקניה לאורך השנים היו שחקני האקדמיה של הקבוצה. בעונה שעברה, למרבה ההפתעה, הקבוצה הצליחה לעלות ליגה, והעונה היא מדורגת במקום השישי, 2 נקודות מהמקום שמוביל לליגה האירופית. בניגוד לשחטאר ולמטאלורג, הקבוצה השלישית מדונייצק בליגה הבכירה, את משחקי הבית שלה עורכת אולימפיק בקייב. מאמן הקבוצה, רומן סנז'אר, מכיר טוב את הקבוצה מאחר והוא שיחק במדיה 8 שנים. השחקנים הבולטים הם מקסים דראצ'נקו, שגדל בכלל באקדמיה של שחטאר דונייצק, ולדימיר ליסנקו, ששיחק בנבחרות הצעירות של אוקראינה, ושריף איסה, ניגרי שזכה בגביע העולם עד גיל 17 ב-2007. עוד סיפור מעניין הוא ולדיסלב גלזין, שמלבד היותו שחקן בקבוצה הוא גם נשיא הקבוצה וגם חבר במועצה המחוזית של דונייצק.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (18)

בשבוע שעבר קרה משהו מוזר במדור. אחרי הכנות שיא לדרבי של טיראנה, התברר שהרשויות (גם אלו שקשורות לכדורגל וגם אלו שקשורות לאבטחה) החליטו לדחות את המשחק כדי לאפשר לאוהדי שתי הקבוצות לצפות במשחק בצורה ראויה ובטיחותית. ועד שכוחות השיטור במדינת ישראל ידעו להתעסק עם אוהדי כדורגל כמו שצריך, הגיע הזמן להתכונן לעוד סוף שבוע של כדורגל עם הרבה דברים טובים.
יצאנו לדרך!



יום שבת, 8:00, ג'ונבוק היונדאי מוטורס – סונגנאם (הליגה הקוריאנית)
בהרבה מדינות נהוג לקיים משחק סופר קאפ שמסמל את פתיחת העונה. בדרום קוריאה אין משחק כזה, אבל במחזור הראשון של העונה יפגשו ג'ונבוק, האלופה, וסונגנאם, מחזיקת הגביע, למשחק שיכול לדמות סופר קאפ.
ג'ונבוק זכתה באליפות בעונה שעברה די בקלות בהפרש של 14 נקודות מהמקום השני ועם 5 הפסדים בלבד ב-38 משחקים. העונה היא כבר שיחקה שני משחקים בליגת האלופות, באחרון היא ניצחה 1:4 את שאנדונג לוננג טאישנג מסין. הקבוצה במשך שנים לא נחשבה לאחת הקבוצות החזקות בליגה ומי שאחראי על כך הוא המאמן צ'וי קאנג הי, שאימן את הקבוצה בשנים 2005-2011, וחזר אליה שוב ב-2013. למאמן יש שלוש אליפויות בקבוצה וגם זכייה אחת בליגת האלופות של אסיה ב-2006. הכוכבים של הקבוצה הם לי דונג גוק, שרשם 103 הופעות ו-33 שערים במדי נבחרת דרום קוריאה, אדו, ששיחק בבשיקטאש ושאלקה 04, קים קי הי, שזכה במדליית הארד באולימפיאדה בלונדון, ואלכס ווילקינסון, אלוף אסיה עם נבחרת אוסטרליה.
העונה הקודמת של סונגנאם הייתה יותר קשה, כשהם מסיימים במקום ה-9, 4 נקודות מהירידה. לשמחתם, הקבוצה הצליחה לנצח את פ.צ. סיאול בגמר 2:4 בפנדלים. גם סונגנאם משחקת בליגת האלופות, ובמשחק האחרון שלה היא ניצחה 0:2 את גמבה אוסאקה מיפן. את הקבוצה מאמן קים האק-בום, מי שזכה באליפות האחרונה של סונגנאם בשנת 2006. שחקנים ששווה לשים לב אליהם הם קים צ'ול הו, שמשחק בקבוצה מאז 2004, קים דון היון, ששיחק תקופה קצרה בווסט ברומיץ' ורשם 62 הופעות בנבחרת, יון יונג סון, שהיה אחד מהשחקנים המובילים בזכייה בליגת האלופות ב-2010, ופארק ז'ון היוק, שבעבר שיחק בנבחרת דרום קוריאה בכדורגל חופים.



יום ראשון, 18:30, אל עין – אל ג'זירה (הליגה של האמירויות)
אחרי משחק הצמרת הדרמטי בשבוע שעבר בקטאר, הגיע הזמן לקפוץ אל האמירויות לעוד משחק מותח. ביום ראשון יפגשו שתי המוליכות, אל עין ואל ג'זירה, למשחק שיכול להיות משמעותי למירוץ על האליפות. אל עין מובילה את הטבלה ביתרון של 3 נקודות על פני אל ג'זירה.
אל עין היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל באמירויות עם 11 אליפויות. אחרי העונה שעברה, שהסתיימה עם המקום השישי בלבד, אל עין חולמת על תואר נוסף שיהיה השלישי שלה בארבע שנים. נשיא הקבוצה הוא מוחמד בין זאיד אל נהיאן, שהוא גם יורש העצר של אבו דאבי וסגן המפקד העליון של הצבא. כשמדברים על השחקנים המרכזיים של הקבוצה אפשר לדבר על שניים – עומאר עבדולרחמן, שנחשב לשחקן הכי טוב באמירויות כיום והיה אחד מהגיבורים של הנבחרת בגביע אסיה האחרון, ואסמואה ג'יאן, שכובש בצרורות בליגה המקומית עם מאזן של 90 שערים ב-74 משחקים מאז הגעתו לקבוצה. שמות מעניינים נוספים הם מירוסלב סטוך, שמושאל מפנרבחצ'ה, עלי אל ווהאיבי, שמשחק בקבוצה מאז שנת 2001, ולי מיונג ז'ו, שההעברה שלו לקבוצה נחשבת ליקרה ביותר בתולדות הליגה בדרום קוריאה, 5 מיליון דולר.
אל ג'זירה הופכת להיות לאט לאט אחת מהקבוצות הבולטות בכדורגל המקומי. אחרי הרבה מאוד שנים אל ג'זירה זכתה באליפות הראשונה שלה בשנת 2011 ומאז היא ביססה את מקומה בצמרת הליגה. הנשיא של אל ג'זירה הוא מנסור בין זאיד אל נהיאן, אחיו של מוחמד (למקרה ששכחתם, הוא הבעלים של אל עין) והוא גם סגן ראש הממשלה. גם מאמן בכיר יש לקבוצה, אריק גרטס הבלגי, שמגיע לקבוצה אחרי שזכה לפני 5 שנים באליפות בסעודיה ובעונה שעברה באליפות בקטאר. הכוכב הגדול של הקבוצה הוא כמובן מירקו ווצ'יניץ', שהגיע בקיץ האחרון מיובנטוס ובינתיים כבש 20 שערים ב-16 משחקים. יחד איתו משחקים גם ג'ונתן פיטרויפה, בעל 51 הופעות בנבחרת בורקינה פאסו, ועלי מאבחוט, מלך השערים של גביע אסיה האחרון.



יום ראשון, 23:00, אורלנדו סיטי - ניו יורק סיטי (MLS)
בסוף השבוע הקרוב תפתח העונה ה-20 בתולדות ה-MLS, ליגת הכדורגל של ארה"ב שרק הולכת ומתפתחת עם השנים. כיאה לעונה ה-20, גם הליגה תורחב השנה, ובזכות תכנון אמריקאי קפדני, מספר הקבוצות יהיה (תכינו את עצמכם להפתעה) 20. במחזור הפתיחה, שתי הקבוצות החדשות, אורלנדו סיטי וניו יורק סיטי יפגשו למשחק שיהיו בו הרבה מאוד פרצופים מוכרים.
אורלנדו סיטי מגיעה ל-MLS כקבוצה חדשה, שמבוססת על קבוצה שהייתה בעלת שם דומה בארבע השנים האחרונות בליגה השנייה בחשיבות בארה"ב, ה-USL Pro. בעלי הקבוצה ההיא, פלאביו אוגוסטו דה סילבה, ברזילאי שהתעשר ממכירת סטארט-אפים, התלהב מההצלחה של הקבוצה וקידם אותה עד למעמד שבו הוא מוביל את הזיכיון החדש לקבוצה באורלנדו. מאז התפרקותן של מיאמי פיוז'ן וטמפה ביי מוטיני ב-2001, לא הייתה קבוצת MLS בפלורידה, ואורלנדו מקווה למלא את החלל כמו שצריך. מאמן הקבוצה, אדריאן הית' האנגלי, הוא זה שהוביל את אורלנדו לשתי אליפויות בגלגול הקודם של הקבוצה, אבל הוא מוכר יותר כשחקן אברטון בשנות ה-80. כמו כל קבוצה בארה"ב, גם לאורלנדו יש כוכב אחד ענק, ובמקרה שלנו זה קאקה, אחד השחקנים הברזילאים היותר מוכשרים שצמחו כאן בשנים האחרונות. הוא היה בין השחקנים הראשונים שנרכשו על ידי הקבוצה, ועד שהקבוצה תתחיל לשחק הוא שמר על כושר בסאו פאולו. שמות נוספים הם דונובן ריקטס, שוער נבחרת ג'מייקה, ברק שיי, שחקן נבחרת ארה"ב שחוזר אחרי סיבוב לא מוצלח בסטוק, וקייל לארין, שחקן מבטיח שנבחר בבחירה הראשונה בדראפט האחרון.
ניו יורק סיטי היא קבוצת המיליונרים החדשה שרוצה לעשות צרות לליגה. 80% ממניות הקבוצה שייכות לחברה שעונה לשם City Football Group, שהיא אותה חברה שמחזיקה גם במנצ'סטר סיטי ולאחרונה השתלטה גם על קבוצה באוסטרליה. אגב, 20% הנותרים שייכים לקבוצת הניהול של הניו יורק יאנקיז, כך שבהחלט מדובר גם בקבוצה שמוחזק בידי אנשים שיודעים דבר או שתיים על ניהול קבוצת ספורט. הדבר הזה הולך להיות קצת הזוי, שכן אצטדיון הבייסבול של היאנקיז הולך להפוך למגרש כדורגל, הכינו את עצמכם לאחד המחזות המוזרים שעוד יראו. את הקבוצה יוביל ג'ייסון קרייס, מי שהיה כשחקן מלך שערי הליגה ב-1999, ולאחר הפרישה אימן את ריאל סולט לייק במשך 7 עונות. בזמן שפרנק למפארד מעביר את זמנו באנגליה, לניו יורק יש כוכב אחר בדמותו של דויד וייה, שעשה דברים גדולים בכדורגל העולמי. לצידו ישחקו גם מיקס דיסקרוד, שהיה חלק מהסגל המורחב של ארה"ב למונדיאל האחרון, אדם נמץ, סלובקי ששיחק לא מעט שנים בגרמניה, ונד גרבאבוי, שזכה בשתי אליפויות בארה"ב, כולל אחת עם המאמן קרייס בסולט לייק ב-2009.