קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (30)

יוני הגיע, הפגרה יחד איתה, ואנחנו מתחילים את הסיור שלנו בטורנירים הבינלאומיים של הפגרה. הטורניר שיוציא לדרך את סדרת הגביעים של יוני הוא המונדיאליטו, גביע העולם עד גיל 20, שיתקיים השנה בניו זילנד. בכדי להכיר קצת יותר טוב את דור העתיד, הבלוג מציע לכם ארבעה משחקים שיציגו בפניכם את השמות המעניינים של הכדורגל העולמי.



יום שבת, 7:00, ארגנטינה - פנמה
אחד מהתארים המחייבים איתם אפשר להגיע לטורניר כזה הוא התואר של אלופת דרום אמריקה. במצב הזה מגיע ארגנטינה, מי שתנסה לזכות במונדיאליטו בפעם השביעית. את הטורניר תפתח ארגנטינה במשחק מול סגנית אלופת קונקאק"ף, פנמה.
ההופעה של ארגנטינה באליפות דרום אמריקה הייתה משכנעת ולא הותירה ספק לגבי השאלה האם לארגנטינה מגיע התואר. 7 ניצחונות ב-9 משחקים, מאזן שערים מטורף של 24 כיבושים לעומת 7 ספיגות בלבד, אלו רק חלק מהמספרים שהובילו את ארגנטינה לזכייה בתואר היבשתי וכעת הופכים אותה לאחת הפייבוריטיות לזכייה. אחרי שנכשלו להעפיל לטורניר הקודם, הומברטו גרונדונה, בנו של נשיא ההתאחדות לשעבר חוליו, מונה למאמן החדש. מספר שחקנים בסגל כבר שיחקו תחת שרביטו של גרונדונה כשזה הוביל את הנבחרת עד גיל 17 לזכייה בתואר הדרום אמריקני לפני שנתיים. אחד מהשמות הגדולים הוא ג'ובאני סימאונה, בנו של דייגו, ומלך שערי הטורניר היבשתי עם 9 שערים. שימו לב גם לאנחל קוראה, הקפטן שכבש את שער הניצחון מול אורוגוואי שהכתיר את ארגנטינה לזוכה, ואוגוסטו בטאז'ה, אחד מהשוערים המבטיחים בעולם.
הכדורגל בפנמה ממשיך תהליך ההתפתחות המואץ שלו. הנבחרת עלתה ל-4 מתוך 6 הטורנירים האחרונים, ועכשיו הם מצליחים להעפיל פעם נוספת. טורניר המוקדמות שלהם היה מפתיע במיוחד, כשהם מסיימים את הסיבוב הראשון עם מאזן מושלם של 5 ניצחונות, כולל ניצחון 0:1 על ארה"ב. הם כמעט הצליחו לזכות בתואר, אבל הפסד בפנדלים בגמר העניק למקסיקו תואר נוסף. מלבד שני שחקנים, כל הסגל משחק בליגה המקומית והכוכבים הגדולים הם לואיס פריירה וחאימה דה גרסיה, מי שהיו השחקן המצטיין והשוער המצטיין בטורניר המוקדמות, וצ'ין הורמצ'אה, אחד מהשחקנים הדומיננטיים של קבוצה אראבה אונידו המקומית.



יום ראשון, 4:00, קטאר - קולומביה
אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, קטאר תארח את המונדיאל ב-2022. המדינה החביבה מהמפרץ מעולם לא העפילה למונדיאל, אבל עכשיו הם מתכוננים נמרצות לקראת האירוע המרגש שיערך בבית שלהם. מולם תעמוד קולומביה, שבונה עוד דור של שחקנים שייצטרפו לרדאמל פלקאו וחאמס רודריגז, בדרך להפוך לאחת ממעצמות הכדורגל העולמי.
זו ההופעה השלישית של קטאר במונדיאליטו. אליפות אסיה עד גיל 19 בשנה שעברה הסתיימה עם תואר היסטורי עבורם, לאחר ניצחון 0:1 בגמר מול צפון קוריאה. בכדי להמשיך ולקדם את הכישרונות הקטארים, ההתאחדות לכדורגל מינתה את פליקס סאנצ'ז באס, בעברו מאמן באקדמיה של ברצלונה, וכיום חלק מצוות האימון של אקדמיית אספייר היוקרתית. האקדמיה לא מספקת רק מאמנים ובסיס לשחקנים, אלא גם מאפשרת למצטיינים שבהם להגיע לאקדמיות בחו"ל איתן יש לאספייר הסכמי שיתוף פעולה כמו זו של לאסק לינץ באוסטריה ושל יופן בבלגיה. השחקנים המובילים הם אחמד מועין דוזאנדה, השחקן המצטיין באליפות אסיה עד גיל 19, אחמד אל סעדי, מלך השערים של הטורניר, ואקרם עפיף, כובש שער הניצחון בגמר.
קולומביה רואה בהעפלה לטורניר הזה ובסגל השחקנים שלה כעוד כלי לשפר את הכדורגל המקומי. כפי שהשחקנים הצעירים של שנות ה-80 הפכו לדור הזהב של קולומביה בשנות ה-90, וכפי ששחקני הנבחרת היום שיחקו בטורניר בעשור הקודם, כך גם הפעם מקווים לראות בטורניר את דור העתיד של הנבחרת הקולומביאנית. קולומביה סיימה במקום השני באליפות דרום אמריקה, הודות לתוצאות מצויינות בבית הגמר כמו תוצאות תיקו מול ארגנטינה ואורוגוואי וניצחון מול ברזיל. כוכבי הנבחרת הם אנדרס טז'ו ואלכסיס ספאטה, ששניהם כבר נדדו מקולומביה ומשחקים באיטליה, חייסון לוקומי, אחד מהשחקנים המובילים של אמריקה דה קאלי בעונה האחרונה, וז'ואו רודריגז, שחקן של צ'לסי שכרגע צובר ניסיון כמושאל בכל רחבי אירופה.



יום שני, 4:00, ניגריה - ברזיל
ניגריה וברזיל הן שתי נבחרות שתמיד מככבות בטורניר הזה. סקואטים מכל רחבי העולם יצפו במשחק הזה, בידיעה שחלק מהשחקנים יהיו כוכבי העתיד של המועדנים הגדולים. ארבעה מפגשים היו עד היום בין הנבחרות במסגרת המונדיאליטו, והמאזן הוא בהחלט לטובת ברזיל עם שלושה ניצחונות ותיקו בודד.
ניגריה, אלופת אפריקה, רוצה לרשום היסטוריה ולזכות סוף כל סוף בתואר עד גיל 20. הם העפילו פעמיים לגמר, ובכל פעם הפסידו לנבחרת אגדית אחרת - ב-1989 זו הייתה פורטוגל של פרננדו קאוטו ופאולו סוזה, וב-2005 זו הייתה ארגנטינה של ליאו מסי ופבלו זבאלטה. הפעם ניגריה מגיעה כאלופת אפריקה לאחר ניצחון על סנגל בגמר הטורניר. המאמן, מאנו גארבה, הוביל את הנבחרת עד גיל 17 לזכייה בגביע העולם לפני שנתיים, ועכשיו הוא ינסה להשלים דאבל. בסגל הניגרי ניתן למצוא את מוזס סימון, שכבר רשם שתי הופעות בנבחרת הבוגרת והעונה הוביל את גנט לאליפות בלגיה, מוסא מוחמד, שחקנה של בשיקטאש שהיה אחד הכוכבים בזכייה בתואר האפריקאי, וקלצ'י איהאנצ'ו, כישרון צעיר ומבטיח של מנצ'סטר סיטי ומכוכבי הזכייה בתואר עד גיל 17 לפני שנתיים.
אחרי שלא הצליחו להעפיל לטורניר לפני שנתיים, ברזיל תנסה לזכות בתואר בפעם השישית. טורניר המוקדמות היה קשה במיוחד עבורם, לאחר שלא הצליחו לעמוד מול ארגנטינה, אורוגוואי וקולומביה, ולבסוף עלו בקושי מהמקום ה-4. זו לא הבעיה היחידה של נבחרת ברזיל. המאמן אלשנדרה גאלו, הוא זה שקבע את הסגל, אבל בתחילת חודש מאי החליטה ההתאחדות הברזילאית לפטר אותו ולהביא במקומו את רוג'ריו מיקאלה. למרות כל הבעיות, לברזיל כמו תמיד יש כישרונות בשפע כמו דנילו, ששיחק את עונת הבכורה שלו מחוץ לברזיל במדי בראגה, מרקוס גיליירמה, שהיה הכובש המצטיין של הנבחרת באליפות דרום אמריקה עד גיל 20, ובושיליה, שזכה בנעל הארד (הכובש השלישי בטיבו) באליפות העולם עד גיל 17 לפני שנתיים.



יום שני, 4:00, גרמניה - פיג'י
זה יהיה קצת לא נעים לראות את המשחק הזה, כשגרמניה, מעצמת הכדורגל ואלופת אירופה, תפגוש את פיג'י הצנועה. יש כאלו שמדברים על המשחק בין ספרד לטהיטי מ-2009 שנגמר בתוצאה הצנועה של 0:8, או אולי אפילו על המפגש בין הנבחרות הבוגרות שלהן בגביע הקונפדרציות ב-2013 שנגמר ב-0:10 לספרדים.
למרות הדומיננטיות העצומה של גרמניה בכדורגל העולמי, גרמניה זכתה רק פעם אחת במונדיאליטו וזו בסך הכל ההופעה ה-20 של הנבחרת. גרמניה זכתה די בקלילות בתואר האירופי עד גיל 19 בעונה שעברה, ואל תתנו לתוצאה הקטנה של 0:1 מהגמר מול פורטוגל להטעות אתכם. מאמן הנבחרת, פרנק וורמות, מראה מהי יציבות גרמנית אמיתית, כשהוא מאמן את הנבחרת עד גיל 20 מאז 2008. גרמניה תגיע לטורניר בלי אחד הכישרונות הגדולים שלה, דייבי סלקה, השחקן המצטיין של הטורניר עד גיל 19 בשנה שעברה, אבל גם בלעדיו גרמניה יודעת להציב נבחרת איכותית. שימו לב לכמה שחקנים שבלטו בכדורגל הגרמני בעונה האחרונה כמו יוליאן ברנדט מבאייר לברקוזן, מארק-אוליבר קמפף מפרייבורג, ניקלאס שטארק מנירנברג ורוברט באוור מאינגולשטדט.
מאחר וניו זילנד מארחת את הטורניר, לנבחרת מאוקיאניה הייתה הזדמנות נהדרת לעשות היסטוריה ולרשום הופעה בטורניר. אחרי אליפות מצויינת, פיג'י זכתה ורשמה העפלה היסטורית לטורניר בינלאומי כלשהו בענף שהוא לא ראגבי. נבחרת פיג'י מובלת על ידי מאמן מקומי, ראבינש קומאר, אבל כנהוג, גם מאמן הנבחרת הלאומית מלווה אותה כיועץ מקצועי, כשהפעם מדובר בפרנק פארינה, שמונה לאחרונה לתפקיד. בין השמות המעניינים ניתן למצוא את סאולה וואקה, שכבש 5 שערים במדי קבוצת בה בליגת האלופות של אוקיאניה, ניקל צ'אנד, שהיה חלק בלתי נפרד מקבוצת סובה באותו הטורניר, ופראניל נאידו, אחד השחקנים הוותיקים בסגל שרשם 19 הופעות בנבחרת עד גיל 20.

5 דברים שיגרמו להצבעה בפיפ"א לעבור

כשההצבעה בפיפ"א באוויר ניתן לסמן די בקלות את הנקודות לכשלון של ישראל. נכון, יכול להיות שההצבעה בכלל לא תעבור או לא תתקיים, אבל בתודעה העולמית ובתפיסה, ישראל כבר חטפה את הנוק-אאוט שלה. החל מסוף השבוע הקרוב, לא משנה מה יקרה בו, כל פעולה ישראלית תבחן בזכוכית מגדלת.
והנה כמה נקודות שיופיעו בתחקיר של כל בר דעת על "למה נכשלנו".



הסברה. הסיפור של סאמח מראעבה הוא הסיפור שמתמצת את כישלון ההסברה הישראלית. לפני שנה נעצר מראעבה, שחקן נבחרת פלסטין, כשהוא חוצה את הגבול עם נבחרתו חזרה לשטחים. העולם סיקר בהרחבה את המעצר הנפשע של שחקן הכדורגל הפלסטיני שאף שבת רעב בשל מעצרו. אף גורם ישראלי לא הוציאה הודעה פשוטה שבה נאמר שמראעבה נעצר בגלל שהוא נפגש (לכאורה) עם גורמי חמאס בזמן שהשהות של נבחרתו בקטאר. מראעבה היה עצור במשך כמה חודשים, נחקר, וברגע שלא הצליחו להוכיח את אשמתו, שוחרר חזרה הביתה.
בעולם כולם יודעים על השחקן העצור ששבת רעב, אף אחד לא ידע למה. פה בדיוק תמצית הסיפור הישראלי - הפלסטינאים דואגים להפיץ לכל העולם מה קורה, אבל ישראל לא מגיבה או שומרת על עמימות. מישהו צריך להסביר לגורמים הרלוונטיים שמדובר בהצבעה בפיפ"א, לא דיונים על יכולות הגרעין הישראלי.



ההתאחדות. בזמן שג'יבריל רג'וב מטייל בעולם ומעביר באופן ישיר ועקיף את העמדה הפלסטינית, עופר עיני לא נפגש באופן גלוי אפילו לא עם אדם אחד. גם בהכנות בציריך בימים אלו מי שעושה את העבודה הוא אמיר גילת, ממלא מקומו. אם לעופר עיני לא חשוב מספיק להתעסק בסיפור הזה, אז ככה זה גם יראה.
באותה מידה, מספיק להיכנס לאתר של כל אחת מההתאחדויות. באתר הפלסטינאי מופיעים כל הפרטים שצריך לדעת, בערבית ובאנגלית, ברמת סיקור שלא הייתה מביישת אתר ישראלי בתקופת מבצע צבאי. באתר הישראלי? תגובות לקוניות והודעות ישנות שמופצות בעברית בלבד.



בית הדין. ג'יבריל רג'וב יודע בדיוק עם מי יש לו עסק. לא סתם בהודעה לתקשורת שהופצה על ידי ההתאחדות הפלסטינאית שמה של בית"ר ירושלים חוזר כמה וכמה פעמים. שני אירועים מרכזיים סומנו שם - השלט "בית"ר טהורה לעד" והעובדה שגם שנייה לפני הדיון בפיפ"א בית הדין שוב הקל בעונש שהוטל על בית"ר ירושלים בגלל גזענות.
בפסק הדין כתוב במפורש שמדובר בעבירה ה-17 של בית"ר ירושלים ובהרשעה הרביעית שלה באשמת גזענות, ועדיין, מסיבה שגם טובי המשפטנים לא יצליחו להסביר, החליטו דייני ההתאחדות כי זו תהיה "הזדמנות אחרונה בהחלט". אגב, בזכות רחמי בית הדין, בית"ר ירושלים הבטיחה את מקומה באירופה, אבל מישהו צריך להעביר הודעה ברורה - בית הדין של אופ"א פחות רחמן כשזה מגיע לגזענות.



הקו הירוק. העיר דרי הפכה לאחד המוקדים הגדולים של מלחמת האזרחים באירלנד. השיא הגיע בתחילת שנות ה-70, כשהמשטרה הבריטית ביצעה טבח של ממש במפגינים לאומניים, שהיו מזוהים עם הקתולים והמדינה האירית העצמאית (מה שלימים אגב היה מקור ההשראה לשיר של U2). הקבוצה המקומית, ששיחקה עד אז בליגה של צפון אירלנד, הבינה שאין לה מקום בליגה הזו ופרשה. במקום קרוב ל-15 שנים לא הייתה קבוצת בוגרים רשומה בעיר, עד שפיפ"א אישרה לה לחצות את הגבול ולשחק בליגה של אירלנד.
זה אותו הסיפור שצריך ללוות את ישראל והקבוצות מעבר לקו הירוק. אין אדם אחד בתוך הרשות הפלסטינית שיהיה מוכן לקחת אחריות על הקבוצות היהודיות במידה והן תשחקנה בליגה הפלסטינית. אף אחד לא רוצה לראות כיצד אוהדים מרמאללה או חברון יבצעו לינץ' בשחקני כדורגל יהודיים. לכן, בלי למצמץ, לישראל יש הצדקה מוחלטת לכך שהקבוצות הללו הן עדיין חלק מהכדורגל הישראלי.



רג'וב. ג'יבריל רג'וב משחק את המשחק והוא משחק אותו מצויין. כמו שאמר יקיר המערכת, אורי לוי, רג'וב כבר ניצח. הוא הצליח לגרום לכולם, כולל כולם לראות את הסבל ואת המסכנות של הפלסטינאים. לא משהו שלא ראינו בעבר.
אולי לעשות דה-לגיטימציה לרג'וב זה קיצוני מדי, אבל מספיק להזכיר את זה שרג'וב ישב בכלא הישראלי, את זה שרג'וב ישעה לצמיתות כל מי שישתף פעולה עם ההתאחדות הישראלית, וכמובן את זה שאם הוא היה יכול לנקוט בצעדים ידידותיים מול ישראל כמו שימוש בנשק גרעיני הוא היה עושה זאת.



הדברים נוראיים, אבל הם תמונת מראה נוראית עוד יותר של המציאות. של ישראל שמפחדת להילחם בגזענות, של ישראל שמתביישת להציג את האמת שלה בצורה טובה, של ישראל שפשוט לא יודעת להתנהל כראוי בזירה הבינלאומית.
ואם זה כך, אולי נגזר עלינו להישאר בחוץ.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (29)

העונות מתקרבות להכרעה, ובלי לבזבז זמן אנחנו יוצאים לטיול העולמי שלנו בתקווה שאולי נצליח לחזור עם תואר. השבוע נבקר בדרבי של גוואנגז'ו בליגה הסינית, נבקר בעיראק, בתקווה שדאע"ש לא יתפסו אותנו לפני כן, ולסיום, גמר הגביע בבלארוס עם הקבוצה ששכחה איך מרגיש הפסד.



יום שישי, 15:00, אל שורטה – פ.צ. בגדד (הליגה העיראקית)
גם כשרוחות המלחמה סוערות בעיראק ודאע"ש ממשיכים להרוס כל חלקה טובה במדינה, הכדורגל הוא עדיין חלק מהחיים בעיראק. הליגה החלה את הסיבוב השני שלה בשבוע שעבר והשיטה היא פשוטה – 8 קבוצות, מחולקות לשני בתים, כל אחת מהן תשחק בשיטת בית-חוץ, ובסיום הראשונה מכל בית תעלה לגמר הליגה.
אל שורטה, האלופה המכהנת, נמצאת בפני הזדמנות נהדרת לזכייה שלישית רצופה בתואר. הדומיננטיות של המועדון בשנות ה-60 נראתה רחוקה במיוחד, עד שב-2013 הצליח המועדון לשבור בצורת של 15 שנה בלי אליפות. את הסיבוב הראשון הם סיימו בצורה חלקה ובלי הפסדים, ובשבוע שעבר הם הצליחו להביס 1:4 את אל זאוורה. גם המצב הבעייתי בעיראק לא מונע מאל שורטה להחזיק שחקנים זרים כמו אינוסנט אוואה, שהיה חלק בלתי נפרד מהתארים האחרונים של הקבוצה, אבל לצד שחקנים כאלו ניתן למצוא גם כשרונות מהעולם הערבי, כמו הסורי חאמדי אל מאסרי, שהיה שחקן השנה במועדון בעונה שעברה, דורגאם איסמעיל, כשרון עיראקי צעיר שהיה אחד השחקנים הבולטים בגביע אסיה האחרון, וסאלם שאקר, המגן הוותיק בן ה-33 שרשם 84 הופעות במדי הנבחרת הלאומית.
זה לא הדרבי הגדול של בגדד, אבל פ.צ. בגדד תנסה להפוך אותו לאחד כזה. הקבוצה אף פעם לא הייתה יציבה וזה התבטא בעיקר בשם המועדון. כנהוג במועדונים העיראקיים, הם בדרך כלל היו משוייכים לרשויות ממשלתיות. בעוד שאל שורטה נותרו לעד עם השם ועם המשטרה העיראקית, הקבוצה הקטנה מבגדד החליפה ידיים בין עיריית בגדד, משרד התחבורה ורשות המים. רק בשנים האחרונות הקבוצה עזבה את השמות הממלכתיים ועברה לידיים עצמאיות, בלי אף התערבות של גורם ממשלתי. השמות המעניינים הם היידר עובייד, ששיחק בעברו בקפריסין, איראן ובחריין, קוסאי חביב, קשר נבחרת סוריה, ומוסטפה אחמד, שלפני שנתיים זכה בגביע העולם לנבחרות צבאיות עם נבחרת צבא עיראק.



יום שבת, 14:35, גוואנגז'ו R&F – גוואנגז'ו אוורגראנדה (הליגה הסינית)
אנחנו קופצים לביקור נוסף בסין. בפעם הקודמת זכינו לראות משחק לא רע, וגם הפעם צפוי משחק מותח – הדרבי של גוואגנז'ו. העיר היא אחת הגדולות בסין, עם מטרופולין צנוע של 25 מיליון אנשים, אז בהחלט אפשר לדמיין מה התחושה בעיר.
גוואנגז'ו R&F מתקדמת לאט ובזהירות, אך הסבלנות בהחלט משתלמת. אחרי שנים בתחתית הליגה הבכירה, הקבוצה סיימה בעונה שעברה במקום השלישי עם כרטיס לליגת האלופות של אסיה. העונה הם נמצאים במקום ה-5, אבל הם בהחלט לוטשים עיניים לעבר עונה נוספת במפעל היבשתי. המאמן שלהם הוא הרומני קוסמין קונטרה, שהחליף בתפקיד מישהו שכבר פגשנו בטיול בסין, סוון-גוראן אריקסון. השחקנים המובילים הם עבדראזק חמדאללה, שכבש 25 שערים ב-29 משחקים מאז הגעתו, ז'אנג יאקון, שחקן סיני ותיק שהיה חלק מהשושלת של דליאן שידה בתחילת המילניום, ופארק ז'ונג וו, שהיה חלק מהנבחרת האולימפית של דרום קוריאה בלונדון, איתה זכה במדליית הארד.
גוואנגז'ו אוורגראנדה יודעת דבר או שניים על הצלחות. מחזיקת גביע האלופות האסיאתי מ-2013 רוצה להמשיך בריצה המטורפת שלה, כשהיא חולמת על תואר חמישי ברציפות. עד כה הם מדורגים במקום השני בליגה, נקודה בלבד אחרי שנגחאי SIPG, אבל העונה עוד ארוכה וכל דבר יכול לקרות ב-20 המחזורים הבאים. אחרי שמרצ'לו ליפי עזב, הקבוצה חיפשה מאמן איטלקי נוסף, ולמרבה ההפתעה נבחר פאביו קנבארו, אגדה אמיתית כשחקן, אבל חסר ניסיון כמאמן. כמיטב המסורת, גוואנגז'ו אוורגראנדה מבוססת על כוכבים ברזילאים, והעונה אלו ריקארדו גולארט, שבעונת הבכורה שלו במועדון כבר הספיק לכבוש 8 שערים, ואלקסון, מלך שערי הליגה בשנתיים האחרונות. מלבדם ניתן למצוא את גאו לין, מלך שערי הליגה של הקבוצה בכל הזמנים, וואנג שאנגיואן, כישרון צעיר ששיחק באקדמיה של קלאב ברוז', ופנג שיאוטינג, שרשם 45 הופעות במדי נבחרת סין.

 



יום ראשון, 17:00, באטה בוריסוב – שאחטיור סוליגורסק (הגביע הבלארוסי)
בדרך כלל בתקופה הזו הליגה בבלארוס מתחילה לחמם מנועים, אבל השבוע הגביע יגיע לסיומו באופן רשמי. באטה בוריסוב, האלופה המכהנת, תפגוש את שאחטיור סוליגורסק, מחזיקת הגביע, לקרב שכולו על תואר אחד. במרץ האחרון שתי הקבוצות נפגשו במסגרת הסופר קאפ הבלארוסי שבו באטה בוריסוב ניצחה 0:3 בפנדלים.
אפשר להגיד בלי למצמץ שבאטה בוריסוב היא הקבוצה הטובה ביותר בכדורגל הבלארוסי כיום. ההופעות המרשימות במפעלים האירופיים ו-9 האליפויות הרצופות מראות זאת יותר טוב מהכל. הם פתחו את העונה בקלילות עם 5 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו, מה שמציב אותם בלי בעיה במקום הראשון. בנוסף הם נמצאים ברצף של 39 משחקי ליגה ללא הפסד, שהוא גם הרצף הפעיל הארוך ביותר בעולם. למרות כל זה, לבאטה בוריסוב יש רעב מסויים לזכות בתואר, כשהם מחפשים את הגביע השלישי שלהם בסך הכל. שחקני המפתח הם ויטאלי רודיונוב, מלך שערי הקבוצה, דמיטרי ליחטארוביץ', השוער הוותיק שעומד בין הקורות מאז שנת 2001, ואיגור סאטסביץ', מי שכבש את הפנדל המכריע בסופר קאפ במרץ.
מן העבר השני, שאחטיור סוליגורסק יודעת שזו ההזדמנות שלה לזכות בתואר. מחזיקת הגביע יודעת שמלבד מפגש מול הקבוצה החזקה בבלארוס, היא תצטרך להתעמת עם ההיסטוריה – מאז שנת 1996 אף קבוצה לא הצליחה לזכות בגביע במשך שנתיים רצופות. גם שאחטיור סוליגורסק פתחה את העונה בלי הפסד, אבל עם מאזן חלש בהרבה מזה של באטה בוריסוב, 3 ניצחונות ו-4 תוצאות תיקו. שימו לב לסאוליוס מיקוליונאס, שהיה חלק מהנהירה הליטאית להארטס מהליגה הסקוטית, אלכסנדר יורביץ', ששיחק מעל ל-200 משחקים במדי הקבוצה, ומיקלאי יאנוש, שהיה בעונה שעברה מלך שערי הליגה.

פוסט טראומה

אוהד כדורגל מעצב את דמותו בצורה מאוד פשוטה. לכל גביע או זכייה באליפות יש מקום חם בלב. לעומת זאת, לרגעים טראגיים יש הרבה יותר משמעות. כשהרגע הטראגי זוכה לשחזור, גם אם לא מדוייק וגם אם התוצאה תהיה שונה לחלוטין, עדיין הטראומה מהדהדת. האוהד מצליח לזכור איך הוא עומד ביציע בגרסה צעירה יותר ולא מאמין.



זה היה ערב חודש מאי, שנת 2003. גם אם לא היית אוהד של הפועל באר שבע, מצאת את עצמך בשיירת הרכבים הארוכה שעושה את הדרך מהנגב אל אצטדיון רמת גן. אופוריה היה שם המשחק כאן. האוהדים ה"מבוגרים" שאז היו בסך הכל נערים מתבגרים זוכרים בבירור את הניצחון המפתיע מול מכבי תל אביב בגמר הגביע של 97. הם גם זוכרים איך שנתיים קודם לכן, הם עשו את אותה הדרך, לאותו האצטדיון, מול אותה היריבה, והביסו אותה בקלילות בדרך לעלייה לליגת העל.
אבל המשחק התפתח בצורה שונה. הפועל רמת גן נלחמה כאילו לא מפרידה ליגה בין שתי הקבוצות. היא גם זו שהצליחה לעלות ליתרון ראשונה ולשמור עליו בנחישות קצת יותר מחצי שעה. השוויון נשמר ואז הגיעו הפנדלים.
ופה מגיע רגע האמת, זה שהעצבים רופפים בו. רמי אליהו היה הראשון שניגש לבעוט, אבל הבעיטה שלו מתעופפת אל השמיים. מכאן ואילך כל הכדורים נכנסו, בזה אחר זה. הפועל רמת גן זכתה בגביע, ובזמן שכולם חגגו עם הסינדרלה, אלפי האוהדים של באר שבע עשו את הדרך הארוכה בחשיכה.
זאת הייתה אחת הנסיעות הארוכות ביותר בחיי, אחרי משחק שרבים היו מעדיפים לשכוח.



עברו מאז כמה שנים. גם מאז שצולמה התמונה הזו עברו כמה שנים.
כמות האנשים שסוחבים איתם את הצלקת מגמר הגביע של 2003 ולא זוכרים את גמר הגביע של 1997 היא גדולה. אני אפילו לא אתחיל לדבר על אלו שהתחילו לאהוד אחרי אותו גמר ונאלצו לסחוב איתם צלקת אחרת בדמותה של ירידת ליגה ב-2005.
אין מישהו היום שלא יושב וחושב על איך הגביע ירד אל הנגב, אבל ישנם כאלה שעדיין מרגישים את הפצע שגרם להם פנדל אחד אי שם לפני 12 שנים. עכשיו נשאר רק לראות האם גם הצלקת הזו תהיה חלק מההיסטוריה או שאולי הערב תצטרף צלקת נוספת לגוף החבול.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (28)

אנחנו באמצע חודש מאי, משמע שהליגות מתחילות לארוז את עצמן לקראת יציאה אל חופי הים, אבל כמו שאומר השיר: חופים הם לפעמים געגועים לכדורגל טוב, ולכן נתגעגע לשנות ה-80 עם גמר הליגה באוסטרליה, גמר פלייאוף הקונפרנס יזכיר לנו את משחקי המנג'ר הנוסטלגיים ובאורוגוואי יתגעגעו לימים רגועים יותר עם הקלאסיקו שלהם.
עוד שתי המלצות לסוף השבוע שנשארו על רצפת חדר העריכה - הדרבי של סראייבו בין פ.ק. סראייבו לז'לזניצ'אר שהיה פה במדור הבכורה ומחזורי הנעילה באלג'יריה שממשיכים להיות משוגעים



יום ראשון, 9:00, מלבורן ויקטורי – פ.צ. סידני (הליגה האוסטרלית)
בשעה טובה ומוצלחת, הליגה באוסטרליה מגיעה לרגע השיא שלה עם גמר הפלייאוף, והשנה הוא מפגיש בין שתי הקבוצות שסיימו גם את העונה הסדירה במקומות הראשונים, מלבורן ויקטורי ופ.צ. סידני.
מלבורן ויקטורי, אלופת הליגה הסדירה, חולמת להשלים זכייה כפולה כפי שעשתה גם בשתי האליפויות הקודמות שלה ב-2007 ו-2009. זכייה שלה בתואר השנה תציב אותה יחד עם בריסביין רור כקבוצה עם הכי הרבה אליפויות בליגה המקומית ובהחלט המשימה הזו היא לא בלתי אפשרית. בחצי הגמר הם ניצחון 0:3 בדרבי את מלבורן סיטי, ובזכות המקום הראשון בליגה הסדירה הם יארחו את הגמר הזה, כך שלמלבורן נחסכו הטיולים ברחבי היבשת החמישית. שימו את עיניכם על בסארט ברישה, האלבני הוותיק ומלך שערי הקבוצה העונה עם 14 שערים, ארצ'י תומפסון, עוד סקורר מוכשר שמחזיק בתור מלך שערי הליגה בכל הזמנים (וגם בשיא השולי הזה), וקרל ואלרי, שעושה חיל במולדתו אחרי שנים בליגת המשנה של איטליה.
היריבה, פ.צ. סידני, לא תגיע כדי לעמוד מהצד ולמחוא כפיים למלבורן. גם היא זכתה בשתי אליפויות, ב-2006 וב-2010, כשהאחרון מגיע אחרי ניצחון בפנדלים בגמר מול אותה מלבורן ויקטורי. בחצי הגמר הם הביסו את אדלייד יונייטד 1:4, אבל בשלב הזה כבר אין לסידני את יתרון הביתיות והיא תצטרך להיאבק מול הקהל ה"עוין" (עד כמה שקהל אוסטרלי יכול להיות עוין). לפ.צ. סידני יש שני שחקנים שיודעים מצויין את מלאכת הכיבוש ומראים שהם לא פחות טובים מהחלוצים של מלבורן: שיין סמלץ הניו זילנדי, סגן מלך שערי הליגה בכל הזמנים (4 פחות מתומפסון), ומארק יאנקו האוסטרי, מלך שערי הליגה העונה עם 19 שערים. מלבדם לסידני יש גם את ברני איביני, אוסטרלי ממוצא ניגרי שנחשב לאחד מההבטחות הגדולות של הכדורגל המקומי, והשוער ודראן יאנייטוביץ', ששמר על רשת נקייה 9 פעמים העונה מה שמציב אותו כשוער המצטיין של העונה.



יום ראשון, 16:00, בריסטול רוברס – גרימסבי טאון (הליגה האנגלית החמישית)
החלק הזה של העונה באנגליה הוא שלב הפלייאוף בכל הליגות שמתחת לפרמייר ליג. קבוצות נאבקות על כרטיס נוסף לליגה בכירה והשיא של השלב הזה הוא כמובן גמר הפלייאוף. כמו בכל הליגות שמעליה, גם בקונפרנס מקיימים את גמר הפלייאוף במגרש קטן המידות והצנוע במיוחד הידוע בכינויו וומבלי.
בריסטול רוברס מגיעה אל הפלייאוף מהמקום השני בליגה. אחרי עונה צמודה שהסתיימה בעלייה של בארנט ביתרון נקודה בלבד, בריסטול רוברס שואפת גם היא להצטרף אליה ולחזור אל הליג 2 אחרי עונה אחת. לאורך השנים שיחקו בבריסטול רוברס כמה שמות מעניינים ביניהם נייג'ל מרטין, שהיה שוער לידס בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, וריקי לאמברט, שחקנה של ליברפול. למאמן הקבוצה, דארל קלארק יש מסורת לעלות פעם בשנתיים ליגה, כשהוא עשה זאת עם סאליסברי ב-2011 וב-2013, מה שאולי יעמוד לצידו גם הפעם. השחקנים המרכזיים בקבוצה הם אליס האריסון, שחקן הנבחרת הצעירה של ווילס, לי בראון, אחד משחקני ההגנה הבולטים שמשחק במועדון כבר 4 שנים, ומאט טיילור שכבש 20 שערי ליגה העונה.
לגרימסבי טאון כבר נמאס מהליגה הזו. ב-2011 הם רשמו את עונת הבכורה שלהם בליגה הזו אחרי 117 שנה בפוטבול ליג, ומאז הם תקועים שם. את העונה הזו גרימסבי סיימה במקום השלישי ואחרי שבשנתיים האחרונות הם הודחו בחצי גמר הפלייאוף, הפעם הם הצליחו לעלות מדרגה ולהגיע למשחק היוקרתי. בין שמות העבר של המועדון ניתן למצוא את גארי בירטלס, שזכה פעמיים בגביע האלופות עם נוטינגהאם פורסט, ואיבנו בונטי, שידע ימים יפים בכדורגל האיטלקי, ואפילו ביל שאנקלי האגדי אימן שם במשך שלוש שנים. המאמן, פול הרסט, גם הוא שועל קרבות ותיק וניצח בעברו שני גמרי פלייאוף של הליגה השישית. השמות המעניינים במועדון הם לנל ג'ון-לואיס, שכבש 17 שערים העונה ומחזיק בכינוי המעניין The Shop בגלל רשת חנויות אנגלית שנקראת ג'ון לואיס, ג'יימס מקיאון, שוער הקבוצה שהוביל בעברו את פיטרבורו יונייטד מהליגה ה-4 לליגה ה-2, ורוס האנה, שהפך לחביב הקהל בזכות צמד בגמר גביע לינקולנשייר, גביע חובבני שהפך להיסטריה בעיקר הודות לעובדה שהושג מול היריבה השנואה לינקולן סיטי.



יום ראשון, 22:00, פניארול – נסיונל (הליגה האורוגוואית)
את המדור הפעם נסיים עם קלאסיקו אמיתי, כזה שמגיע אלינו מאורוגוואי. המשחק הזה הוא אחד מהמשחקים הטובים ביותר בכדורגל הדרום אמריקאי, אז תאמינו לי ששווה לצפות במשחק הזה, שבדרך כלל הוא קונצרט אמיתי.
אין ספק בכך שפניארול היא אחת הקבוצות הגדולות בדרום אמריקה, כשבארון שלה יש 5 גביעי ליברטאדורס ו-49 אליפויות אורוגוואי. האפרטורה שלהם הייתה חלשה במיוחד, למרות המקום השלישי, ואת הקלאוסורה שלהם הם מקווים לסיים עם הכרטיס לפלייאוף האליפות, כשהם מוליכים כרגע את הטבלה. המאמן, פבלו בנגוצ'אה, זכה ב-7 אליפויות כשחקן פניארול וכעת הוא מקווה לרשום תואר ראשון כמאמן. שימו לב למרסלו זלאייטה, שכיכב לפני כעשור ביובנטוס ונאפולי, אנטוניו פאצ'קו, שזכה ב-8 תארי אליפות במועדון (הראשון בהם היה ב-1994), ופבלו מיליורה, אחד מהשוערים הטובים ביותר בליגה.
מהעבר השני, נסיונל מקווה להשלים עונה חלומית. את האפרטורה הם סיימו עם מאזן מדהים של 14 ניצחונות ב-15 משחקים והמקום הראשון במרחק של 10 נקודות מכל שאר הליגה (פניארול שסיימה שלישית כאמור הייתה במרחק עצום של 17 נקודות). עד כה הם לא מצליחים לשחזר את ההצלחה, והם מדורגים במקום הרביעי, מרחק של 4 נקודות מהמקום הראשון. השמות הגדולים של נסיונל הם איבן אלונסו, שמאז הגעתו למועדון כבש 40 שערים ב-53 משחקים (20 מתוכם העונה), גוסטבו מונואה, שחוזר לאורוגוואי אחרי 10 שנים בליגה הספרדית, חורחה פוסילה, שהגיע לאורוגוואי אחרי 7 שנים קסומות בפורטו, אבל מעל כולם עומד שחקן אחד – אלברו רקובה, שגם בגיל 39 לא שוכח איך עושים את זה נכון.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (27)

בזמן שאתם התמוגגתם על מסי ומעלליו מול באיירן מינכן, עבדכם הנאמן החליט לקיים ל"ג בעומר כהלכתו והיה עסוק בלהתחמם ליד מדורה. יכול להיות שזה בגלל שמסי כבר פחות מרגש אותי, אבל יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לנו במדור השבוע שלושה משחקים שיכולים להשאיר בצד את התחושה הסינתטית של ליגת האלופות. השבוע נבקר הליגה הצמודה במיוחד של אלג'יריה, ניתן גיחה למה שיכול להיות משחק האליפות בארמניה ונסיים בקלאסיקו אמיתי, היריבות הגדולה של הכדורגל הסודני.



יום שבת, 18:00, בז'איה – אוראן (הליגה האלג'ירית)
תתארו לכם ליגה שבשלב כל מתקדם של העונה כל קבוצה בה עדיין יכולה לזכות בתואר או לרדת. מה שנראה כדמיוני הוא המציאות בליגה האלג'ירית, כש-4 משחקים לסיום העונה רק 11 נקודות מפרידות בין המקום הראשון לאחרון. בז'איה ואוראן הן שתי קבוצות שקרובות במיוחד אל המקום הראשון, אבל במצב הנוכחי, אי אפשר אפילו להגיד שהפסד יסיים לאחת הקבוצות את העונה.
בז'איה הוא מועדון קטן שהעביר את רוב זמנו בליגת המשנה. בעונה שעברה הם רשמו את עונת הבכורה שלהם בליגה הראשונה, אבל מאז הם רק הולכים ומשתפרים. העונה הם רשמו הישג היסטורי וזכו לראשונה בגביע האלג'ירי. הם כרגע מדורגים במקום ה-4, אבל זה בגלל מאזן ראש בראש חלש מול המקומות ה-2 וה-3, איתם היא נמצאת בשיוויון. כמו שאמרנו הליגה צמודה, ושלוש הקבוצות במקומות 2-4 נמצאות במרחק של 2 נקודות בלבד מהמוליכה סטיף. השמות הגדולים של המועדון הם זאהיר זרדאב, שכבש את שער הניצחון בגמר הגביע השנה, איסמעיל מנסורי, שזכה בעונה שעברה באליפות עם USM אלג'יר, ונאסים דהוש, שגדל במועדון, עשה קריירה ארוכה ומפוארת במועדונים הגדולים של אלג'יריה, וחזר למועדון ברגע שזה עלה ליגה.
אוראן היא קבוצה הרבה יותר מנוסה בכדורגל המקומי. למועדון יש ארבעה תארי אליפות, אבל האחרון שבהם הושג אי שם בשנת 1993. העונה הם מקווים לזכות שוב בתואר אחרי בצורת ארוכה, וגם הם נמצאים בתוך השוויון המשולש, כשהם מדורגים במקום השלישי. המאמן, ז'אן-מישל קבאלי, הוא מאמן בעל רזומה מרשים שמחזיק בתפקיד מעניין נוסף – הוא מאמן הנבחרת הייצוגית של קורסיקה. בין שחקני הקבוצה ניתן למצוא את חאלד חארובי, ששיחק במשך 4 עונות בוולנסיין, יאסין בזאז, עוד אלג'ירי שמגיע אחרי מסע ארוך בכדורגל הצרפתי, ולייס סעידי, שיש לו בארון הגביעים תואר מעניין – הוא זכה בשנת 2011 בגביע העולם לנבחרות צבאיות עם נבחרת הצבא האלג'ירי.



 

יום ראשון, 13:40, שיראק – פיוניק (הליגה הארמנית)
אפשר להרגיש את הלחץ ברגעי ההכרעה של העונה, בייחוד שנייה לפני שמאבק האליפות נסגר. בראשון, שיראק ופיוניק נפגשות למשחק של הכל או כלום – אם פיוניק תנצח היא תוכתר לאלופה, אם שיראק תנצח המאבק הזה יכול להימשך עד השנייה האחרונה.
שיראק כרגע מדורגת במקום השני, במרחק של 6 נקודות מפיוניק, כשיש עוד שלושה משחקים לסיום העונה. הקבוצה, שזכתה באליפות ארמניה הראשונה ב-1992, רוצה לזכות בתואר החמישי שלה, אך היא יודעת שבלי ניצחון במשחק הזה זה יהיה בלתי אפשרי. מנהל הקבוצה, ארמן סהקיאן, הוא בחור מעניין, מאחר והוא חבר פרלמנט נבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית הארמנית, מפלגת ימין לאומנית. בין שחקני הקבוצה שווה לשים לב לקארן אלכסניאן, שזכה ב-3 אליפויות ארמניה, ז'אן-ז'אק בוגוהי, מלך שערי הליגה עם 19 שערים, וטיגראן דווטיאן, שגדל בקבוצה, שיחק עבורה במשך 6 שנים, עזב וחזר שוב לפני 6 שנים (ובסך הכל הוא מעביר 12 שנים במועדון, סמל אמיתי).
פיוניק היא הקבוצה הדומיננטית ביותר בכדורגל הארמני. אחרי 10 אליפויות רצופות, הם נכשלו בשלוש העונות האחרונות לזכות בתואר, אבל עכשיו הם מתקרבים אל תואר אליפות מספר 14. זו לא הפתעה אם הקבוצה החזקה ביותר במדינה מרשה לעצמם להביא שם גדול כמאמן, ופה מדובר בסארגיס הובספיאן, השחקן בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת ארמניה (131 הופעות) ואחד מגיבורי השושלת של פיוניק. שימו עין על סזאר רומרו, שיחד עם בוגוהי מפיוניק הוא מלך שערי הליגה, דוד מנויאן, שחקן מבטיח שמושאל מקובאן קרסנודאר הרוסית, וטארון ווסקניאן, אחד מהשחקנים הצעירים המוכשרים שגדלים היום בכדורגל הארמני.



 

יום ראשון, 20:00, אל-הילאל אומדורמן – אל-מריח (הליגה הסודנית)
בשבוע שעבר, אל-הילאל אומדורמן ואל-מריח שיחקו במסגרת מוקדמות ליגת האלופות של אפריקה. שתיהן עלו לשלב הבתים, ובפעם הראשונה מאז שנת 2009 יהיו שתי נציגות לכדורגל הסודני בשלב היוקרתי. בראשון, שתיהן נפגשות במטרה להבטיח את מקומן בצמרת הכדורגל המקומי.
אל-הילאל אומדורמן היא הקבוצה הבכירה של הכדורגל הסודני. ב-21 השנים האחרונות היא הצליחה לזכות באליפות 14 פעמים, וכאלופה המכהנת היא שואפת לשמור על המקום הראשון,  בו היא נמצאת, עד סיום העונה. בסגל הקבוצה ניתן למצוא כמה שחקנים בעלי עבר מפואר בנבחרת סודן כמו הקשר מוחמד אחמד באשיר, המכונה בישה, והחלוץ מודאת'ר אל טאהר. שמות נוספים ששווה להזכיר הם את'יר תומאס, שחקן נבחרת דרום סודן שמשחק בשכנה מצפון למרות הקונפליקט המתמשך, ודייויד סימבו, שחקן מסיירה לאון שהעביר את העונות האחרונות בנורבגיה ובשבדיה.
ובזמן שאל-הילאל משתלטת על הליגה, אל-מריח תמיד מנסה לגנוב את התואר כשזה אפשרי. אחרי שבעונה שעברה הם סיימו במקום השני, כשהם מחמיצים את התואר בנקודה אחת בלבד, העונה הם מנסים ללכת על כל הקופה. עד כה הם מדורגים (שוב) במקום השני, במרחק של שתי נקודות מאל-הילאל המוליכה. מאמן אל-מריח הוא הגרמני הוותיק אוטו פפיסטר, שהוביל את אל-מריח ב-2007 לזכייה בגביע הסודני ולגמר גביע הקונפדרציה (המפעל השני בחשיבותו באפריקה). בסגל הקבוצה ניתן למצוא כמה שחקנים מוערכים כמו אלן וואנגה, קנייתי ששיחק בעברו באנגולה, וייטנאם ואזרבייג'ן, והכוכבים המקומיים אחמד אל באשה, באלה ג'אביר ומוסעב עומר, כולם שחקנים ותיקים במועדון.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (26)

אחרי שמשחקי הגביע לא הצליחו לייצר לנו הפתעות, הגיע הזמן לחזור ולחפש את הדברים המעניינים במקומות אחרים. התקופה הזו של השנה מאופיינת בליגות שנכנסות לישורת האחרונה מצד אחד וליגות שרק מתחילות לחמם מנועים מהצד השני, ולנו יש הכל: נהיה באוזבקיסטן עם תחילת העונה החדשה, נצטרף למאבק הירידה המותח בצ'ילה וניפרד לשלום מהליגות המחוזיות בברזיל עם גמר נהדר.



יום שישי, 17:30, נסאף קארשי – לוקומוטיב טשקנט (הליגה האוזבקית)
האביב כבר כאן, ומלבד הליגות של מזרח אירופה גם הליגות של מרכז אסיה יוצאות לדרך. אנחנו כבר במחזור ה-7 בליגה האוזבקית, ועד עכשיו שתי קבוצות מפתיעות מוליכות את הטלה: נסאף קארשי ולוקומוטיב טשקנט. בשישי, הן משחק אחת מול השנייה.
נסאף קארשי היא חברה קבועה במקומות הגבוהים של הליגה, אבל היא מעולם לא זכתה באליפות. ב-10 העונות האחרונות היא סיימה פעם אחת במקום השני ו-6 פעמים במקום השלישי. ב-2011 היא רשמה הישג גדול כשזכתה בגביע AFC לאחר ניצחון 1:2 נגד אל-כווית בגמר. עד כה הקבוצה מוליכה באופן מפתיע את הטבלה עם 15 נקודות. המאמן, רוזיקול ברדייב, שיחק במדי הקבוצה במשך 11 שנים ומאמן את הקבוצה מאז נובמבר 2012. כוכבי הקבוצה הם ארתור גבורקיאן, מלך השערים של הליגה בעונה שעברה והעונה יש לו כבר 4 שערים ב-4 הופעות, אילחום שומורודוב, שהיה אחד מגיבורי הזכייה בגביע AFC ב-2011, ורוק רוי, הסלובני ששיחק בעבר גם בהולנד ואזרבייג'ן.
לוקומוטיב טשקנט, סגנית האלופה בשנתיים האחרונות, חולמת הפעם לסיים מקום אחד גבוה יותר ולזכות באליפות ראשונה אי פעם. עם זאת, בעונה שעברה הקבוצה הצליחה לזכות בגביע האוזבקי אחרי ניצחון 0:1 על בוניודקור. העונה הקבוצה מדורגת במקום ה-2, נקודה פחות מנסאף, אבל היא אחת משתי קבוצות בליגה שעדיין לא הפסידו העונה. בקבוצה ישנם מספר שחקנים מובילים בנבחרת אוזבקיסטן כמו טימור קפאדזה, שיאן ההופעות בנבחרת אוזבקיסטן עם 119 הופעות, ואיגנאטי נסטרוב, שוער הנבחרת ומי שזכה ב-10 אליפויות אוזבקיסטן, אבל לצידם עומדים רוסלן קרויאן, רוסי-ארמני ששיחק בעיקר בליגות המוכות של רוסיה, ונמניה יאניצ'יץ', שמשחק לראשונה בקבוצה לא-בלקנית אחרי 10 שנים.



יום ראשון, 21:30, ניובלנסה – קוברלואה (הליגה הצ'יליאנית)
המחזור האחרון של העונה תמיד יכול להיות מרגש, אבל סיום העונה בצ'ילה יגרום לשתי קבוצות מתוך חמש לבכות. אל המחזור האחרון מגיעות חמש קבוצות כשהן רוצות לברוח מהירידה, אבל ניובלנסה וקוברלואה שתפגשנה ביום ראשון נמצאות שתיהן מתחת לקו האדום. לדבר הזה יש רק משמעות אחת – מי שתפסיד תרד ליגה בוודאות. רק נסביר שבצ'ילה יורדות שלוש הקבוצות עם ממוצע הנקודות למשחק הנמוך ביותר, בהתבסס על שתי העונות האחרונות.
ניובלנסה היא קבוצה ותיקה בכדורגל הצ'יליאני, אך היא מרבה לעלות ולרדת בין הליגות. הפעם האחרונה שבה ניובלנסה שיחקה בליגת המשנה הייתה ב-2012, ויכול להיות שאחרי שלוש שנים בלבד היא תחזור לשם. גם אחרי החזרה שלה לליגה היא רשמה עונות יפות, אבל שני טורנירים הופכים אותה לקבוצת תחתית – הקלאוסורה של העונה הקודמת, שם היא צברה 17 נקודות בלבד ב-17 משחקים, והקלאוסורה של העונה הנוכחית, שם היא צברה 16 נקודות. השחקנים המובילים של הקבוצה הם סבסטיאן וראס, מלך שערי הקבוצה עם 13 שערים, בנחמין רואיז, שמשחק בקבוצה מאז 2010, וג'ונתן סיסטרנאס, עוד שחקן ותיק בקבוצה שבעברו זכה בשלוש אליפויות צ'ילה עם קוברלואה.
אם בניובלנסה זוכרים את החוויה של הליגה השנייה, בקוברלואה לא יודעים איך זה מרגיש. מאז שקוברלואה שיחק בליגה הבכירה לראשונה ב-1977 היא מעולם לא ירדה ליגה, והיא ניצבת בפני אפשרות שכזו. מה שפוגע במיוחד בדירוג של קוברלואה הוא ההופעה החלשה שלה באפרטורה העונה, אותה היא סיימה במקום האחרון עם 11 נקודות. מאמן הקבוצה, מרקו אנטוניו פיגרואה, מכיר את הקבוצה מצויין כשהיה חלק מהאליפות שלה ב-1992 וזכה בתואר מלך שערי הליגה ב-1993. שימו לב לכריסטיאן גייטאן, ששיחק במשך 6 שנים באסטודיאנטס, ומיגל סאנווסה, שמשחק בקבוצה מאז 2008, ומספר שחקנים צעירים שיכולים להיות הכישרונות הבאים בכדורגל הצ'יליאני כמו פרננדו קורנחו ואיבן לדסמה בני ה-19, שחלומים ללכת בעקבות כישרון אחר שיצא מהמועדון, אלכסיס סאנצ'ס.
אף אחד לא רוצה לסיים את העונה עם הטעם המר של הירידה, אבל אחת מהן תפסיד ותרד ליגה בוודאות, השנייה תקווה לתוצאות טובות ביתר המשחקים כדי לשרוד.
המשחקים הנוספים במאבקי הירידה בצ'ילה (כולם באותה השעה):
או'היגינס – אנטופגסטה
סן מרקוס – אודקס איטליאנו



יום ראשון, 22:00, סאנטוס – פלמייראס (ליגת הפאוליסטה)
אחרי כמעט שלושה חודשים, הליגות המחוזיות בברזיל הולכות ומסתיימות. הגמרים של הטורנירים מתקיימים בתקופה הזו של השנה, והשבוע נבקר בגמר של ליגת הפאוליסטה. גמר הליגה שכוללת את הקבוצות החזקות ביותר של סאו פאולו יפגיש את סאנטוס ופלמייראס, לדרבי של החיים הטובים, Clássico da Saudade. המשחק הראשון בין השתיים הסתיים ב-0:1 לפלמייראס.
סאנטוס, הקבוצה שהצמיחה שחקני ענק כמו פלה וניימאר, לא יכולה לחשוב על מתנה טובה יותר לעונת ה-100 בפאוליסטה. זכייה בתואר תעניק לה את אליפות הפאוליסטה ה-21 שלה ואתה התואר הרביעי ב-6 שנים. בסיבוב הראשון סיימה סאנטוס בקלות עם הפסד אחד בלבד ב-15 משחקים, ומשם המשיכה לשני ניצחונות בפלייאוף על קינזי דה פירקיסאבה וסאו פאולו בדרך אל הגמר. מאמן הקבוצה, מרסלו פרננדס, משמש כמאמן ראשי בפעם הראשונה בקריירה והוא רוצה לזכות בתואר ראשון. כמו בהרבה קבוצות בברזיל, לסאנטוס יש מספר שמות גדולים בעלי רזומה אירופי מפואר ובראשם רוביניו, שאחרי שנים בריאל מדריד, מנצ'סטר סיטי ומילאן, חוזר שוב בהשאלה לסאנטוס, קבוצת נעוריו. עוד שחקנים שמאחוריהם שנים של כדורגל אירופי נמצאים ריקארדו אוליביירה, ששיחק ספרד ואיטליה וחוזר אחרי ששיחק ב-5 השנים האחרונות באמירויות, ורנאטו, ששיחק 7 שנים בסביליה. שימו לב גם לגבריאל, ילד בן 18 שנחשב לאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל הברזילאי.
שנים קשות עוברות על פלמייראס, אבל העונה היא חולמת בגדול. העונה שעברה הייתה עונה קשה בפלמייראס, כשהיא הצליחה להבטיח את הישארותה בליגה רק בסוף העונה, אבל עכשיו היא רוצה לעשות עוד צעד קדימה. אחרי ניצחון ברבע הגמר נגד בוטפוגו פאוליסטה היא הצליחה לרשום הפתעה גדולה כשניצחה בפנדלים את קורינתיאנס, אחד הפייבוריטיות לזכייה בתואר. מאמן הקבוצה, אוסוולדו דה אוליביירה, כבר זכה בעברו באליפות הפאוליסטה, כשהוא עושה זאת עם קורינתיאנס בשנת 2000. השם הגדול ביותר בסגל הוא זה רוברטו, ששיחק בבאייר לברקוזן ובאיירן מינכן, חזר לפני שלוש שנים לברזיל והעונה עבר מגרמיו לפלמייראס. לצידו משחקים גם לדודו, שחקנה לשעבר של דינאמו קייב, ופרננדו פראס, השוער הוותיק שזכה בעונה שעברה בתואר שוער העונה.