השמש הזוהרת מקאבול

זוהיב איסלאם אמירי, אחד השחקנים הראשונים שיצאו באופן ישיר מהליגה באפגניסטן, התראיין לפני מספר חודשים לגרדיאן הבריטי. אמירי נולד במאי 1987, כשילדותו עוברת בצל שלטון הטליבאן במדינה, ובראיון הוא מנסה לשחזר את הפעמים הראשונות בהן הוא נחשף לכדורגל. "הכל היה אסור בימים ההם. הבילוי היחיד שהותר היה הכדורגל, וגם זה רק באצטדיון הלאומי בקאבול", הוא מספר לכתב, "אבל במחצית, אנשי הטליבאן היו מגיעים וכורתים ידיים או מוציאים אנשים להורג". כשרואים את מה שקורה בכדורגל האפגני בשנים האחרונות, פתאום נראה שהסיפורים של אמירי מגיעים מיקום מקביל, אחרת הצמיחה של הענף אמורה להיות תוצר של נס או של עבודה יוצאת דופן.



במשך 18 שנים היה הכדורגל האפגני נתון לבידוד עולמי. בספטמבר 1984 שיחקה הנבחרת האפגנית את משחקה הרשמי האחרון במוקדמות גביע אסיה מול ירדן, ומאז חוותה אפגניסטן נוכחות סובייטית מוגברת, מלחמת אזרחים ושלטון טרור. רק ב-2002 חזרה הנבחרת לבמה הבינלאומית, כשהופיעה במשחקי אסיה בדרום קוריאה. שלוש תבוסות ומאזן שערים של 0 כיבושים ו-32 ספיגות היו התוצאות שאפיינו את הנבחרת הזו עם חזרתה לזירה הבינלאומית. את הניצחון הרשמי הראשון שלה היא רשמה במרץ 2003, כשהיא מנצחת את קירגיזסטן 1:2 במוקדמות גביע אסיה. מי שחשב שהניצחון הזה יסמל את השינוי הגדול, טעה, ויומיים לאחר מכן הנבחרת הובסה 4:0 מול נפאל החלשה.

המפנה האמיתי מתחיל במפגש הכפול של אפגניסטן מול טורקמניסטן במסגרת מוקדמות מונדיאל 2006. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בתבוסה משפילה, 11:0, כשגם הגומלין ההיסטורי בקאבול מסתיים בהפסד. ההתאחדות האפגנית החליטה שזה הזמן לנקוט בצעדים לשיפור הנבחרת הלאומית ובאותה שנה הוקמה "ליגת העל של קאבול" (Kabul Premier League). במשך 6 שנים התקיימה הליגה הזו, מבוססת על קבוצות מהבירה בלבד, והתבוססה בבינוניות.



ב-2012 מחליטים בהתאחדות האפגנית לנצל את הפופולאריות הגדולה של הענף כדי לייצר ליגה חדשה לחלוטין. המשחקים ממשיכים להתקיים בקאבול, אבל את הקבוצות שמזוהות עם העיר החליפו 8 זיכיונות, שכל אחד מהם מייצג מחוז אחר באפגניסטן. כדי לאתר כשרונות צעירים החליטו לייצר תכנית ריאליטי בשם "המגרש הירוק" (Maidan e Sabz), שבסיומה כדורגלנים מוכרים ולא מוכרים הרכיבו סגלים של 18 שחקנים לכל אחת מהקבוצות החדשות. אחרי שהסתיימה העונה הרביעית, אפשר להגיד שבליגה הזו יש דברים שגם אנחנו יכולים לחלום עליהם – ענקית התקשורת המקומית, רושאן, היא נותנת החסות הרשמית לליגה, המשחקים מועברים בשתי תחנות רדיו ומשודרים באיכות גבוהה בשתי תחנות טלוויזיה וביוטיוב. על פי הערכות, בגמר האחרון צפו 13.5 מיליון איש, כ-52% רייטינג.

עם זאת, קשה מאוד לייצר שינוי בזמן קצר. זוהיב איסלאם אמירי אולי עשה היסטוריה כשב-2011 עזב את הליגה האפגנית והצטרף למומבאי ההודית, אך מעטים השחקנים בליגה המקומית שיכולים לעשות את קפיצת המדרגה. בשנים האחרונות, לצד השחקנים המקומיים, החלו באפגניסטן לחפש את צאצאי הפליטים מהמדינה שזכו לקבל חינוך לכדורגל אירופי. השחקנים שממלאים היו את הנבחרת מגיעים מכל קצוות אירופה – אובייס עזיזי (Ovays Azizi) מדנמרק, רוהולה איקבאלזדה (Roholla Iqbalzadeh) מנורבגיה, נורלה אמירי (Norlla Amiri) משבדיה ומוסטפא חדיד (Mustafa Hadid) מגרמניה. גם שחקנים מהליגות הנמוכות בהולנד והליגות המחוזיות של אוסטרליה הגיעו בעבר, והכל במטרה לחזק את הנבחרת.



לא כל פרוייקט מתאזרחים או מהגרים עובד בצורה מושלמת, אבל נראה שבאפגניסטן הדברים עובדים בצורה שונה. האפגנים הצליחו לטפס במעלה דירוג פיפ"א, בו היא הגיעה עד לדירוג השיא של המקום ה-122, בזכות לא מעט תוצאות מפתיעות. ב-2014 הם העפילו לגביע האתגר, מפעל שנועד לקדם את הנבחרות החלשות של אסיה, וסיימו את הטורניר בצורה נהדרת עם המקום הרביעי, לאחר הפסד לפלסטין בחצי הגמר והפסד למלדיבים בפנדלים במשחק על המקום השלישי. מוקדם יותר השנה, אפגניסטן רשמה ניצחון כפול על קמבודיה במוקדמות מונדיאל 2018, מה שנרשם כשני הניצחונות הראשונים אי פעם של אפגניסטן במסגרת זו. בהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות נבחרת אפגניסטן לא מארחת בביתה והיא נאלצת לנדוד בין האצטדיונים, ניתן אפילו להיות מופתעים יותר.

את היוקרה האמיתית מחפשת אפגניסטן באליפות דרום אסיה. הטורניר מתקיים מדי שנתיים ומכנס את הנבחרות החזקות של האזור לטורניר מותח. אם להיות כנים, הטורניר היה צפוי במשך שנים כשהודו זוכה ב-6 מתוך 9 הטורנירים הראשונים. בשנת 2011, הודו אירחה את הטורניר ואפגניסטן הוכיחה בפעם הראשונה שזו הולכת להיות נבחרת שונה, כשהיא מחלצת ממנה 1:1 במשחק הפתיחה. האפגנים הגיעו עד לגמר, בו הפסידו 4:0 במפגש נוסף מול הודו, במה שהפך להישג המשמעותי הראשון של הנבחרת בעידן החדש. שנתיים מאוחר יותר, חזרה אפגניסטן למקום שבו הכל התחיל, קטמנדו, העיר שאירחה את המשחקים הראשונים של הנבחרת לאחר עידן הטליבאן. האפגנים חצו את שלב הבתים ורשמו בשלב הנוקאאוט שתי סגירות מעגל: אחת בחצי הגמר, עם ניצחון 0:1 מול נפאל, הנבחרת שהביסה אותם בקטמנדו עשור קודם לכן, והשנייה בגמר, כשהיא מנצחת 0:2 את הודו. את השערים בגמר כבשו מוסטפא אזאדזוי וסנדז'אר אחמדי, שניהם ילידי אפגניסטן שגדלו בגרמניה.



בשנת 2013 זכתה ההתאחדות האפגנית בפרס המשחק ההוגן במסגרת טקס כדור הזהב. העסקנים של פיפ"א לא נותרו אדישים ונימקו את מתן הפרס בשל "המסירות והעבודה הקשה בפיתוח הכדורגל בגילאים הצעירים ובניית יסודות המשחק וטיפוח הליגה הלאומית בסביבה של אלימות והרס". אי אפשר לפספס את זה, העבודה הזו מובילה להצלחה מסחררת והאפגנים כבר מסתכלים הלאה לאליפות דרום אסיה שנפתחה השבוע. האפגנים ינסו לעשות הכל כדי להגן על התואר, במה שיהיה עוד צעד של התקדמות עבור המדינה.

 

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (58)

התקופה בשנה סביב חג המולד וראש השנה האזרחית תמיד מאופיין בפגרות המוניות בליגות הכדורגל. לכן, יצאנו לחפש לכם הפעם כמה וכמה משחקים שיעבירו לכם את הזמן ויראו לכם עולם שלם שנמצא מחוץ לענף הפופולארי בעולם.



יום שישי, 19:00, הולנד - פולין (אליפות העולם בכדוריד לנשים)
יום שישי, 21:45, נורבגיה - רומניה (אליפות העולם בכדוריד לנשים)
יום ראשון, 18:15, גמר אליפות העולם בכדוריד לנשים
בסוף השבוע הקרוב, טורניר ארוך של אליפות העולם בכדוריד לנשים יגיע לסיומו עם משחקי חצי הגמר והגמר. האולם בהרנינג, דנמרק, צפוי להיות מלא כשכל הצופים ירצו לראות מי תהיה אלופת העולם ותזכה בכרטיס היוקרתי לטורניר האולימפי בריו.
חצי הגמר הראשון יפגיש בין נבחרות הולנד ופולין. שתי הנבחרות הן נבחרות מנוסות, אבל לפולין יש היכרות הרבה יותר רחבה עם המעמד. פולין היא נבחרת שלרוב מגיעה לרבע הגמר ומודחת, אבל לפני שנתיים היא רשמה היסטוריה כשהעפילה לראשונה לחצי הגמר. מנגד, הישג השיא של ההולנדיות היה המקום ה-5 באליפות העולם של 2005. כעת לשתי הנבחרות יש הזדמנות היסטורית להעפיל לראשונה בתולדותיהן לגמר אליפות העולם ולהיות מרחק נגיעה מהופעה ראשונה בטורניר האולימפי. השחקניות הבולטות בנבחרת הולנד הן לאורה ואן דר היידן (אסביירג, דנמרק), לואיס אבינג (באיה מארה, רומניה) והשוערת טס וסטר (ביטגהיים, גרמניה). וסטר כרגע גם מובילה את דירוג השוערות המצטיינות בטורניר כשהיא מצליחה לעצור 46% מהזריקות אליה. בנבחרת פולין יש כמה שחקניות עם ניסיון ניכר בליגת האלופות כמו קינגה ביזדרה מאלופת אירופה בודוצ'נוסט ואיבונה ניידז'ביידז' הוותיקה מאלופת פולין, לובלין. שווה לשים לב גם לקרולינה קודלאץ', מלכת השערים של הנבחרת כל הזמנים עם 724 שערים.
בחצי הגמר השני מחכות שתי אימפריות של ממש. נורבגיה השתלטה בעשור האחרון על הכדוריד העולמי כשזכתה ב-4 אליפויות אירופה, אליפות עולם אחת ושתי מדליות זהב אולימפיות. לצד התארים נמצאים עוד מדליית כסף מאליפות אירופה ומדליות כסף וארד מאליפויות העולם, מה שהופך אותך לאחת הנבחרות הדומיננטיות בענף. לרומניות יש היכרות טובה עם חצי הגמר של אליפות העולם, כשב-2005 הן גם מצליחות להעפיל לגמר. בעוד לנורבגיה יש רק שני תארים עולמיים בכל הזמנים, לרומניה יש שלושה כאלה, אבל האחרון היה אי שם בשנת 1962. מי שמתפללות לזכייה נורבגית הן שחקניות נבחרת ספרד, שכן אם נורבגיה תזכה בכרטיס מאליפות העולם, סגנית אלופת אירופה תעלה גם כן לטורניר בריו. השמות הבכירים בנבחרת נורבגיה הן כוכבות האלופה הנצחית לארביק, נורה מרק וסאנה סולברג, כשלשנייה מביניהן יש גם שותפה מעניינת לנבחרת, השוערת סילייה סולברג, אחותה התאומה. את רומניה מובילה כריסטינה נאגו מבודוצ'נוסט, אחת הכובשות המצטיינות בטורניר עם 45 שערים, ויחד איתה כוכבות האלופה הרומנית באיה מארה, ולנטינה ארדאן-אליסיי ואדריאנה נקיטה.



יום ראשון, 15:00, פ.צ. גואה - צ'נאיין (הסופר ליגה ההודית)
עונה שנייה של הסופר ליגה ההודית מסתיימת. המוני הכוכבים והרופיז שנשפכו עד כה יתנקזו למשחק אחד מכריע במטרה לקבוע מי תהיה האלופה. אחרי הגמר הדרמטי בעונה שעברה שהעניק את התואר לאתלטיקו דה קולקטה משער שהובקע בדקה ה-95, בהחלט יש למה לצפות כאן.
אם תשאלו את האדם הפשוט מה הוא יודע על גואה הוא יספר לכם על מסיבות הטראנס בחופי העיר, אני אומר גואה - עיר של כדורגל! אחרי שבעונה שעברה רק פנדלים מנעו ממנה לעלות לגמר, פ.צ. גואה רושמת עונה מצויינת עם העפלה לפלייאוף מהמקום הראשון ועלייה חלקה למדי מחצי הגמר. לאורך השנים העיר הייתה ידועה בזכות הקבוצות המוכשרות שלה כמו ספורטינג גואה, דמפו, סלגאוקר וצ'רצ'יל בראדרס שזכו בלא מעט אליפויות, ועכשיו העיר חולמת על תואר ראשון בסופר ליגה. לא מעט שמות גדולים מובילים את הקבוצה מאחורי הקלעים כמו איש העסקים, ונוגופאל דהוט ושחקן נבחרת הודו בקריקט, ויראט קוהלי, אבל השם הבכיר הוא כמובן המאמן - זיקו הברזילאי שמוביל את הקבוצה זו העונה השנייה. בניגוד לנהוג בליגה, השמות הזרים של הקבוצה הם כמעט לא מוכרים. לצד כוכב על כמו לוסיו, שזכור מימיו הגדול בבאיירן מינכן ואינטר, נמצאים שחקנים בקנה מידה הרבה יותר צנוע כמו ג'ונתן לוקה, ילד ברזילאי בן 21 שגדל במחלקת הנוער של רומא והיום מושאל מאתלטיקו פרנאנסה, וגרגורי ארנולן, בלם ותיק בן 35 שמשחק זו העונה השנייה במועדון. מבין השחקנים המקומיים בולט במיוחד טונגקהוסיים האוקיפ, הידוע בכינוי סמבוי, שזכה בתואר מלך השערים ההודי בליגה המקומית.
לפני שנה בדיוק צ'נאיין הייתה באותו המקום. הקבוצה הגיעה עד לגמר הליגה וכאמור רק שער בתוספת הזמן הצליח למנוע ממנה את התואר. את העונה הסדירה היא סיימה במקום השלישי בלבד, אבל בחצי הגמר ניתנה לה ההזדמנות לנקום כשניצחה את אתלטיקו דה קולקטה 2:4 בסיכום שני המשחקים. גם מאחורי צ'נאיין עומד צוות מעניין: ויטה דאני, איש עסקים מקומי, אבישק בצ'אן, שחקן בוליווד ובנו של אמיטאב בצ'אן, וכוכב נבחרת הודו בקריקט, מהאנדרה סינג דוני. מרקו מטראצי המשיך לעונה נוספת כמאמן-שחקן במועדון, אבל לצידו יש כמה שחקנים שעושים עבודה לא פחות טובה ממנו. מבין השחקנים הזרים ניתן לציין את אלאנו, שהגיע לקבוצה בהשאלה מסאנטוס, סטיבן מנדוסה, קולומביאני בן 23 ומלך שערי הליגה העונה עם 12 כיבושים, ומיודענו אפולה אדל, שבעונה שעברה נתן את הופעת חייו בגמר במדי אתלטיקו דה קולקטה. ז'ז'ה לאלפקלואה מגיע על תקן אחד השחקנים ההודיים המובילים אחרי שהצליח להוביל את מוהון בגאן לאליפוות הודו.



יום שני, 22:00, בודוצ'נוסט - הכוכב האדום בלגרד (הליגה האדריאטית)
קחו את כל החום והלהט הבלקני ותדחפו אותו לתוך אולם כדורסל מיוזע. ברוכים הבאים למשחק העונה בליגה האדריאטית, כשבודוצ'נוסט ממונטנגרו תארח את הכוכב האדום בלגרד. כל מה שמבדיל בין הקבוצות זה ניצחון אחד לטובת המונטנגרים, אבל במפגש הראשון ביניהן העונה ניצחה דווקא הכוכב האדום, 62:83.
בודוצ'נוסט היא אחת הקבוצות הבכירות במפעל, אבל מעולם היא לא הצליחה לזכות בתואר. יותר מזה, שלוש פעמים היא הגיעה לחצי הגמר ומעולם לא עברה אותו. אם בכשלונות עסקינן, אז בודוצ'נוסט גם סיימה את דרכה ביורוקאפ השבוע, וכך נשארו המונטנגרים עם ניסיון לזכות לראשונה בליגה האדריאטית ולזכות בפעם העשירית ברציפות בליגה המקומית (למי ששואל, ב-4 השנים האחרונות היא הפסידה 3 משחקי ליגה מתוך 61). מאמן הקבוצה, לוקה פאביצ'ביץ', היה חלק מהסגל ההיסטורי של יוגופלסטיקה ספליט בסוף שנות ה-80 ואפילו העביר שתי עונות בנהריה. השחקנים המובילים של בודוצ'נוסט הם טאדיה דראגיצ'ביץ', הקלע המצטיין של הקבוצה העונה באדריאטית, מיודענו אלכס מאריץ', שמאז שעזב את מכבי תל אביב הספיק לנדוד גם לקבוצות בכירות כמו גלאטסראיי וגם לקבוצה כמו פטרוכימי בנדאר אימאם האיראנית, וכמובן עומאר קוק, המתאזרח שרשם רק בעונה שעברה את עונת הבכורה שלו בקבוצה ממונטנגרו.
אחרי שנים של המתנה בהן ראתה את יריבתה העירונית פרטיזן זוכה בעוד תארים, הכוכב האדום בלגרד הצליחה בעונה שעברה לזכות לראשונה בליגה האדריאטית. ניצחון 1:3 בסדרת הגמר מול צדביטה העניק להם תואר וכרטיס ליורוליג. הכוכב האדום מגיעים אחרי ניצחון ענק 76:85 מול באיירן מינכן, תוצאה שהבטיחה להם מקום בטופ 16. המאמן דיאן ראדוניץ' הוא מונטנגרי שמלבד הישגיו כמאמן עם יריבתו בשני ועם נבחרת מונטנגרו הצליח גם לזכות בשלוש אליפויות יוגוסלביה בסוף שנות ה-90 עם הקבוצה הבכירה של מונטנגרו. גל מקל פתח את העונה בקבוצה אבל לא הצליח באמת להשאיר שם חותם, לעומת זאת מי שכן הם מייק זירבס, הגרמני שהיה אחד השחקנים הבולטים בעונה שעברה בקבוצה, קווינסי מילר, שאחרי 3 עונות לא מוצלחות ב-NBA נותן עונת בכורה טובה מאוד באירופה, ומרקו סימונוביץ', ששיחק לפני כמה עונות בבודוצ'נוסט ועכשיו מככב בסרביה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (57)

אחרי שבוע שלם של סופגניות, הגוף מרגיש כבד, העיניים נעצמות, וכל מה שיכול להעיר אותנו זה כדורגל. הטור השבועי נותן לכם הצצה לשלושה משחקי גמר שיתקיימו בסוף השבוע, מאני טיים במלוא מובן המילה. הצצה קטנה למה שקורה בכדורגל הקמבודי, הנבחרות האפריקאיות שמתכוננות לאולימפיאדה בריו ואיך אפשר בלי קצב לטיני מגמר האפרטורה במקסיקו?



יום שבת, 13:00, פנום פן קראון - נאגה וורלד (הליגה הקמבודית)
את הטיול השבועי שלנו אנחנו פותחים במסע הרחק הרחק אל המזרח ואל יעד לא שגרתי בעולם הכדורגל, קמבודיה. המדינה הדרום-מזרח אסיאתית לא ידועה כאומת כדורגל מפותחת במיוחד, אבל הליגה שלה מושכת לא מעט עניין כשהיא מגיעה אל משחק הגמר. במשחק הראשון, נאגה וורלד ניצחו 0:2.
פנום פן קראון היא האלופה המכהנת של הליגה הקמבודית והיא שואפת לשמור על התואר. יש לה בארון 5 תארי אליפות, יותר מכל קבוצה אחרת. עוד דבר שמייחד אותה בהשוואה לקבוצות האחרות זה העובדה שיש לה מאמן אירופאי, סאם שוויינגרובר השוויצרי, שהגיע לדרום-מזרח אסיה במסגרת עבודותיו בפיפ"א ובהתאחדות הכדורגל האסיאתית. בשנים האחרונות שוויינגרובר שותף לפרוייקט נוסף בקמבודיה שנקרא SALT (ראשי תיבות של Sport and Leadership Training) שמסייע לילדים במצוקה דרך הכדורגל. הקבוצה סיימה במקום השני בליגה הסדירה עם אחת ההתקפות הטובות ביותר, 76 שערים ב-22 משחקי ליגה (כמעט 4 שערים למשחק), כשאת רוב השערים כובשים שני שחקנים זרים מאפריקה - ג'ורג' ביסאן, ניגרי בן 23 שמשחק כבר 3 שנים במועדון ו-5 שנים בקמבודיה, ושיין בויסן, דרום אפריקאי בן 26 ששיחק בעונה שעברה בליגה המחוזית בתאילנד.
מרגע שנגמרה העונה הסדירה, נאגה וורלד היא הפתעה בפני עצמה. היא עלתה מהמקום הרביעי בזכות הפרש שערים עדיף על פני קבוצה בעלת שם ביזארי, "משרד ההגנה הלאומי". בחצי הגמר היא הדיחה את הקבוצה שסיימה במקום הראשון בליגה, בואונג קט אנגקור, קבוצה שהפסידה רק פעם אחת בעונה הסדירה. המאמן מכיר טוב את המועדון, מאס צ'אנה שיחק במועדון מגיל נערים ועד לפרישה שלו לפני 3 שנים. כיום בגיל 35, אחרי תקופה קצרה כעוזר מאמן נבחרת קמבודיה, הוא רוצה להיות שותף לאליפות השלישית של קבוצת נעוריו. מי שינסו להשלים את המשימה בגומלין הם היפני בן ה-37 מסאהירו פוקסאווה, שברזומה שלו יש גם תקופות בארה"ב, סינגפור, תאילנד והונג קונג, והשחקן המקומי קוץ' סוקומפאק, שרשם 43 הופעות במדי הנבחרת הלאומית.



יום שבת, 21:00, ניגריה - אלג'יריה (אליפות אפריקה עד גיל 23)
כחצי שנה לפני הטורניר האולימפי בריו, 8 נבחרות צעירות מאפריקה התכנסו בסנגל כדי להכריע מי יהיו 3 הנבחרות שיזכו בכרטיס הטיסה היוקרתי. בהצגה המוקדמת בשבת, סנגל ודרום אפריקה יתמודדו על הכרטיס השלישי, כשלאחר מכן יעלו ניגריה ואלג'יריה, שכבר חושבות על ברזיל, ויאבקו על התואר המכובד "אלופי אפריקה".
ניגריה היא מעצמה אולימפית בכל קנה מידה. הטורניר בריו יהיו השביעי שלה, מה שהופך אותה לנבחרת השנייה באפריקה מבחינת כמות הופעות (רק למצרים יש יותר, 11). ניגריה הייתה הנבחרת האפריקאית הראשונה שזכתה בזהב האולימפי, אחרי שניצחה ב-1996 את ארגנטינה 2:3, עם סגל שכלל את נווקאנו קאנו, סלסטין בבייארו, דניאל אמוקאצ'י ועוד כוכבים רבים וטובים. מי שמאמן בשנים האחרונות את נבחרת ניגריה הוא סמסון סיאסיה, שהיה מהשחקנים הבוטים של נבחרתו במונדיאל 1994 וזכור לנו גם מהגיחה הקצרה שלו לצפרירים חולון לקראת סוף הקריירה. הסגל הניגרי מבוסס ברובו על שחקנים מהליגה המקומית, כשהמובילים הם אטבו אוגנקארו מווארי וולבס ואדודווה סגון טופה מנאת' בויז. עוד שחקן שאסור לפספס הוא טאיוו אווניי, ילד בן 18 שמושאל מליברפול ל-FSV פרנקפורט.
הפריחה של הכדורגל האלג'יראי בשנים האחרונות לא מדלגת על הנבחרת הצעירה. לאלג'יריה הייתה עד היום הופעה אחת בלבד באולימפיאדה, אי שם במשחקים המפוקפקים של מוסקבה 1980. לפני שנתיים מינו באלג'יריה מאמן חדש לנבחרת, פייר-אנדרה שורמן השוויצרי, שבמשך 9 שנים היה חלק מצוות האימון של הנבחרות הצעירות בשוויץ והיה שותף להישגים גדולים כמו הזכייה של נבחרת הנערים עד גיל 17 באליפות אירופה ב-2002. אחד מהדברים שמסמלים את השינוי שעובר הכדורגל באלג'יריה זה כמות השחקנים המקומיים שמשותפים בנבחרת. בעוד שהנבחרת הבוגרת מבוססת על בני המהגרים שהגיעו לצרפת, היום יותר ויותר שחקנים ילידי אלג'יריה הופכים לשחקנים מובילים. ביניהם ניתן לציין את זינדין פרהאט ואוסמה דרפאלו, שהיו בין השחקנים שהובילו את USM אלג'יר לגמר ליגת האלופות האפריקאית, ועבדלקאדר סאלחי, שוער היריבה העירונית MC אלג'יר.



יום שני, 4:30, UNAM פומאס - UANL טיגרס (הליגה המקסיקנית)
במקסיקו מתכוננים לקראת הענקת התואר הראשונה העונה עם בוא גמר האפרטורה. בלילה בין חמישי לשישי נפגשו פומאס וטיגרס למשחק הראשון, וטיגרס היו אלו שניצלו את יתרון הביתיות כדי להגיע עם יתרון מבטיח של 0:3 לגומלין.
פומאס רשמה חצי עונה מצויינת והיא לא רוצה לסיים אותה עם טעם חמוץ. את העונה הסדירה סיימו פומאס במקום הראשון, אבל הפלייאוף שלהם גרם להרבה דפיקות לב לאוהדים. במשחק הראשון ברבע הגמר מול וראקרוז הם הפסידו 1:0, אבל בגומלין הם הצליחו לנצח באותה תוצאה, מה שגרם לכך שהם עולים בזכות הדירוג הגבוה יותר. גם בחצי הגמר מול אמריקה לא הלך להם קל - למרות שהם הגיעו עם יתרון 0:3, אמריקה כבר הובילה 0:2 בגומלין ורק שער מצמק בדקה ה-84 הוריד במעט את מפלס דפיקות הלב (המשחק עצמו הסתיים ב-1:3 לאמריקה). מאמן הקבוצה, גיז'רמו ואסקז, הוביל את פומאס בעברו לאליפות אחת בקלאוסורה של 2011, ועכשיו הוא חולם על אליפות שמינית שתקבע את מעמד המועדון עוד יותר בצמרת הכדורגל המקסיקני. שני שחקנים שאסור לפספס בפומאס הם חאבייר קורטס, שמשחק במועדון מאז 2008 והיה חלק מהנבחרת האולימפית שזכתה בזהב בלונדון ב-2012, ופידל מרטינז, שמלבד היותו מלך הבישולים של הליגה העונה, הוא גם מהמובילים של המסע המופלא של נבחרת אקוודור במוקדמות המונדיאל עד כה. בירכתי הסגל, בלי יותר מדי הופעות, ניתן למצוא גם את דנטה לופז, הזכור מימיו במכבי חיפה.
בטיגרס קרה דבר מאוד מעניין בעונה האחרונה. באפרטורה של 2014/5 היא הצליחה להגיע עד לגמר, שם איבדה יתרון 1:0 בדרך להפסד מול קלוב אמריקה. את החצי השני של העונה היא סיימה במקום הראשון, אבל הודחה כבר ברבע הגמר מול סאנטוס לאגונה. האפרטורה הנוכחית הסתיימה עם מקום חמישי בלבד, כשלאחריו הגיעו ניצחונות על צ'יאפאס ברבע הגמר וטולוקה בחצי הגמר. במקביל התמודדה טיגרס בגבורה גם בגביע הליברטאדורס, כשהמסע של נקטע רק בהפסד בגמר מול ריבר פלייט. גם לטיגרס יש מאמן שכבר הוביל אותה לאליפות אחת, ריקארדו פרטי, שבקיץ האחרון בילה במשך מספר חודשים כמאמן זמני של נבחרת מקסיקו, קדנציה שהסתכמה בהעפלה לגביע הקונפדרציות בעוד שנתיים. כשמסתכלים על הסגל רואים שני שמות גדולים במיוחד - חאבייר אקינו, הכשרון בן ה-25 שהחליט לחזור למקסיקו אחרי תקופה קצרה בספרד, ואנדרה-פייר ז'יניאק, שחקן נבחרת צרפת לשעבר שקורע רשתות בליגה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (56)

בסוף שבוע קריר רק כדורגל יכול לחמם אותנו. הפעם סידרנו לכם גם מסעות קצרים שלא ידרשו מכם להתעורר באמצע הלילה. צמרות צפופות זה שם המשחק והם יגיעו הפעם ממלטה, גאורגיה ועיראק. אז זה הזמן להכין איזה כוס תה, להתרווח וליהנות.



יום שבת, 17:00, פ.צ. ולטה - בירקירקרה (הליגה המלטזית)
האי הקטן והחביב מייצר לנו את אחת הליגות ההזויות ביותר בעולם, כזו שגם קברניטי ההתאחדות לכדורגל לא היו חושבים על שיטה כל כך יצירתית. הליגה במלטה משוחקת בשיטה של שני סיבובים, כשלאחריהם מתקיים סיבוב שלישי, בלי פלייאוף עליון ותחתון, אבל עם קיזוז. בתוך כל הבלאגן הזה, שתיים מהקבוצות הבכירות של מלטה, פ.צ. ולטה ובירקירקרה, ישחקו ראש בראש כדי לנסות לפתוח פער (עד שהוא יצומצם בחצי).
לפ.צ. ולטה יש היסטוריה מפוארת של 22 אליפויות ו-13 גביעים. מדי פעם הם נקלעים לחוויות ביזאריות, כמו תפקיד הבכורה של ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי, אבל בסך הכל מדובר באחת הקבוצות היציבות בצמרת הכדורגל במלטה. בינתיים הם במקום הראשון עם 28 נקודות, בדיוק כמו היברניאנס האלופה המכהנת, וכל נקודה עבורם היא חשובה לקראת המירוץ הצמוד בסיבוב השלישי. מאמן הקבוצה, פול זאמיט, אימן אותה כבר בין 2005-2009 ואפילו זכה איתה באליפות אחת, אבל אז החליט לעזוב לטובת בירקירקרה, איתה אגב זכה בשתי אליפויות. כמו קבוצה מלטזית טובה, הסגל של פ.צ. ולטה מתחלק בין זרים בינוניים לשחקנים מקומיים בכירים. מבין הזרים ניתן לציין את חואן קרוס חיל הארגנטינאי, שפסגת הקריירה שלו היא זכייה בליגה הקפריסאית השנייה לפני 6 שנים, ונז'ונג פריסו הקמרוני, שטייל גם בבולגריה וברומניה לפני שחזר לקדנציה שנייה בליגה המלטזית. מקרב המלטזים שווה לדבר על רודריק בריפה, מגן נבחרת מלטה שרשם 81 הופעות בנבחרת, ולוולין קרמונה, חלוץ בן 20 שצפוי להיות אחד השחקנים המשמעותיים בנבחרת הלאומית בשנים הקרובות.
בירקירקרה התחילה לתפוס תאוצה רק בשני העשורים האחרונים. מאז 1997 היא מסיימת מדי שנה במקומות הגבוהים ומצליחה לזכות בכרטיסים למפעלים האירופיים. את התואר הראשון שלה אי פעם היא רשמה עם זכייה באליפות בשנת 2000 ומאז ארון הגביעים שלה הלך והתמלא והוא כולל היום 4 אליפויות ו-5 גביעים. השנה בירקירקרה רשמה הישג חסר תקדים כשפגשה בסיבוב המוקדם השני של הליגה האירופית את ווסטהאם, הפסידה בקושי 1:0 בלונדון, הובילה 0:1 בגומלין וגררה את היריבה שלה לפנדלים, שגם בהם האנגלים ניצחו בקושי. בינתיים בליגה הם במקום השלישי, אבל הם במרחק 2 נקודות מפ.צ. ולטה. לקבוצה יש מאמן איטלקי, ג'ובאני טדסקו, שזכור כשחקן פרוג'יה בסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום. עם מאמן איטלקי מגיע גם שחקן חיזוק איטלקי, ובמקרה שלנו מדובר בפבריציו מיקולי בן ה-36, שאפילו שיחק כמה עונות עם טדסקו בפאלרמו. מלבד מיקולי, בסגל נמצאים גם ויטו פלוט, שחקן סלובני ששיחק בעברו בבלגיה ובבונדסליגה השנייה, ג'סטין האבר, שוער נבחרת מלטה, והקפטן פול פנץ', שמשחק בקבוצה מאז 2007.



יום ראשון, 12:00, דינאמו טביליסי - סיוני בולניסי (הליגה הגאורגית)
הליגה הגיאורגית מזמנה הפסיקה להיות המונופול הבלעדי של דינאמו טביליסי ובשנים האחרונות קבוצות רבות מצליחות לשבור את שלטון היחיד שלה. השבוע, דינאמו טביליסי תארח את אחת הקבוצות שמאיימות עליה, סיוני בולניסי, למשחק שמבטיח די הרבה.
דינאמו טביליסי הייתה מאז ומעולם הקבוצה הגדולה ביותר של הכדורגל בגאורגיה. עוד לפני פירוק ברית המועצות זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים סובייטיים, ובשיאה גם זכתה בגביע המחזיקות ב-1981. בימיה הראשונים של גאורגיה העצמאית דינאמו טביליסי שלטה ללא עוררין בליגה עם 10 אליפויות רצופות, אך עם השנים הפערים הצטמצמו והיא זכתה רק ב-5 אליפויות במהלך 16 העונות הבאות. את העונה הנוכחית דינאמו טביליסי פתחה עם מאזן נפלא של 34 נקודות מתוך 39 אפשריות והיא מדורגת במקום הראשון בליגה. למאמן, ג'יה גגוצ'אדזה יש כבר תואר אחד מהעונה שעברה בדינאמו טביליסי לאחר שזכה בגביע הגאורגי. בסגל ניתן למצוא שלושה שחקנים צעירים שתופסים מקום חשוב בהרכב ואולי יהיו דור העתיד של הכדורגל הגאורגי. אלו הם הקשר בן ה-23 ג'אבה ז'יגאורי, שכבש 8 שערים העונה, החלוץ בן ה-22 גיאורגי קביליטאיה, שכבש 10 שערים העונה וחזר אחרי כמה עונות בגיור ההונגרית, והקשר בן ה-19 אוטאר קיטיישווילי, שמוקדם יותר השנה רשם גם הופעות בכורה בנבחרת האולימפית.
סיוני בולניסי מנסה לתפוס תאוצה, למרות שמדי פעם מדובר בקבוצה לא יציבה. בשנת 2014 היא סיימה במקום השלישי בליגה, אבל בעונה שקדמה לה ועונה שלאחריה היא שרדה בקושי בליגה הבכירה. העונה היא מנסה להתייצב שוב בחלק העליון של הליגה, כשהיא נמצאת במקום השלישי, מרחק 5 נקודות מדינאמו טביליסי ועם חלומות ריאליים במיוחד על מקום באירופה. מאמן הקבוצה, ואלרי קילאסוניה, היה במשך שנים חלק מצוות האימון של מטאלורגי רוסטאבי ואחרי שהוא יצא מהחממה במועדון הוא חולם על הישגים גם כמאמן ראשי. אם בדינאמו טביליסי דיברנו על שחקני העתיד הגאורגיים, בסיוני רואים לא מעט שמות מן העבר. המגן בן ה-36 דאביט סבאנידזה, שלמעט גיחה קצרה לאזרבייג'ן משחק בקבוצה ברצף מאז 2005, והחלוץ בן ה-32 דימיטרי טטנאשווילי, שסיים עם קבוצותיו ב-4 מתוך 5 העונות האחרונות במקום השני, הם השחקנים הבולטים. למרות זאת, יש גם שחקנים צעירים שרוצים להוביל את קבוצת נעוריהם קדימה, כמו וילי איסיאני בן ה-24, שכבש 7 שערי ליגה העונה.



יום שני, 13:00, נאפט אל-ווסאט - אל זאורע (הליגה העיראקית)
בתוך כל הבלאגן והאנרכיה בעיראק, מנסים להמשיך ולקיים ליגת כדורגל סדירה. הליגה מתקיימת בצורה קצת שונה: כש-20 הקבוצות חולקו לשני בתים, 4 קבוצות יעלו מכל בית לשלב בתים שני, שלאחריו יתקיים הגמר הגדול. נאפט אל-ווסט ואל זאורע הן שתי הקבוצות המובילות של בית א' ושתיהן פייבוריטיות לזכייה בתואר.
קבוצת נאפט אל-ווסאט היא אחת הקבוצות העולות בכדורגל העיראקי. היא הוקמה רק ב-2008 ובעונה שעברה היא רשמה את עונת הבכורה שלה בליגה הראשונה. כל זה לא הפריע לה להגיע עד לגמר הליגה ולנצח את אל-קווה אל-ג'אוויה בפנדלים, בדרך לאליפות היסטורית. מהשם שלה ניתן להבין מאיפה מגיע הכסף, חברת הנפט של מרכז עיראק, אחת משלוש חברות הנפט הממשלתיות במדינה. כרגע היא נמצאת במקום השני בבית א' עם 19 נקודות ונראה שהיא בדרך לעלות לסיבוב הבא. האליפות סידרה למאמן עבדל גאני שהאד את משרת האימון של הנבחרת האולימפית, ונאפט הביאה מאמן חדש - חאמזה אלג'מאל המצרי, שאת רוב הקריירה שלו העביר בקבוצות בינוניות במזרח התיכון או בליגת המשנה בארצו. כיאה לכסף הגדול, לנאפט יש כמה שמות גדולים מנבחרת עיראק כמו השוער הוותיק נור סאברי, מגיבורי הזכיה בגביע אסיה ב-2007, ומוסטפא נאדים, שהגיע במהלך הפגרה מאירביל, לצד שחקנים מנבחרות לאומיות אחרות כמו מוחמד גדאר, שחקן נבחרת לבנון, ועלא אלשבלי, שחקן נבחרת סוריה, מובילים את הקבוצה. שם מעניין נוסף הוא האלכורד מולה מוחמד, ששיחק יחד עם אחיו הצעיר, הוואר, בנבחרת עיראק, אבל יש לו ברזומה הופעות גם בנבחרת כורדיסטן במספר טורנירים לנבחרות לא מוכרות.
אל זאורע היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל העיראקי. הרבה לפני שנאפט אל-ווסאט עשתה את זה, אל זאורע זכתה באליפות כבר בעונה הראשונה שלה בליגה הבכירה, אי שם ב-1976, ומאז זכתה שוב ושוב בתואר. בארון שלה יש 12 אליפויות, מה שהופך אותה לקבוצה המעוטרת ביותר בליגה. בעונה נוכחית, אל זאורע מדורגת בראש בית א' עם 20 נקודות, והיא מקווה לשמור על המומנטום גם בשלב הבא. המאמן שלה, באסם קאסים, כבר היה מעורב באירועים היסטוריים כמו היותו חלק מהסגל של נבחרת עיראק במונדיאל היחיד שלה ב-1986 וכמאמן הוביל את דוחוק לאליפות היסטורית ב-2010. שני שחקנים בולטים שאסור לפספס בקבוצה הם מוהנד קראר, מלך שערי הקבוצה העונה עם 7 שערים, ועלא עבדל-זהרה, שרשם בקריירה שלו 87 הופעות בנבחרת עיראק וטייל ברחבי העולם הערבי עם קדנציות בירדן, איראן, קטאר ואפילו סודאן.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (55)

שלושה משחקים ובכל אחד מהם חולמים על תואר. בקטאר חולמים לשבור בצורת של 20 שנה, בבולגריה שואפים לשבור את ההגמוניה ובאפריקה יש גביע על הפרק.



יום שבת, 16:30, אל ריאן - אל ג'יש (הליגה הקטארית)
הליגה הקטארית, עם מלוא הכסף והיוקרה שלה, רואה כיצד שתי קבוצות קטנות רצות בצמרת. אל ריאן, שלא זכתה באליפות כבר 20 שנה, תפגוש בשבת את אל ג'יש, קבוצה צעירה שמעולם לא זכתה באליפות.
אל ריאן הייתה אחת הקבוצות הבכירות בקטאר אבל ההבאה המאסיבית של כוכבים זרים הפכה אותה לקבוצה בינונית. השיא הגיע לפני שנתיים כשירדה ליגה לראשונה אחרי כ-25 שנה. לשמחתה של אל ריאן, ירידת הליגה עזרה לה להתאושש די מהר. היא חזרה אחרי עונה אחת, ועכשיו כשהיא בעיצומו של הקאמבק, היא מוליכה את הטבלה עם 27 נקודות ומאזן מושלם של 9 ניצחונות מ-9 משחקים. כנהוג בקטאר, הבעלים של הקבוצה הוא סעוד בן חאלד א-ת'אני, אחיינו של תמים בן חמד א-ת'אני, אמיר קטאר המכהן. המאמן של אל ריאן, חורחה פוסאטי, כבר מכיר את הליגה לאחר שזכה באליפות עם אל סאד ב-2007, ויש לו ארון גביעים עשיר שכולל גם אליפויות באורוגוואי מולדתו, אקוודור ופרגוואי. שני השמות הבולטים בסגל הם שני חלוצים מתאזרחים מדרום אמריקה. הראשון הוא הברזילאי רודריגו טבאטה, שהגיע למועדון לראשונה כמושאל ב-2010 מבשיקטאש והעונה מחורר רשתות עם 10 שערים ב-9 משחקים. השני הוא סבסטיאן סוריה, שהגיע לקטאר ב-2004 וכבר רשם 106 הופעות במדי הנבחרת הקטארית.
אל ג'יש, או בתרגום מילולי "הצבא", הוא מועדון חדש יחסית בעולם הספורט הקטארי. המועדון בכללותו הוקם רק ב-2007, כשהקבוצה הבכירה בו במשך שנים הייתה ועודנה קבוצת הכדוריד, שזכתה פעמיים באליפות אסיה למועדונים. קבוצת הכדורגל לעומת זאת הצליחה לעלות בפעם הראשונה לליגה הבכירה ב-2012 וארון הגביעים המדולל שלה כולל רק את הגביע הקטארי מ-2013. אחרי כמה עונות בהן היא מצליחה להתברג במקומות השני והשלישי, אל ג'יש רוצה הפעם לזכות באליפות וכרגע היא נמצאת במקום השני, במרחק 4 נקודות מאל ריאן, כשגם היא עדיין לא מפסידה. מאמן הקבוצה כיום הוא סאברי לאמושי הצרפתי, שעדיין נמצא בצעדיו הראשונים כמאמן אבל יש לו ברזומה הופעה במונדיאל האחרון עם חוף השנהב. גם לאל ג'יש יש שני חלוצים זרים נהדרים - עבדארזק חמדאללה, מרוקאי בן 24 שכבר הספיק לשחק בנורבגיה ובסין וכבש העונה 8 שערים, וסארדור ראשידוב, אוזבקי בן אותו גיל ואחד מהשחקנים המובילים בארצו כיום. לצידם ניתן לציין גם את הקשר הקטארי הוותיק וויסאם ריזיק, שיאן ההופעות בנבחרת קטאר עם 111 הופעות.



יום ראשון, 16:00, אטואל דו סאהל - אורלנדו פייראטס (גביע הקונפדרציה האפריקאית)
לפני שבועיים מזמבה הקונגולזית זכתה בליגת האלופות של אפריקה ועכשיו הגיע הזמן לראות מי תזכה בתואר המשני של היבשת. אחרי 1:1 במשחק הראשון ביוהאנסבורג, אטואל דו סאהל ואורלנדו פייראטס יגיעו לטוניסיה לקרב על התואר.
לאטואל דו סאהל אולי אין ארון גביעים מפואר בכל הקשור לכדורגל הטוניסאי עם "רק" 9 אליפויות, אבל בזירה הבינלאומית הקבוצה הזו מככבת. בגביע הקונפדרציה היא כבר זכתה פעם אחת ב-2006 ועונה לאחר מכן רשמה היסטוריה עם זכייה בליגת האלופות. מלבד התארים הללו יש לה שתי זכיות בסופר קאפ האפריקאי, ו-4 זכיות במפעלים שכבר לא קיימים כמו גביע המחזיקות וגביע CAF. בבאופן כללי, אטואל מקווה להמשיך את המסורת של הקבוצות הטוניסאיות במפעל, שזכו עד היום ב-4 גביעים, יותר מכל מדינה אחרת. מאמן הקבוצה, פאוזי בנזרתי, מגיע לקדנציה חמישית במועדון (אגב, הראשונה הייתה בעונת 1986/7), כשהוא זה שמוביל את המועדון לזכייה בגביע הקונפדרציה ב-2006. השמות הבכירים בסגל של הטוניסאים הם איימן מת'לות'י, השוער הוותיק בן ה-31 שמשחק בקבוצה מאז 2003, אחמד עכאישי, חלוץ בן 26 ששיחק שנתיים בבונדסליגה השנייה במדי אינגולשטדט, ובגדד בונדז'ה, אלג'יראי בן 23 שכבש 6 שערים בקמפיין הבינלאומי.
אורלנדו פייראטס הייתה הקבוצה ששמה את דרום אפריקה על מפת הכדורגל אחרי שלטון האפרטהייד. בשנת 1995 היא ניצחה את ASEC אבידג'ן מחוף השנהב בגמר ליגת האלופות, מה שהפך אותה לקבוצה הראשונה מהמדינה שזוכה בתואר בינלאומי. מאז הכדורגל בדרום אפריקה דעך ומאז הזכייה של קייזר צ'יפס בגביע המחזיקות ב-2001 אף קבוצה לא הצליחה לזכות בתואר כלשהו. מי שאחראי להישג המרשים של אורלנדו פייראטס הוא המאמן אריק טינקלר, שידע ימים יפים כשחקן בוויטוריה סטובאל ובארנסלי, והיום הוא רושם את עונת הבכורה שלו כמאמן. מי שירצו להוביל את הקבוצה לתואר הם טמסאנקה גאבוזה, שגם הוא כבש 6 שערים בטורניר, קרמיט אראסמוס, שבילה בצעירותו תקופה קצרה בהולנד, וסיאבונגה סאנגווני, אחד השחקנים הבולטים בכדורגל הדרום אפריקני כיום.



יום ראשון, 17:30, לבסקי סופיה - סלביה סופיה (הליגה הבולגרית)
אחרי שלודוגורץ השתלטה באופן מוחלט על הכדורגל הבולגרי בשנים האחרונות, לבסקי סופיה חולמת לסדוק במעט את הדומיננטיות. בעבר הדרבי הגדול של הבירה היה מול צסק"א סופיה, אבל אחרי שזו התדרדרה עד לליגה השלישית, נותר לנו רק המפגש מול סלביה סופיה.
מאז 2009 לבסקי סופיה לא זכתה באליפות בבולגריה. שנתיים של אליפויות לליטקס לובץ' ואחריהן רצף ארוך של לודוגורץ השאיר את אחת הקבוצות הבכירות בבולגריה מאחור במירוץ. בעונה שעברה לבסקי סופיה סיימה רק במקום ה-7, המיקום הנמוך ביותר אליו הגיעה מאז 1938. את העונה הזו היא פותחת בצורה יותר טובה, כשהיא במקום הראשון עם 31 נקודות ועם יתרון 3 נקודות על פני ליטקס ולודוגורץ. המאמן הנוכחי של הקבוצה, סטויצ'ו סטוייב, הגיע באמצע העונה שעברה והצליח להציל באופן יחסי את לבסקי מהתרסקות טוטאלית. עכשיו סטוייב מנסה להוביל את לבסקי לאליפות, בדיוק כפי שעשה עם לודוגורץ ב-2014. בלבסקי משחקים שלושה משחקני דור העתיד של הכדורגל הבולגרי והם תופסים מקום חשוב בסגל. התאומים בני ה-20 לבית משפחת צונב, בוריסלאב ורדוסלאב, הם שחקני הרכב לכל דבר בקבוצה. רדוסלאב אפילו נכנס ללב האוהדים כשאת שער הבכורה שלו במועדון כבש בדרבי מול צסק"א באפריל 2014. שם מעניין נוסף הוא בוז'ידאר קראייב, שכבר בגיל 11 היה חלק מתכנית מיוחדת לקידום שחקנים צעירים בולגרים שמוביל חריסטו סטויצ'קוב, והיום בגיל 18 בלבד נחשב לאחד הסקוררים המובילים של לבסקי.
סלביה סופיה חיה כבר שנים בצל של המועדונים הגדולים. היא מעולם לא הצליחה להתברג בצמרת, למעט הבלחות מדי פעם, ובקבוצה מעדיפים להסתפק בדרך כלל במקום במפעלים האירופיים, משימה לא פשוטה בהתחשב בהתפתחות הליגה המקומית. בינתיים היא ממוקמת רק במקום החמישי, אבל כל דבר שיכול לפגוע ביריבה העירונית הוא מבורך מבחינתה. למרות שהוא אימן לתקופות קצרות את הנבחרת הצעירה של בולגריה, עבור מאמן הקבוצה, איבן קולב, מדובר במשרה ראשונה בליגה הבולגרית מאז 1997. ב-15 השנים האחרונות הוא אימן בדרום-מזרח אסיה, כשבשיאו אימן את נבחרת אינדונזיה בשני גביעי אסיה. שימו לב לאיבאילו דימיטרוב, מלך שערי הקבוצה העונה עם 5 שערים, אנטון קרצ'נאקוב, שעושה קאמבק לליגה הבולגרית אחרי חצי עונה בליגת המשנה ברוסיה, ודייגו, שחקן כנף ברזילאי שאותר והובא בגיל 15 למחלקת הנוער של ליטקס לובץ' וכבר 8 שנים משחק בבולגריה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (54)

אחרי הפגרה הבינלאומית, הגיע הזמן לחזור ללחם והחמאה שלנו, הליגות המקומיות. במוקד הפעם - שתי הסינדרלות הקטנות של הכדורגל הפולני, הקבוצה האורחת שחולמת על היסטוריה בסינגפור והדרבי של בוגוטה.



יום שישי, 19:00, ל.ק.ס ניצצ'ה - פיאסט גליביצה (הליגה הפולנית)
ביום שישי יתקיים מפגש בין שתי קבוצות שמאחורי כל אחת מהן סיפור מדהים. תשכחו מוויסלה קראקוב ולגיה ורשה, תכירו את ל.ק.ס ניצצ'ה ופיאסט גליביצה.
ל.ק.ס ניצצ'ה היא קבוצה קטנה וחביבה שעד לפני כמה שנים עוד שיחקה בליגות הנמוכות של פולין. ההתקדמות הביזארית שלהם החלה כשהקבוצה החלה לקבל חסות מחברה בשם ברוק-בט, שבניגוד לשם שלה היא סוכנות עיצוב ולא סוכנות הימורים, והקבוצה החלה לעלות אט אט. בעונה שעברה היא רושמת הישג אדיר כשהיא מצליחה לעלות לליגה הבכירה ומעלה את הכפר הקטן ניצצ'ה על המפה. 750 תושבים יש בכפר, מה שהופך את הכפר לקטן ביותר באירופה שהקבוצה שלו שיחקה בליגה הבכירה, כשהם שוברים את השיא של חמל בלשאני הצ'כית עם 900 תושבים. המשחק יהיה הראשון באצטדיון המשופץ בכפר המכיל 4500 מקומות (כלומר 6 כיסאות לכל תושב). השם המעניין בצד המקצועי הוא דאנוטה ויטקובסקה, האישה היחידה שמחזיקה בקבוצת כדורגל בליגה הפולנית. אחד הכוכבים בסגל הוא וויצך קנדז'יורה, שבאופן די מפתיע גדל בגליביצה, שיחק בשתי קבוצות קטנות בעיר לפני שהגיע לפיאסט גליביצה, בה העביר 10 שנים לפני שעבר לחזק את הקבוצה הקטנה. בסגל ניתן למצוא גם גדודי שחקנים סלובקיים כמו פאבול סטאניו, שמשחק מאז 2007 בפולין וניצ'צ'ה היא הקבוצה החמישית שלו, ודאליבור פלבה, שהגיע לקבוצה כחיזוק כשהיא רק עלתה לליגה השנייה ב-2011.
לפיאסט גליביצה יש סיפור דומה, אבל היא מגיעה ממקום קצת יותר גדול. למרות ההיסטוריה המכובדת של העיר וכ-180 אלף תושביה, פיאסט גליביצה לא היה מועדון כדורגל מפואר. בשנת 2008 הם עלו בפעם הראשונה לליגה הבכירה ובכך הפכו לקבוצה הראשונה אי פעם בכדורגל הפולני שהצליחה להגיע מהליגה ה-7 לליגה הבכירה, ומאוחר יותר גם לאירופה. הקבוצה ירדה, עלתה, ולא כל כך הצליחה להתייצב בליגה. העונה נפתחה מבחינתה בסערה עם 11 ניצחונות מתוך 15 משחקים והמקום הראשון שלה בפער של 8 נקודות מלגיה ורשה השנייה. המאמן שלהם, רדוסלאב לטאל הצ'כי, היה מכוכבי יורו 1996 והיה שותף לאירוע ביזארי ביורו לאחריו כשהורחק בעודו יושב על הספסל (ככה זה כשאתה פולט מילים לעבר השופט והשופט הוא פיירלואיג'י קולינה). השם הגדול בקבוצה הוא רדוסלאב מוראבסקי, קשר הקבוצה, שחקן בית וקפטן, ואת כל זה הוא עושה בגיל 21. לטאל הביא איתו כמה חברים מצ'כיה וסלובקיה כמו מרטין נשפור, המושאל מספרטה פראג, פטריק מראז, שכיכב בז'ילינה וארטמדיה, וקאמיל ואצק, ששיחק בגרמניה ואיטליה.



יום שבת, 13:15, ברוניי DPMM - באלסטיר קאלסה (הליגה הסינגפורית)
הליגה בסינגפור מגיעה למחזור האחרון שלה, כשבמשחק המרכזי יש לנו קבוצה שחולמת על אליפות היסטורית וקבוצה שנייה שחולמת לנצל את האליפות הזו בשביל לזכות בכרטיס למפעלים היבשתיים. מבולבלים? הנה כל ההסברים.
במהלך השנים הליגה הסינגפורית הזמינה אליה קבוצות אורחות. בעבר אלו היו אקדמיות של קבוצות סיניות וקוריאניות בסינגפור ואפילו הייתה קבוצה בשם אטואל, שהייתה מבוססת על שחקנים צרפתיים. היום, לצד האקדמיה של אלבירקס ניגאטה היפנית והנבחרות האולימפיות של סינגפור ומלזיה, נמצאת גם הקבוצה האורחת של ברוניי DPMM. הקבוצה ששייכת למשפחת המלוכה במדינה הקטנה ממזרח לסינגפור הייתה בעברה חלק מהליגה בארצה והחליטה לנדוד עם השנים למלזיה וכיום לליגה הסינגפורית. היא מוליכה את הטבלה במרחק 2 נקודות מהמקום השני והיא מתחילה להריח את האליפות ההיסטורית. המאמן שלה, הסקוטי סטיב קין, כבר הוביל את הקבוצה לזכייה ראשונה בגביע הליגה בשנה שעברה ועכשיו הוא רוצה אליפות ראשונה בקריירה. השם המוביל בקבוצה הוא רפאל רמאזוטי, מלך השערים הברזילאי עם 20 כיבושים ב-26 משחקי ליגה. בסגל ניתן למצוא גם לא מעט שחקנים מנבחרת ברוניי כמו אזוואן סאלח, שאהרזן סעיד ופחראזי חסן.
בלאסטיר קאלסה רוצה לנצל את העובדה שקבוצה אורחת תזכה באליפות בשביל לקבל כרטיס למפעלים היבשתיים. אליפות של ברוניי DPMM הופכת את הקרב על המקום השני לחם יותר, כשבאלסטיר נמצאת במקום השלישי, במרחק 3 נקודות מהמקום השני. סיפור מעניין עומד מאחורי מאמן הקבוצה, מרקו קראלייביץ'. קראלייביץ' הוא קרואטי שגדל בגרמניה, ואת רוב הקריירה שלו הוא עשה במזרח הרחוק. 5 שנים כשחקן בסינגפור הספיקו לו כדי להשתקע במדינה, להכיר את אשתו ואם שני ילדיו ולפתח קריירת אימון מרשימה. הסגל של בלאסטייר בין כוכבי כדורגל מקומיים כמו השוער זייפול ניזאם והקשר פו אי פנג, שהפכו במרוצת השנים למזוהים עם המועדון, אבל גם מספר שחקנים זרים שהגיעו מהבלקן, כמו הסרבים אמיר צמייצאנין ואמיר לוטינאץ והקרואטי רוברט פריצ'יץ'.



יום שני, 0:00, מיונאריוס - אינדפנדיינטה סנטה פה (הליגה הקולומביאנית)
בדרום אמריקה לא מצטיינים בשיטות פשוטות לקיום ליגה והפעם ננסה להבין מה קורה בקולומביה. מלבד העובדה שגם שם משחקים באפרטורה וקלאוסורה, הקולומביאנים מגיעים למחזור הליגה האחרון כשבסיומו יקבעו 8 העולות לפלייאוף ובאיזה סדר. כדי להכריע את המצב בצורה יותר מעניינת העיניים יהיו נשואות לבוגוטה, שם יתקיים El Clásico Capitalino, הקלאסיקו של הבירה.
מיונאריוס גמרו את הסיפור שלהם העונה. הם במקום ה-11, מרחק 5 נקודות מהמקום שמוביל לפלייאוף, ולכן המטרה היחידה שלהם היא להרוס ליריבה העירונית את חלומות הפלייאוף. דבר נוסף שהם עדיין יכולים לעשות זה לצבור עוד נקודות לטבלת המשוקללת של כל העונה ואולי לחלום על כרטיס לקופה סודאמריקנה (עם הרבה תלות בכישלונות יתר הקבוצות שיעלו לפליייאוף). המאמן שלה הוא זה שאחראי להצלחה המסחררת של ליברטאד הפרגוואית לפני מספר שנים, כשהצליחה להשתלט על הליגה באופן כמעט מוחלט, ויש לו גם שם די מעניין - רובן ישראל. קשה לפספס את הכוכב הגדול של המועדון, רפאל רובאיו, שמשחק במועדון מאז 2005, רשם 384 הופעות והפך לסמל של הקבוצה. לצידו ניתן לציין את השוער האורוגוואי ניקולאס ויקוניס, שזו העונה החמישית שלו בקולומביה, והקשר הארגנטינאי פדריקו אינסואה, ששיחק בעברו בספרד, גרמניה וטורקיה.
אינדפנדיינטה סנטה פה, או בקיצור סנטה פה, רוצה לסגור את המקום שלה בפלייאוף באופן מוחלט. היא נמצאת כרגע במקום ה-7, 2 נקודות יותר מהמקום שבו מסיימים את העונה, אבל בסנטה פה לא רוצים לקחת סיכונים. הם מגיעים למשחק הזה אחרי שבאמצע השבוע הם שיחקו בחצי גמר הקופה סודאמריקנה מול ספורטיבו לוקניו מפרגוואי, ומלבד חלומות על פלייאוף היא גם רוצה להיות הקבוצה הקולומביאנית הראשונה שזוכה בתואר. המאמן, חרארדו פלוסו, חתום על אליפויות בשלוש ליגות שונות בדרום אמריקה, ורוצה להפתיע ולזכות גם באליפות קולומביאנית. שימו לב לשחקנים כמו לואיס מנואל סייחאס, שחקן נבחרת ונצואלה שחוזר למועדון אחרי שנים בבלגיה ואקוודור, ווילסון מורלו, מגיבורי המסע של סנטה פה בקופה סודאמריקנה, ומיגל בורחה, שחקן צעיר בן 22 שמושאל מליבורנו האיטלקית.

סוריה יונייטד

אחד המרצים שלי באוניברסיטה אמר פעם שיש מדינות שהדבר היחיד שמאחד אותן זה המונדיאל. במשך כמה ימים מתאחדות המדינות השסועות ביותר, אלו שבהן האחד טובח בשני, סביב דגל אחד, המנון אחד ו-11 שחקנים לבושים בצבעים אחידים. אם במשך שנים הייתה הסיטואציה הזו נחלתן של מדינות אפריקה בלבד, הרי שבשנים האחרונות הדבר הזה מתחיל להגיע גם למזרח התיכון. לפני יותר מעשור עיראק המפולגת התאחדה סביב הנבחרת האולימפית שהגיעה עד למקום הרביעי בטורניר ב-2004 ושלוש שנים מאוחר יותר הייתה זו הנבחרת הבוגרת שזכתה באופן היסטורי בגביע אסיה. האידיליה בעיראק נגמרה בשנים האחרונות, כשדאע"ש רואים בכדורגל השפעה זרה, עד כדי רצח של אנשים שצופים במשחקים, כפי שהיה בגביע אסיה האחרון. הנוכחות של הארגון הזה הופכת את המציאות המזרח תיכונית לפחות יציבה, וכל אותה פלגנות חצתה את הגבול מערבה לסוריה.

במרץ 2011 החלה הקרקע לבעור בסוריה. בתחילת הדרך עוד היה נראה שדי ברור מי הצדדים הלוחמים. מצד אחד צבא סוריה החופשית וכוחות אופוזיציה אחרים ומולם עומדים כוחות הביטחון של סוריה בפיקודו של בשאר אל-אסד. ככל שהתקדם הזמן הפכו הגבולות למטושטשים יותר ויותר. משימוש בנשק חם עברו להשתמש בחומרים כימיים שיכלו לחסל ערים בקלות. לצד יחידות ספק מסודרות עמדו ארגוני טרור כמו ג'בהת א-נוסרה ודאע"ש וזו הפכה למלחמת הכל בכל. אין הערכות מדוייקות לגבי מימדי ההרג, כשהאומדן המדוייק ביותר ניתן על ידי ארגון זכויות אדם סורי, בין 240 אלף ל-330 אלף הרוגים.



למרות שהתושבים מנסים למצוא נחמה בנבחרת סוריה, כמעט 6 שנים לא שיחקה נבחרת סוריה בארצה. את משחקיה האחרונים היא קיימה באצטדיון הבינלאומי החדיש בחלב במסגרת מוקדמות גביע אסיה. מאז הספיקו הסורים לנדוד בין איראן, שאירחה אותם במהלך מוקדמות גביע אסיה 2015, לבין עומאן, שמארחת אותם בקמפיין הנוכחי של מוקדמות מונדיאל 2018. יכול להיות שהריחוק מהבית דווקא עושה טוב לסורים, שפתחו את הקמפיין עם 4 ניצחונות והפסד בודד מול יפן, מה שמציב אותם במקום השני בבית המוקדם. גם אם הסורים לא יצליחו לעבור את היפנים, הם כרגע מדורגים בין ארבע הסגניות הטובות ביותר, מה שעשוי להקנות להם כרטיס לסיבוב הבא במוקדמות. מדובר בהישג נדיר לנבחרת שבקושי מצליחה לעלות לגביע אסיה, בטח ובטח שלא לשלבים המתקדמים של מוקדמות גביע העולם.

השינוי הגדול שעובר על הכדורגל הסורי שולח אותנו לשנת 2005. באותה שנה יוצאת הנבחרת עד גיל 20 לאליפות העולם בהולנד. ניצחון סנסציוני 1:2 על איטליה של גרציאנו פלה ואנטוניו נוצ'רינו מעניק לסורים מקדמה שלבסוף מסתיימת עם כרטיס לשמינית גמר הטורניר. גם שם הסורים עשו חיים קשים לנבחרת ברזיל שניצחה בקושי 0:1 מפנדל של ראפיניה. שנתיים מאוחר יותר יוצאת נבחרת הנערים עד גיל 17 לאליפות העולם בדרום קוריאה. גם שם היו הפתעות כמו הפסד 2:1 לספרד משער בדקה ה-90 של דניאל אקינו ותיקו 0:0 מול ארגנטינה, ושוב נבחרת סורית מצליחה לגנוב כרטיס לשמינית הגמר. גם הפעם זה נגמר במפח נפש והפסד 3:1 לאנגליה.

חלק משחקני נבחרות הנוער ההן נמצאים היום בסגל של הנבחרת הבוגרת. הם מצטרפים לשחקנים המנוסים שרשמו את ההופעה האחרונה של הסורים בגביע אסיה ב-2011 ואלו שהובילו את סוריה לתואר מפתיע בגביע מערב אסיה ב-2012. שחקנים כמו עבדלרזאק אל חוסיין, שהיה חלק מהסגל ב-2005 והיום משחק באל-עהד הלבנונית, ועלא אלשבלי, שהיה חלק מהסגל ב-2007 והיום משחק בנפט אלווסט העיראקית, מראים בבירור את השילוב הזה וכיצד הם מובילים יחד את הנבחרת. מעל כולם יש שני שחקנים מרכזיים ולכל אחד סיפור מעניין.



הראשון הוא השוער מוסעב בלחוס. בלחוס ירשום במשחקו הבינלאומי הבא את הופעת ה-100 ויהפוך לסורי הראשון שמגיע לנקודת הציון הזו. בלחוס גדל בחומס ושיחק באל-כראמה, הקבוצה המפוארת של העיר, איתה הגיע עד לגמר ליגת האלופות ב-2006. כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה אבד הסדר באופן מוחלט. כוחות הביטחון של אסד צרו על העיר שנחשבה למרכז המהפכה ומהומות נמשכו בה לאורך כל הזמן. בלחוס עצמו היה קורבן של המאורעות, כשהוא נעצר על ידי אנשי אסד בטענה שהחביא ומימן חמושים מהכוחות המורדים. לאחר ששוחרר מהמעצר הוא עזב את חומס כשהושאל לאל-וואחדה מדמשק ובתום עונה אחת עזב את סוריה לחלוטין.

שחקן נוסף ששמו בולט בנבחרת הוא סנחריב מלכי. מלכי הוא טיפוס מעניין בהשוואה ליתר השחקנים בנבחרת. בניגוד לרוב שחקני הסגל שהם ערבים-מוסלמים, מלכי הוא בן המיעוט הארמי, שמרוכז בעיקר בצפון-מזרח סוריה. הוא גם לא גדל והתחנך בסוריה, אלא בבלגיה לשם היגרו הוריו כשהיה ילד. אין שחקן בנבחרת סוריה עם ניסיון אירופי כל כך עשיר – 9 שנים בבלגיה, עונה אחת ביוון ושנתיים בהולנד, ומאז 2013 הוא משחק בקסימפאשה הטורקית. בכל זאת, למרות השוני הגדול בינו לבין חבריו לנבחרת ולמרות התקופה המזעזעת בה הכל קורה, הוא רואה בו ובחבריו ככלי לשמח את האזרחים.



המלחמה בסוריה כבר גבתה מחיר כבד מהאזרחים. בשלושת המשחקים הבאים, תקוות של אומה שלמה, ללא קשר למחנה ממנו כל אדם מגיע, יהיו תלויות בנבחרת סוריה. דווקא מתוך ההריסות רוצים "הנשרים מקאסיון" להראות ניצנים של פריחה. וגם אם זה לא יקרה במונדיאל הקרוב, לסורים עדיין יש תקווה. מבט קטן לעבר נבחרות אלבניה או בוסניה והרצגובינה חושף סגלים מלאי פליטים בני עמם שהתפזרו בכל רחבי אירופה, התחנכו לתרבות כדורגל אחרות וחזרו למולדת כדי לייצג אותה בכבוד. יכול להיות שבין אלפי הפליטים שמגיעים לאירופה נמצאת החוליה הבאה בשרשרת של הכדורגל בסוריה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (53)

עם בוא פגרת הנבחרות, אנחנו יוצאים לטיול מסביב לעולם עם מוקדמות המונדיאל שהולכים ותופסים תאוצה. קחו את הכסאות אחורה, יש לנו 31 כרטיסי טיסה למוסקבה ואף אחד לא רוצה לפספס את זה.



יום שבת, 4:00, ג'מייקה - פנמה
שתי הסינדרלות של גביעי הזהב משני גביעי הזהב האחרונים נפגשות ראש בראש למשחק הראשון שלהן בקמפיין המוקדמות הנוכחי. לשתיהן חלומות על הגעה לרוסיה, אבל המשימה הראשונה היא לסיים בין שתי הראשונות בבית שכולל גם את קוסטה ריקה והאיטי, ולהעפיל אל ההקסאגונל, הבית הגמר המשושה של קונקאק"ף.
בג'מייקה רוצים להפסיק ולדבר רק על הרגאיי בויז, הנבחרת של 1998 שרשמה את ההופעה הבודדת של ג'מייקה במונדיאל. צמד של תאודור וויטמור תמיד נמצא באוויר, אבל מאז ג'מייקה הצמיחה דור חדש של שחקנים צעירים שחולם על מונדיאל. בקיץ האחרון ג'מייקה רשמה הופעה מכובדת כנבחרת אורחת בקופה אמריקה, עם שלושה הפסדים דחוקים של 1:0, אבל זה היה רק המתאבן. אחרי שעברה את שלב הבתים עם 7 נקודות והדיחה את האיטי ברבע הגמר, הצליחו הג'מייקנים להפתיע עם ניצחון 1:2 על ארה"ב, כל הדרך לגמר בו הגיע ההפסד הצפוי, 3:1 מול מקסיקו. עבור הג'מייקנים זה אומר רק דבר אחד - יש אפשרות להתמודד עם הנבחרות החזקות של היבשת. מאמן הנבחרת, ווינפריד שפר הגרמני, אחד המאמנים הוותיקים והמנוסים בעולם הכדורגל, כבר הופיע במונדיאל אחד כמאמן נבחרת קמרון ב-2002. השחקנים המובילים בנבחרת הם הקשר סיימון דוקינס מדרבי קאונטי, החלוץ דארן מאטוקס מוונקובר ווייטקאפס ושחקן ההגנה ווס מורגן מלסטר סיטי.
פנמה הייתה באותו תסריט בדיוק שנתיים  לפני הג'מייקנים. בגביע הזהב של 2013 הפנמים עברו את שלב הבתים בהצלחה כולל ניצחון מול מקסיקו, הביסו את קובה ברבע והמשיכו לניצחון נוסף על מקסיקו בחצי הגמר. בגמר הגיע הפסד קטן 1:0 מול ארה"ב. הצמיחה שחווה הכדורגל הפנמי, כשבמקביל גם הנבחרות הצעירות מצליחות להעפיל לגביעי העולם, מסמנים את המונדיאל ב-2018 כיעד אפשרי, והחלומות על הופעת בכורה לפנמה הולכים ותופסים תאוצה. לנבחרת מאמן קולומביאני, הרנן דאריו גומז, שרוצה מונדיאל שלישי עם נבחרת שלישית, אחרי שכבר העפיל עם קולומביה ב-1998 ועם אקוודור ב-2002. בסגל הפנמי יש שחקנים ותיקים עתירי ניסיון כמו לואיס טחאדה בן ה-33 מחואן אוריץ' הפרואנית ובלאס פרז מפ.צ. דאלאס (שאגב רחוק 2 הופעות מלהפוך לשחקן הפנמי השלישי שמגיע ל-100 הופעות). לצידם מופיעים כמה כשרונות צעירים שיובילו את הנבחרת בשנים הקרובות כמו השוער לואיס מחיה מנסיונל האורוגוואית ואניבל גודוי מסן חוזה ארת'קווייקס.



יום ראשון, 17:00, גינאה המשוונית - מרוקו
הרבה פיקנטריה סביב המפגש הזה. בינואר האחרון מרוקו הייתה אמורה לארח את גביע אפריקה לאומות והחליטה לוותר עליו בגלל התפרצות האבולה. מי שזכתה מההפקר הייתה גינאה המשוונית, נבחרת שבכלל הודחה בסיבוב הראשון של המוקדמות. עכשיו יש למרוקו הזדמנות לסוג של נקמה, בייחוד לאחר הניצחון שלה במשחק הראשון ביום חמישי, 0:2.
בגינאה המשוונית קורה משהו די מעניין בכדורגל. כיאה לדיקטטורה עתירה במשאבים, בגינאה המשוונית התחילו בשנים האחרונות לאזרח כדורגלנים וכדורגלניות שיש להם טיפה קשר למדינה (ולפעמים גם זה בספק) ומתחילים לחזק את השורות. לנבחרת הנשים זה עבד טיפה יותר טוב, כשהיא מצליחה להעפיל לגביע העולם פעם אחת, ובגברים עדיין מחכים להופעת בכורה. מי שמאמן את הנבחרת הוא אסטבן בקר, ארגנטינאי שטייל קצת בליגות הנמוכות בספרד, עד שהתמקם באופן רשמי בגינאה המשוונית לפני כמה שנים כמנהל טכני של נבחרת הגברים וכמאמן נבחרת הנשים. בין בכירי המתאזרחים ניתן למצוא את חאבייר בלבואה שמשחק כיום באל פייסלי הסעודית ואת אמיליו אנסואה הוותיק שמוצא עדנה מחודשת במידלסברו. אגב, אותו אנסואה היה הסיבה שבגלל גינאה המשוונית חטפה שני הפסדים טכניים במוקדמות המונדיאל הקודם מאחר והוא לא השלים בזמנו את תהליך ההתאזרחות שלו.
במרוקו חולמים להחזיר את שנותיהם היפות ובעיקר לחזור למונדיאל לראשונה מאז 1998. הנבחרת המרוקאית בדרך כלל רשמה הופעות מרשימות במונדיאל, גם אם לא בהכרח העפילה לשלבים המאוחרים. בין התוצאות אפשר לציין את הניצחון על פורטוגל והתיקו מול אנגליה במונדיאל 1986 ואת הניצחון על סקוטלנד שכמעט הביא להם מקום בשמינית הגמר של מונדיאל 1998. אחרי שנים ארוכות של מפחי נפש, מרוקו זוכה לדור מוכשר של שחקנים שרוצה להצעיד את אריות האטלס למונדיאל חמישי. זאקי באדו, שהיה שוער וקפטן הנבחרת של 1986, הוא זה שמאמן את הנבחרת ומנסה להכניס בבחוריו מעט מוטיבציה. בין השמות הגדולים של הנבחרת ניתן למצוא את מהדי בנעטיה מבאיירן מינכן, עומאר אלקדורי מנאפולי ועבדלעזיז בראדה ממארסיי. לא נשכח גם את שני הכובשים מהמשחק הראשון - יוסף אלערבי מגרנדה ויאסין באמו מנאנט.



יום שלישי, 22:30, קולומביה - ארגנטינה
אפשר לכתוב הרבה דברים על המפגש בין הנבחרות הללו. במקום לחפור על כוכבי העל של כל אחת מהנבחרות, שגם ככה אנחנו מכירים אותם מצויין, בואו נדבר על כמה מהמפגשים שהופכים את המשחק הזה לאחד מהטובים בפגרה הזו.
מוקדמות מונדיאל 1994 היו האחרונים בדרום אמריקה בהם הייתה חלוקה לבתים. קולומביה וארגנטינה הוגרלו לאותו בית יחד עם פרגוואי ופרו. בתור הבית שכלל 4 נבחרות, זכתה הראשונה לעלות למונדיאל ואילו השנייה זכתה בכבוד היוקרתי לפלייאוף (הבית המקביל כלל 5 נבחרות ובו 2 הראשונות עלו למונדיאל). המשחק הראשון בין שתי הנבחרות בבראנקייה הסתיים כשידם של הקולומביאנים על העליונה עם ניצחון 1:2. פחות מחודש עבר, ובמשחק הנועל של הקמפיין קולומביה מגיעה להתארח במונומנטל. המצב בטבלה היה פשוט - קולומביה מוליכה עם יתרון נקודה על פני ארגנטינה, כך שגם תיקו עשוי להספיק לקולומביאנים כדי להעפיל למונדיאל. אבל הקולומביאנים לא הגיעו לשחק על תיקו. הצגה משוגעת עם צמד של פרדי רינקון, צמד של פאוסטינו אספרייה ועוד שער לקראת הסוף של אדולפו ולנסיה קבעו את התוצאה על 0:5 לקולומביה, ששלח אותם לחגוג. הארגנטינאים היו צריכים להזיע בפלייאוף מול אוסטרליה, ממנו הם עלו רק בזכות שער עצמי.
ארגנטינה מעולם לא השפילה את קולומביה בצורה כזו, אבל היא נתנה כמה משחקים שיזכירו לקולומביה מי הבוסית. כמה חודשים לפני אותה חמישייה נפגשו הנבחרות בחצי גמר הקופה אמריקה של 1993. 0:0 משמים הוביל את המשחק לפנדלים, והראשון שמצמץ היה ויקטור אריסטיסבאל והיה היחיד שהחמיץ בדו קרב, 5:6 לארגנטינה. בחצי הגמר של 2004, הילדים קרלוס טבס (אז בן 20) ולוצ'ו גונזאלס (אז בן 23) יחד עם חואן פבלו סורין קבעו 0:3 קליל בדרך לגמר. גם ברבע גמר הקופה אמריקה האחרון הגיעו הנבחרות לפנדלים אחרי 0:0, שם כבר יותר שחקנים החמיצו אבל התוצאה הייתה זהה, 5:6 לארגנטינה.
עם כל כך הרבה פיקנטריה מסביב, איך אפשר להגיד לא למשחק כזה?

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (52)

עוד סוף שבוע של כדורגל מגיע והפעם שלושה משחקים שיחממו לכולנו את הלב. נבקר בגמר ליגת האלופות של אסיה, יש לנו שתי קבוצות שחולמות על תואר בבוסניה ודור העתיד של הכדורגל האפריקאי בקדמת הבמה בגביע העולם עד גיל 17.



יום שבת, 17:45, אל אהלי - גואנגז'ו אוורגראנד (ליגת האלופות של אסיה)
אחרי שבשבוע שעבר חילקו את התואר היבשתי הראשון של אסיה, הגיע הזמן לעבור למנה העיקרית עם גמר ליגת האלופות. בשבת יתקיים המשחק הראשון בין אל אהלי וגואנגז'ו אוורגראנד בדובאי, כשהגומלין יתקיים בעוד שבועיים בסין.
אל אהלי עשתה היסטוריה קטנה בעצם ההעפלה שלה. עד היום, אל עין הייתה הקבוצה היחידה מהאמירויות שהצליחה להעפיל לגמר המפעל, כשהיא זוכה ב-2003 ומסיימת כסגנית האלופה ב-2005. אל אהלי חולמת על התואר ההיסטורי עבורה, אבל היא יודעת שהדרך לשם הייתה קשה במיוחד. חצי הגמר מול אל הילאל הסעודית כמעט נגמר במפח נפש. אחרי 1:1 במשחק בסעודיה, אל אהלי איבדה יתרון ביתי של 0:2 והתוצאה הייתה 2:2 עם הכניסה לתוספת הזמן. בזמן שאל הילאל התכוננו לגמר, הגיע הקוריאני קוונג קיונג וון וכבש שער ניצחון דרמטי בדקה ה-95, ששלח את אל אהלי אל הגמר ההיסטורי. מי שעומד מאחורי ההישג המרשים הוא המאמן הרומני, קוסמין אולארויו, שרשם רצף של 3 אליפויות באמירויות. אפשר לציין את שני הברזילאים המצויינים, אברטון ריביירו ולימה, כשניים מהגיבורים של הקבוצה, אבל לצידם ישנם גם כמה שחקנים מקומיים מרשימים כמו אחמד חליל, אחד הכובשים המצטיינים בקמפיין הזה עם 6 שערים, ועבדלעזיז סנקור, חברו לנבחרת האמירויות.
אם באל אהלי חולמים על היסטוריה, גם לגואנגז'ו אוורגראנד יש חלומות על היסטוריה, אבל הם קצת אחרים. לא מעט כסף שרץ במועדון הצליח להוביל אותו לזכייה ראשונה בתואר ב-2013, ועכשיו הם רוצים תואר שני בשלוש שנים, הישג די נדיר במפעל הזה שראה 10 אלופות שונות ב-10 השנים האחרונות. את העונה גואנגז'ו פתחה עם פאביו קנבארו על הקווים, אבל הוא עזב ביוני ומי שהחליף אותו הוא לואיז פליפה סקולארי, שמאז הגעתו לא הפסיד ב-21 משחקים רצופים והוביל את קבוצתו לזכייה באליפות סין בשבוע שעבר. השחקנים הבכירים בקבוצה הם כמובן רביעיית הברזילאים - מצד אחד אלקסון, שהגיע ב-2013, וריקארדו גולארט, שהובא על ידי קנבארו בתחילת העונה, הם השחקנים שנותנים את הטון ואת השערים העונה. מצד שני נמצאים שני שחקנים מוכשרים שהובאו על ידי פליפאו בחודשים האחרונים, פאוליניו, שנרכש ב-14 מיליון אירו מטוטנהאם, ורוביניו, שנרכש לאחר ששוחרר ממילאן.



יום ראשון, 14:30, סלובודה - זרינסקי (הליגה הבוסנית)
לפתיחת עונה משוגעת כזו לא ציפו בכדורגל הבוסני. זרינסקי יכלה להיות הפתעה נעימה, כשהיא מובילה את הליגה עם 30 נקודות, אבל אחריה דולקות שלוש קבוצות עם 28 נקודות כל אחת, כשמלבד שירוקי המנוסה נמצאות גם סלובודה וראדניק. בראשון, סלובודה וזרינסקי נפגשות במטרה לראות למי יש את היכולת להמשיך את הריצה.
סלובודה היא קבוצה נטולת הישגים גדולים מן העבר. היא סיימה פעם אחת במקום השלישי בליגה היוגוסלבית המאוחדת ועוד פעם אחת בליגה הבוסנית ובנוסף היא הפסידה בשלושה גמרי גביע (אחד ביוגוסלביה, שניים בבוסניה). אחרי שבשנה שעברה היא סיימה במקום השמיני, היא פותחת את העונה הזו בצורה מדהימה שממקמת אותה במקום השלישי. מאמן הקבוצה, הוסרף מוסמיץ', הגיע להישגים כשהגיע לכוכב האדום ולליגה הולנדית וכמאמן יש לו אליפות בוסניה אחת עם פ.ק. סראייבו ב-2007. שימו למרסודין אחמטוביץ', מלך שערי הקבוצה שחזר לבוסניה אחרי 11 שנים ברוסיה ובבלארוס, מלאדן וסלינוביץ', כשרון בוסני צעיר ששיחק בליגה הצ'כית, וזייקו זבה, עוד שחקן ותיק שנדד בכל רחבי הבלקן. למי שמחפש קשר ישראלי, בסגל של סלובודה נמצא ננאד קיסו, ששיחק עונה אחת במדי הפועל באר שבע ועונה נוספת במדי סימורק לצידו של עידן וייצמן.
זרינסקי מן הצד השני רוצה לשמור על המקום הראשון. לקבוצה יש שלוש אליפויות, האחרונה שבהן הייתה ב-2014, כך שהם בהחלט יודעים מה החשיבות של משחקים כאלו. אחד הדברים המעניינים לגבי זרינסקי זו העובדה שמדובר באחת הקבוצות היותר מזוהות עם האוכלוסייה הקרואטית במדינה והיא אפילו שיחקה בליגה הקרואטית העצמאית במהלך מלחמת העולם השנייה. כדי להוסיף לנושא האתני, מאמן הקבוצה הוא וינקו מארינוביץ', שנולד בחלק הסרבי של בוסניה ושיחק בסוף שנות ה-90 בכוכב האדום בלגרד. השחקנים הדומיננטיים בסגל הם השוער גוראן קראצ'יץ', שכבר בגיל 19 זוכה לקבל את אפודת השוער הראשון גם בנבחרת הצעירה, וצמד החלוצים אוגניין טודורוביץ' ומילוש פיליפוביץ', מלכי השערים של הקבוצה.



יום שני, 0:00, מאלי - ניגריה (גביע העולם עד גיל 17)
עשרות שנים של כדורגל מתרכזות על כתפיהם של חבורת נערים. מעבר ליוקרה הגדולה שבגמר גביע העולם עד גיל 17, מדובר בגמר כל-אפריקאי בטורניר בינלאומי, דבר שהוא חגיגה בפני עצמו. ניגריה היא האלופה המכהנת ושיאנית הזכיות בטורניר (4 אליפויות), אבל מאלי בהופעת הבכורה שלה בגמר תנסה להפתיע.
ההעפלה של מאלי לטורניר הייתה מפתיעה, בייחוד לאור העובדה שעלתה כאלופת אפריקה אחרי ניצחון בגמר 0:2 על דרום אפריקה, אבל הדרך שלה בטורניר עצמו נראתה כלא מאתגרת במיוחד. כאלופת יבשת היא הוגרלה כראש בית, וכך היא עלתה ראשונה מבית שכלל את בלגיה, אקוודור והונדורס. גם בשלב הנוקאאוט היא לא נתקלה באתגרים קשים, אחרי שהדיחה את צפון קוריאה וקרואטיה, ורק החצי הגמר (שוב) מול בלגיה גרם לה להזיע. השחקנים מגיעים כולם מהליגה המקומית, אבל יש להם מודלים לחיקוי משמעותיים כמו כוכבי הסגל של נבחרת הנערים שהגיעה לרבע הגמר ב-1997, סיידו קייטה ומאמדו דיארה. השמות המובילים בסגל הנוכחי הם סידיקי מאייגה, מאמדו פופאנה וסקו קויטה, כשהאחרון גם רושם את ההופעות שלו כשהוא בן 15 בלבד.
שנתייים עברו מאז הזכייה של ניגריה בגביע העולם הקודם. ניצחון קליל 0:3 על מקסיקו הפך את הנבחרת הניגרית לנבחרת המעוטרת ביותר בתולדות הטורניר. אחד הכוכבים הגדולים אז, קלצ'י איהנאצ'ו, הפך לאחד הכוכבים העולים בכדורגל האירופי. ניגריה הזיעה בדרך לגמר. אמנם היא עברה בית סביר עם צ'ילה, ארה"ב וקרואטיה ובשמינית הגמר היא הביסה את אוסטרליה 0:6, אבל בשני המשחקים האחרונים חיכו לה יריבות מנוסות ומעוטרות, כמו ברזיל ברבע הגמר ו(שוב) מקסיקו בחצי הגמר. מי שהצליח להיכנס ללא מעט פנקסי סקואטים הוא החלוץ ויקטור אושימן, שכבש 9 שערים בטורניר והוא צפוי להיות מוכתר לשחקן המצטיין של הטורניר. גם הקשרים קלצ'י נווקאלי וסמואל צ'וקווזה והשוער אקפאן דייויד אודו הם מהכוכבים בנבחרת.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (51)

מדור סוף השבוע הפעם לוקח אתכם לטיול סוף. נהיה עם גמר גביע ה-AFC, המפעל המשני של אסיה, מחזור סיום צמוד במיוחד בשבדיה ונבקר שתי קבוצות שחולמות על אליפות היסטורית בדרום אפריקה.



יום שבת, 14:00, איסטיקלול - ג'והור דארול טאזים (גביע ה-AFC)
סופי השבוע הבאים עלינו לטובה מביאים איתם את סיום הגביעים היבשתיים לשנה הקלנדרית. בסוף השבוע אנחנו נהיה עם גמר גביע ה-AFC בין איסטיקלול (טג'יקיסטן) וג'והור דארול טאזים (מלזיה) שמביא מאחוריו לא מעט סיפורים הזויים.
פורמט המפעלים היבשתיים באסיה די מזכיר את מה שקורה בכדורסל האירופאי - הליגות הגדולות בעלות האמצעים והקהל שולחות את הקבוצות שלהן לליגת האלופות, בעוד שהליגות החלשות יותר מסתפקות בגביע ה-AFC המשני. כך יוצא מצב ששתי הפיינליסטיות מגיעות לגמר אחרי מפגשים מול קבוצות ממעצמות כדורגל כמו סינגפור, טורקמניסטן, בורמה וסוריה. הסיפור המעניין באמת קרה לשתיהן בחצי גמר המפעל. ג'והור דארול טאזים הפסידה 3:1 מול אל-קאדסיה מכווית ויום למחרת גם איסטיקלול הושפלה 4:0 מול קבוצת אל-כווית. שתי הקבוצות כבר הריחו את ההדחה שלהן מהמפעל, אבל אז הגיעה החלטה אחת של פיפ"א ששינתה את הכל. בשל מעורבות ממשלתית בהתאחדות הכדורגל הכוויתית, החליטה פיפ"א להשעות את ההתאחדות מפעילות ובעקבות כך גם שתי הקבוצות מהמדינה נפסלו. איסטיקלול וג'והור דארול טאזים זכו מההפקר ועכשיו הן בגמר.
שתי הקבוצות מגיעות ממדינות כמעט נטולות הישגים. ג'והור דארול טאזים היא הראשונה ממלזיה שמגיעה לגמר כלשהו מאז שסלאנגור הפסידה ב-1967 להפועל תל אביב בגמר אליפות אסיה למועדונים. מאידך לטג'יקיסטן מימי גביע הנשיא, שהיה מפעל שיועד לקבוצות מהליגות החלשות ביותר של היבשת. רגאר טד-אז זכתה ב-3 גביעים ואיסטיקלול זכתה בתואר נוסף ב-2012 לאחר ניצחון על שבאב אל עמארי הפלסטינית. עם כוכבים מקומיים כמו מאנוצ'חר דז'אלילוב מאיסטיקלול ומוהד סאפיק ראחים מג'והור, שתיהן מקוות לעשות היסטוריה קטנה ולהביא תואר למועדון.



יום שבת, 14:00, מחזור סיום בליגה השבדית
למי שמעוניין בכדורגל ממקום קצת יותר מתקדם מאשר טג'יקיסטן, אנחנו נצפין כל הדרך לשבדיה לקראת מחזור נעילה משוגע. המוקד הגדול יהיה בשלושה משחקים שיקבעו מי תהיה אלופת שבדיה ומי השתיים שיסתפקו בכרטיס לליגה האירופית. האלופה השבדית מאלמה נותרה מאחור, כשנורשופינג במקום הראשון עם 63 נקודות, גטבורג אחריה עם 62 וא.י.ק סולנה במקום השלישי עם 60.
נורשופינג מגיעה מהפסגה וחולמת על תואר ראשון מאז 1992. לקבוצה יש את ההתתקפה הטובה ביותר בליגה הודות לאמיר קויוביץ', שבדי ממוצא מונטנגרי, שהוא גם מלך שערי הליגה עם 20 כיבושים. כדי לזכות בתואר, נורשופינג זכתה למשחק הקשה מכולן, משחק חוץ מול מאלמה. שם נוסף בקבוצה ששווה לשים עליו עין הוא לינוס ואלקוויסט, מגיבורי הנבחרת עד גיל 17 שסיימה במקום השלישי בגביע העולם ב-2013.
המדורגת 2, גטבורג, תחכה בפינה לכל מעידה של נורשופינג. האליפות האחרונה שלהם הייתה ב-2007. למאמן שלה, יורגן לנארטסון, יש ניסיון עבר באליפויות מפתיעות כשזכה עם אלפסבורג באליפות ב-2012. מי שינסה למנוע מעידה במשחק הבית מול קלמאר הוא יון אלבוגה, שוער הקבוצה, שספג 20 שערים בלבד והוא בדרך לתואר השוער הטוב ביותר בליגה העונה.
א.י.ק סולנה נותרת במקום השלישי, כשהיא חולמת על מעידה כפולה של נורשופינג וגטבורג בשילוב עם ניצחון שלה, בדרך לאליפות ראשונה מאז 2009. א.י.ק תתארח אצל ארברו, כשבין כוכבים ניתן למצוא את הנוק גויטום הוותיק, את דיקסון אטוהו שעזב את אנגליה, את הכישרון הגנאי הצעיר אבנעזר אופורי ואת סטפן אישיזאקי שחזר למועדון נעוריו אחרי 11 שנים.



יום שבת, 20:15, בידווסט ויטס - בלומפונטיין סלטיק (הליגה הדרום אפריקאית)
הליגה בדרום אפריקה יצאה לדרך לפני מספר שבועות ובינתיים מתפתחת צמרת משוגעת כשרק 2 נקוודת מפרידות בין המקום הראשון לשביעי. כשהעניינים מתחילים להתחמם וכל תוצאה יכולה להכריע, בידווסט ויטס ובלומפונטיין סלטיק נפגשות, מתוך תקווה שניצחון בשבת יעזור להן במירוץ לקראת אליפות ראשונה אי פעם.
לבידווסט ויטס אתם יכולים לקרוא "הבחורים המבריקים". מקור הכינוי נעוץ בעובדה שהקבוצה הוקמה על ידי סטודנטים מאוניברסיטת ויטס ביוהאנסבורג לפני כ-90 שנים. למרות שמאחוריה כמה עשורים של כדורגל, היא מעולם לא הייתה קבוצת צמרת בכירה. את העונה היא פותחת מצויין עם 16 נקודות מתוך 21, מה שמציב אותה במקום הראשון עם חלומות קלים לעבר האליפות ההיסטורית. המאמן, גאווין האנט, אחראי לתור הזהב של קבוצת סופרספורט יונייטד שזכתה בשלוש אליפויות דרום אפריקה רצופות. מי שבולט במיוחד בסגל הוא הקשר דיין קלייט, שהיה חלק מאותה סופרספורט יונייטד, אבל הוסיף מיד לאחר מכן עוד שתי אליפויות רצופות עם אורלנדו פייראטס ובסך הכל חמש אליפויות רצופות. לצידו ניתן למצוא גם את הקשר סיבוסיסו וילקאזי, שכיכב באליפות אפריקה בתחילת השנה, והחלוץ הניו זילנדי כריס ברייט, שעבורו דרום אפריקה היא המדינה ה-11 בה הוא משחק.
בלומפנטיין סלטיק גם היא לא יודעת איך זה מרגיש להיות בצמרת. הישג השיא שלה בכל הזמנים הוא המקום החמישי ופתיחת העונה שלה בהחלט יכולה להיות מתאבן מצויין לעונת שיא גדולה במיוחד. כרגע היא מדורגת "רק" במקום השישי, אבל כאמור הכל צפוף ורק 2 נקודות מפרידות בינה לבין הפסגה. לקבוצה יש שני שחקנים שהגיעו לבלומפונטיין אחרי מסע ארוך ברחבי העולם. הראשון הוא הקפטן והבלם, מיודענו ביוואן פרנסמן, שאחריו שנותיו במכבי נתניה והפועל תל אביב, חזר למולדתו. השם המעניין השני הוא החלוץ האוגנדי ג'פרי מאסה. מאסה העביר לא מעט שנים בשתי הליגות הראשונות של מצרים, אבל לדרום אפריקה הוא חזר אחרי שלוש עונות ביניג'מי אדלן, קבוצה שמשחקת בליגה של צפון קפריסין.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (50)

בשעה טובה ומוצלחת, המדור חוגג את יום הולדתו ה-50. למרות נקודת הציון המרגשת, אנחנו כאן עם עוד שלושה משחקים שיעבירו לכם בצורה יפה מאוד את סוף השבוע. הפעם אנחנו נהיה בצרפת עם משחק מליגת המשנה, הדרבי ההולך ומתחמם של סידני וגם כדורגל נשים במוקד.



יום שישי, 21:00, נאנסי - בורז'-אן-ברס פרונה (הליגה הצרפתית השנייה)
הליגה השנייה בצרפת מלאה בשמות גדולים שפעם היו תפארת הליגה הראשונה. קבוצות כמו אוקזר, לאנס, סושו ואז'קסיו, כולן נלחמות בשיניים על חזרה לליגה הבכירה. השנה המשימה הרבה יותר קשה, לאחר שהוחלט לצמצמם את העליות והירידות, כשרק 2 קבוצות יעלו לליגה הבכירה במקום 3. בתוך הצמרת הצפופה, שתי קבוצות תפגשנה בשישי למשחק חשוב במירוץ, נאנסי ובורז'-אן-ברס פרונה.
נאנסי היא קבוצה עם עבר די מכובד בכדורגל הצרפתי. היא שיחקה במשך 29 עונות בליגה הראשונה, הגיעה בשיאה למקום הרביעי, זכתה בגביע הצרפתי ואפילו הגיעה לשלב 32 הגדולות בגביע אופ"א ב-2007. ב-2013 היא נפרדה בפעם האחרונה מהליגה הבכירה ובשתי העונות האחרונות היא נאבקת על הכרטיס חזרה מעלה. אחרי 11 מחזורים, נאנסי שוב נמצאת בצמרת כשהיא במקום השני עם 20 נקודות והפסד ליגה בודד. מי שמאמן את הקבוצה הוא אחד משחקני העבר היותר מזוהים עם המועדון, פבלו קוראה האורוגוואי, ששיחק 5 עונות בקבוצה וזו הקדנציה השנייה שלו כמאמן בנאנסי, אחרי שאימן שם כבר 9 שנים, עזב וחזר ב-2013. אחד מהשחקנים הבכירים בקבוצה הוא בנואה פדרטי הוותיק בן ה-34, שהגיע העונה ותופס מקום משמעותי בסגל. לצידו יש כמה שחקנים עתירי ניסיון בליגת המשנה כמו ז'וליאן סטו, ששיחק 6 שנים בטור, אנתוני רוביץ', שהעביר עונות יפות בלבאל, ומיקאל שרטיאן, צרפתי ששיחק בנבחרת מרוקו וחזר העונה לקבוצת נעוריו.
בורז'-אן-ברס פרונה, או בקיצור בורז', היא ההפתעה הגדולה ביותר מפתיחת העונה. עד לפני 20 שנה הקבוצה הזו בכלל שיחקה בליגות המחוזיות. בשני העשורים האחרונים היא הולכת ותופסת תאוצה, ובעונה שעברה הצליחה לרשום היסטוריה כשהעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. כרגע היא מדורגת באופן מפתיע במקום ה-4 עם 19 נקודות, רק נקודה אחרי נאנסי. מי שעומד מאחורי ההצלחה הוא הרבה דלה מאג'יורה, מאמן הקבוצה מאז 2008 שמצליח לייצב אותה במעמד המכובד הזה. השחקן המוביל של הקבוצה הוא פאפה סאנה, סנגלי בן 23, שבעונה שעברה הוביל את הקבוצה לעלייה כמושאל מניור ובמהלך הקיץ נרכש ועד כה מספק קבלות עם 8 שערים. לצד סאנה עומדים לא מעט שחקנים כמעט חסרי ניסיון במעמדים האלה, כמו ראפיק בוז'דרה, שהיה בשולי הרוטציה בעלייה של גאזלק אז'קסיו בעונה שעברה, ושחקנים כמו ג'ימי מנפרואה ולויק דאמור, שחקני נבחרת ראוניון.



יום שבת, 11:30, פ.צ. סידני - ווסטרן סידני וונדררס (הליגה האוסטרלית)
לפני שלוש שנים נפל דבר בכדורגל האוסטרלי, יש דרבי בסידני. הדרבי ההיסטורי ההוא, שהתקיים בביתה של ווסטרן סידני, אצטדיון פרמאטה הקטן, הסתיים ב-0:1 קטן לאורחים משער של אחד בשם אלסנדרו דל פיירו. מאז הפך המפגש לאחד המפגשים החמים בכדורגל האוסטרלי, כשמשחקי בית של פ.צ. סידני מצליחים למשוך כ-40 אלף צופים לאצטדיון הכדורגל הגדול של העיר. כשאנחנו במחזור השלישי בלבד, כל דבר יכול לקרות במפגש הזה.
פ.צ. סידני, סגנית אלופת אוסטרליה, רוצה לשבור בצורת ארוכה נטולת תארים. מאז שנת 2010 היא לא זכתה באליפות והזכרונות מימי דל פיירו נראים פתאום שייכים לעבר הרחוק. את העונה הנוכחית היא פותחת עם ניצחון ותיקו, והיא מקווה לרשום דרבי חמישי ברציפות ללא הפסד. מאמן הקבוצה, גרהאם ארנולד, הוא אחד השחקנים הבכירים בתולדות בכדורגל האוסטרלי והוא זכור לחובבי הכדורגל הישראלי מימי אוקיאניה העליזים בשנות ה-80. כמאמן יש לו אליפות אחת היסטורית עם סנטרל קוסט מארינרס. לפ.צ. סידני תמיד היו שמות גדולים, וגם הפעם אפשר לראות שמות שגדולים בכמה מידות על הכדורגל המקומי כמו פיליפ הולושקו הסלובקי, שמגיע אחרי 7 עונות בבשיקטאש וז'אק פאטי הסנגלי, שטייל לא מעט בצרפת ובטורקיה. אבל לא רק הם מככבים, יש גם כמה שמות מקומיים שידועים כעושי שמות בכדורגל האוסטרלי. שיין סמלץ, שנבחר במהלך הקיץ האחרון לנבחרת העשור של הליגה, ואלכס ברוסק, אחד הסקוררים הקטלניים של הקבוצה.
ווסטרן סידני וונדררס הייתה אחד הסיפורים המרגשים של הכדורגל באוסטרליה. הקבוצה התחילה בצורה צנועה לחלוטין, עם תמיכה מסיבית של האוהדים שהרגישו חוסר ייצוג בקבוצה הגדולה יותר של העיר. לאט לאט המועדון בנה את עצמו והגיע לפסגות הכי גבוהות שרק אפשר עם אליפות ב-2013 וזכייה בליגת האלופות של אסיה בעונה לאחר מכן. כפי שהקבוצה צמחה במהירות, כך היא גם התרסקה במהירות. בעונה החולפת היא סיימה במקום הלפני אחרון וגם את העונה הזו היא פותחת ברגל שמאל עם תיקו והפסד. בסגל עדיין אפשר למצוא כמה מהשחקנים שהובילו את המועדון להישגים הגדולים ביותר שלו וחולמים על שחזור שלהם כמו הבלם ניקולאי טופור-סטנלי והקשר-חלוץ מארק ברידג'. לצידם יש עוד כמה שחקנים אוסטרלים מעניינים כמו הצמד האוסטרלי-קרואטי, דריו וידושיץ' וברנדון שנטלאב.



יום שבת, 15:30, איטליה - שוויץ (מוקדמות אליפות אירופה לנשים)
בעוד שנתיים יתקיים בהולנד היורו לנשים בגרסה מורחבת, לראשונה עם 16 נבחרות, וטורניר המוקדמות יצא לדרך בחודש שעבר ומתחיל לצבור תאוצה. אחד המשחקים המרכזיים בסוף השבוע הקרוב יהיה בין איטליה לשוויץ, שתיים מהנבחרות העולות בכדורגל הנשים האירופי. כמו נבחרת הגברים, גם נבחרת הנשים נודדת בין אצטדיונים, ואת המשחק הזה היא תארח בצ'זנה.
איטליה היא חברה קבועה ביורו. יותר מזה, מאז 2001 היא מגיעה בכל פעם לרבע הגמר ומודחת. לאיטלקיות יש חלום קטן, לשחזר את הישג השיא שלהן והוא העפלה לגמר היורו, אבל קודם צריך לעלות לטורניר. אחרי שאת טורניר מוקדמות המונדיאל הן סיימו עם הדחה בפלייאוף מול הולנד, האיטלקיות פתחו את הקמפיין עם ניצחון ביתי קליל 1:6 מול גאורגיה. בפעם האחרונה שאיטליה ושוויץ נפגשו במסגרת רשמית, זה היה במוקדמות יורו 2005, אז האיטלקיות ניצחו 0:1 בבית ועשו 0:0 בחוץ, בדרך לפלייאוף והעפלה לטורניר. אנטוניו קאבריני האגדי, מי שהיה חלק בלתי נפרד מהזכייה של איטליה במונדיאל 82, הוא מי שמאמן את הנבחרת. הסגל מורכב בעיקר משחקניות של שתי הקבוצות הבכירות באיטליה כיום, ורונה וברשיה. ביניהן ניתן למצוא את מלאניה גביאדיני ושרה גאמה, מהשחקניות המובילות בליגה האיטלקית. גם שחקניות שמשחקות בגרמניה ניתן למצוא והן השוערות לאורה ג'וליאני מקלן וקטיה שרופנגר מלברקוזן, שחקנית ההגנה רפאלה מאניירי מבאיירן מינכן והחלוצה אילאריה מאורו מטורבין פוטסדאם.
נבחרת שוויץ עושה צעדים משמעותיים בהתפתחות כדורגל הנשים במדינה. השנה היא רשמה היסטוריה כשהופיעה בפעם הראשונה בטורניר בינלאומי עם הופעת בכורה במונדיאל. היא הצליחה לעלות בקושי לשמינית הגמר, שם הפסידה 1:0 קטן מול קנדה המארחת. ההישג הזה הצליח להבטיח לה מקום בפלייאוף שיתקיים בפברואר על כרטיס אחד לאולימפיאדה בריו. עכשיו השוויצרית חולמות על העפלה ראשונה ליורו. בטורניר הקודם הן סיימו הרחק מאחור בבית קשה שכלל את גרמניה וספרד, אבל כיום יש להן דור חדש של שחקניות צעירות שמכניסות דם חדש לסגל. שחקניות ותיקות כמו קרולין אבה מבאיירן מינכן ולארה דיקנמן מוולפסבורג, רואות איך לצידן מתפתח דור העתיד של הכדורגלניות במדינה כמו ראמונה באכמן בת ה-24 מרוזנגארד השבדית, שכבר רחוקה רק 7 שערים משיא הכיבושים בנבחרת של דיקנמן. ליה ולטי בת ה-21 מטורבין פוטסדאם ונואל מאריץ בת ה-19 מוולפסבורג הן שתיים מהשחקניות שרשמו הישגים גם במסגרת הנבחרות הצעירות של שוויץ ועכשיו חולמות על העתקה שלהן לנבחרת הבוגרת. כמו בנבחרת הגברים, גם לנשים יש שחקניות שנולדו בשוויץ למהגרים ממזרח אירופה, כמו אנה-מריה צרנוגורצ'ביץ' (מוצא קרואטי) ופלוריאנה איסמעילי (מוצא אלבני).

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (49)

אחרי שקמפיין היורו נגמר, החלטנו להחזיר אתכם לשגרה עם כדורגל מהעולם ועוד כל מיני דברים שיגרמו לכם לשכוח עד כמה הכדורגל הישראלי גרוע. אני אפילו מוכן להמר על זה. השבוע נבקר בליגה היפנית והשיטה המוזרה שלהם, המשחק הכי חם ואלים שיתקיים באי הבריטי וניתן קפיצה לצ'ילה עם מבט על דור העתיד של הכדורגל העולמי.



יום שבת, 8:00, סאנפרסה הירושימה - קווסאקי פרונטאלה (הליגה היפנית)
עד העונה שעברה הכדורגל היפני התנהל בשיטה פשוטה - ליגה של 18 קבוצות, כל אחת משחקת מול האחרות פעמיים ובסוף מכתירים אלופה. השנה החליטו ביפן לחלק את הליגה לשני חלקים, כמו שהיה נהוג בארגנטינה, ולאחריה לקיים פלייאוף אליפות שבו ישתתפו שתי אלופות השלבים יחד עם שלוש הקבוצות שצברו הכי הרבה ניקוד. הדבר הזה הופך את המפגש בין הירושימה לקווסאקי למפגש פסגה על המקום הראשון בחלק השני של העונה.
סאנפרסה הירושימה הצליחה לרשום כמה עונות יפות בשנים האחרונות. היא זכתה בשתי אליפויות היסטוריות ב-2012 וב-2013, הגיעה פעמיים לגמר הגביע היפני ורשמה הופעות לא רעות גם בליגת האלופות האסיאתית. החלק הראשון של הירושימה היה מרשים למדי והסתיים במקום השלישי, מרחק של 7 נקודות מהמקום הראשון, ובחלק השני היא מוליכה את הטבלה עם 28 נקודות כשנותרו 4 מחזורים לסיום. ניצחון של הירושימה יכול להבטיח לה בכל מקרה את ההשתתפות, בלי קשר למקום הראשון, מאחר והיא כנראה תסיים בין שלוש הראשונות בטבלה הכללית. היציבות במועדון מגיעה הודות למאמן האז'ימה מוריאסו, ששיחק בקבוצה במשך 14 שנים ומאמן אותה מאז 2012. השמות הבולטים במועדון הם דגלאס, מלך שערי הקבוצה העונה עם 14 שערים, היסאטו סאטו, שרחוק שני שערים מלהפוך למלך שערי הליגה היפנית בכל הזמנים, והשוער טאקוטו הייאשי, שחזר בעונה שעברה לקבוצת נעוריו.
קווסאקי פרונטאלה היא קבוצה קטנה במונחים יפניים, נטולת תארים אך חולמת לנצל את השיטה החדשה כדי להגיע להישגים מרשימים. הקבוצה מראה חצי שני די מרשים עם מקום חמישי ו-23 נקודות, מרחק 5 נקודות בלבד מהירושימה המוליכה. ניצחון יכול לעזור לה גם בדירוג הכללי, שכן כרגע היא נמצאת במרחק זהה של 5 נקודות מפ.צ. טוקיו השלישית. מאמן הקבוצה יאהירו קזאמה הוא מאמן עם רזומה מועט כמאמן, כשלאחר שנים כמאמן באוניברסיטאות קיבל ב-2012 את משרת האימון הראשונה שלו בקבוצת בוגרים. מי שמוביל את הקבוצה הוא יושיטו אוקובו, מלך שערי הליגה העונה עם 21 שערים, שהיכולת שלו זיכתה אותו בשנה שעברה לזימון ראשון מזה 4 שנים לנבחרת יפן, כולל 3 הופעות במונדיאל. שחקנים נוספים ששווה לשים אליהם לב הם המגן אלסיניו ושני שחקנים צעירים שהובאו על ידי המאמן קזאמה, שוגו טאניגוצ'י ושינטארו קורומאיה, שניהם שיחקו אצלו במדי קבוצת אוניברסיטת צוקאבה.



יום שבת, 22:00, ניו זילנד - צרפת (גביע העולם בראגבי)
רק לפני 4 שנים שתי הנבחרות הללו נפגשו בגמר גביע העולם, ועכשיו אחת מהן תלך הביתה כבר ברבע הגמר. ניו זילנד, אלופת העולם והפייבוריטית הנצחית לזכות בתואר שוב, תפגוש את צרפת, סגנית אלופת העולם ומי שמשלמת ביוקר על ההפסד במשחק האחרון בבתים מול אירלנד. המשחק יתקיים באחד מהיכלי הראגבי הגדולים בעולם, אצטדיון המילניום בקארדיף.
ניו זילנד היא אומת הראגבי הטובה ביותר בעולם, ואין עוררין על כך. למרות שהיא זכתה בתואר רק פעמיים, היא עלתה לחצי גמר גביע העולם בכל אחד מהטורנירים הקודמים, למעט טורניר אחד. אותו משחק רבע גמר שבו ניו זילנד הודחה הוא זה שגם יעורר טראומות לאול בלאקס - רבע הגמר ב-2007 בו הפסידה לנבחרת צרפת באצטדיון המילניום. הבית המוקדם היה טיול קליל בפארק לניו זילנד, כשמלבד ארגנטינה ש"הקשתה" עליה, היא דילגה מעל גאורגיה, טונגה ונמיביה. השם הגדול בנבחרת הזו הוא דן קרטר, הבועט הקבוע של הנבחרת שמשחק בראסינג מטרו הצרפתית, והוא גם שחקן הראגבי בעל השכר הגבוה ביותר שעומד על 1.5 מיליון אירו לעונה. מלבדו בלטו גם ג'וליאן סבאה, אחד מעשרת כובשי הטרייז המצטיינים של ניו זילנד בכל הזמנים, ונהה מילנר-סקודר, שהגיע עם קבוצתו הוריקיינס עד לגמר הסופר ראגבי העונה.
צרפת נחשבת לנבחרת בכירה בענף, אך עדיין לא הצליחה לשים את ידה על הגביע הנכסף. שלוש פעמים הגיעה לגמר ובכל אחת מהפעמים הללו היא הפסידה, כולל פעמיים מול ניו זילנד. אחרי ניצחונות על איטליה, רומניה וקנדה, צרפת נכשלה במשחק המכריע על המקום הראשון מול אירלנד. אגב, במוטיב כמעט חוזר, כמו רבע הגמר ההוא מ-2007 וכמו רבע הגמר בשבת, גם המשחק מול אירלנד התקיים באצטדיון המילניום בקארדיף. אם יש מישהו שיכול להוביל את הנבחרת הזו קדימה, זה פרדריק מישלאק, שהיה שותף גם לשלושה גביעי אלופות רצופים עם טולון בשנים האחרונות. אפשר לראות שינוי משמעותי בסגל של הנבחרת, כשבני המהגרים הגיעו גם לראגבי שנחשב לענף "לבן". שחקנים כמו רבאח סלימאני (אלג'יריה), ווסלי פופאנה (מאלי) ואדי בן ארוס (ניגריה) מכניסים אווירה חדשה ושונה לנבחרת הצרפתית.



יום שבת, 22:00, פתיחת גביע העולם עד גיל 17
אחרי שבחודש יוני האחרון השחקנים הצעירים המוכשרים התכנסו בניו זילנד למונדיאליטו, מגיע תורם של שחקני הנוער שישחקו בצ'ילה על התואר היוקרתי. 24 נבחרות יגיעו, חלקן ממדינות כדורגל מפותחות יותר, חלקן ממדינות מפותחות פחות, אבל ירצו להראות קצת ממה שיש להם להציע.
כמובן שבראש הרשימה ניתן למצוא את הפייבוריטיות המסורתיות לכל טורניר כזה. אומות הכדורגל הגדולות כמו ברזיל, ארגנטינה, גרמניה, צרפת ואפילו אנגליה מעמידות נבחרות מוכשרות שחולמות כל אחת מהן על התואר. באותה נשימה ניתן להזכיר גם את מקסיקו וניגריה, שתי הפיינליסטיות מהטורניר הקודם, שידועות כמדינות שמוציאות המון כשרונות צעירים ויכולות להתחרות בקלות עם כל נבחרת שתעמוד מולן. גם צ'ילה המארחת תחלום לנצל את יתרון הביתיות.
ישנן גם לא מעט נבחרות שיחלמו להפתיע והן בעלות לא מעט כשרון. קרואטיה, ארה"ב ואוסטרליה הן שלוש נבחרות כאלו ששחקניהן מתאמנים באקדמיות המקומיות אבל חלקם גם נודדים הרחק מהבית ומתאמנים במחלקות הנוער מהבכירות בעולם. נבחרת כמו בלגיה תראה לעולם את פרוייקט קידום הצעירים שלה שכולנו מכירים, הונדורס וקוסטה ריקה יראו לנו שוב שיש להן מקום ברמות הגבוהות. גם נבחרות שבאופן קבוע רואים אותן לצד נבחרות גדולות כמו רוסיה, דרום קוריאה וניו זילנד רוצות לצבור ניסיון לקראת העתיד.
וכמו בכל מירוץ, גם כאן יש סוסים שיכולים להפתיע. נבחרת מאלי לדוגמה, שהגיעה לרבעי הגמר ב-1997 וב-2001, מגיעה לכאן כאלופת אפריקה, תואר מחייב שגורם לה לחשוב גבוה. גם מאסיה מגיעות שתי נבחרות מפתיעות במיוחד שמבוססות על שחקנים מקומיים. אלופת אסיה, צפון קוריאה, עברה בדרך לתואר את איראן, אוסטרליה ודרום קוריאה, כך שבהחלט אי אפשר להגיד שמדובר בנבחרת שעלתה במקרה. גם נבחרת סוריה, שמגיעה ממדינה מפורקת לחלוטין, תנסה לשמח את העם ולהראות את הכישרון שלה כפי שעשתה במפתיע עם שמינית הגמר ב-2007.

סגולה למזל

ישנה אמונה תפלה שאומרת שתלתן בעל ארבעה עלים מביא למזל. מאחר ולשחקני נבחרת ישראל בדרך כלל אין כישרון או יכולת שמספיקים כדי להעפיל לטורניר גדול, החלטתי לנסות ולהביא כמה תלתנים לכדורגל הישראלי. לצערי הרב, גם אלו שיש בהם שלושה עלים, מראים לנו פעם אחר פעם את הרעות החולות אצלנו.



עונת 2003/4 של פנאתינייקוס תחשב לעד כאחת העונות היותר גדולות שחווה המועדון. בצורת של 8 שנים בלי אליפות ו-9 שנים בלי גביע נגדעה באחת עם דאבל יוצא דופן. באותם ימים לאולימפיאקוס היו עשרה דאבלים, פנאתינייקוס זכתה בדאבל השביעי שלה. על ההישג ההוא חתום מאמן ישראלי אחד, יצחק שום, שהגיע לשם בזכות הופעה יוצאת דופן בליגת האלופות.
ההופעה של מכבי חיפה בליגת האלופות בעונת 2002/3 הייתה שונה מכל הופעה אחרת של קבוצה ישראלית בבמה הגדולה ביותר של הכדורגל האירופי. הסגל שלה היה בנוי בצורה מאוד ברורה - השחקנים הישראליים הבכירים ביותר שניתן להשיג ולצידם זרים ברמה גבוהה מאוד. החל מאותה עונה, כמעט ולא הייתה קבוצה ישראלית שהגיעה לליגת האלופות והיו לה זרים שיכלו להתמודד בצורה ראויה עם המפעל הזה. למעשה הסגל של מכבי תל אביב העונה הוא מעין תמונת ראי לסגל של מכבי חיפה אז, השחקנים הישראליים הבכירים ביותר כשהשחקנים הזרים לא מצליחים להביא ערך מוסף.
זה לא שיניב קטן היה יותר טוב מערן זהבי של ימינו, אבל הרמה הכללית של השחקנים הישראליים נשארה במקום. אל תתנו להעפלה של מכבי תל אביב להטעות אתכם, היא עדיין לא ברמה שיכולה להתמודד מול אירופה. אולי מול קפריסין כן, אבל מול קבוצה שטיפה יותר טובה ממנה מכבי תל אביב נאלמת דום, וכך היה גם במספר משחקים של הנבחרת בקמפיין הזה, כשהסגל כולו מבוסס על שחקני מכבי תל אביב.



התלתן של פנאתינייקוס כנראה העניק קצת השראה לאומוניה ניקוסיה מהאי השכן. קפריסין הייתה בית חם להרבה מאוד אנשים, אומוניה עצמה זכתה לראות שלושה שחקנים: דדי בן דיין ואוהד לויטה, שעשו סיבובים קצרים, ויובל שפונגין, ששיחק שם 3 עונות.
רבות דובר על הליגה הקפריסאית שזכתה לאט לאט להשתפר החל משנת 2004. הדבר הזה לא היה תוצר של עבודה מאומצת לשפר את הכדורגל המקומי, אלא בעיקר הודות להצטרפותה של קפריסין לאיחוד האירופי, דבר שהביא לנהירה של שחקנים זרים אל האי הקטן. אותם זרים שהגיעו הפכו את הליגה הבינונית והספק מקצוענית שלהם לליגה שהרמה בה עלתה, ולו רק ברמת המשמעת. כמה שנים לפני שהפך למאמן הנבחרת, אלי גוטמן אימן בקפריסין. כשחזר הוא סיפר שהיה בהלם מכמות האימונים שיש לקבוצות מדי יום ומהרמה הגבוהה בהם. קצת הזוי לשמוע את זה ממאמן שמגיע ממדינה שעל הנייר טובה בהרבה מקפריסין.
ה"מורשת" של הזרים הללו הוא שיפור של הכדורגל הקפריסאי. הקבוצות שפעם היו מודחות בסיבובים הראשונים באירופה מצליחות להגיע לשלבי הבתים באופן עקבי. גם קבוצה בינונית כמו אא"ק לרנקה הפכה לקבוצה בולטת בכדורגל הקפריסאי הודות לעבודה של מנהל מקצועי אחד, ג'ורדי קרויף. ועם יד על הלב - מה נשאר מהתקופה של אוסקר גרסיה כאן? מה נשאר מהתקופה של פאולו סוזה? כלום. אפילו במכבי תל אביב חלו שינויים קיצוניים עם כל החלפת מאמן והכדורגל הישראלי כולו מעדיף שלא ללמוד מאותם זרים שמבינים קצת יותר מאיתנו.



ויש את סלטיק, זו שבחרה לה תלתן בעל ארבעה עלים לסמל. כמו באומוניה, גם בסלטיק טיילו להם ישראלים. אייל ברקוביץ', שנבעט החוצה אחרי שהחמיא לריינג'רס, בירם כיאל וניר ביטון. שני האחרונים הם בעצם כל הסיפור.
בירם כיאל וניר ביטון הם שניים מהשמות הבולטים בעידן לואיס פרננדז, כל אחד מסיבותיו שלו. כיאל זכור לשלילה, במיוחד לאור ההופעה החלשה במשחק בבלומפילד מול יוון. מאז הוא הספיק להגיע לסלטיק, אפילו לענוד את סרט הקפטן במספר משחקים, והיום הוא אחד מהשחקנים הבולטים בברייטון. ניר ביטון, שהזימון הראשון שלו לנבחרת היה למסע המשחקים בדרום אמריקה ב-2010, הספיק לבלות עוד כמה שנים באשדוד לפני שעזב לסלטיק.
שניהם עברו לא מעט בכדורגל בשנים האחרונות. על כיאל אפשר להגיד שהוא עבר שיפור קל במהלך השהות שלו באירופה, אני אפילו לא אתחיל לדבר על ניר ביטון. שניהם עשו זאת דרך החלטה פשוטה שיכולה לעזור לכל שחקן ישראלי. הם העדיפו שלא להישאר בכדורגל הישראלי ולהתחיל להתמקצע באמת במקום שבו מבינים בכדורגל. הם החליטו לבחון את היכולות שלהם מול קבוצות בליגת האלופות ולא מול קבוצות ישראליות בינוניות.
בינתיים, יש את מי שמתייאש אחרי שנה אחת קשה על הספסל, יש את מי שמעדיף את הכסף הקל בלי מאמץ בקבוצות הגדולות בארץ. עצלנות? תאוות בצע? סתם שחקנים שלא רוצים להיות ספורטאים? כל אחד והסיפור שלו.



יש שיגידו שאולי כל מה שצריך זה מזל. לשם כך, האמונה אומרת שצריך לשים רק תלתן אחד והמזל הטוב יגיע. אבל אולי צריך יותר מזה, אולי צריך שלושה תלתנים - להבין שמה שהביא את יצחק שום להישגים הגדולים שלו היו זרים טובים ולא ישראלים טובים, ללמוד מהזרים שיודעים קצת יותר טוב מאיתנו, ואם אפשר אז ללמוד את זה במקומות שבהם גם יודעים כדורגל יותר טוב מאיתנו.
ועד שהשחקנים, המאמנים, התקשורת ואפילו אנחנו כאוהדים נלמד, מה שנשאר לנו זה רק לקוות שהמזל יפול בחלקנו.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (48)

הנבחרות מתכנסות בימים אלו. חלק מהן מתכוננות לאליפות היבשת, חלק מהן מתכוננות למונדיאל, אבל מה שבטוח כולן מספקות לנו כדורגל ברמה גבוהה מאוד. אז זה הזמן לראות מה מחכה לנו בסוף השבוע הקרוב (וגם קצת אחריו).



יום שישי, 19:15, פורטוגל - הונגריה (מוקדמות יורו עד גיל 21)
שתיים מהנבחרות הבולטות שיש לאירופה להציע יפגשו באחד מהמשחקים הראשונים של מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 21 שתתקיים בעוד שנתיים בפולין. שתי הנבחרות מבוססות על נבחרות הנוער עד גיל 19 ששיחקו זו מול זו באליפות אירופה בשנה שעברה. דרך אגב, נבחרת שלישית שהייתה איתם בבית באותה אליפות נמצאת איתן גם כאן, וזו נבחרת ישראל.
הנבחרת עד גיל 21 של פורטוגל נמצאת במשימה משולבת. מצד אחד, היא צריכה להכשיר את דור העתיד של הכדורגל הפורטוגלי, ומצד שני, היא צריכה להשתמש באלו שעדיין יכולים לשחק במדיה כדי להכשיר אותם לקראת הטורניר האולימפי בשנה הבאה. פורטוגל הגיעה עד לגמר אליפות אירופה השנה, לראשונה מאז 1994, אך פעם נוספת נכשלה במשימתה לזכות בתואר אחרי הפסד בפנדלים לשבדיה. המאמן רוי ז'ורז'ה ממשיך לקדנציה נוספת, והמטרה שלו היה ברורה - העפלה נוספת וזכייה בתואר האירופי הנכסף. ההתקפה של פורטוגל היא החלק הקטלני בנבחרת: גונסאלו פאסיינסיה מאקדמיקה וריקארדו הורטה ממלאגה, שכיכבו גם באליפות אירופה, רואים לצידם גם את ברומה מריאל סוסיאדד, אחד משחקני דור העתיד של הכדורגל במדינה. נציין גם גונסאלו גוודש מבנפיקה, שכבש במחזור ליגת האלופות האחרון, ורובן נבש מפורטו, שמתחיל להשתלב לאט לאט בסגל, שני שחקנים בני 18 שעתידם עוד לפניהם.
בהונגריה חולמים גבוה. אמנם ההעפלה שלהם לאליפות אירופה לנוער ב-2014 הייתה כנבחרת מארחת, אבל היא הצליחה להתמודד בצורה ראויה מול יריבותיה וגם במונדיאליטו האחרון היא הגיעה עד לשמינית הגמר, שם נכנעה בהארכה לסרביה אלופת העולם. כל אלו מעוררים תאבון גדול בנבחרת שלא העפילה לאליפות אירופה עד גיל 21 מאז 1996. המאמן, רוברט קילין, מקבל את התפקיד היוקרתי אחרי תקופה קצרה כמאמן קבוצת הנוער של אולימפיאקוס. בסגל ההונגרי יש רק שלושה שחקנים שמשחקים מחוץ לארצם: שחקני ההגנה דוד פורגאץ' מפיזה וכריסטיאן תמאש מספציה והחלוץ בנצה מרבו מסיון. שחקני נוספים שאמורים להוביל את הנבחרת הם נורברט באלוג ופיטר סילבאשי מדברצן ולאסלו קינהייסלר מאקדמיית פושקאש.



יום ראשון, 19:00, ארמניה - אלבניה (מוקדמות יורו 2016)
נבחרת אלבניה נמצאת במרחק נגיעה מהיסטוריה אמיתית. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לנצח ביום ראשון ואז רחובות טיראנה יצהלו וישמחו עם עלייה ראשונה אי פעם של הנבחרת לטורניר בינלאומי. הבעיה הגדולה היא שמולה תתייצב נבחרת ארמניה והיא תנסה לעשות את זה באצטדיון הלאומי בירבאן. בהחלט לא פשוט.
אחרי שניים מהקמפיינים הטובים בתולדותיה, ארמניה לא מצליחה לשחזר את הצלחות העבר במוקדמות היורו. את מוקדמות היורו הקודם היא סיימה במקום השלישי, מרחק נגיעה מפלייאוף, ובמוקדמות המונדיאל היא הצליחה לעשות צרות לכולן כולל ניצחונות על צ'כיה ודנמרק ותיקו מול איטליה. הקמפיין הנוכחי הוא קטסטרופה מתמשכת, כשהיא לא מצליחה לנצח אפילו פעם אחת. הכישלון המתמשך גרם לברנאר שלאנדה השוויצרי להתפטר מתפקידו במרץ האחרון, ומאז ממלא את מקומו סארגיס הובספיאן, שיאן ההופעות בנבחרת עם 131 משחקים, שפרש ממשחק פעיל רק לפני 3 שנים. השמות הגדולים של הנבחרת הם כמובן הנריך מחיטריאן מבורוסיה דורטמונד ויורה מובסיסיאן מספרטק מוסקבה, אבל מלבדם לארמניה יש גם את מרקוס פיצלי המתאזרח הוותיק מאקטובה, אראס אזביליז מספרטק מוסקבה ואת גאל אדוניאן, ילד בן 20 שנולד בצרפת ובחר לייצג את ארמניה.
פתיחת הקמפיין ההזויה של אלבניה נשכחה וכעת היא רוצה להשלים את העבודה. הניצחון הטכני והמשחק המפוצץ מול סרביה עומדים לצד קמפיין יוצא דופן עם ניצחון חוץ על פורטוגל ושתי תוצאות תיקו מול דנמרק. זה הטורניר ה-23 בהיסטוריה שנבחרת אלבניה מנסה להעפיל אליו והיא תרצה לעשות הכל כדי להבטיח את המקום בצרפת. שמות כמו חמדי סליחי, אנסי אגולי ולוריק צאנה הוותיקים עדיין מסתובבים, אבל הנבחרת האלבנית עוברת שינוי גדול הודות לכמות האלבנים והקוסוברים העצומה שמשחקת היום ברחבי אירופה. מספיק שנציין את השוער של לאציו, אטריט ברישה, שנולד בקוסובו אבל הוריו נמלטו לשבדיה, ושחקנים ילידי שוויץ כמו אמיר אבראשי מפרייבורג ושקלזן גאשי מבאזל, כדי לראות את נבחרת אלבניה החדשה.



יום שלישי, 20:00, מאוריטניה - דרום סודן (מוקדמות מונדיאל 2018)
ביום רביעי האחרון העיר ג'ובה, בירת דרום סודן, לבשה חג. דרום סודן צעדה אל משחקה הראשון אי פעם במוקדמות מונדיאל ועוד במשחק ביתי. ההתרגשות הייתה כל כך גדולה, עד כדי כך שהטלוויזיה של דרום סודן אפילו פספסה את שער הבכורה. המשחק הופסק אחרי רבע שעה בגלל תנאי מזג האוויר וחודש ביום למחרת. עכשיו, אחרי שדרום סודן חילצה 1:1 במשחק הראשון היא רוצה להשלים את העבודה עם ניצחון היסטורי בחוץ.
נבחרת מאוריטניה היא אחת הנבחרות החלשות ביבשת אפריקה ולכן הם היו יכולים להיות די מרוצים מההגרלה מול דרום סודן. בחמשת הקמפיינים הקודמים שלה במוקדמות המונדיאל היא רשמה ניצחון בודד, 1:2 על זימבבוואה במוקדמות מונדיאל 2006. עם זאת, בשנים האחרונות היא רשמה התקדמות משמעותית מאוד בדירוג העולמי של פיפ"א בזכות שני ניצחונות על מאוריציוס במוקדמות גביע אפריקה האחרון. לפני כחודש, מאוריטניה רשמה הישג נוסף במוקדמות גביע אפריקה 2017 כשניצחה כנגד כל הסיכויים את דרום אפריקה באצטדיון האולימפי הקשה בנואקשוט, בירת המדינה. מאמן הנבחרת, קורנטן מרטינס הצרפתי, היה מגיבורי האליפות של אוקזר ב-1996 כשחקן וכמאמן שימש במשך שנים כעוזר מאמן בברסט. משרת האימון במאוריטניה היא הראשונה שלו כמאמן ראשי מאז שאימן את קאמפר הקטנה מהליגות הנמוכות בארצו ב-2007. הכוכב הגדול של מאוריטניה הוא עומאר נ'דיאייה, ששיחק ב-6 השנים האחרונות בצרפת ולאחרונה עבר לבז'איה מהליגה האלג'יראית. ישנם עוד שחקנים שמטיילים בצרפת בנבחרת הזו כמו דיאלו גווידילייה מנאנסי ועבדול בה מלאנס.
נבחרת דרום סודן היא עדיין נבחרת שצוברת ניסיון. רק לפני שלוש שנים היא הפכה לחברה בפיפ"א והיא סופגת במשחקיה לא מעט הפסדים. לפני חודש היא רשמה ניצחון ראשון אי פעם, במשחק ביתי מול גינאה המשוונית במוקדמות גביע אפריקה. לכן, התוצאה הנפלאה מול מאוריטניה גרמה לרבים לחגוג וכמו בכל מדינה אפריקאית שסועה, גם כאן הנבחרת הלאומית מאחדת את כולם סביב הדגל. לנבחרת יש מאמן זר, לי סאנג ז'אי, דרום קוריאני שפסגת הקריירה הבינלאומית שלו היא אימון הנבחרות הצעירות של אפגניסטן. הסגל המורחב של דרום סודן כולל שחקנים כמו לאדולה לאקו לוסארה ופריידי זיקו, שחקנים שבגלל המלחמה באזור גדלו הרחק משם ועכשיו נקראים לעזור למדינת האם שלהם. בסגל הנוכחי ניתן למצוא גם שחקנים כמו אטיר תומאס וריצ'ארד ג'סטין לאדו, ששיחקו בעברם גם בנבחרת סודן ועדיין משחקים בליגה הסודנית.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (47)

עוד שנייה זה נגמר. החגים יהיו מאחורינו וכולנו נתחיל את הדיאטה המיוחלת. עד שאנחנו נתחיל לעשות כושר, הגיע הזמן לראות קצת כדורגל והפעם אנחנו נפתח את הליגה של המיליונרים בהודו, נהיה עם משחק מהליגות הנמוכות באנגליה כמו שכולנו אוהבים, וגם דרבי ברזילאי שיגרום גם למקומיים לא לרבוץ בים.



יום שבת, 16:30, צ'נאין - אתלטיקו דה קולקטה (הסופר ליגה ההודית)
עתירת ממון והדר תצא בשבת לדרך הסופר ליגה ההודית, זו שנמשכת שלושה חודשים ומושכת אליה כוכבים גדולים במיוחד. משחק הפתיחה ישלח את האלופה המכהנת, אתלטיקו דה קולקטה, למשחק חוץ בדרום המדינה מול צ'נאין.
צ'נאין סיימה את העונה שעברה כמאוכזבת הגדולה של הליגה. אחרי שסיימה במקום הראשון בעונה הסדירה, הקבוצה הובסה 0:3 במשחק חצי הגמר הראשון מול קראלה בלאסטרס, ובגומלין הצליחה כבר להוביל 0:3 ולגרור את המשחק להארכה, אך ספגה שער מכריע בדקה ה-117. בעלי הקבוצה הם אלו שמייצגים אולי את שלושת הדרכים הטובות ביותר להתעשר בהודו: ויטה דאני, איש עסקים מצליח, אבישק בצ'אן, כוכב בוליווד ובנו של אמיטאב בצ'אן האגדי, ומאהנדרה סינג דוני, אחד משחקני הקריקט הגדולים של הודו בכל הזמנים. מי שמאמן את הקבוצה הוא אלוף העולם לשעבר מרקו מטראצי, שעליו אין צורך להכביר במילים. הכוכב הגדול של הקבוצה הוא אלאנו הברזילאי, שזכור מימיו בשחטאר דונייצק ובמנצ'סטר סיטי, ובעונה שעברה סיים כמלך השערים של הליגה עם 8 שערים (להזכירכם, העונה קצרה במיוחד, רק 17 משחקים עד הגמר). לצידו אמורים לבלוט אפולה אדל מיודענו, שהיה גם השוער המצטיין בגמר השנה שעברה במדי אתלטיקו דה קולקטה, מנואל בלאסי, שהגיע לחפש את עצמו בהודו אחרי קריירה ארוכה ומרשימה, והחלוץ ההודי ז'ז'ה לאלפקלואה, שהיה מגיבורי האליפות של מוהון בגאן בליגה ההודית הנוספת.
אתלטיקו דה קולקטה עדיין נישאת על גבי הגמר ההירואי מהעונה שעברה. שער הניצחון בדקה ה-95 של מוחמד ראפיק (שאגב לא משחק בליגה העונה) גורם להם לחלום ובגדול על אליפות שנייה ברציפות. גם הקבוצה הזו נתמכת על ידי שורה ארוכה של אנשי עסקים ושחקני קריקט, אבל מעל כולם עומדת התמיכה של אתלטיקו מדריד, ומכאן גם הצלחת הקבוצה לגייס שמות גדולים באמת. המאמן אנטוניו לופס ממשיך לעונה נוספת, והפעם אתלטיקו הביאה שם גדול באמת בתור כוכב העל שלה - החלוץ הפורטוגלי הוותיק, הלדר פושטיגה, שמגיע אחרי כמה עונות סבירות בספרד. כמובן שלקבוצה יש עוד כמה שמות ספרדיים בולטים כמו חוסמי ובורחה פרננדס, שממשיכים לעונה נוספת, וחאימה גבילאן, שכיכב במשך 6 עונות במדי חטאפה. שימו לב גם לאיאן יומה הקנדי, שנתן עונה מצויינת במדי קראלה בלאסטרס בעונה שעברה, וארנאב מונדאל המקומי, מהשחקנים המרכזיים בקבוצה והיחיד שיעזוב אותה במהלך השבוע הקרוב לטובת משחקי הנבחרת.



יום שבת, 17:00, טרנמיר רוברס - ברומלי (הליגה האנגלית החמישית)
הכדורגל האנגלי טומן בחובו סיפורים מדהימים והיסטוריה רבת שנים. המשחק ביום שבת בין טרנמיר רוברס לברומלי יהיה מפגש בעל אופי מאוד היסטוריה, עם הרבה רומנטיקה שרק הכדורגל האנגלי יודע לייצר.
בשנת 1921, טרנמיר הייתה אחת מהקבוצות שהצטרפה לפוטבול ליג והקימה את הליגה השלישית. מאז, טרנמיר רוברס העבירה לא מעט שנים בליגות המקצועיות, הגיעה 3 פעמים לרבע גמר הגביע האנגלי ובשנת 2000 אפילו הצליחה להגיע לוומבלי, כשהיא מפסידה 2:1 ללסטר בגמר גביע הליגה. העונה שעברה הייתה רעה מאוד והוכרעה רק במחזורים האחרונים ובסיומה נקבע כי אחרי 95 עונות, טרנמיר רוברס נפרדת מהפוטבול ליג. עונת הבכורה שלה מחוץ לפוטבול ליג נראית בינתיים די צולעת, כשהיא מדורגת במקום ה-6 בלבד, שווה בנקודות לשתי הקבוצות שמעליה, אבל במרחק 5 נקודות מהמקום הראשון והיחיד שמוביל בוודאות חזרה לפוטבול ליג. לצורך המשימה הובא גארי בראבין, מאמן שמכיר מקרוב את הליגה הזו ובעונה שעברה אימן את סאות'פורט. כדי להצליח בליגה שכזו צריך גם שחקנים שמכירים את הטעם של הליגה, כמו סקוט דייויס ואנדרו מנגאן, ששניהם העלו יחד את פליטווד טאון ב-2012 ולכל אחד מהם יש עלייה נוספת (מאנגן עם אקרינגטון סטנלי ב-2006 ודייויס עם מורקאם ב-2007). לצידם נמצאים גם ג'יי האריס, שחתם בקבוצה אחרי 5 עונות ברקסהאם, הבלם ריצ'י סאטון, שהגיע ממאנספילד, והקשר סטיב ג'נינגס, שחזר לקבוצת נעוריו כדי להחזיר אותה לקדמת הבמה.
המועדון הצנוע של ברומלי שונה לחלוטין. הקבוצה הקטנה מלונדון נדדה במשך שנים בין הליגות הנמוכות והתהדרה בהישג השיא המרשים של משחק ידידות מול נבחרת ניגריה אי שם ב-1949. בעונה שעברה עברה הקבוצה מהפכה של ממש עם רצף של החתמות ואפילו הגישה בקשה להרחיב את המגרש עם יציע מושבים נוספים וחניון מורחב, והדבר הזה הפך לעליית ליגה היסטורית ועונת בכורה בליגה החמישית. מי שחשב שברומלי תעבור עונה מייסרת בליגה הזו, טעה ובגדול, מאחר והקבוצה מדורגת במקום הרביעי. פירוש הדבר הוא שהקבוצה הקטנה שווה בנקודות לטרנמיר, ואפילו עדיפה עליה בזכות הפרש השערים. מאמן הקבוצה, מארק גולדברג, הוא סיפור מעניין מאחר והוא גם מנהל הקבוצה ובעברו שימש גם כמנהל קריסטל פאלאס במשך עונה אחת, 1998/9 (מה שאומר שבמובן מסויים הוא אחראי להבאתו של דוד אמסלם לקבוצה). אבל כמובן, שכל עוד הקבוצה מצליחה זה לא מעניין אותו ואת הבן שלו, בראדלי גולדברג, שמשחק בקבוצה. אם אתם חושבים שבזאת נגמרו הסיפורים, אז שימו לב למוזס אדמולה, מלך שערי הליגה עם 12 כיבושים, שהתפרסם הודות להשתתפותו בתכנית ריאליטי שחיפשה שחקנים מוכשרים ולצערו הוא סיים במקום השני, מרחק נגיעה ממבחנים בצ'לסי. עוד מככבים בקבוצה עלי פוסייני, הקשר הגנאי ששיחק בעברו במילוול, וג'ו אנדרסון, מגן שמאלי שנדד הרבה בליגות הנמוכות עד שהשתקע בברומלי.



יום שבת, 22:30, באהיה - ויטוריה (הליגה הברזילאית השנייה)
הארנה פונצ'ה נובה בסלבדור מתמרק, העיר כולה עוצרת נשימתה, לקראת הדרבי הגדול והחם באמת של העיר בין באהיה לוויטוריה בשבת הקרובה. מדובר במשחק אולי היחיד שיכול להתקיים ולמלא את האצטדיון בן 51 אלף המקומות שנבנה על חורבותיו של הפונצ'ה נובה הישן, והאווירה כרגיל צפויה להיות חמה.
באהיה ידעה ימים יפים יותר, עם שתי אליפויות ברזיל, אבל בשנים האחרונות מדובר בקבוצת נדנדה שיורדת ועולה ולא מצליחה להתקבע בליגה הראשונה. המירוץ על 4 הכרטיסים לליגה הבכירה הוא תמיד צמוד ומתוח, אבל כרגע רק 7 נקודות מפרידות בין המקום השני למקום העשירי. באהיה נמצאת בינתיים במקום החמישי, כשבליגה הזו שוויון נקודות מוכרע על סמך מספר הניצחונות, שם כרגע באהיה די מגמגמת עם 12 ניצחונות בלבד לעומת 11 תוצאות תיקו. כדי להבין כמה הקבוצה מקרטעת מספיק להסתכל על גמר הליגה המחוזית של באהיה מוקדם יותר העונה, כשהקבוצה הפסידה במשחק הראשון 3:0 מול ויטוריה דה קונקישטה החובבנית, ורק הופעה טובה בגומלין העניקה להם את התואר. שימו לב לקייזה, מלך שערי הקבוצה עם 9 שערים ששיחק בעברו בליגה הסינית, הקשר טיאגו ריאל, שמושאל מפלמייראס, הקשר רומולו, ששיחק בקיץ האחרון עם הנבחרת עד גיל 23 של ברזיל במשחקים הפן-אמריקניים, ומקסי ביאנוצ'י, חלוץ ארגנטינאי שבילה את רוב זמנו בפרגוואי ולפני שנתיים חצה את הכביש מוויטריה לבאהיה.
המירוץ המותח לליגה הבכירה לא מדלג על ויטוריה. הקבוצה שירדה בעונה שעברה יחד עם באהיה חולמת להשאיר אותה מאחור ולהיות הקבוצה הבכירה בעיר. בעוד שמבחינה היסטורית בכל המסגרות לבאהיה יש יותר נצחונות (149:177), לוויטוריה יש יותר ניצחונות ליגה (11:8). ביולי האחרון הראתה ויטוריה את עליונותה העירונית עם ניצחון קליל 1:4 בדרבי הראשון מאז 2008 שנערך באצטדיונה הביתי, הברדאו. בינתיים, למרות הצפיפות הגדולה בצמרת, ויטוריה יכולה לקחת אוויר כשהיא במקום השני עם 49 נקודות, ומבחינתה המטרה היא ניצחון כדי לעשות עוד צעד בדרך לסגור את סיפור העלייה. השמות הגדולים שיש לוויטוריה בסגל הם דמיאן אסקודרו, שהיה שותף לזכייה של ארגנטינה במונדיאליטו ב-2007 והעונה יש לו 8 שערים ו-5 בישולים, המגן דייגו רנאן, שגדל במחלקת הנוער של קרוזיירו, והחלוץ הוותיק רוברט, שכיכב בעברו בשוויץ, ספרד ומקסיקו.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (46)

יום כיפור מאחורינו, ערב חג הסוכות לפנינו, ובמרווח בין שני החגים יש לא מעט כדורגל (וכדורסל) ששווה לעקוב אחריו. המדור מציע לכם להתרווח ולהנות מהכדורסל האסיאתי, משתי קבוצות שחולמות על תואר אליפות בווילס והדרבי החם של פראג.



יום שבת, 19:15, באלה טאון - דה ניו סיינטס (הליגה הוולשית)
כמו בכל מקום באי הבריטי, הכשרונות הגדולים בורחים אל הכסף הגדול של הליגה האנגלית. המצב בווילס לא שונה, ומאחור נותרת ליגה חלשה אבל מלאת אמוציות וטעם של כדורגל מהליגות הנמוכות. בשבת יפגשו שתי מוליכות הטבלה הבלתי מנוצחות, באלה טאון ודה ניו סיינטס, במפגש פסגה ראשון לעונה.
בשנה שעברה באלה טאון רשמה הישג שיא היסטורי עם מקום שני, מאחורי דה ניו סיינטס, אבל הפער היה עצום ועמד על 18 נקודות. השנה באלה חולמת לקבוע שיא נוסף ולזכות בתואר ראשון והיסטורי עבור המועדון. את העונה הם פתחו בצורה מקרטעת עם הדחה מול דודלאנג' מלוקסמבורג בסיבוב הראשון של הליגה האירופית, אבל ההופעות שלהם בליגה המקומית מחפות על כך - 3 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו, תוך שהם מציגים את ההגנה הטובה ביותר בליגה עם 2 ספיגות בלבד. למרות העובדה שהליגה הוולשית לא ברמה גבוהה, לקבוצה יש שני שחקנים שאפילו הופיעו בנבחרות הלאומיות שלהם - מארק ג'ונס, שרשם 2 הופעות בנבחרת ווילס ובעברו שיחק ברקסהאם, אחת הקבוצות הוולשיות בכדורגל האנגלית, ודייויד ארטל, שבימים אלו הוא חלק מסגל הנבחרת של גיברלטר, ואף הוא עבר טיול לא קצר באנגליה בקבוצות כמו צ'סטר סיטי, מורקאם וקרו אלכסנדרה. לצידם בולטים גם הבלם ריאן ולנטיין, ששיחק בדארלינגטוון וטלפורד האנגליות, והשוער אשלי מוריס, שאחראי על רקורד הספיגות המרשים של המועדון העונה.
דה ניו סיינטס היא הקבוצה ששולטת בכדורגל הוולשי בשנים האחרונות. יש לה 7 אליפויות ב-11 השנים האחרונות ובעונה האחרונה היא הצליחה אפילו להשלים טרבל מקומי עם זכיה בגביע ובגביע הליגה. הסיפור המעניין הוא שהקבוצה מייצגת שני יישובים משני עברי הגבול - הכפר לאנסאנטפרייד הוולשי והעיירה אוסווסטרי האנגלית, שם היא אפילו מקיימת את משחקי הבית שלהם. אם אתם חושבים שבזאת תמו הסיפורים המוזרים על הקבוצה הזו, אז רק התחלנו - הם מוכרים בקיצור TNS, שהם ראשי התיבות של נותנת החסות המקורית של הקבוצה Total Network Solutions, ואחרי שהחברה הזו נקנתה על ידי ענקית התקשורת בריטיש טלקום הם התלבטו מה לעשות עם השם (כולל מכירת השם באיביי), עד שהחליטו על השם הנוכחי. עוד סיפור מעניין הוא מה שקרה בקיץ האחרון לחלוץ הקבוצה, אדריאן ציישלביץ' הפולני, כשקבוצתו נפגשה עם B36 מאיי פארו במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, במדיה משחק אחיו לוקאש. מלבד סיפורים הזויים, שימו לב גם לשוער הוותיק פול האריסון, בוגר מחלקת הנוער של ליברפול, לחלוץ האנגלי-ניו זילנדי גרג דרייפר, שאפילו שיחק במדי הנבחרת הלאומית של ניו זילנד, ולחלוץ ג'יימי ריד, שבעברו שיחק בליגה הרביעית והחמישית באנגליה, בשתי הליגות הבכירות בצפון אירלנד ואפילו בליגה המחוזית באוסטרליה.



יום ראשון, 3:30, פתיחת הסיבוב השני באסיה-באסקט
ביום רביעי האחרון יצאה לדרך אליפות אסיה בכדורסל, וכבר ביום שבת יצא לדרך הסיבוב השני. 16 נבחרות ב-4 בתים התחילו את הטורניר, 3 הראשונות מכל בית יעלו לסיבוב הבא ויגררו איתן את המאזן הפנימי בין העולות לסיבוב השני שבו ישחקו בשני בתים. המטרה של כל הנבחרות בטורניר היא חצי הגמר, שיבטיח לפחות השתתפות בטורניר הקדם אולימפי בשנה הבאה, ואלופת אסיה תזכה בכרטיס המיוחל לטורניר האולימפי בריו.
שתי הפייבוריטיות די מטיילות אל הסיבוב הבא. נבחרת איראן, האלופה המכהנת נראית מצויין עם סגל שכמעט כולו מבוסס על הליגה המקומית. שני הכוכבים הוותיקים הם גם אלו שמשחקים מחוץ לאיראן: מהדי קמראני בן ה-33 וחאמד חדאדי בן ה-31, ששיחק בעברו ב-NBA, שניהם היום משחקים בליגה הסינית. השם הגדול בנבחרת האיראנית נמצא בכלל מחוץ לקווים והוא המאמן דירק באוורמן, שהוביל את נבחרת גרמניה למדליית כסף ביורובאסקט 2005. גם נבחרת סין שואפת לנצל את יתרון הביתיות ולעלות לטורניר אולימפי תשיעי ברציפות. השם הבולט בנבחרת הסינית הוא כנראה יי ז'יאנליאן, שהעביר 5 עונות ב-NBA, אבל בשנים האחרונות משחק בקבוצת נעוריו, גוואנגדונג. אחד הכשרונות המבטיחים שיש לכדורסל הסיני הוא ז'ו צ'י, ילד בן 19 שמעמיד ממוצע של 15 נקודות למשחק באליפות עד כה.
אבל הסיפור הגדול של הטורניר הזה הוא בכלל הסינדרלה הגדולה, נבחרת פלסטין. הפלסטינים הפתיעו את כולם בעצם ההעפלה שלהם לטורניר, אבל משחק הבכורה שלהם מול הפיליפינים היה זה שפתח את התיאבון לכולם. ברבע האחרון הם היו בפיגור 11, אבל ריצה מטורפת של 3:16 הפכה את הקערה על פיה. מאז הפלסטינים הצליחו לרשום ניצחון נוסף מול כווית, שהבטיח להם את ההעפלה לסיבוב הבא. שני שחקנים אחראים להופעה המדהימה הזו. הראשון, סאני סכאכיני, יליד רמאללה, שהספיק לעשות סיבוב בליגה הסינית, לחלום על ה-NBA ולהפוך לכדורסלן הפלסטיני המקצועני הראשון. השני, ג'מאל אבו שמאלה, שנולד במינסוטה להורים פלסטינים-ירדנים, שיחק קצת בנבחרת ירדן, חצה את הגבול ואחראי לאחת התצוגות הגדולות של שחקן פלסטיני במשחק מול הפיליפינים (26 נקודות, 15 ריבאונדים). מי יודע, אולי הפלסטינים עוד יתגלגלו בטעות לטורניר הקדם אולימפי, שדרך אגב ישראל הגישה בקשה לארח אותו.



יום ראשון, 16:00, סלביה פראג - ספרטה פראג (הליגה הצ'כית)
מאז 1896 העיר פראג עוצרת את נשימתה פעמיים בעונה עם אחד הדרבים הוותיקים באירופה. ביום ראשון תעשה ספרטה פראג את הדרך הקצרה לאדן פארק בכדי להראות שוב שהיא הקבוצה הבכירה בעיר. סלביה מנגד תנסה לקטוע רצף של 5 הפסדים בדרבי.
לסלביה פראג היו ימים מאושרים יותר אי שם בתקופה שבין מלחמות העולם. במהלך 70 השנים הבאות היא תראה איך ספרטה ודוקלה פראג משתלטות על העיר בימי צ'כוסלובקיה העליזים, ולאחר הפיכתה של צ'כיה למדינה עצמאית, ספרטה פראג השתלטה לבדה על העיר. לסלביה פראג יש שלוש אליפויות צ'כיה, האחרונה שבהן הייתה אי שם ב-2009, אבל זה לא מעיד כלל על כך שסלביה פראג תחרותיות בליגה המקומית. סלביה שוב פתחה את העונה רע, עם 11 נקודות מ-7 משחקים, והיא כרגע מדורגת רק במקום ה-6, מה שממשיך את העונות האחרונות בהן היא יותר עסוקה במאבקי התתחתית מאשר בניסיונות לחזור למפעלים האירופיים. מאמן הקבוצה, דושאן אוהרין הבן, מנסה עד כה לשחזר את הצלחות אביו ללא הצלחה, והוא חוזר לליגה הצ'כית אחרי חוויה קצרה שארכה 7 משחקים בדינאמו מינסק. מי שבולטים בקבוצה הם החלוץ מילאן שקודה, מלך השערים עם 6 כיבושים, הקשר סימון דלי, שזומן לאחרונה לסגל נבחרת חוף השנהב, הקשר מילאן צ'רני, שחזר לקבוצה בה בילה את רוב זמנו אחרי סיבוב קצר בטורקיה, וקשר נוסף, רוברט חרובי, שמככב גם במדי הנבחרת הצעירה של צ'כיה.
ספרטה פראג נחשבה במשך שנים לאלופה הנצחית של הכדורגל הצ'כי עם 11 אליפויות היו לה ב-17 העונות הראשונות של הליגה הצ'כית העצמאית. בחמש העונות האחרונות הצליחה ספרטה פראג לזכות באליפות אחת, כשהיא רואה שם חדש עולה בבמה הצ'כית, ויקטוריה פלזן. למרות הירידה הקלה, בספרטה פראג מצאו תחליף בדמות הליגה האירופית, אליה הם מצליחים לעלות די בקלות ולבסס את מעמדם כקבוצה שבאופן מסורתי גם מגיעה לשלב הבתים. המקום הראשון בליגה הצ'כית עם 17 נקודות ופערי הרמות מסלביה, כנראה יגרמו להם להתייחס למשחק הזה יותר כחימום להצגה האמיתית עבורם, המפגש הביתי מול אפואל ניקוסיה בחמישי. כיאה לקבוצה הגדולה של הכדורגל הצ'כי, גם השחקנים הבכירים של צ'כיה שלא מצאו את הדרך לקריירה גדולה באירופה משחקים בקבוצה. שניים מהם הם דייויד לפאטה, שהעונה כבר כבש 7 שערים ב-6 הופעות בליגה, ובורק דוצ'קאל, שמפציץ גם במסגרות האירופיות עם 3 שערים ב-5 הופעות. לספרטה פראג יש גם שני זרים מצויינים מאפריקה שנותנים את הטון בקבוצה, קהינדה פטאי הניגרי בן ה-25, שהגיע בקיץ האחרון אחרי 5 שנים באסטרה ג'ורג'יו הרומנית, וקוסטה נהאומינסו, בן 29 מזימבבוואה, שעבורו זהו העונה השלישית בספרטה פראג.