קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (62)

אחרי שבוע קריר וציפיות לשלג שלא הגיע, הגיע הזמן להתחיל לצפות לדברים אחרים - כדורגל ברמה גבוהה. הפעם יש לנו שלושה משחקים מכריעים כשעל הפרק כרטיס לאולימפיאדה בריו, אליפות הליגה הפלסטינית ומקום ברבע גמר הגביע הטורקי.



יום שישי, 16:45, קטאר - עיראק (אליפות אסיה עד גיל 23)
המירוץ לקראת הטורניר האולימפי הולך ומסתיים וביום שישי יוענק הכרטיס האחרון של אסיה. אחרי שבאמצע השבוע יפן ודרום קוריאה (שוב) הבטיחו את מקומן, הגיע התור של קטאר ועיראק לראות מי מביניהן תצליח לנצח במשחק המכריע.
עבור הקטארים, העפלה לטורניר האולימפי תהיה עוד אבן דרך חשובה בדרך למונדיאל 2022. הקטארים משקיעים הון תועפות בכדי להגיע למונדיאל כמה שיותר מוכנים, אבל מבחינתם אסור לדלג על הכשרת הדור הצעיר. לעיני הקהל הביתי, הנבחרת הקטארית הרשימה לאורך כל הדרך, כולל ניצחון גדול על איראן בשלב הבתים, וגם בחצי הגמר הם היו קרובים להפתעה, כששני שערים ב-10 הדקות האחרונות הכריעו את הכף לטובת דרום קוריאה. נבחרת קטאר הופיעה בעברה בשתי אולימפיאדות, בלוס אנג'לס 1984 הם הודחו בשלב הבתים ושמונה שנים מאוחר יותר בברצלונה הם הצליחו להגיע לרבע הגמר. מי שמוביל את פרוייקט הנבחרות הצעירות של קטאר, וביניהן גם את הנבחרת האולימפית, הוא פליקס סאנצ'ז באס, מאמן ספרדי שברזומה שלו יש לא מעט שנים באקדמיה של ברצלונה. באס הגיע לקטאר במסגרת פרוייקט הכדורגל של אקדמיית הספורט היוקרתית אספייר, ומאז הגעתו הוביל כבר את הנבחרת עד גיל 20 לזכייה באליפות אסיה והופעה במונדיאליטו בשנה שעברה. באופן מעניין, השחקנים בנבחרת מתחלקים לשניים. החלק הראשון הם הכוכבים של הליגה המקומית כמו אחמד עלא מאל ריאן והגנאי המתאזרח מוחמד מונטארי מלח'ויא. לצידם משחקים שחקנים שנדדו ליופן הבלגית, לאסק לינץ האוסטרית וקולטורל לאונסה הספרדית, שלושה מועדונים שחתמו על הסכמי שיתוף פעולה עם אקדמיית אספייר. בכיר השחקנים הללו הוא אכרם עפיף, ילד בן 19 שכבר רשם 5 הופעות בנבחרת הבוגרת ומשחק ביופן.
כדורגל זה הדבר היחיד שמצליח לאחד את עיראק. המדינה השסועה נזכרת בערגה בהופעה המרשימה של הנבחרת הבוגרת שלהם בשנה שעברה בגביע אסיה, אבל מבחינתם זו הזדמנות לשחזר את ההצגה שנתנה הנבחרת האולימפית של עיראק באולימפיאדת אתונה 2004. הנבחרת העיראקית הפתיעה את כולם כשניצחה 2:4 את נבחרת פורטוגל שכללה אז שמות כמו ז'וזה בוסינגווה, ראול מיירלש, הוגו ויאנה וגם כריסטיאנו רונאלדו אחד. משם העיראקים המשיכו לטורניר מדהים שהסתיים בהפסד לפראגוואי בחצי הגמר ולאיטליה במשחק על הארד. מלבד הטורניר הזה, לעיראק יש שלוש הופעות נוספות בטורניר האולימפי - במוסקבה 1980, לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988. העיראקים רושמים עד כה טורניר לא רע, כשרק הפסד מול יפן בחצי הגמר הרחיק בינתיים את החלום על הופעה באולימפיאדה. מאמן הנבחרת, עבדל ע'ני שהד, מונה לתפקיד בזכות העונה שעברה, בה זכה באליפות עם נאפט אל-ווסט. הסגל העיראקי כולו מבוסס על הליגה המקומית, אבל לכולם יש זכרונות טובים מהמונדיאליטו של 2013, אז כוכבי הנבחרת הזו סיימו במקום הרביעי. השמות המובילים הם מוסטפא נאדים והמאם טארק מאל-קווה אל-ג'אוויה ומוהנד עבדל רחים מאל זורע.



יום שבת, 16:00, שבאב אל ח'דר - שבאב אל ח'ליל (הליגה הפלסטינית)
ביום שני יערך בטדי המשחק המרכזי בליגת העל, כשבית"ר ירושלים תארח את מכבי תל אביב. יומיים לפני כן, יערך משחק לא פחות מרכזי והוא יתקיים במרחק יריקה משם. ברוכים הבאים למשחק העונה בליגה הפלסטינית בין שבאב אל ח'דר לשבאב אל ח'ליל.
בשבאב אל ח'דר מנסים להתרגל לסטטוס החדש של קבוצת צמרת. במשך שנים שבאב אל ח'דר הייתה קבוצת מרכז טבלה, כזו שלא מאיימת באמת על התואר, אבל העונה אל ח'דר נמצאים כבר במקום השני, במרחק שלוש נקודות בלבד מהפסגה. על הקווים עומד אחד מהמאמנים הבכירים במגזר הערבי-ישראלי, סמיר עיסא, שכבר לא מעט שנים משמש כמאמן בליגה. בעבר היה מעורב באירוע ביזארי למדי כשאימן במקביל במכבי אום אל פאחם, כשזו שיחקה בליגה הלאומית, ובקבוצת ג'בל מוכבר, מעבר לגבול. בסגל של אל ח'דר אפשר אפילו למצוא שמות מוכרים מהכדורגל הישראלי כמו כמאל ג'בארין, שגדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה, ומהראן אבו ריא, שחקן בני סכנין לשעבר שחתם בקבוצה בשבועות האחרונים. השמות המובילים באמת הם האחים לבית מרעבה, סאמח ומוחמד. שניהם הגיעו בקיץ האחרון, סאמח הגיע משבאב יטא שירדה ליגה ומוחמד הגיע מאיסלמי קלקיליה מהליגה השנייה. כל אחד מהם כבש העונה 6 שערים והם אלו שמובילים את הקבוצה לעונה חלומית. זו הפתעה גדולה בפני עצמה שסאמח מרעבה עדיין מככב - לפני כשנה וחצי הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון לאחר שהנבחרת האולימפית חזרה מקטאר בחשד למגע עם סוכן זר. הוא היה עצור במשך 7 חודשים, שבמהלכם אף שבת רעב, אך לבסוף שוחרר.
מול אל ח'דר נמצאת שבאב אל ח'ליל, אחת הקבוצות הגדולות בכדורגל הפלסטיני. הרבה מאוד זמן עבר מאז העונות הגדולות של שבאב אל ח'ליל בשנות ה-80, ובשנים האחרונות היא אפילו ראתה איך היריבה העירונית הקטנה שלה, אהלי אל ח'ליל, מצליחה לעקוף אותה בסיבוב. העונה היא חוזרת לעצמה, כשהיא כרגע מובילה את הטבלה, כשניצחון בשבת כבר יוכל לסגור את הסיפור כמעט באופן ודאי. לשבאב יש מאמן מקומי, ח'דר עובייד, שכבר זכה בתואר אחד העונה, המאמן הטוב בליגה ב-2015. בסגל של שבאב אל ח'ליל נמצאים כמה מהכוכבים של הנבחרת הפלסטינית כמו השוער ע'אנם מחאג'נה, שהגיע מהאלופה שבאב אל דהריה, היית'ם דיב, שהגיע מהילאל אל קודס, ותאמר ציאם, שנמצא בקבוצה כבר שלוש שנים. גם מלך שערי הליגה נמצא בקבוצה הזו, וזה אחמד אבו נהיה, ששיחק במכבי אום אל פאחם, בני סכנין, הפועל אשקלון ומכבי אחי נצרת, ומאז המעבר שלו לליגה הפלסטינית הוא לא מפסיק לכבוש - 7 שערי ליגה העונה ב-11 משחקים ו-4 שערים בינלאומיים ב-3 הופעות בנבחרת.



יום ראשון, 14:00, בורסאספור - אמדספור (הגביע הטורקי)
הקסם של גביע הוא הקסם של משחק אחד שבו הכל  מוכרע, לטוב ולרע. בטורקיה החליטו להרוס את זה ולהכניס רגע לפני שמינית הגמר שלב בתים של ממש עם 32 קבוצות ו-6 משחקים, מה שמחרב את הסיכוי לסינדרלות והפתעות. למרות זאת, אחרי שעברה את שלב הבתים המתיש, אמדספור תרצה לעבור את המשחק הבודד של שמינית הגמר ולהיות הסינדרלה הגדולה של הטורניר.
אמדספור היא קבוצת ליגה שלישית שיכלה לעבור עונה די מנומנמת. העובדה שיש פלייאוף עלייה, אליו מגיעות הקבוצות במקומות 2-5, הופכת את העונה הזו לקצת יותר מעניינת עבורה. כרגע היא נמצא בליגה המקום ה-7, מרחק של נקודה אחת בלבד מהפלייאוף. הניצחון שלה על אלאזיספור מליגת המשנה בסיבוב השלישי, לא רמז אפילו בקצת על ההופעה שלה בשלב הבתים. 6 משחקים בלי הפסד, מתוכם שלושה ניצחונות, כולל שתי תוצאות תיקו מול בשאקשהיר מצמרת הליגה הבכירה, הקפיצו את אמדספור הקטנה אל שמינית הגמר. מבחינת אמדספור זו עדיין לא התוצאה הגדולה ביותר בתולדותיהם בגביע, אחרי שבעונה שעברה הם הצליחו לנצח בשלב הבתים את גלאטסראיי בעלי סמי ין 0:2. המאמן, הארון קיליץ', סופג אבק כוכבים לראשונה בקריירה שלו, אחרי שנים של אימון בליגות באזור העיר דיארבקיר, ממנה מגיעה הקבוצה. אחד השחקנים המרכזיים במסע של אמדספור בגביע הוא שהמוס אזר, שחקן בן 35 שלאורך הקריירה שלו שיחק בעיקר בליגה השנייה ויש לו 4 הופעות בלבד במסגרת הליגה הבכירה (כולן במדי מלטיאספור ב-2001). העונה יש לו 5 שערים בגביע ועוד 9 בליגה, מה שהופך אותו לכובש המצטיין בקבוצה ולאחד הכובשים הבכירים בגביע. שחקנים נוספים בעלי עבר מרשים הם עבדולה צ'טין, ששיחק בדיארבקירספור ואנקרגוצ'ו, דניז טאקי, גרמני-טורקי ששיחק בעברו בסנט פאולי, ומנסור צ'לאר, שמשחק במועדון מאז 2004 ונחשב לאחד הסמלים הגדולים שלו.
מול החלומות הצנועים של אמדספור, עומדת בורסאספור, אימפריית כדורגל אמיתית. ב-2010 היא רשמה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדותיה, כשזכתה באליפות היסטורית. בגביע הטורקי ניתן להפתיע יותר, אבל לבורסאספור עדיין יש רק גביע אחד בארון, אי שם מ-1986. בעונה שעברה היא הגיעה עד לגמר הגביע, אבל הפסד 3:2 מול גלאטסראיי ושלושער אדיר של בוראק יילמאז, האריכו את ההמתנה לתואר הבא. העונה בורסאספור סובלת מעונה בינונית במיוחד, כשהיא מדורגת במקום ה-11 בלבד. את שלב הבתים בגביע היא סיימה עם המקום הראשון בבית שלה ומאזן מושלם של 6 ניצחונות, מה שהעניק לה את יתרון הביתיות במפגש. בורסאספור החליטה להשתמש במאמן מנוסה, ולכן הביאה את האמזה המזאוגלו, מי שהיה אחראי לדאבל של גלאסטראיי בעונה שעברה. בעונה שבה אתה חונך אצטדיון חדש, אצטדיון התנין הידוע, בורסאספור ניסתה לבנות סגל איכותי. כרגיל בטורקיה, אנחנו מדברים על זרים עתירי ניסיון כמו תומאס נצ'יד, ששיחק 6 עונות בצסק"א מוסקבה, טום דה סוטר, מהכוכבים של הליגה הבלגית בעונות האחרונות, ומירוסלב סטוך, הסלובקי הנהדר שמושאל מפנרבחצ'ה. מקרב הטורקים שווה לציין את מרט גונוק, שהגיע מפנרבחצ'ה בקיץ האחרון, ואמרה טאשדמיר, שחקן הנבחרת הצעירה של טורקיה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (61)

עם משחקים שכמעט נכנסו פנימה, התחרות הפעם הייתה קשה אבל רק שלושה הגיעו אל קו הגמר וזוכים להיות חלק מהמדור השבועי. הפעם נהיה עם אליפות אפריקה וכל הכוכבים של הליגות המקומיות ביבשת, נבקר במשחק העונה בעומאן ונקנח עם הסופר קלאסיקו של הונדורס.



יום שישי, 15:00, טוניסיה - ניגריה (אליפות אפריקה לאומות)
נתחיל מהבדלים בטרמינולוגיה - בשנה שעברה, חוף השנהב זכתה בגביע אפריקה לאומות (African Cup of Nations), האירוע הגדול של היבשת שמושך אליו את כל הכוכבים הגדולים שמשחקים מעבר לים. האירוע שאנחנו מדברים עליו הוא אליפות אפריקה לאומות (African Nations Championship), טורניר שנועד לשחקנים המשחקים בליגות המקומיות של אפריקה. ביום שישי נפגשות שתיים מהנבחרות החזקות של הטורניר, טוניסיה וניגריה, במפגש שיעזור לשתיהן בדרך לרבע הגמר.
הליגה הטוניסאית היא אחת הליגות הבכירות בכדורגל האפריקאי. ברזומה של הקבוצות הטוניסאיות יש 4 גביעי אלופות ו-5 גביעי קונפדרציה. מחזיקת גביע הקונפדרציה הנוכחית, אטואל דו סאהל, היא הקבוצה הטוניסאית המצליחה ביותר בהיסטוריה עם 9 תארים, כשאחריה נמצאות אספרנס טוניס עם 6 תארים וספקסיאן עם 4 תארים. עבור טוניסיה זו הופעה שנייה בסך הכל בטורניר הזה (מתוך 4 טורנירים), כשאת ההופעה הקודמת שלהם ב-2011 הם מסיימים כאלופים לאחר ניצחון 0:3 בגמר מול אנגולה. למרות כל אלו, המשחק הראשון של טוניסיה היה מגומגם והסתיים בתיקו 2:2 מול גינאה. כיאה למחזיקת תואר בינלאומי, אטואל דו סאהל שולחת את שחקניה המובילים לסגל ובראשם צמד החלוצים אחמד עכאישי ואיהאב מסאכני. לצידם יבלטו גם השוער ריאד ז'רידי והקשר יאסין מריאח מספקסיאן והמגן עלי משאני מאספרנס.
הליגה הניגרית היא המקום שבו כוכבי העתיד של הכדורגל העולמי עושים את צעדיהם הראשונים. אמנם ניגריה לא זכתה בליגת האלופות של אפריקה מאז 2004, אז אנימבה השלימה תואר שני רצוף, אבל השחקנים הצעירים של הכדורגל הניגרי הם תמיד מי שיככבו בצמרת הכדורגל האפריקאי. לפני שנתיים ניגריה רשמה את הופעת הבכורה שלה בטורניר וסיימה אותו במקום השלישי לאחר ניצחון 0:1 מול זימבבוואה. מי שמדריך את הנבחרת הניגרית הוא גם המאמן של הנבחרת הבוגרת, סאנדיי אוליסה האגדי שהיה חלק מהנבחרת העוד יותר אגדית של מונדיאל 1994 ואולימפיאדת אטלנטה 1996. במשחק הראשון שלה בטורניר הביסו הניגרים 1:4 את נבחרת ניז'ר, כשמי שכיכב היה צ'יסום צ'יטקארה מאביה ווריוס שכבש שלושער. שימו לב גם לאיקצ'וקוו אזנווה, השוער של סאנשיין סטארס, ואזקייל באסי, חלוצה בן ה-19 של אנימבה.



יום שבת, 17:45, פנג'ה - אל-עורובה (הליגה העומאנית)
נדמה שביחס לליגות האחרות באזור המפרץ, הליגה העומאנית היא אחת הליגות היותר נחשלות שקיימות. במדינה שבה רוב שחקני הכדורגל כמעט ולא מצליחים לצאת מגבולות המזרח התיכון, עדיין ניתן למצוא את הכוכבים הגדולים בליגה המקומית. בשנים האחרונות מתפתח קרב מרתק בין פנג'ה ואל-עורובה, שהופכות להיות שתי הקבוצות המובילות בצורה בלעדית בעומאן.
לפנג'ה יש ארון תארים מפואר שכולל 8 אליפויות ו-9 גביעים, אבל את האליפות האחרונה שלה ב-2012 היא רשמה אחרי שקטעה רצף של 11 שנים בלי תואר. בעונה שעברה היא רשמה ריצה מטורפת שהסתיימה עם מקום שני, מרחק 2 נקודות בלבד מאל-עורובה. העונה היא נמצאת במקום השני, אבל המרחק גדל במעט ל-4 נקודות מהמקום הראשון. ההישגים הללו מגיעים אחרי שנים של כשלונות, בזכות שינוי תפיסה של ראשי המועדון שהחליטו לפתח את מחלקת הנוער. ההצלחות לא דילגו על ראשי משרד הספורט של עומאן, שהתרשמו מכך מאוד, שמסייעים היום בבניית אצטדיון חדש לקבוצה. כמובן שלקשר הבלתי נמנע של הון-שלטון יש מרכיב משמעותי והוא בעלי פנג'ה, שייח' סייף עבדאללה אל סומרי, סגן נשיא חברת החשמל של עומאן. השחקנים המובילים של פנג'ה הם המגן ראאד איברהים סאלח, בן 23 שכבר יש לו 57 הופעות במדי הנבחרת הלאומית, עבדלרחמן אל ע'סאני, שהיה מכוכבי הזכייה בגביע הליגה בעונה שעברה, ועמאד אל חוסני, אחד הכוכבים הגדולים של עומאן בכל הזמנים עם 120 הופעות וקריירה שכוללת אפילו חצי עונה בבלגיה.
אל-עורובה רושמת עלייה מטאורית בשנים האחרונות בכדוגל העומאני. היא זכתה באליפות הראשונה שלה רק בשנת 2000 ובעונה שעברה היא כבר רשמה תואר רביעי. היום היא מוליכה את הטבלה וחולמת על אליפות נוספת לארון המתמלא שלה. מאחורי הקלעים לאל-עורובה יש את השייח' שלה, עבדאללה סאלים אל-מוחאייני, בעלי הקבוצה שבעברו היה שר השיכון של עומאן. בעמדת המאמן דווקא יש חוסר יציבות ולא בגלל סיבות טובות. בתחילת העונה מונה מוד'אפר ג'אבר העיראקי למאמן הקבוצה, אבל חודשיים מפתיחת העונה נאלץ לעזוב בשל בעיות בריאותיות. מי שהחליף אותו הוא המונטנגרי מילובן פרלביץ' שהיה במשך שנים בצוותי האימון של קבוצות בכירות בארצו כמו פטרובאץ ומלאדוסט, התחיל לעבוד כבר כמאמן הנבחרת עד גיל 19 של מונטנגרו, אבל עזב לטובת הצעה יוקרתית מהמפרץ. השחקנים הבכירים של הקבוצה הם מוחמד טאקי, מלך השערים העומאני של הליגה העונה עם 9 שערים, ועבדלוואסי אל מטארי, קשר הרכש שהגיע מהליגה בתימן.



יום שני, 0:00, אולימפיה - מוטגואה (הליגה של הונדורס)
שני מחזורים מפתיחת הקלאוסורה ובראש הטבלה כבר מתבססות שתי קבוצות עם מאזן מושלם. בלילה בין ראשון לשני, אולימפיה ומוטגואה נפגשות לסופר קלאסיקו של הונדורס כשלכל אחד מטרה ברורה - לעצור את השנייה.
אולימפיה היא הקבוצה עם הכי הרבה תארי אליפות בהונדורס, כש-29 תארים כאלה מפארים את המועדון. מאז שנת 2008, אולימפיה מתעוררת מאוחר, כשבכל אחת מהעונות היא מצליחה להגיע לגמר הקלאוסורה, מעמד בו היא ניצחה ב-7 מתוך 8 פעמים. את האפרטורה האחרונה היא סיימה במקום השלישי בעונה הסדירה והודחה בחצי הגמר, ובקלאוסורה הנוכחית היא ניצחה בשני המשחקים הראשונה שלה, כולל ניצחוון על אלופת האפרטורה, הונדורס פרוגרסו. המאמן של אולימפיה, הקטור ורגאס הארגנטינאי, הוא זה שהוביל אותה לאליפות הקלאוסורה בשנה שעברה, הישג שגם זיכה אותו בתואר מאמן העונה בהונדורס. שימו לב לחלוץ הקולומביאני חאבייר אסטופיניאן, שחתם בקבוצה באמצע העונה שעברה אחרי גיחה קצרה למלזיה, לרוג'ר רוחאס, אחד הכובשים המצטיינים של המועדון בכל הזמנים עם 76 שערים, ולנואל וז'אדראס, השוער בן ה-38 של נבחרת הונדורס
מוטגואה חוותה סיבוב די מעניין באפרטורה. היא סיימה במקום השני בעונה הסדירה, מה שהעניק לה מקום אוטומטי בחצי הגמר. בשלב הזה היא פגשה את אולימפיה ובשני המשחקים נפרדו הקבוצות ב-1:1. בכל מקום הגיוני כנראה שהארכה או פנדלים היו מכריעים את המפגש, אבל בהונדורס מה שהכריע זו העובדה שאולימפיה סיימה במקום גבוה יותר בעונה הסדירה. מוטגואה המשיכה לגמר, שם הפסידה בפנדלים להונדורס פרוגרסו, ועכשיו היא שואפת לתקן עם אליפות ראשונה מאז הקלאוסורה של 2010. לאורך השנים יש למוטגואה לא מעט סיפורים בעלי מודעות חברתית ופוליטית. שתי דוגמאות לכך הן שם הקבוצה, שנבחר בזמן שנהר המוטגואה היה שטח במחלוקת בין הונדורס וגוואטמלה, ותלבושת החוץ, שמאז שנת 2011 הופכת לוורודה במהלך חודש המודעות לסרטן השד. מי שאחראים להישגים המרשימים של מוטגואה העונה הם אדי הרננדז, ששיחק בעברו בשבדיה ובמקסיקו, ג'וניור איסאגירה, שרשם את הופעת הבכורה שלו במועדון ב-1997 והיום יש לו מעל ל-300 הופעות בקבוצה, ולוקאס עמנואל גומז, ארגנטינאי שהגיע למועדון אחרי שרשם עונה מוצלחת במדי אוניברסידד דה קוסטה ריקה.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (60)

סוף השבוע כאן והגיע הזמן שוב פעם ליהנות עם המיטב שיש לספורט להציע. הפעם אנחנו נדהר בערבות דרום אמריקה עם קטעי הסיום של אחד המירוצים היוקרתיים בספורט המוטורי, נחפש את סינדרלה בגביע הצרפתי ונבקר בסוף העולם עם הליגה של ניו זילנד.



יום שישי-שבת, קטעי הסיום של ראלי דקר
ראלי דקר, מירוץ השטח הגדול בעולם, כבר מזמן לא עובר בעיר שעל שמה קרוי המירוץ. בשנת 2008 איימו אנשי אל קעידה להתפוצץ בכמה מקטעי המירוץ במאוריטניה, מה שגרם לביטול התחרות באותה השנה ובשנה לאחר מכן היא כבר עברה לנופי הפרא של דרום אמריקה. שני קטעי המירוץ האחרונים, שיתחילו בשישי בסן חואן ויסתיימו בשבת ברוסאריו, יגרמו למתחרים לעבור מרחק של כ-1500 ק"מ בנהיגה או ברכיבה. חשוב להדגיש שמלבד תחרות לרכבי שטח, התחרות היוקרתית, ישנן קטגוריות גם עבור אופנועי שטח, טרקטורונים ומשאיות.
מי שדוהרים כרגע לעבר זכייה בקטגוריה לרכבי שטח הם צוות צרפתי, סטפן פטרהונזל וז'אן-פול קוטרה, כששניהם חולמים על זכייה חמישית אי פעם בתחרות. לפטרהונזל יש רזומה מרשים בתחרות כשיש לו בנוסף עוד 6 זכיות בתחרויות האופנועים ולאורך הקריירה שלו רשם 37 ניצחונות בקטעים בקטגוריית הרכבים, 33 ניצחונות בקטעים בקטגוריית האופנועים ו-70 ניצחונות בקטעים בכל הקטגוריות, כששני הנתונים האחרונים מהווים שיאי כל הזמנים בראלי דקר. שניהם כרגע ניצבים בפער משמעותי של 51:55 דקות על פני נאסר אל עטיה הקטארי ומאתיו באומל הצרפתי, אלופי השנה שעברה. לאל עטיה יש קריירה ספורטיבית די עשירה כשמלבד היותו נהג מירוצים, הוא ייצג את קטאר ב-5 אולימפיאדות במסגרת תחרויות הקליעה ובארון שלו יש גם מדליית ארד מלונדון. מי שחווה עד כה טבילת אש לא נעימה בתחרות הוא סבסטיאן לוב, 9 פעמים אלוף העולם בראלי, שמדורג רק במקום ה-9 בהופעת הבכורה שלו בראלי דקר.
בקטגוריות המשאיות והאופנועים נראה שהסיפור גמור לחלוטין. ג'רארד דה רוי ההולנדי פתח פער של מעל לשעה בראשות טבלת נהגי המשאיות, כשבמקום השני נמצא אייראט מארדייב הרוסי שזכה בתואר בשנה שעברה. דה רוי ניצח בשלושה קטעים השנה והפך לנהג המשאיות השלישי ולמשתתף השביעי בסך הכל שמנצח ב-30 קטעים. באופנועים, טובי פרייס האוסטרלי מוביל בבטחה בפער של כ-35 דקות, פער די גדול בתחרות האופנועים, על פני שטפן סביטקו הסלובקי. הקרב המרתק יהיה בתחרות הטרקטורונים, שם התחרות תהיה בין צמד האחים הארגנטינאים מרקוס ואלחנדרו פטרונז'י. כרגע מרקוס עומד בראש הדירוג ביתרון של 8 שניות בלבד על פני אלחנדרו. תחרויות הטרקטורונים שמתקיימות רק החל מ-2009 זוכות לשליטה של שני האחים, כשלכל אחד מהם שתי אליפויות ומרקוס פטרונז'י מחזיק בשיא הניצחונות בקטעים בקטגוריה עם 18 ניצחונות.



יום שבת, 20:00, סן מאלו - סטאד מונטואה (הגביע הצרפתי)
בעוד שבגביע המדינה נפרדנו מלא מעט קבוצות מליגות נמוכות, הגביע הצרפתי תמיד מספק סינדרלות שמגיעות רחוק מאוד. בשבת יתקיים המשחק שיוציא לדרך את הסיבוב העשירי, הידוע בכינויו סיבוב ה-32, בין שתי קבוצות מהליגה הרביעית. זה יהיה אחד משני המשחקים שיבטיחו קבוצות קטנות במיוחד בשמינית הגמר, כשבשבוע הבא גראנוויל וסארגמין, שתיהן מהליגה החמישית, תפגשנה (אבל זה כאמור, בשבוע הבא).
אם יש משהו להתגאות בו בסן מאלו זה דווקא בקבוצת הנשים שמשחקת בליגת המשנה וחולמת על עלייה לליגה הראשונה. קבוצת הגברים לעומת זאת תקועה בליגות הנמוכות ומתנדנדת בין הליגה הרביעית והחמישית לבין הליגות של חבל ברטאן. בתחילת המאה הקודמת הקבוצה הייתה אחת הבכירות במחוז, כשעד הקמת הליגה הלאומית של צרפת בשנות ה-30 היו לה 12 תארי אליפות מחוזיים. עם השנים היא הפכה להיות קבוצה הרבה יותר חלשה בהשוואה לקבוצות אחרות במחוז כמו רן, גנגאן ולוריין. גם בגביע היו לה הצלחות, אבל הישג השיא שלה היה כשהיא הפסידה ברבע הגמר לרואן ב-1920. זו הופעה ראשונה שלה בסיבוב הזה בגביע מאז התבוסה 5:0 לריימס ב-1961 ובשמינית הגמר היא לא שיחקה מאז 1949. העונה, סן מאלו נמצאת במקום השלישי בליגה שלה במרחק ניכר מעליית ליגה, ומה שנשאר זה רק ליהנות מהגביע. השם המוביל בקבוצה הוא אבו מאייגה, החלוץ שמגיע מבנין, שיחק בעברו בקטאר וכבש העונה 13 שערי ליגה ב-15 הופעות.
אם חשבתם שסן מאלו היא קבוצה קטנה, הגיע הזמן להכיר את היריבה שלה, סטאד מונטואה. לסטאד מונטואה אין כמעט הישגי עבר גדולים. עונת השיא שלה הייתה בליגת החובבים ב-1949, כשזכתה באליפות המחוז המערבי אבל סיימה רק במקום השלישי בבית הגמר. גם סטאד מונטואה תקועה כבר כמה שנים בנדודים בין הליגה השלישית והרביעית, ולא מעט פעמים היא כבר ביכתה ירידות ליגה בסוף העונה, כשבמהלך הפגרה היא חוזרת בזכות התפרקות של קבוצה אחרת. השם הגדול של הקבוצה הוא המאמן, פייר אריסטווי, שגדל בעיירה הקטנה וכשחקן היה שותף למסע הקסם של נאנט בדרך לאליפות ב-2001. השחקן המוביל בקבוצה הוא ז'רום לפורקאד, ששיחק בעברו בליגה הבכירה במדי מונפלייה, והעביר שנים ארוכות בליגה השנייה במדי טרואה, שאטורו וניור.



יום ראשון, 3:00, טים וולינגטון - אוקלנד סיטי (הליגה הניו זילנדית)
ניו זילנד היא מדינה שבה כמעט כל ענף יכול להיות יותר פופולארי מכדורגל. במדינה שבה הראגבי הוא דת, הכדורגל נאלץ להיות ענף משני. למרות כל זה, בניו זילנד יש ליגה פעילה ומותחת (יחסית), וביום ראשון צפוי מפגש צמרת בין טים וולינגטון לאוקלנד סיטי.
טים וולינגטון, הקבוצה שמגיעה מבירת ניו זילנד, היא קבוצה שמאחדת בתוכה לא פחות מ-20 מועדוני כדורגל מהעיר. המטרה הייתה לייצר קבוצה אחת גדולה, מאוחדת וחזקה בעיר, אבל ההתחלה הייתה קשה. כשהליגה הניו זילנדית במתכונתה הנוכחית הוקמה, טים וולינגטון לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה וסיימה במרכז הטבלה. ב-2007 חלה תפנית נוספת, כשקבוצת וולינגטון פיניקס הוקמה כזיכיון ניו זילנדי בליגה האוסטרלית. הקבוצה הצליחה להגיע לאורך השנים לשלושה גמרים, אבל בכל פעם נעצרה על ידי אחת משתי הקבוצות המובילות של הליגה, ווייטאקרה יונייטד או אוקלנד סיטי. המאמן מאט קאלקוט התחיל את דרכו כמו מרבית השחקנים בקבוצות קטנות בעיר כמו ווסטרן סאברס ומיראמר ריינג'רס, ובשנים האחרונות הוא זה שמוביל את הקבוצה. בעונה שעברה הוא הצליח להוביל אותה עד לגמר ליגת האלופות האוקיאנית, שם הפסיד (שוב) לאוקלנד סיטי בפנדלים. העונה הם נמצאים במקום השלישי, מרחק 3 נקודות בלבד מהמוליכה. שימו לבן האריס, מלך שערי הליגה העונה ששיחק בעונה שעברה במדי המפטון אנד ריצ'מונד בורו מהליגה השביעית באנגליה וג'יימס מוסא, בן לאב מזימבבואה שנולד באנגליה ומשפתחו היגרה לניו זילנד כשהיה בן 6.
אוקלנד סיטי היא הקבוצה שהשתלטה לאט לאט על הכדורגל הניו זילנדי והאוקיאני. לקבוצה יש 6 אליפויות ו-7 אליפויות אוקיאניה מאז 2005 והם חתומים על הישגים מרשימים כמו העפלה לחצי גמר גביע העולם למועדונים ב-2014. מי שנמצאים מאחורי הקלעים בקבוצה הזה הם איבן וייסליץ', שחקן הקבוצה לשעבר בעל 88 הופעות במדי נבחרת ניו זילנד, ששימש בשנים האחרונות כעוזר מאמן-שחקן, והמאמן הספרדי רמון טריבולייץ' שמאס בקבוצות הקטנות של קטלוניה ועזב לניו זילנד ב-2010. ההצלחה של טריבולייץ' מובילה אותו להחזיק בשיא עבור מאמנים, כשיש לו בארון 5 אליפויות יבשתיות, יותר מכל מאמן אחר. אי אפשר לפספס הצלחה כזאת, ובמקביל הוא משמש גם כיועץ טכני עבור נבחרת נשים בצד השני של העולם, נבחרת קנדה. אוקלנד סיטי מוליכה כרגע את הטבלה והיא חייבת את ההצלחה לשחקנים כמו אמיליאנו טאדה הארגנטינאי, אחד הכובשים הבולטים בקבוצה, מיכה לאלאפה, שחקן נבחרת איי שלמה, וריאן דה וריס, שזכה ב-4 אליפויות רצופות עם ווייטאקרה יונייטד, עבר לאוקלנד סיטי ורשם עוד 2 אליפויות רצופות.

קצת אחרת - המדריך לצופה האלטרנטיבי (59)

החגים נגמרו, בעולם חוזרים לשחק כדורגל, והגיע הזמן לחזור מהפגרה עם המדור השבועי. הפעם אנחנו נהיה עם הפלייאוף של אחד הטורנירים המושחתים בעולם, נחפש קצת רומנטיקה בגביע האנגלי ונבקר בספרד עם קבוצת הכדורסל שהחליטה לחצות את הגבול.



יום שבת, 0:30, טרינידד וטובגו - האיטי / 3:30, פנמה - קובה (קופה אמריקה סנטנאריו)
לפעמים נקודת מבט שונה נותנת לך פרספקטיבה אחרת על העולם. אם בפיפ"א ואופ"א לא היו עוסקים בשחיתות גלויה ובלי מונדיאלים מפוקפקים שצפויים ברוסיה ובקטאר, כנראה שהקופה אמריקה סנטנאריו היה אחד הטורנירים הבזויים שיתקיימו בקרוב. בהחלטה ביזארית, בכדי לציין 100 שנה לקופה אמריקה הראשון, החליטו ב-CONMEBOL, התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה, לקיים טורניר מיוחד שבו יתארחו 6 נבחרות מצפון אמריקה ויתקיים כולו בכלל בארה"ב. מי שרוצה להבין את עומק השחיתות יגלה שראשי הבתים שהוכרזו הן ארה"ב, מקסיקו, ארגנטינה וברזיל, 4 הנבחרות הפופולאריות בטורניר, וכך אלופת דרום אמריקה מצ'ילה נדחקה החוצה. הנבחרות הראשונות מצפון אמריקה שזכו בכרטיס לטורניר הן ארה"ב ומקסיקו כמוזמנות, קוסטה ריקה כמחזיקת גביע מרכז אמריקה 2014 וג'מייקה כמחזיקת גביע הקאריביים 2014. 4 הנבחרות הטובות ביותר בגביע הזהב שעדיין לא עלו יתמודדו בלילה בין שישי לשבת על 2 הכרטיסים הנוספים במשחקים שיתקיימו באצטדיון רומל פרננדס בפנמה סיטי.
המפגש המוקדם יהיה דרבי קאריבי בין טרינידד וטובגו והאיטי. קמפיין גביע הזהב הסתיים בהדחה ברבע הגמר עבור שתי הנבחרות, אבל שתיהן יכולות להיות מאוד מנוחמות מהתצוגה המרהיבה שלהן. האיטי הצליחה לדחוק כל קבוצה לניצחון בקושי, כולל ארה"ב שהתקשה וניצחה אותה רק 0:1, בעוד הטרינידדים דהרו מהמקום הראשון בבית שלהם אחרי 4:4 דרמטי מול מקסיקו ורק הפסד בפנדלים מול פנמה הכריע את הסיפור. יש פה שתי נבחרות שונות זו מזו בצורה קיצונית. טרינידד וטובגו היא נבחרת שידעה הצלחות בשנים האחרונות ומובלת על ידי שחקנים מנוסים כמו חאלים היילאנד מווסטרלו וג'ובין ג'ונס משיקאגו פייר, ובמידה ותעלה נזכה לראות כוכבים טרינידדים נוספים כמו קנוויין ג'ונס שהשלים זה עתה את המעבר שלו לאל ג'אזירה מהאמירויות. מנגד, בהאיטי מתפתח דור צעיר שרוצה להוביל את הנבחרת להישגים שהיא לא הגיעה אליהם כבר כמה עשורים ובין השחקנים ניתן לציין את דוקנס נאזון בן ה-21 מלבאל הצרפתית, קרוונס בלפור בן ה-23 שמשחק בטרבזון 1461 מהליגה השנייה בטורקיה וסטפן לאמבסה בן ה-20 מהאקדמיה של פריס סן ז'רמן. בכל מקרה, הנבחרת שתזכה בכרטיס מהמשחק הזה תזכה לחוויה שהיא לא מורגלת אליה.
המשחק השני הוא זה שימשוך אליו את מרבית הקהל, בעיקר בזכות הנבחרת המקומית שרוצה להמשיך את המומנטום הנפלא שלה. אחרי משחק מפוקפק למדי בחצי הגמר, מסע הקסם של פנמה בגביע הזהב נקטע עם הפסד מול מקסיקו, אבל ניצחון בפנדלים על ארה"ב במשחק על המקום השלישי עזר לה לסיים את הטורניר עם טעם טוב יותר. מולם הקובנים שחוו טורניר מוזר, הם הפסידו מול מקסיקו וטרינידד וטובגו, אבל ניצחון מול גוואטמלה במשחק הנועל שלח אותם מהמקום השלישי לרבע הגמר, רק בשביל לחטוף שם 6:0 מארה"ב. הפנמים מגיעים עם הסגל החזק ביותר שהם יכלו להציב כשלואיס טחאדה ובלאס פרז, שני הכובשים המצטיינים בכל הזמנים של פנמה עם 79 שערים במצטבר, יגיעו לחורר רשתות. הקובנים יגיעו למשחק עם שמות רבים מהליגה המקומית כמו אלן סרוונטס וחורחה לואיס קלאבלו, אבל הפחד העיקרי שלהם הוא לעלות לטורניר. על פי חוק בארה"ב, כל קובני שכף רגלו דורכת במדינה זכאי באופן אוטומטי לקבל אשרת עבודה ולערוק, וכך עשו 4 משחקני הנבחרת בגביע הזהב האחרון.



יום שבת, 17:00, איסטלי - בולטון וונדררס (הגביע האנגלי)
בכל שנה הגביע האנגלי מצליח לספק לנו לפחות סינדרלה מדהימה אחת. בשנה שעברה הייתה זו בליית' ספרטנס שהפתיעה את כולם והצליחה להגיע מהליגה השביעית עד לסיבוב השלישי, שם בירמינגהאם הייתה אחראית להדחתה, במשחק שבו בליית' איבדה יתרון 0:2 בדרך להפסד 3:2. השנה קבוצות רבות מה-Non-League (ליגה חמישית ומטה) הודחו לפני הסיבוב שבו קבוצות הפרמייר ליג נכנסות, כשאיסטלי היא היחידה שנותרת במסע המופלא אל וומבלי.
הסיפור של איסטלי הוא הטרנספורמציה המושלמת לקבוצה קטנה שמתפתחת בכדורגל האנגלי. במשך שנים הקבוצה הזו והגלגול הקודם שלה, סוויית'לינג, התגלגלו בליגות אזוריות שהן לא חלק מפירמידת הליגות. רק ב-1986/7 היא הצטרפה לקבוצות נוספות מהליגה המחוזית שלה כדי להקים את הווסקס ליג, שתפסה את השלב ה-8 בפירמידה. קרוב ל-20 שנה לקח לה, עד שב-2003 היא עלתה לליגה השביעית. בליגה השביעית זה הלך יותר חלק וב-2005 היא עולה ליגה עם הכרטיס לקונפרנס המיתולוגית. עשור של בינוניות במחוז הדרומי של הקונפרנס, כולל שני הפסדים בחצי גמר הפלייאוף, מסתיים ב-2014 כשהיא מסיימת ראשונה לפני אגדות קונפרנס אחרות כמו סאטון יונייטד ואבספליט טאון. אחרי שאת עונת הבכורה שלה בליגה היא סיימה עם הפסד בחצי גמר הפלייאוף, גם העונה יש מי שחולם באיסטלי על כניסה היסטורית לפוטבול ליג, ועד כה היא במקום ה-4 בליגה. השחקנים הבולטים הם ימי אודואבה, ניגרי למוד ניסיון בליגות הנמוכות שהצליח לעלות עם סטיבנייג' מהליגה הזו ב-2010, וג'יימס קונסטייבל, מלך השערים עם 11 שערים שב-2009 היה חלק מנבחרת החובבים של אנגליה, שהגיעה עד לגמר טורניר האתגר הבינלאומי שמיועד לנבחרות צעירות וחובבניות (שלא במפתיע, האנגלים הפסידו לאולימפית ב' של בלגיה, 1:0 בגמר).
ההגעה של בולטון לטן אייסרס הקטנטן, מגרש בעל קיבולת של 5200 צופים שמתוכם 2700 יזכו גם לכיסא, תהפוך את בולטון לקבוצה הבכירה ביותר שהגיעה לאיסטלי אי פעם. מדובר בקבוצה שהופיעה 14 פעמים בחצי גמר הגביע, האחרונה ב-2011, הצליחה לעבור את השלב הזה 7 פעמים ובארון הגביעים שלה יש 4 גביעים כאלה. אבל מבולטון ההיא, ואפילו מבולטון שטל בן חיים שיחק בה,לא נשאר כלום, והיום היא נועלת את ליגת המשנה עם 2 ניצחונות מתוך 25 משחקים. הדבר הזה הוא תוצר של חובות שעומדים על 179 מיליון פאונד, דבר שהוביל להטלת אמברגו העברות על הקבוצה. ניל לנון, המנג'ר הנהדר של הקבוצה, הצליח לקטוע רצף של 17 משחקים ללא ניצחון כשהוא אומר לאחר המשחק "הקבוצה הזו בדרך לאבדון". אגב, בסגל של בולטון ניתן למצוא שמות ותיקים כמו אמיל הסקי ושולה אמאובי הקשישים ופרנצ'סקו פיסאנו שעזב את קליארי אחרי 11 עונות. לחובבי הז'אנר, בסגל ניתן למצוא גם את מדו קמארה, שבשנה שעברה עשה סיבוב קצר במכבי חיפה.



יום ראשון, 20:30, אנדורה - ולנסיה (הליגה הספרדית בכדורסל)
הפוליאספורטיו ד'אנדורה, אולם הספורט הגדול במדינה הזעירה ששוכנת בין ספרד לצרפת, יארח ביום ראשון את ולנסיה, הקבוצה החמה ביותר בכדורסל הספרדי, אבל הסיפור המעניין יותר שייך דווקא לקבוצה המקומית.
ב-2014 אנדורה חוותה את אחת העונות הגדולות של הכדורסל המקומי מזה שנים. הקבוצה ששיחקה בשנות ה-90 בליגה הבכירה של ספרד חזרה בענק וסיימה עונה גדולה עם מקום ראשון וזכייה בגביע הליגה השנייה. לאנדורה יש זכרונות יפים מהקדנציה הקצרה שהיא חוותה בליגה הראשונה של ספרד - היא הצליחה להגיע במשך שנתיים לפלייאוף, למרות שזה היה קל מדי עם 16 עולות בליגה של 20, אבל בעונה השלישית שלה היא הצליחה לסיים במקום השמיני והפסד לברצלונה ברבע הגמר קטע לה את המסע המופלא. ב-1995/6 היא ירדה ליגה ומשם החלה להתדרדר ולהתחיל את הכל מהתחלה בליגה המחוזית של קטלוניה. אחרי שבעונה שעברה כמעט ירדה ליגה, העונה אנדורה נראית לא רע עם מאזן של 7-7 והמקום השישי. אחרי הניצחון לפני שבועיים מול גראן קנאריה, אנדורה הפסידה 104:103 לאובראדוירו אחרי הארכה. מאמן הקבוצה מאז 2010 הוא ז'ואן פניארויה,מי שהוביל אותה בדרך הבטוחה אל הליגה הבכירה. בסגל של אנדורה ניתן למצוא כמה שמות גדולים בעלי ניסיון כמו ויקטור סאדה, שהיה חלק מסגל נבחרת ספרד בלונדון 2012, גיאורגי שרמאדיני, אלוף היורוליג פעמיים שמעמיד ממוצעים מרשימים של 13.4 נקודות ו-6.4 ריבאונדים למשחק, והמקדוני ווידאן סטויאנובסקי, שמגיע אחרי שנתיים ביורוליג עם אלבה ברלין.
לאנדורה לא תהיה משימה קלה, בעיקר כי היריבה שלה היא הקבוצה עם המומנטום הטוב ביותר בליגה הספרדית, וקוראים לה ולנסיה. 14 משחקים מפתיחת הליגה, ולנסיה עומדת במקום הראשון לפני ריאל מדריד וברצלונה עם מאזן מושלם של 14 ניצחונות. רק פעם אחת ולנסיה הצליחה להגיע עד לגמר של הליגה הספרדית, זה היה ב-2003 והסתיים עם הפסד בסוויפ מול ברצלונה. בוולנסיה יש מי שחולם על אליפות היסטורית, מצרך די נדיר בליגה שבה 50 מתוך 59 האליפויות התחלקו בין שתי קבוצות. מלבד עונה נהדרת בליגה, ולנסיה עדיין לא הפסידה גם ביורוקאפ, שם היא ניצחה ב-10 משחקי הסיבוב הראשון והשבוע רשמה ניצחון על פאוק סלוניקי בפתיחת הסיבוב השני. השחקנים המובילים הם ג'סטין המילטון, שמחזיק בממוצע של 15.4 נקודות למשחק ונמצא במקום הרביעי בדירוג המדד של הליגה הספרדית, בויאן דובלייביץ' המונטנגרי, שמשחק בקבוצה מאז 2012 והיה שותף לזכייה ביורוקאפ לפני שנתיים, ופרננדו סן אמטריו, שעזב את ויטוריה אחרי 7 שנים.