אבל אם מנסים לרגע לצאת מהשליליות, אפשר לראות גם נקודות חיוביות. נבחרת הפיליפינים אמנם עדיין לא ניצחה, אבל עם גובה ממוצע של 1.91 ושלושה שחקנים בגובה 1.80 ומטה הצליחה לגרור את נבחרת הענקים של קרואטיה להארכה ולמתוח את נבחרת ארגנטינה, אחת הפייבוריטיות הגדולות, עד הרגע האחרון. נבחרת סנגל מצליחה לרשום כבר שני נצחונות מול פורטו ריקו וקרואטיה, ופתאום היא נראית במצב שבו היא יכולה גם לעלות לשמינית. אפילו פינלנד שקיבלה בראש מארה"ב ולרגע היה נראה כאילו היא הולכת להיות המושפלת הראשית של הטורניר, הצליח לנצח את אוקראינה, בבית שבו 5 מתוך 6 נבחרות כבר ניצחו פעם אחת (רק ניו זילנד עדיין מחכה).
אם הספורט היה מובן מאליו, סביר להניח שהוא לא היה מושך מאות מיליונים ברחבי העולם. שום דבר לא צפוי, והכל יכול לקרות. באחד מימי המונדיאל צפיתי במשחקים עם בן אדם שאמר "אין לקוסטה ריקה מה לחפש שם", שעתיים אחר כך קוסטה ריקה חגגה ניצחון על אורוגוואי, ואחרי חודש היא סיימה אותו ברבע הגמר עם הפסד מול הולנד, בפנדלים. 4 שנים לפני כן כולם ירדו על צפון קוריאה ועל השביעייה שהיא חטפה מפורטוגל, ואף אחד לא זוכר שכמה ימים לפני כן היא הצליחה להפסיד בקושי לברזיל.אין אדם שלא ישב בבית, ואפילו אם הוא מאוד נהנה מההצגה של ארה"ב, קצת ריחם על פינלנד במשחק ההוא. אנחנו יכולים להזדהות עם הנבחרת החלשה שמובסת ונראית רע, אפילו רע מאוד, אנחנו פחות יכולים להרגיש ככה אם זה הפוך. אף אחד לא מרחם על קבוצה גדולה שמובסת, יש אפילו סוג של שמחה לאיד (מי אמר 7-1 ולא קיבל?). אבל אלו הקבוצות שאנחנו מסוגלים להזדהות איתן באמת, הקטנות, החלשות, הפגיעות - אלו שפחות נראות כמו נציגים של אלוהי המשחק ויותר נראות כמו שאנחנו משחקים עם החברים בשכונה.
ומי יודע, אולי יום יבוא ועוד נראה קבוצה כזאת מצליחה לעשות קצת יותר מלגנוב ניצחון, יותר מלהגיע לרבע הגמר ולהיות מרוצים. אולי יום יבוא וקבוצה כזאת גם תצליח להגיע רחוק באמת, הכי רחוק - אחרי הכל, בלי האמונה צסק"א לא הייתה אוכלת אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה