דודו אוואט, אחד השוערים הבולטים בתקופה האחרונה בכדורגל הישראלי עשה קריירה שלמה מזה.
אבל צריך לשים את הדברים בהקשר הנכון. דודו אוואט פרש, בתחילת החודש הבא נבחרת ישראל יוצאת לשני משחקי חוץ - כשאחד מהם ב-GSP הידוע לשמצה מול קפריסין, לא נבחרת שאנחנו אוהבים לפגוש בדרך כלל. לנבחרת אין שוערים.
התכנון המקורי היה שאריאל הרוש יכנס לנעליים הגדולות של אוואט. הרבה לפני שהוא ספג את השער מול מכבי פתח תקווה, הוא רשם הופעת נפל מול נבחרת מקסיקו. נכון, מקסיקו נבחרת חזקה, אבל השערים שהוא ספג שם היו מביכים בצורה חריגה. לראייה כעבור ארבעה ימים הוא ספג עוד שני שערים, הפעם נגד נבחרת הונדורס.
העניין הוא שהרוש לא יציב במיוחד. בשתי העונות הקודמות הוא ספג לפחות שלושה שערים ב-8 משחקים, מתוכן שתי רביעיות וחמישייה אחת, ואת כל זה הוא מספיק ב-63 הופעות ליגה. זה אומר שבליגה, באחד מכל 8 משחקים, אריאל הרוש היה שותף למפגן מרשים של התקפת היריב. עם נתונים כאלה בליגה, יהיה מעניין לראות איך סוחבים הישג כזה לטורניר מוקדמות של 10 משחקים.
אפשר להבין את הבעיה בכל הקשור לשוערים כשמסתכלים על שני דברים בולטים.
הנקודה הראשונה היא העובדה שיש בליגת העל פתאום הגעה של שוערים זרים ברמה טובה יחסית לליגה. אמנם אוסטין אג'ידה כבר משחק פה כמה עונות, אבל למכבי תל אביב יש את חואן פבלו ובמכבי חיפה לא היה שוער ראשון ישראלי מאז הפרישה של דוידוביץ' (שראנוב ואחריו סטויקוביץ'). אגב, שניים מתוך שלושת השוערים שצוינו ועדיין משחקים פה, הם שוערים ראשונים בנבחרות שלהם - אחרי הפרישה של אניימה, אג'ידה הפך לשוער הראשון של ניגריה, וסטויקוביץ' הוא השוער הראשון של סרביה.
בליגה נשארנו עם גיא חיימוב ואופיר מרציאנו, שני השוערים הישראלים היחידים שנשארו עם רשת נקייה אחרי שני מחזורים, וזה בהנחה שלא תהיה הפתעה במשחק של מכבי תל אביב מול רעננה.
הנקודה השנייה, כמו תמיד, היא ההתפתחות של שחקנים רגע אחרי שהם מסיימים להיות "צעירים". שימו לב לשוערים שעמדו בשער הנבחרת הצעירה בקמפיינים האחרונים: תום אלמדון הפך לשוער מחליף נצחי, אוהד לויטה לא הצליח להשאיר חותם ובוריס קליימן עובר תקופה לא יציבה. אולי אפשר להתנחם בעובדה שברק לוי, השוער הנוכחי של הצעירה, רשם הופעות יפות במשחקים המועטים שלו בליגת העל.
אז במה אפשר להתנחם?
אפשר להתנחם בעובדה ששני המשחקים הראשונים לא מאיימים יחסית למשחק הפתיחה המקורי מול בלגיה. אפשר להתנחם בזה שחיימוב אולי כבר עבר טבילת אש קשה בנבחרת (נכנס כמחליף מול קרואטיה בחוץ אחרי שאוואט הורחק וספג שלושה שערים ב-10 דקות). אפשר להתנחם בזה שאולי דני עמוס יתאפס על עצמו עד אז ויצטרף למירוץ על האפודה הראשונה. ואולי בכלל השוער שאנחנו מחפשים הוא לא מהשורה הראשונה של הקבוצות בארץ, כמו קאלה דרשלר ומוחמד קנדיל, הרי גם שלמה שרף זימן פעם את ערן שיינזינגר לנבחרת כשהוא שיחק בליגה השנייה.
לי זה דווקא נראה כמו הזדמנות מצויינת לשוערי ישראל להוכיח את עצמם, והפעם באמת.
ועוד משהו, בקטנה:
מוקדמות יורו 2000, פלייאוף, ישראל - דנמרק
שוערים חסרי ניסיון היו ויהיו חלק מנבחרת ישראל. בכל אחד משני המשחקים של הנבחרת מול דנמרק בפלייאוף ההוא עמדו שוערים עם ניסיון כמעט ולא קיים.
במשחק הראשון בארץ, דודו אוואט פתח. את הופעת הבכורה שלו רשם אוואט במשחק הנועל של הבית מול ספרד (3:0). הוא עלה להופעה השנייה שלו בסך הכל בהרכב נבחרת ישראל וחטף חמישייה. אגב, אוואט ספג 10 שערים בשלושת המשחקים הראשונים שלו בנבחרת.
בגומלין, הגיע תורו של שביט אלימלך לפתוח בין הקורות. זה היה עשרה חודשים אחרי הופעת הבכורה שלו בנבחרת, אותה הוא רשם במשחק ידידות מרגש מול אסטוניה שהסתיים בתוצאה 0:7. גם הוא עלה להופעה השנייה שלו בקריירה וישראל הפסידה הפעם 3:0. גם ניסיון לא תמיד עוזר, כי אלימלך ספג בהופעה ה-13 שלו שני שערים מול נבחרת מלטה.
כנראה שבשביל להיות שוער עם ניסיון של 100 הופעות בינלאומית צריך לרשום את ההופעה הראשונה מתישהו, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה