יום שבת, 19:00, רוסיה - שבדיה (מוקדמות יורו 2016)
אני לא חושב שבאמת יש צורך להציג את שתי הנבחרות הגדולות הללו. רוסיה ושבדיה הן שתי נבחרות בעלות ותק וניסיון, ושתיהן היו אמורות לרוץ כל הדרך אל היורו, במיוחד אחרי ההרחבה שלו ל-24 נבחרות. מה ששתיהן לא צפו זה שנבחרת אוסטריה תתחבר ותוביל את הבית בבטחה, והן תשארנה עם המאבק על הכרטיס השני ועל הכרטיס לפלייאוף.
ברוסיה ראו בקמפיין הזה כהכנה אידיאלית לקראת מונדיאל 2018 אותו הם יארחו. הם מדורגים כרגע במקום השלישי עם 8 נקודות, אבל זה מאזן די מטעה. בקמפיין הם מצליחים לנצח עד כה פעמיים - פעם אחת מול ליכטנשטיין ופעם אחת הם זוכים בניצחון טכני מול מונטנגרו בעקבות מופע חזיזים וחפצים שהושלכו. הדבר הזה הוביל את ההתאחדות הרוסית לעשות צעד די מתבקש ולפטר את פאביו קאפלו, מי שהיה אמור להוביל את הנבחרת גם במונדיאל. במקומו מונה לאוניד סלוצקי הוותיק, שמשמש גם כמאמן צסק"א מוסקבה במקביל. מלבד דניס צ'רישב, ילד הפלא של הכדורגל הרוסי שגדל במחלקת הנוער של ריאל מדריד, כל הסגל משחק בליגה המקומית. לצד שמות ותיקים כמו איגור אקינפייב, סרגיי איגנשביץ', האחים וסילי ואלכסיי ברזוצקי ויורי ז'ירקוב, ישנם מספק שחקנים צעירים שצפויים להיות שחקני מפתח של רוסיה במונדיאל הבא כמו קשרה בן ה-25 של צסק"א מוסקבה, אלן דזאגוייב וחלוצה בן ה-24 של דינאמו מוסקבה, אלכסנדר קוקורין.
נבחרת שבדיה היא כל כולה מופע של שחקן אחד, זלאטן איברהימוביץ'. השבדים לא העפילו לשני המונדיאלים האחרונים, אבל מאז 1992 הם פספסו רק אליפות אירופה אחת. כשהטורניר מתרחב ל-24, השבדים לא רוצים לפספס העפלה נוספת לטורניר. הם עדיין לא הפסידו בקמפיין הנוכחי, כשעם 12 נקודות הם ניצבים במקום השני, מרחק של 4 נקודות מאוסטריה המוליכה. אחד הדברים המופלאים בנבחרת השבדית זה היציבות בעמדת המאמן - לארס לגרבק אימן את הנבחרת במשך 9 שנים (מתוכן 4 במשותף עם טומי סדרברג), וכשזה עזב, אריק האמרן מונה במקומו והוא מי שמשמש כמאמן הנבחרת מאז 2009. הנבחרת השבדית עוברת לאט לאט תהליך של התחדשות, הודות לנבחרת הצעירה שזכתה באליפות אירופה בקיץ האחרון. כוכביה של הנבחרת ההיא כמו איסק קיסה טלין מבורדו ואלכסנדר מילושביץ' מבשקיטאש, מצטרפים לשמות הוותיקים יותר: מרקוס ברג מפנאתינייקוס, ג'ימי דורמאז מאולימפיאקוס, אנדראס גראנקוויסט מקרסנודאר, וכמובן זלאטן.
יום ראשון, 21:45, איסלנד - קזחסטן (מוקדמות יורו 2016)
ביום ראשון בלילה ישלפו מחדש כל הכתבות שנכתבו לפני פלייאוף המונדיאל האחרון. איסלנד, מדינת אי קפואה שמונה 329 אלף תושבים, צפויה לעלות בפעם הראשונה לטורניר גדול. הקזחים שיעמדו מנגד, ינסו לא לתת לחבורה הסקנדינבית החביבה לחגוג יותר מדי.
קמפיין אחר קמפיין, נבחרת איסלנד הייתה נבחרת לא רלוונטית. גם בימיו הגדולים של איידור גודיונסן, איסלנד לא הצליחה להתמודד גם עם נבחרות דרג ביניים בכדורגל האירופי. השינוי הגדול החל ב-2011, כשהנבחרת הצעירה הצליחה להעפיל לאליפות אירופה ולהחמיץ הזדמנות לחצי הגמר רק בגלל הפרש שערים. גם ליורו הצעירות האחרון איסלנד כמעט עלתה, ורק שערי חוץ מנעו ממנה עלייה נוספת. בקמפיין מוקדמות המונדיאל האחרון נשמעו הרבה צקצוקים, שכן איסלנד עלתה לפלייאוף מבית שכלל את שוויץ, סלובניה ונורבגיה, אבל הקמפיין הנוכחי הצליחו להשתיק את הביקורות. ניצחון כפול על הולנד וניצחון נוסף מול צ'כיה נותנים לאיסלנדים את המקדמה הבטוחה ויתרון 8 הנקודות מהמקום השלישי, כשהם ניצבים שלושה מחזורים לסיום. איידור גודיונסן עדיין נמצא בסגל, גם כשהוא בסין והוא בן 36, אבל הדור הצעיר של הכדורגל האיסלנדי בהחלט נראה מבטיח. שמות כמו בירקיר ביארנסון מבאזל, גילפי סיגורדסון מסוואנסי, ארון גונארסון מקארדיף, קולביין סיגת'ורסון מנאנט ואלפרד פינבוגאסון מאולימפיאקוס, הם אלו שאמורים להוביל את איסלנד ליורו, ואפילו למונדיאל ברוסיה. אגב, במוקדמות המונדיאל הבא הם הוגרלו לבית עם קרואטיה, ובהחלט אפשר להריח את הנקמה.
הקזחים לא רוצים לשמש תפאורה במשחק הזה, אבל זה יהיה די קשה. קזחסטן חילצה רק נקודה אחת בקמפיין בזכות תיקו ביתי מול לטביה, אבל ניתן לראות שהמומנטום החיובי שבו נמצא הכדורגל הקזחי מצליח להותיר רושם. אמנם במשחקם האחרון הם הפסידו לצ'כיה, אבל עצם העובדה שזה הגיע אחרי יתרון של קזחסטן, זה כבר מפתיע בפני עצמו. הנבחרת הקזחית שזומנה למשחקים בסוף השבוע הקרוב מורכבת כמעט כולה משחקני הליגה המקומית. היינריך שמידטגאל וקונסטנטין אנגל, שני הליגיונרים הקזחים בגרמניה, נותרו בחוץ, אבל מי שכן זומן כליגיונר בודד הוא אלכסנדר מרקל, שחקנה של אודינזה. כנהוג בנבחרות שכאלו, ניתן לראות לא מעט שחקנים מבוגרים במיוחד כמו השוער אנדריי סידלניקוב בן ה-35 מאורדבאסי והבלם סמאט סמאקוב בן ה-36 מקייראט, אבל מי שירצה לראות את דור העתיד הקזחי יצטרך לשים לב לבאוירז'ן איסלמחן, קשר בן 22 מקייראט, לסרגיי חיזניצ'נקו, החלוץ בן ה-24 של אקטובה, ודמיטרי שומקו, מגן בן 25 מאסטנה. אחד הסיפורים המעניינים עבורנו בסגל הקזחי הוא מארק גורמן, שאי שם בגיל 14 עלה לישראל לבדו, גדל במחלקת הנוער של טוברוק, לא הצליח להשתלב בכדורגל הישראלי וחזר לקזחסטן, שם הוא מככב במדי קייראט.
יום שלישי, 17:00, פלסטין - האמירויות (מוקדמות מונדיאל 2018)
מבלי להיכנס ליותר מדי פוליטיקה, ביום שלישי תגיע לאצטדיון פייסל חוסייני בא-ראם אחת הנבחרות היותר גדולות שהגיעו אליו אי פעם. נבחרת פלסטין הקטנה והצנועה תארחת את נבחרת האמירויות, עתירת כוכבים במונחי העולם הערבי ועם המקום השלישי מגביע אסיה האחרון.
אצטדיון פייסל חוסייני אירח עד היום שלושה משחקי בית של הנבחרת הפלסטינית הבוגרת, רק שניים מהם רשמיים במסגרת מוקדמות המונדיאל הקודם. הנבחרת הפלסטינית מגיעה למשחק הזה אחרי הפסד כואב 3:2 מול סעודיה, כולל שער הפסד בדקה ה-94, וניצחון חוץ קליל 0:6 מול מלזיה. מבחינת הפלסטינים, המשחק הזה יכול להיות מפגן כוח, אם לא של כדורגל, אז לפחות של עוד סימן, עוד הכרה ברצון שלהם להקים מדינה. בחודש אפריל האחרון הוחלף סאיב ג'נדיה, מי שהוביל את הנבחרת בגביע אסיה, במאמן הנבחרת האולימפית, עבדל נאסר ברכאת. אחד הדברים המעניינים שקורה בסגל הפלסטיני הוא חזרה למגמה שהחלה בימי עזמי נסאר בתחילת המילניום, וזה שימוש בשחקנים ממוצא פלסטיני שגדלו בחו"ל. יש כמה שמות שכבר שיחקו והיו אפילו חלק מהמסע בגביע אסיה כמו יאקה חביישה (סלובניה), מחמוד עיד (שבדיה) ואלכסיס נוראמבואנה (צ'ילה). לצידם חזרו שחקנים כמו עימאד זעתרה (שבדיה) וחאבייר כהן (פרגוואי), וכן זו לא טעות, באמת קוראים לו כהן. השניים שמובילים את הנבחרת הם שני מתאזרחים צ'יליאנים, מתיאס חאדווה ופבלו טאמבוריני, שהיו מגיבורי הניצחון מול מלזיה ביוני.
כמו שכבר אמרנו, נבחרת האמירויות היא הנבחרת הגדולה ביותר אי פעם שהגיעה למשחק חוץ מול נבחרת פלסטין. הנבחרת רשמה הופעה מדהימה בגביע אסיה, שכללה מקום ראשון בבית, מעל נבחרת איראן וניצחון הירואי בפנדלים ברבע הגמר מול יפן. דור השחקנים הצעיר והמבטיח של הכדורגל באמירויות גורם לנבחרת המקומית לחלום בגדול, ויש מי שמדבר אפילו על הופעה ראשונה במונדיאל מאז 1990. אחרי הניצחון הדחוק, 0:1 מול מזרח טימור במשחק הפתיחה, הגיע הניצחון המשמעותי הראשון, 0:10 ענק מול מלזיה. הסגל, כנהוג במדינות המפרץ, מורכב כולו משחקנים מהליגה המקומית, שבה הכסף זורם בלי הפסקה. השם הגדול של הנבחרת הוא עומאר עבדולרחמן, המכונה אמורי, אחד השחקנים הבכירים כיום בעולם הערבי ומי שנחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר באסיה. אחרי ההופעה המרשימה שלו באולימפיאדה הוא אפילו זכה להיבחן במנצ'סטר סיטי (שלהזכירכם נמצאת בבעלות אמירתית), אבל בינתיים הוא עדיין משחק באל עין. גם אחיו של עומאר, מוחמד עבדולרחמן מככב בנבחרת, ולצד שניהם צריך לציין גם את עלי מבחות, מלך השערים של גביע אסיה האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה