לפני שאני מתחיל לפזר פה הצהרות, צריך איזה גילוי נאות קטן: הייתי שופט בעברי, אבא שלי היה שופט ועדיין פעיל באיגוד השופטים, אחי שופט פעיל, אני מכיר שופטים מליגות הילדים ועד ליגת העל גם באופן אישי, ואת איגוד השופטים אני מכיר מבפנים ומלפנים.
כשהייתי מציין בפני אנשים שאני שופט כדורגל, התגובה האוטומטית שקיבלתי מהרבה אנשים היא "עושים כסף טוב?". אז זהו, שלא. למען הסר ספק, גם שופטי ליגת העל היום עושים בחודש טוב משהו שנראה כמו שכר בסיס של שופט בליגה שנייה באירופה, וזה לפני שדיברתי על העובדה שבארץ בדרך כלל הם עובדים בעבודה נוספת (לירן ליאני היה די נועז והחליט להפוך את השיפוט ל"משרה מלאה", למרות שהיא לא מוגדרת לכזאת, ואין לו עבודה נוספת). בפועל, שופט עושה סכומי כסף כל כך נמוכים, שאתה מתחיל לחשוב אם אין פה שגעון. אבל כן, יש פה שגעון ויש פה אהבה אמיתית למקצוע.
אבל, אחת הבעיות באהבה, זה שקלישאה אחרת אומרת ש"אין מחיר לאהבה". שופטי כדורגל נאלצים לשלם מחיר כבד כדי להתקדם. אימונים, מפגשים, הרצאות, וכל זה בלי לקבל שקל בודד בתמורה. ראוי? לא, זה לא ראוי, אבל זה תוצר של מדיניות, ופה הבעיה האמיתית.
לפני כמה שנים טובות מונה עו"ד יריב טפר למנכ"ל איגוד השופטים. אורית רז, קודמתו בתפקיד, עשתה עבודה נפלאה, והועברה לאגף ליגות הנוער והילדים, שם היא עושה עבודה לא פחות טובה. טפר, בתפקידו הקודם, היה אחד מהאנשים הבולטים באגף המשפטי של ההתאחדות לכדורגל, גוף מסואב בפני עצמו.
במהלך התקופה שלו טפר קידם כמה דברים תחת המגמה הבולטת של "הידוק החגורה". השאלה היא איך מהדקים חגורה? בתור דוגמה, אחד הצעדים הראשונים הייתה מגבלת מרחק לשופטים בליגות הנוער - שופט לא יכל לנסוע למשחק שמתקיים ברדיוס של יותר מ-40 ק"מ מעיר מגוריו. אולי באזור תל אביב זה יעבוד בצורה נפלאה, אבל מה יגיד שופט מדימונה, שהרדיוס הזה מונע ממנו לשפוט משחקים בכלל?
טפר קיצץ, כמעט ובלי הכרה. אם שופטים היו מנהלים משחקים תחת שכר נמוך במיוחד, הרי שעכשיו המצב נהיה יותר קיצוני. הדוגמה הקלאסית זה לקחת את משחקי בני אילת. עד לפני כמה שנים, שופט שהיה מנהל משחק בוגרים באילת בדרך כלל היה מקבל גם לינה, כדי למנוע את הנסיעה המייגעת. היום שופט אמור לצאת לנסיעה הארוכה (לפחות שעתיים וחצי של נסיעה רצופה, בהנחה שהשופט מבאר שבע ולא עצר בדרך), להגיע שעה וחצי לפני המשחק, לצאת בערך 45 דקות אחרי המשחק ולנסוע חזרה הביתה. יום עבודה ארוך ומייגע של כמעט 10 שעות יכול להסתיים עם שופט שמקבל פחות מ-20 שקלים לשעה.
ועכשיו, אני הולך לגלות לכם את אחד הסודות השמורים ביותר של איגוד השופטים. התשובה לשאלה שכל אחד שואל את עצמו במגרש, "איך הגעת לליגת העל בכלל?".
אז זהו, שטפר החליט להנהיג איזשהו נוהל מעניין בנוגע לקידום שופטים. באופ"א יש חוק לא כתוב שבו שופט בלי "לוק אתלטי" לא יכול להתקדם. הכוונה בלוק אתלטי הוא בחור שבנוי לתלפיות, לרוב בגובה מרשים של 1.80 מ' ומשהו (אגב, באיטליה שופט לא יכול להתקבל לאיגוד השופטים אם הוא פחות מ-1.80 מ').
באיגוד השופטים החליטו לנצל את זה ולהוסיף את זה כקריטריון, אמנם גם פה הוא לא כתוב, אבל בניגוד לאופ"א, באיגוד השופטים הישראלי מכריזים עליו באופן גלוי. הוא עומד בכפיפה אחת לצד השכלה וידיעת השפה האנגלית. וככה קורה מצב נורא פשוט - בסגל של 14 שופטי ליגת העל יש 14 שופטים עם פוטנציאל להיות שופטים בינלאומיים, בפועל בדרך נעלמים שופטים שיכולים להיות שופטים מצוינים בליגת העל, אבל בגלל גישה כזאת, אם יהיה להם מזל, הם יצליחו להגיע לליגה הלאומית.
קחו סיפור שימחיש לכם את העניין: מאיר לוי היה אחד השופטים הבכירים בשנים האחרונות ואולי גם בכדורגל הישראלי אי פעם. למאיר לוי לא היה שום סיכוי אפילו להגיע לליגה ב' באיגוד השופטים של ימינו. לא בגלל שהוא שופט לא טוב, אלא בגלל שהוא לא עומד באף קריטריון - הוא רואה את ה-1.70 מ' מלמטה, אין לו השכלה מעבר לתיכונית והאנגלית שלו (ואני מנסה להיות עדין) לא הייתה ברמה טובה.
הגיע הזמן שמישהו יעשה בדק בית באיגוד השופטים.
שופטים נשלחים למשחקים (מבחינתם זה לשדה הקרב), בלי שאף אחד יגבה אותם כשצריך, אף אחד לא מגן עליהם ובתמורה איגוד השופטים יורק להם בפרצוף, באופן הכי מילולי שאפשר להגיד עם החלטות ביזאריות וחסרות אחיזה במציאות.
יריב טפר לא ניהל משחק בחייו, איך אומרים בתקשורת? "אין לו מושג". ואולי הגיע הזמן להבין - מי שלא מבין במה הוא מתעסק, אולי עדיף שלא יתעסק בזה בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה