יש הרבה דרכים לעשות דבר כזה. בבלומפילד לדוגמא משחק הבכורה (משחק ליגה בין הפועל תל אביב לשמשון תל אביב) התקיים חודשיים לפני טקס הפתיחה הרשמי (משחק ידידות מול ס.ק. אנסחדה ההולנדית, הגלגול הקודם של טוונטה). את טדי חנכו עם משחק ידידות של נבחרת ירושלים מול מארסיי, משחק הפתיחה של האיצטדיון בנתניה היה של מכבי נתניה מול הפועל תל אביב.
אף אחד לא חשב שזה נורא שאצטדיון המושבה, למשל, נפתח עם משחק של מכבי פתח תקווה מול הפועל עכו ולא שבוע מאוחר יותר עם משחק של הפועל פתח תקווה ומכבי חיפה. הארנה פנטאנל בקויאבה, שאירח משחקים במונדיאל האחרון, נחנך רשמית עם משחק ליגה שנייה של קבוצת לוברדנסה, שמגרשה הביתי נמצא במרחק 330 ק"מ משם (למרות ששלושה שבועות לפני כן שיחקה גאוות העיר מיסטו במשחק גביע מול קורינתיאנס, לעיני חצי מגרש, כי בחצי השני עוד לא התקינו כיסאות).
אז הפועל חיפה שיחקה לפני מכבי חיפה באצטדיון, ממש אסון גדול. עוד מעט יהיה המשחק שלו הם באמת חיכו, בליגה, ואז הם יראו לכולם שלא משנה כמה משחקים היו לפני, את המשחק הזה יזכרו יותר (בערך כמו שזוכרים את המשחק הראשון של האצטדיון בנתניה - לא יזכרו).
בתפקיד הנדנדה: מכבי חיפה
הגיע הזמן לשחוט פרה קדושה, את אותה טענה שבה מכבי חיפה ויעקב שחר העומד בראשה הם אלו שמצילים את הכדורגל הישראלי.
קודם כל, אני חושב שאם מגיעה תודה לבעלים של קבוצות כדורגל בארץ, אז יש רק שניים כאלו - איזי שרצקי ואלונה ברקת. שניהם יכלו לקנות כל קבוצה בארץ, ובחרו כל אחד ללכת לפינה אחרת של המדינה, לנהל שם קבוצה, ובשקט מופתי, הקבוצות שלהן נמצאות בפסגת הכדורגל בארץ כרגע.
לעומת זאת, יעקב שחר הוא איש עסקים שקנה קבוצה. גם לאחר מכן הוא נשאר איש עסקים. הוא מוביל קבוצה שכולה רוצה רק דבר אחד - לשמר את הכוח שלה והשליטה שלה בכדורגל הישראלי.
כשהוצע לראשונה רעיון הקיזוז ראו במכבי חיפה כי טוב, ויש פה אפשרות חד פעמית לצמצם את הפער באופן מלאכותי מארקדי ובית"ר ירושלים, תוך שהם מתעלמים ממצב שבו מכבי חיפה היא דווקא זו שתוביל את הליגה ותאבד את האליפות בגלל הקיזוז. אותה קבוצה שהובילה את התמיכה בקיזוז, הפכה להיות מובילת רעיון ביטול הקיזוז.
כשהוצע לצמצם את הליגה, יעקב שחר דחף לצמצום הליגה חזרה ל-12, ובחדרי חדרים הוא הציע אפילו לצמצם את הליגה ל-10. לא בגלל רמה נמוכה, אלא כדי להגדיל את הכנסות הקבוצות.
ועכשיו מכבי חיפה שוב פעם מתנדנדת ומנסה לשמור על האינטרסים שלה. במחזור הנעילה של עונת 2002/3, הפועל פתח תקווה העבירה את משחק הבית שלה מול מכבי תל אביב מאצטדיון האורווה לאצטדיון רמת גן. מכבי חיפה הזדעזעה מהרעיון שהיריבה שלה במירוץ האליפות תקיים משחק חוץ במגרש עם אווירה ביתית והקימה קול זעקה גדול. המשחק ההוא התקיים בסופו של דבר ברמת גן, אבל הטעם המר נשאר. 12 שנים אחר כך, כבר הוציאו תקנה שאי אפשר להעביר משחק למגרש הביתי של הקבוצה היריבה, ומכבי חיפה מזדעזעת שוב, הפעם בגלל ש"לא נתנו לבני סכנין להעביר את המשחק".
מבאר שבע לחיפה, בשביל גביע הטוטו?!
כשהייתי בברזיל, דיברתי עם כמה מקומיים ששאלו אותי בתוך כמה זמן אפשר לחצות ברכב את ישראל מצד אחד לשני. נתתי הימור גס של "7 שעות" ואפילו הוספתי "שזה לוקח הרבה זמן". אפשר היה לראות על הפנים שלהם את עוצמת הגיחוך.
ב-7 שעות נסיעה בברזיל אתה יכול להישאר באותו מחוז. דיברתי עם אנשים מסאו פאולו שהעדיפו לוותר על התענוג של לשלם לספסרים ליד האצטדיון בעירם וטסו שעתיים צפונה לסלבדור כדי לראות את אירן ובוסניה, דיברתי עם אנשים שנסעו מארקאז'ו לסלבדור כדי לראות את ארה"ב ובלגיה ואנשים שנסעו מבלם לפורטלזה כדי לראות את חוף השנהב ויוון, כשם עוברים את המרחקים בין הערים הללו ב-6 שעות נסיעה באוטובוס.
המדינה שלנו קטנה, אפילו קטנה מאוד. אני עדיין משתגע מאותם אנשים ששואלים "מה? הגעת מבאר שבע לתל אביב?", כאילו שאני צריך לתדלק מיכל מלא בגמל לפני שאני יוצא למסע המפרך. בסך הכל שעתיים נסיעה ברכבת בהלוך, ומאחר והרכבות לכיוון דרום לא פועלות בלילה, אז ביליתי 3 שעות בנסיעה (רכבת מחיפה לתל אביב ואוטובוס מאסף מתל אביב לבאר שבע) ועוד חצי שעה של המתנה.
וכן, היה שווה כל רגע בשביל לגעת בהיסטוריה.
והיה גם משחק....
כמו שאני אוהב לעשות סיכומי משחק והעברת רשמים, זה יהיה בנקודות:
1. טוסיין ריקטס, החלוץ הקנדי החדש של הפועל חיפה, מהיר בצורה מטורפת או שההגנה של עכו פשוט איטית?
2. הקהל של הפועל חיפה נשמע קצת מנומנם, בעיקר בגלל שאלו שהובילו אותם עברו לקבוצת האוהדים החדשה. השאלה היא איך זה ייגמר, איחוד מרגש או ראש בראש כל הדרך?
3. מקומות מסומנים לא עובד בארץ בלי סדרנים שמקפידים על זה (כן, גם אני לא ישבתי במקום שלי).
4. כולם בארץ נהנים לדבר על "איך הגענו למגרש ב(עיר אירופאית) עם התחבורה הציבורית, חבל שאין את זה בארץ", אבל כשיש אצטדיון שאפשר להגיע אליו בקלות, מעדיפים להתקע בפקקים עם רכבים פרטיים (וזה עם 3500 אוהדים).
5. נקודה היסטורית 1: טוסיין ריקטס כבש את השער הראשון, גל כהן קיבל את הצהוב הראשון ואמייה טגה קיבל את האדום הראשון באצטדיון סמי עופר. נשאר לראות מי יבעט את הפנדל הראשון, מי השופט שיעשה את טעות השיפוט הראשונה ומתי יהיה הרדיוס הראשון לאוהדי מכבי חיפה (כי להפועל חיפה יש קהל של קונצרטים).
6. נקודה היסטורית 2: שחקני הפועל חיפה במצטבר רשמו 358 משחקי ליגה במדי קבוצות חיפאיות. אם אני מצרף את שאדי שעבאן ויובל אבידור מהפועל עכו, המספר עולה ל-493 משחקים. על ספסלי שתי הקבוצות ישבו שני מאמנים - ראובן עטר ואלון חרזי - שביחד יש להם 1020 משחקי ליגה במדי הפועל ומכבי חיפה. אולי זה אומר משהו גם על העובדה שהפועל חיפה משחקת עם הרבה שחקנים צעירים, אבל אולי גם על היעלמותם של הסמלים.
7. ככה נראו בסוף המשחק היציעים. בלטו בהיעדרם: קליפות גרעינים ובדלי סיגריות. כנראה שזה לא כל כך נורא, לפחות יש תחושה של אירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה