מסביב למגרש של קבוצת צעירי רהט - ספק מגרש, ספק אזור מרעה לכבשים באותם ימים (המגרש השתפר בצורה ניכרת מאז) - התקבצו שני אוטובוסים, עשרות רכבים וקרוב ל-250 צופים. שוב פעם, מדובר במשחק ליגה ג' ברהט. שחקני הקבוצה המקומית, צעירי אלהוזייל, היו על תקן ניצבים במשחק ההוא, אבל ככה זה היה בכל משחק באותה עונה של הפועל קטמון.
הפרוייקט של קטמון התחיל בצורה קצת מגלומנית. הם "קנו" את המקום של הפועל מבשרת ציון בליגה א', שנפרדה באותם ימים מהאיחוד המיתולוגי עם אבו גוש, ובמשך שנתיים ניסו לקצר תהליכים בדרך לליגה הלאומית. אחרי שנתיים של כשלונות, הבינו בקטמון שצריך לבנות את הקבוצה בהדרגה ורשמו את הקבוצה מחדש בליגה ג'. ההצלחה של קטמון הייתה מסחררת והצליחה להוביל אותם לעונה היסטורית בליגה הלאומית (על העלייה ההיא ומה שהיה מסביב שווה לדבר, אבל בפעם אחרת - הפעם אנחנו חיוביים).
גם אחרי שהקבוצה ירדה חזרה לליגה א', עדיין קהל האוהדים שלה גדול, לא פחות ממה שמביאה ה"אחות" הפועל ירושלים בליגה הלאומית. כי לאוהדים פשוט נמאס איך הורסים את הקבוצה שלהם.
והיום תצא לדרך עונת 2014/15 בליגה ג'. אחרי שלושה מחזורי גביע, הגיע הזמן לדבר האמיתי, או כמו שאומרים בעולם הכדורגל שלנו "הלחם והחמאה". מכבי יפו בגלגולה הנוכחי הצליחה לקבע את מעמדה כקבוצה לגיטימית בליגה א', קטמון כנ"ל, ובכדורסל הפועל אוסישקין הפכה להיות הפועל תל אביב והחזירה את הקבוצה המיתולוגית למימדים שלה.
העונה שתי קבוצות אוהדים נוספות נכנסות לרשימה, בתקווה גם להיכנס ללב האוהדים הניטרליים - הפועל רובי שפירא חיפה ובית"ר נורדיה ירושלים.
על עלילות יואב כץ בהפועל חיפה לא צריך באמת להרחיב. נכון, הוא הציל אותה מאבדון מוחלט כשרכש אותה בזמן שהייתה בפירוק לפני 10 שנים. מאז הקבוצה לא באמת התקדמה, ואפילו דעכה. שחקני נוער נמכרים בסכומים אפסיים, הקבוצה מאבדת מהזהות שלה וליואב כץ נוצרה תדמית של קמצן. האוהדים מאסו והקימו את עמותת "עיר הפועלים".
בזמן שהפועל חיפה ממשיכה בסוג של התפרקות בליגת העל (למרות שהסגל הוא די סביר ביחס ליכולות שלה וראובן עטר הובא בתור מאמן), העמותה הקימה את הפועל רובי שפירא חיפה בליגה ג', על שמו של הבעלים האגדי שהביא את הקבוצה שלהם להישגים. כדי לתת לה תחושה של בית הובאו כמה שחקני עבר ואנשים שמזוהים עם המועדון - אבי קאופמן המנהל המיתולוגי, חנא פרהוד ששיחק בקבוצה יאמן, ואפילו ענאן פרו, שהיה במשך שנים שוער מחליף של דודו אוואט, הובא בתור יועץ משפטי. תוסיפו אליהם את כפיר לייבוביץ', שהיה חלק מהאליפות ההיא ב-1999, חי בן לולו וגל פיבך, שני שחקני עבר של המועדון, וקיבלתם קבוצה שכל אוהד הפועל חיפה יכול להתחבר אליה באמת.
הקבוצה כבר התחילה את דרכה בגביע המדינה, והביאה מאות אוהדים בכל משחק, כולל במשחק מול אחווה חיפה שהביא להם תואר ראשון - גביע ליגה ג' שומרון. הקבוצה תפתח את העונה ביום שישי במשחק חוץ מול הפועל עוספיא השכנה, וכנראה שגם שם יהיה קהל.
הרחק הרחק מחיפה, בעיר שכבר הצליחה להקים קבוצת אוהדים אחת, קמה בירושלים קבוצת אוהדים חדשה - בית"ר נורדיה ירושלים. השם נורדיה לוקח את בית"ר ירושלים לימי המנדט הבריטי - הבריטים אסרו על פעילות של קבוצות בית"ר (בשל הקרבה למחתרות), והקבוצה הוקמה תחת השם "נורדיה ירושלים".
לאוהדים שהקימו את הקבוצה לא נמאס מניהול הקבוצה, בניגוד לאחרות, אלא נמאס להם מהתנהלות הקבוצה. בשנים האחרונות שמה של בית"ר ירושלים נקשר יותר ויותר במקרי אלימות וגזענות. האוהדים שהקימו אותה מאסו בקבוצה שקוראת לעצמה "טהורה לעד", עשתה את המוות לשני שחקנים צ'צ'נים שהגיעו לשחק בקבוצה רק בגלל שהם מוסלמים (אגב, לבית"ר כבר היה מוסלמי בסגל - שאהין דנייב) ונקטה באלימות בכל דרך אפשרית - מעובדי ניקיון ערבים בקניון מלחה ועד אוטובוס של ילדים מרעננה.
יותר מכל, מאסו האוהדים בשתיקה הגורפת של ההנהלה. באמצע שנות ה-90 שלושת האנשים שהיו הפנים של הקבוצה - משה דדש, אברם לוי ואלי אוחנה - טענו שהקללות והנהמות הן של קומץ, ולא של כל הקהל. עברו כמה שנים מאז, הקומץ כבר ממלא את היציע המזרחי וקריאות כמו "הקבוצה הגזענית של המדינה" נשמעות בגלוי עם ראש מורם. ראשי הקבוצה עדיין שותקים, ומי שידבר או ינסה לדבר ילך הביתה (ע"ע - איציק קורנפיין ואריאל הרוש).
בניגוד לחיפאים, בית"ר נורדיה לא פתחה את העונה בגביע. הקבוצה פספסה את מועד ההרשמה כי מי שהיה אמור לסדר את תהליך הרישום היה במילואים (אני מציין את זה בתור אחד מנזקי צוק איתן). הקבוצה תשחק במגרש בגבעת רם, והיא תפתח את משחקיה ביום שישי ב-13:30, מול מכבי קריית עקרון.
אגב, מי שמחפש את הקשר לקבוצה המקורית, גם את זה סידרו - המאמן הוא סרגיי טרטיאק, עוזר לו אסף ברוכיאן (אח של אבירם), ארטיום טרטיאק ושימי דוידיאן ישחקו. ויש גם פיקנטריה - אמיר שוויקי, שחקן ששיחק בנוער של בית"ר ירושלים, ואפילו היה לא רע שם, בשנתיים האחרונות היה במעלה אדומים, ואחרי כל העניינים המקצועיים נציין שהוא גם ערבי. מתחיל להיות מעניין לא?
ועכשיו נשים דברים על השולחן, הפרוייקטים הם שאפתניים, אבל כולם יודעים שאין להם מספיק כלים כדי להחליף את הקבוצות המקוריות. כשזה קורה, בדרך כלל הקבוצה המקורית פשוט מתפרקת, כמו במקרה של הפועל אוסישקין או מכבי קביליו יפו. הנקודה מאחורי האנשים האלה היא אחרת. הם לוקחים את האהדה שלהם ומתרגמים אותה למשהו אמיתי, טהור, ומייצרים אלטרנטיבה לקבוצה שלהם שברוב המקרים איבדה את הדרך.
בארץ המצב עוד יחסית סביר. 200 אוהדי ליברפול מגיעים מדי משחק למשחקי הבית של קבוצת האוהדים שלהם בליגה התשיעית, 1800 אוהדי מנצ'סטר יונייטד מגיעים למשחקי הבית של קבוצת האוהדים שלהם בליגה השביעית. קטמון ויפו מביאות מאות אוהדים מדי שבוע, גם למשחקי חוץ.
כל מה שנשאר לאחל זה הצלחה לשתי הקבוצות, ולקוות שהאוהדים יצליחו במחאה שלהם ולהוביל את הקבוצות שלהם (המקוריות והחדשות) לעתיד טוב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה