יום שבת, 16:30, אנגליה - ניו זילנד (משחק ידידות)
את הסיקור הפעם אני פותח דווקא עם משחק שהוא לא משחק כדורגל, אלא דווקא משחק ראגבי. כמדי שנה, בתחילת חודש נובמבר, הנבחרות הבכירות של חצי הכדור הדרומי (אוסטרליה, דרום אפריקה, ניו זילנד והחברה החדשה ארגנטינה) יוצאות למסעות משחקים מול הנבחרות הבכירות של אירופה (אנגליה, סקוטלנד, ווילס, צפון אירלנד, צרפת ואיטליה). מסע המשחקים הנוכחי של ניו זילנד, אלופת העולם המכהנת, נפתח מול זו שרוצה לקחת ממנה את התואר יותר מהכל.
אצטדיון טוויקנהאם, האצטדיון שיארח את המשחק, הוא היכל החלומות של הראגבי העולמי - בערך מה שוומבלי או המרקאנה עבור עולם הכדורגל. בשנה הבאה אנגליה תארח את גביע העולם, כשטוויקנהאם יארח את הגמר. עבור אנגליה זה מובן מאליו שכל דבר מלבד זכייה יחשב כישלון, בעוד שהניו זילנדים חולמים לעשות היסטוריה עם תואר שלישי (הם מחזיקים בשיא התארים יחד עם אוסטרליה ודרום אפריקה).
משחק ידידות זה אולי תיאור גרוע למה שהולך לקרות שם על הדשא. שתי הנבחרות נפגשו 39 פעמים בהיסטוריה, גם במסגרת המשחקים הבינלאומיים וגם במסגרת גביע העולם - אנגליה הצליחה לנצח רק 7 פעמים. הניצחון האחרון של אנגליה על ניו זילנד בבית היה ב-2012 וקטע רצף של 9 שנים בלי ניצחון ו-10 שנים בלי ניצחון בית. הרצף הנוכחי עומד על 4 ניצחונות ניו זילנדים, כשהאנגלים עוד זוכרים את התבוסה המשפילה שלהם במשחק האחרון ביוני 36:13.
שתי הנבחרות מגיעות עם סגלים חזקים, כשבאנגליה יבלטו דילן הארטלי, ג'יימס האסקל וכריס רובשואו, בעוד שבניו זילנד יבלטו שלושה שחקנים עם מעל ל-100 הופעות בנבחרת - ריצ'י מקו, קוון מאלאמו ודן קרטר.
יום ראשון, 21:00, גרמיו - אינטרנסיונל (הליגה הברזילאית)
נתחיל את טיול הדרבים שלנו בדרום אמריקה עם הגרנאל (Grenal), הדרבי הגדול של פורטו אלגרה.
בברזיל, על פי רוב, המשחקים הגדולים מבחינת עניין של ברזיל כולה הם מפגשים שכוללים קבוצות מסאו פאולו וריו דה ז'ניירו, אבל יש לא מעט דרבים מחוץ לערים הללו שמצליחים לעורר עניין.
הסיפור המעניין מאחורי היריבות הזו הוא סיפור הקמתה של אינטרנסיונל. במשך שנים, מקימי המועדון, האחים פופה, לא הצליחו למצוא מועדון בפורטו אלגרה שיסכים לקבל אותם, מאחר ושני המועדונים שהיו קיימים כבר (גרמיו ופוסבאל) היו מועדונים פרטיים לאנשים ממוצא גרמני. אחרי זמן מה, הצליחו האחים לשכנע קבוצה של חברים מספסל הלימודים באוניברסיטה להקים קבוצה של איטלקים בפורטו אלגרה, וזו נקראה אינטרנסיונל - על שמה של אינטר מהמולדת הרחוקה.
שתי הקבוצות הללו היום הן השליטות הבלתי מעורערות של הכדורגל בעיר ובמחוז שלהן (ריו גרנדה דו סול). העונה הן נפגשו כבר שלוש פעמים זו עם זו, ואינטרנסיונל מחזיקה במאזן מושלם - ניצחון כפול (1:2 ו-1:4) בגמר הליגה המחוזית בתחילת השנה ועוד ניצחון ליגה (0:2). שתי הקבוצות שהבינו כמו כל הליגה שיהיה כנראה קשה להדביק את קרוזיירו המוליכה, נמצאות במאבק על הכרטיסים לגביע הליברטדורס - כששלוש קבוצות (כולל האלופה) עולות אוטומטית, והרביעית תצטרך לעבור את המוקדמות.
אינטרנסיונל (מקום 3, 53 נקודות) כוללת כמה שחקנים נהדרים כמו אנדראס ד'אלסנדרו הארגנטינאי, נילמאר ורפאל מאורה, אבל מעל כולם עומדים שני שחקנים עם רזומה אירופי מרשים - הבלם ז'ואן ששיחק קרוב לעשור בבאייר לברקוזן ורומא והיה חלק מסגל הנבחרת הברזילאית בשני מונדיאלים והשוער הוותיק דידה, שמלבד רזומה מרשים בתור שוער מילאן, גם חצה את הכביש בחורף האחרון (הפגרה בברזיל היא בין דצמבר למרץ) ועבר מגרמיו לאינטרנסיונל.
גם לגרמיו (מקום 7, 51 נקודות) יש מה להציע, כשבין שחקניה ניתן למצוא את דודו, שברח מהבלאגן באוקראינה והוא כרגע מושאל מדינאמו קייב, זה רוברטו הקשיש בן ה-40 ופליפה באסטוס. אבל מי שמושך יותר מכולם עניין הוא המאמן של הקבוצה. בברזיל, מדינה שבה אוהבים להחליף מאמנים יותר מהר מגרביים, אנדרסון מוריירה פוטר במהלך פגרת המונדיאל, אחרי פתיחת העונה ה"חלשה" של 15 נקודות מ-9 משחקים. המחליף שלו היה מאמן שבדיוק התפנה בשוק - לואיז פליפה סקולארי, רגע אחרי שחטף שביעייה מגרמניה. הבעיה היא שהוא הנהיג בגרמיו סגנון די משעמם (אולי טראומה מהתבוסה) - 13 משחקים מתוך 19 שהוא אימן נגמרו בתיקו מאופס או 0:1 קטן.
יום ראשון, 22:00, קלוב נסיונל - פניארול (הליגה האורוגוואית)
אם בכל זאת החלטתם להימנע מהאופציה שהמשחק בברזיל יהיה פחות מעניין מהצפוי, זה הזמן לחצות את הגבול לאורוגוואי, אל הדרבי הגדול של מונטווידאו, או כמו שקוראים לו שם: הקלאסיקו של אורוגוואי.
פניארול הוקמה ה-1891 תחת השם CURCC, מועדון קריקט וכדורגל שנועד להעביר את זמנם של עובדי הרכבת הבריטיים באורוגוואי. המועדון הוקם בשכונת פניארול בעיר, ומכאן הגיע שמה של קבוצת הכדורגל, וצבעי המועדון התבססו על צבעי הקטרים באותם ימים (שחור-צהוב). נסיונל, שהוקמה 8 שנים לאחר מכן, הייתה עוף מוזר בכדורגל ביבשת אמריקה באותם ימים, מאחר והייתה הקבוצה הראשונה שלא הוקמה בידי אירופאים, וככזאת היא הייתה לאומית מאוד (כמו שמה) וביססה את צבעי המועדון (כחול-אדום) על צבעיו של גיבור לאומי.
מדובר ביריבות העתיקה ביותר מחוץ לאי הבריטי, המשחק הראשון בהיסטוריה התקיים ביולי 1900 ופניארול ניצחה בו 0:2. 511 משחקים התקיימו עד היום בין הקבוצות, ומאזן הניצחונות עומד באופן ברור לטובת פניארול - 182:166. מבחינת תארים, העניינים צפופים: 49 אליפויות לפניארול לעומת 44 של נסיונל (כל יתר הקבוצות זכו ביחד ב-16 אליפויות), פניארול זכתה 5 פעמים בליברטדורס לעומת 3 של נסיונל ושתי הקבוצות זכו ב-3 גביעים בין-יבשתיים ביחד.
השיטה באורוגוואי זהה לשיטה שקיימת בלא מעט ליגות דרום אמריקאיות - עונה מחולקת לשתיים (אפרטורה וקלאוסורה), כשהאלופות משחקות בסוף העונה בגמר הליגה. האפרטורה של העונה הזו נפתחה בצורה מושלמת עבור פניארול - 30 נקודות מתוך 33 אפשריות נתנו לה פער כמעט בלתי אפשרי לסגירה, כשניצחון שלה ביום ראשון יעניק לה את התואר הלא רשמי של אלופת האפרטורה. בכל מקרה, ניצחון כזה יבטיח באופן רשמי שפניארול כבר לא תצליח לסגור את הפער גם לא באופן תיאורטי, כשהיא נמצא במקום השלישי בפער עצום של 11 נקודות.
ועל מי שווה לשים עין? בנסיונל יש את השוער הוותיק גוסטבו מונואה, ששיחק לא מעט שנים בספרד, כך גם איבן אלונסו, שכרגע מוביל את הכיבושים עם 11 שערים העונה, וחורחה פוסילה, שהיה חלק מהעונה הגדולה של פורטו לפני כמה שנים עם אנדרה וילאש בואש. לעומתם, בפניארול יש את פביאן אסטויאנוף, שעשה שנים יפות בליגה הספרדית והיוונית, ומרסלו זלאייטה הוותיק, שזכור בזכות שנותיו ביובנטוס הגדולה של העשור הקודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה