הדבר השני שקיוויתי לו הוא שבוסניה תגיע למשחק הנועל שלה כך שניצחון שלה על אירן יחד עם הפסד ניגרי לארגנטינה במחזור הנעילה יוביל את בוסניה לחגיגות ניצחון אל תוך הלילה בסלבדור. יסלחו לי הבוסנים, אבל את שני המשחקים הראשונים שלהם ראיתי באופן חלקי - שלושת רבעי משחק מול ארגנטינה ראיתי בעצירת הביניים בברזיליה ואת המחצית השנייה של המשחק מול ניגריה ראיתי אחרי שחזרתי מהמשחק של גרמניה וגאנה.
כך הגענו למצב שאל משחק הנעילה בסלבדור הגיעה דווקא נבחרת אירן כשהיא יודעת שניצחון שלה בשילוב עם הפסד של ניגריה יעלה אותה לשלב הבא. לבוסניה כבר לא היה סיכוי. הדרך שבה הם נשדדו במשחק מול ניגריה בקויאבה, עם אותו שער חוקי שנפסל, יחד עם תצוגת השיא של אניימה באותו המשחק, חיסלו את סיכוייהם של הבוסנים. מה שנשאר להם זה רק להציל את הכבוד האבוד.
בערב לפני המשחק קיוויתי לראות עוד "קרב" אוהדים בכיכר מרכזית בעיר, כפי שהיה בכל אחד מהערים הקודמות בהן ביקרתי. הבוסנים לא היו שם. במקום זה מצאתי חבורה של אירנים, או ליתר דיוק צאצאים של גולים אירניים שחיים בצפון אמריקה, שאירחו לי לחברה וקיוו שהמשחק המיתולוגי ממשחקי אסיה ב-1974 בין ישראל לאירן ישוחזר בעתיד, שוב פעם באצטדיון אזאדי בטהרן, כשהפעם הקהל יהיה קצת פחות פנאטי ואנטי-ישראלי. כנראה שהערב ההוא הוציא אותי משוחד, ובמקום לתמוך בבוסניה, מצאתי את עצמי רוצה שנבחרת אירן תנצח - בעיקר בשביל אותם אירנים לכאורה שהגיעו כל הדרך לברזיל מארה"ב ובשביל תקווה קלושה יותר שעלייה של אירן לסיבוב הבא תיצור חגיגה אמיתית ברחובות.
גם הגשם ששטף לפתע את סלבדור לא עצר את האוהדים הבוסנים. כמו בכל משחק של הבוסנים, ארגון האוהדים שלהם "הדרקונים", עשו צעדה שרו שירים למען נבחרתם והגיעו במלוא פאר והדר לאזור האצטדיון. מספר אוהדים השתלטו על העמדה של באדווייזר סביב האצטדיון והניפו את הדגל כמי שמסמנים טריטוריה. למי שחושב שאי אפשר היה למצוא אירנים, אז צר לי לבשר לו שאנשים שחיים כמה שנים בתרבות מערבית יותר, לרוב גם יתרחקו מהתרבות האיסלמית ששורה ברחוב האירני. קהל האוהדים של בוסניה התמקם בקומה העליונה של הארנה פונטה נובה (או פונצ'י נובה למדייקים), מעל דגל הקרן ועל אותו קו אורך כמוני. האירנים לעומתם התמקמו בשני הגושים המרכזיים לאורך המגרש משני צידיו.
מסתבר שתרבות מערבית יכולה לקרב בין צדדים. משני הצדדים עומדות נבחרות שמייצגות עמים מוסלמיים. בעוד שהאוהדים של אירן גילו אהדה וכבוד רב לאוהד ההזוי עם דגל ישראל שמסתובב ביניהם (ויש כאלו שגם ביקשו תמונה עם האטרקציה המהלכת), הבוסנים, שחוו לא רק סבל מצד סרביה וקרואטיה, אלא גם התעלמות גורפת מצד המערב במלחמת האזרחים (כמו בטבח בסרברניצה), היו אדישים כלפי הישראלי במקרה הטוב, ובמקרה הרע צעקו "ויוה פלסטינה". לשמחתי הרבה, הקריאות "ויוה סרביה" לא זכו לתגובה של אוהד בוסני שיכור ואת היום לא סיימתי באשפוז בבית חולים מקומי.
כנציגיהם של הבוסניאקים, הבוסנים-המוסלמים, ולא של הקרואטים או הסרבים במדינה, הסמלים הנוכחיים כמעט ולא מעניינים את האוהדים. הדגל הנוכחי, שאומץ אחרי שכל רוחות המלחמה נרגעו, כמעט ולא מונף, ובמקומו מונף הדגל הישן עם הסמל של ממלכת בוסניה. הבוסנים לימדו אותנו שלא רק לספרדים אין מילים להמנון באופן רשמי, אבל מבחינת האוהדים זה אפילו לא ההמנון, כשהם מעדיפים לשיר את ההמנון הישן עם המשפט "את ארץ חלומותיי, ארץ אבותיי", לא משהו שהסרבים או הקרואטים במדינה היו אוהבים לשמוע.
בשעות הערב, "עשן הקרב" של משחקי הצהריים התפזר. בזמן שאוהדי ארגנטינה וניגריה עקבו אחרי הבית המקביל בכדי לדעת מי תהיה היריבה של כל אחת מהן בשמינית הגמר, התפנו הבוסנים והאירנים לארוז את המזוודות. אלו היו רגעיהם האחרונים במונדיאל 2014, כשכל אחד ממחנות האוהדים מקווה שבעוד 4 שנים, ברוסיה, הם יהיו שם והפעם יצליחו לעשות קצת יותר.
כשטיילתי בערב הגעתי לפאב, שעד מהרה הפך להיות הפאב הביתי שלי לאורך השהות שלי בעיר. קבוצה גדולה של בוסנים, יחד עם מוחמד קוניץ' (ההוא מהפוסט הקודם) ישבו, שתו וחגגו את ניצחונם והצלת כבודם האבוד. קבוצה קטנה יותר של אירנים הצטופפה בצדי הפאב וחגגו את מזלם הטוב על כך שהם היו חלק מהחוויה הזו. מזג האוויר הטרופי של סלבדור הכה פעם נוספת, והגשם השוטף חייב את הבוסנים, האירנים, הברזילאים והישראלי הבודד להידחס יחד אל מתחת לסככה. הצפיפות הזו יצרה שיחה מעניינת שלי עם ארבעה אוהדים בוסנים, שלושה מהם ברחו מהמדינה בזמן (שניים חיים בגרמניה, השלישי בשבדיה). הגשם איחד אותנו סביב הכדורגל, התבוסות של ז'לזניצ'אר לקבוצות ישראליות והזמנה הדדית להגיע למשחק החוץ של נבחרתו של כל אחד במוקדמות היורו הקרוב, תוך הבטחה להביא דגלי פלסטין לישראל ודגלי סרביה לבוסניה (ולאלו מכם שיש ספק, הכל היה בצחוק, אני לא בטוח שמישהו מאיתנו היה לוקח סיכון לעשות משהו כזה).
תחת הצפיפות בסככה נוצרו ניסיונות לייצר ראש בראש בין האוהדים האירנים והבוסנים. זה לא הצליח באמת, הבוסנים פשוט רועשים יותר, ועם תוספת כוח של שחקן עבר, שום דבר לא היה יכול לעצור אותם. יש שיגידו שבאותו היום בסלבדור, היו בוסנים שחלמו על פריז, על מוסקבה ועל קטאר - כי עבורם מונדיאל 2014 היה החוליה הראשונה בשושלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה