כבר ניצחנו את בוסניה?

האגדה מספרת שרגע אחרי שאדין דז'קו ירד מכר הדשא משחקה האחרון של מנצ'סטר סיטי, פנו רבים בעולם הספורט לשאת תפילה לכך שדז'קו אכן נפצע ולא יגיע למשחקה של בוסניה מול ישראל ביום ראשון הקרוב. ההודעה אתמול על פציעה לשלושה שבועות כבר גרמה לכולם לפתוח שמפניות. במדינת ישראל, כמו תמיד, חושבים שגורם אחד קטן יהיה זה שיכריע את ההתמודדות, אבל שוכחים משהו קטן - כמו שהפציעות של בניון השאירו אחריהם נבחרת באותה רמה, כך יהיה גם במקרה הזה. אבל אולי זה חלק מאיתנו לזלזל בבוסניה?



בסוף השבוע תנחת נבחרתה של בוסניה והרצגובינה (לא בא לי להסתבך עם תקריות פוליטיות) בארץ. בסגל מספר מרשים של 0 חלוצים ו-0 אדין דז'קואים. אני לא רוצה לפתוח את הדיון על זה שכבר הייתה נבחרת שזכתה בתארים בלי חלוץ (רמז: בערוץ הספורט חוו אורגזמה בזמן הזכיות שלהם), אז אני אעבור לעניין יותר פיקנטי - מי יש לבוסנים חוץ מדז'קו?
כששואלים את האדם הישראלי הממוצע את השאלה זו, סביר להניח שהשם היחיד שיעלה לו לראש באופן אוטומטי זה האריס מדוניאנין, יקיר המערכת, מי שהגיע לכאן לפני כמה שנים עם ניבאלדו מריאל ויאדוליד בכדי לחזק את מכבי תל אביב. מאז עברו הרבה שנים, מדוניאנין כבר התקדם לדפורטיבו לה קורוניה, בעוד שניבאלדו מנסה להשתלב במכבי יבנה האימתנית.
אבל בפועל לבוסנים יש יותר מזה. קחו לדוגמה את אמיר ספאחיץ'. ספאחיץ' הוא אחד השחקנים הוותיקים בנבחרת, 77 הופעות, שני רק לזבזדאן מיסימוביץ' הוותיק. במונדיאל האחרון הוא זכה לכבוד היוקרתי להיות קפטן הנבחרת (מה שאומר שהוא גם הקפטן הראשון שהחליף דגלונים עבור נבחרתו במונדיאל, ועוד עשה את זה עם מסי). יש לו ברזומה קבוצות כמו לוקומוטיב מוסקבה, סביליה ומונפלייה, ובעונה שעברה הוא עשה את צעדיו הראשונים במדי באייר לברקוזן החזקה. הוא הפך שם לשחקן הרכב עם 27 הופעות בעונה שעברה והעונה הוא הוסיף עוד 9. בהחלט לא שחקן שאפשר לזלזל בו.



עוד קשר נפלא שיש לבוסנים להציע זה מיראלם פיאניץ'. הסיפור של פיאניץ' קצת הזוי בכל הנוגע לכדורגל הבוסני.
פיאניץ', כמו שחקנים רבים שהם בנים למהגרים מבוסניה, גדל גם הוא במחלקות הנוער של המדינה שלו, אבל בניגוד אליהם, הנער שהספיק לחיות שנה בבוסניה לפני העזיבה הגדולה, שיחק לראשונה כדורגל בקבוצת הכדורגל שיפלאנז' - קבוצה קטנטנה מלוקסמבורג. פיאניץ' ומשפחתו עזבו ללוקסמבורג ועד גיל 14, אז עבר למחלקת הנוער של מץ, נחשב ללוקסמבורגי לכל דבר. ברזומה יש לו אפילו 4 הופעות בנבחרת עד גיל 17 ו-3 הופעות בנבחרת עד גיל 19. רגע השיא שלו אפילו היה בטורניר של אליפות אירופה עד גיל 17, אותו לוקסמבורג אירחה והעפילה אוטומטית, כשכבש רביעייה בתיקו 5:5 מפתיע מול בלגיה.
ההופעות המרשימות שלו במץ העירו את הבוסנים בזמן, חסכו ממנו ביורוקרטיה, נתנו לו דרכו בוסני - ושלחו אותו ישירות להרכב הנבחרת במשחקי מוקדמות מונדיאל 2010. היום כבר כולם מכירים אותו - 11 מיליון אירו, ונער הפלא בגיל 21 כבר עבר לרומא. 4 שנים ברומא, ואני לא חושב שמישהו מסוגל להגיד שנבחרת בוסניה בלי דז'קו ועם פיאניץ' היא עדיין נבחרת לא מאיימת.



ונניח שכבר שרדנו את המתקפות חסרות החלוץ של הבוסנים, ונניח שחלוצי הנבחרת מייבאים את יכולתם מהליגות באירופה (כולל שכטר שמביא יכולת ישיבה על הספסל), לבוסנים יש שוער אימתני לא פחות, אסמיר בגוביץ'.
ושוב פעם, סיפורו של מהגר נודד. בגוביץ' התחיל לשחק כדורגל בגרמניה בכלל. בגיל 10, הוא ומשפחתו ארזו את החפצים והתמקמו באדמונטון, קנדה. כשחקן בולט מאוד בגילאים הצעירים, בגיל 16 הוא כבר זכה למבחנים באנגליה ונחת בפורטסמות'. רגע לפני שהוא עובר לייצג את בוסניה הוא גם מספיק לעמוד בשער של הנבחרת עד גיל 20 של קנדה באליפות העולם.
בגוביץ' עבר שנים קשות בפורסטמות', וראה איך הקבוצה שלו הולכת ומדרדרת. ליתר דיוק, הוא צפה בה מהצד, מאחר ולאורך השנים הוא הושאל לקבוצות שונות. לה לובייר הבלגית הייתה היחידה שגם שיחקה בליגה הראשונה. מלבדה הוא שיחק גם במאקלספילד, בורנמות', יאוביל ואיפסוויץ'.
ואז הגיעה סטוק סיטי. בחלון ההעברות של ינואר 2010, טוני פוליס החליט לרכוש אותו, כדי לעזור לקופה המדלדלת של פורטסמות' מצד אחד, ולהוות גיבוי לתומאס סורנסן הדני. פציעה של סורנסן בעונתו השנייה, הוביל את בגוביץ' אל שער הקבוצה, וכמעט שלא הצליח לצאת מהם בשנים האחרונות. הוא כל כך דומיננטי עד כדי כך שהוא שבר גם שיא עולם על הדרך (האיכות לא משהו):

 

http://www.youtube.com/watch?v=jsrVNd0f710

בקיצור ולעניין, נבחרת בוסניה, גם בלי דז'קו היא עדיפה על נבחרת ישראל. מניתי פה שלושה שחקנים (ומדוניאנין) ועוד לא הזכרתי שחקנים כמו איזט האירוביץ' או מוחמד בשיץ, מה שמראה את העומק של הנבחרת הזו. מה שאנחנו צריכים לקוות לו זו רק התעלות של הנבחרת יחד עם הדחיפה של הקהל הביתי. בוסניה עושה את זה מצויין במגרש הביתי שלה - ככה היא חילצה תיקו במשחק מול ישראל במוקדמות מונדיאל 2002, כשנבחרת בוסניה הייתה אז חבורה של שחקנים די בינונית.
ואולי הבעיה בנו היא בהבדלי התפיסה, ולשם כך יש גם סיפור:
בארץ, יש שחקן עבר של הנבחרת שחושב שהוא יותר טוב מכולם. הוא מתלונן בכל פעם שהנבחרת מחליטה לתת לו כרטיסים למקום גרוע באצטדיון ועד לפני כמה חודשים הוא היה פרשן שנכנס בכל מי שזז בנבחרת.
לבוסנים יש את מוחמד קוניץ'. הוא נכנס להיסטוריה של הכדורגל הבוסני בזכות היותו הקפטן הראשון של נבחרת בוסניה ובזכות קריירה ענפה באירופה (בעיקר בקובנטרי). את קוניץ' ראיתי בברזיל, אחרי המשחק האחרון של נבחרתו מול אירן. הוא הגיע לשם בתור פרשן של הטלוויזיה הבוסנית, אבל באותו ערב הוא התנהג כאחרון האוהדים - לבוש בחולצה כחולה, שר, רקד, לחץ יד לכל מי שהיה שם, דיבר עם כולם - אחד משלנו.
כנראה שההיעדרות של דז'קו תשפיע על הנבחרת שלו, אבל היא לא תשפיע בצורה משמעותית על נבחרת שמבחינתה אין בה כוכבים.