קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (11)

הגביעים היבשתיים של חודש ינואר תופסים תאוצה והרבה כדורגל טוב באופק. אנחנו עם מהדורה מספר 11 ומוקדמת מהרגיל של המדור, בעיקר בגלל המשחק הראשון בסיקור שלנו, אבל הרבה דברים טובים באופק.



יום שישי, 9:00, ירדן - פלסטין (גביע אסיה)
אני לא מכיר הרבה אנשים שיהיו מוכנים לוותר על השינה שלהם בשישי בבוקר לטובת משחק בין שתי הנבחרות הללו, אבל מי שיתעורר יהנה מכל רגע באחת מהיריבויות הגדולות והמשמעותיות של העולם הערבי. רק כדי להזכיר לכם - הפלסטינאים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בירדן, אחת מהקבוצות הגדולות בירדן היא אל וויחדאת, קבוצה המייצגת את אחד ממחנות הפליטים הגדולים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, ושמונה משחקניה משחקים בשתי הנבחרות הללו (שבעה בנבחרת ירדן ועוד אחד בנבחרת פלסטין). גם הפלסטינאים סבלו מנחת זרועם של הירדנים, כשאירועי ספטמבר השחור בהם אנשי אש"ף ניסו להתנקש במלך חוסיין, לחטוף מטוסים ולפגוע בצבא הירדני הסתיימו באלפי הרוגים, ואסור לשכוח שיהודה ושומרון היו שטח ירדני לכל דבר ועניין שהמלך חוסיין שאף להחזיר אליו עד להחלטת הליגה הערבית מ-1974 להכיר בפלסטין.
הנבחרת הירדנית היא אחת הנבחרות המשתפרות ביותר ביבשת. אל גביע אסיה היא העפילה בפעם הראשונה בשנת 2004, ומאז חזרה אליו עוד פעמיים: ב-2007 והשנה. מעל כל אלו עומד הישג בולט אחד - הופעת השיא של הירדנים במוקדמות המונדיאל האחרון, שם סיימו במקום השלישי בבית המוקדמות עם ניצחונות יוקרתיים על יפן ואוסטרליה וניצחון בפלייאוף על אוזבקיסטן. גם התבוסה מול אורוגוואי לא הורסת את החגיגות וההבנה שירדן היא אחת הנבחרות המתקדמות של הכדורגל האסיאתי. בסגל הירדני ניתן למצוא את שיאן ההופעות של הנבחרת, עאמר שאפי, שאגב משחק באל וויחדאת, והחלוץ המצטיין אחמד האיל מאל עראבי הכוויתית, שהיה הכובש המצטיין בקמפיין המונדיאל האחרון. עוד שני שחקנים שכדאי לשים לב אליהם הם חלוצה של אל ריפה הבחריינית, עבדאללה דיב, וקשרה של אל סאלימיה הכוויתית, עודאי אל סייפי, שלפני כמה שנים הפכו לשחקנים הירדנים הראשונים שמשחקים באירופה.
נבחרת פלסטין, נבחרת שמעט מוכרת לכולנו, עוברת זמנים קשים, אך מתגברת עליהם באלגנטיות. למרות התבוסה 4:0 מול יפן במשחק הבכורה, עבורם עצם העובדה שהדגל הפלסטינאי הונף וההמנון הלאומי הושמע, זה הניצחון האמיתי. הפלסטינאים עלו לגביע אסיה בזכות זכייה בטורניר גביע האתגר בשנה שעברה, מעין טורניר דרג ב', כשאת שער הניצחון כובש אשרף נועמאן, במקור מבית לחם, אבל ההופעה הנהדרת בשנה שעברה הקנתה לו חוזה באל פייסלי הסעודית. לצד שחקנים מקומיים, ישנם מספר שחקנים עם רקע לא פחות מעניין. השוער ושיאן ההופעות, רמזי סאלח, גדל בכלל בקהיר להורים פלסטינאים והיום משחק בסמוחה המצרית. בסגל יש שלושה שחקנים נוספים ממוצא פלסטינאי שגדלו בחו"ל ומשחקים בליגות באירופה: מחמוד עיד, שנולד ברמאללה ועזב עם הוריו לשבדיה, משחק בנישופינג מהליגה השלישית בשבדיה, יאקה איחביישה, שנולד בסלובניה ומשחק בקרקה המקומית, ואלכסיס נורמבואנה, יליד צ'ילה וחלק מהקהילה הפלסטינאית המקומית (הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון) והיום משחק בקבוצת בלכאטוב הפולנית. בסגל הנוכחי יש גם שני שחקנים ערבים-ישראלים: אחמד חרבי (ידוע גם כאחמד מחאג'נה) שגדל בנוער של הפועל אום אל פאחם ולא ישחק בגלל אדום מהמשחק הקודם וחוסאם אבו סלאח שהיה מהגרזנים של בני סכנין בעונת הגביע ואפילו הספיק לשחק במדי נגד ניוקאסל בגביע אופ"א.



יום שישי, 20:00, שבדיה - איסלנד (אליפות העולם בכדוריד)
אליפות העולם בכדוריד יצאה לדרך בקטאר, ויום המשחקים בשישי יספק לנו מספר מפגשים כל-אירופיים, וביניהם גם דרבי סקנדינבי עצבני בין שבדיה לאיסלנד. נבחרת שבדיה תנסה לתקן אחרי שהיא לא הצליחה להעפיל לטורניר הקודם, בעוד שהאיסלנדים שואפים לשחזר את הישגיהם מהטורנירים האחרים גם באליפות העולם.
נבחרת שבדיה היא אחת הנבחרות החזקות בכל הזמנים בעולם הכדוריד. היא ארבע פעמים אלופת העולם וארבע פעמים אלופת אירופה, היא סגנית האלופה האולימפית המכהנת, אבל לאחרונה משהו לא פוגע שם. באליפות אירופה ב-2012 היא סיימה במקום ה-12 בלבד, אל אליפות העולם הקודמת היא לא העפילה כאמור, ובאליפות אירופה האחרונה היא סיימה רק במקום ה-7. גם בפלייאוף העלייה היא הזיעה במפגש כפול מול רומניה. לשבדים סגל חזק שרובו משחק בבונדסליגה היוקרתית של גרמניה, כששניים מהם, ניקלאס אקברג ויוהן שסטרנד משחקים באלופה המכהנת קיל. שחקן בולט נוסף הוא יונאס לארהולם בן ה-31 שבמשך שנים שיחק באלבורג הדנית והיום משחק בסגד ההונגרית והשורה הסטטיסטית שלו בנבחרת היא מדהימה - 200 הופעות בדיוק ו-628 שערים.
מהצד השני עומדת איסלנד, מדינה שבה הכדוריד הוא כמעט כמו דת. האיסלנדים הולכים ומתבססים בצמרת העליונה של הכדוריד האירופי עם הופעות קבועות באליפות אירופה ובאולימפיאדות האחרונות. הנבחרת האיסלנדית הנוכחית מבוססת על אותה נבחרת שזכתה במדליית הכסף באולימפיאדה ב-2008, זכתה בארד באליפות אירופה ב-2010 והגיעה לרבע הגמר באליפות אירופה האחרונה. השחקן הבכיר בנבחרת הוא גודיון ואלור סיגורדסון, מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים עם 1602 שערים, ובגיל 35 הוא עדיין משחק ברמות הגבוהות ביותר כשהוא חלק מהסגל של ברצלונה. עוד כובש מצטיין בנבחרת הוא סנורי גודיונסון (805 שערים) ששיחק לא מעט שנים בליגה הגרמנית והיום הוא משחק בסלסטה אלזס הצרפתית. עוד שווה לשים לב על ארון פלמארסון מקיל ואלכסנדר פטרסון מריין-נקאר לוון, גם היא מהבונדסליגה.



יום ראשון, 21:00, טוניסיה - כף ורדה (גביע אפריקה)
ולא רק באסיה משחקים, ביום שבת יצא לדרך גביע אפריקה, אבל המשחק הפיקנטי הראשון יתקיים ביום ראשון בערב. בשביל להבין מה הולך שם צריך לחזור שנה וחצי אחורה, אל המפגש האחרון בין שתי הנבחרות במוקדמות המונדיאל. כף ורדה, נישאת על גבי ההצלחה של רבע הגמר באליפות אפריקה האחרונה, הצליחה לנצח את טוניסיה בחוץ 0:2 וברחבי פראיה הבירה החלו החגיגות כשנבחרתם הלאומית רחוקה 180 דקות מהופעה היסטורית במונדיאל. פה נכנסת פיפ"א לתמונה, כשהיא מגלה שכף ורדה משתפת את פרננדו וארלה, שהיה אמור להיות מורחק מאותו משחק. ההחלטה הייתה ניצחון טכני לטוניסאים שהצליחו לעקוף את כף ורדה ולעלות אל הפלייאוף (שם הם קיבלו בראש מקמרון). עכשיו יש לכף ורדה הזדמנות להוכיח שוב פעם מי טובה יותר על המגרש, ובלי עזרה של גורמים חיצוניים.
נבחרת טוניסיה היא אחת הנבחרות החזקות ביבשת, וזה למרות העובדה שהם הצליחו לזכות רק פעם אחת בתואר, וגם זה בטורניר ביתי. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל, טוניסיה החליפה מאמן ומינתה את ג'ורג' לייקנס, שהוביל את נבחרת בלגיה במונדיאל 1998. שני השחקנים הוותיקים בנבחרת הם השוער איימן מאת'לות'י וחוסיין ראגד, שניהם משחקים בליגה המקומית, והם מובילים את הנבחרת שכוללת שחקנים בולטים מהליגה הטוניסאית, וכמו שכניהם האלג'יראים, גם שחקנים שעברו שנים יפות בצרפת ובסביבותיה. מבין השחקנים האחרים שווה לציין את חבריו של אבי ריקן מציריך, יאסין שיחאווי ואמין שרמיטי, ג'אמל סייחי שגדל במחלקת הנוער של מונפלייה ואיימן עבדנור שמסתובב כבר כמה שנים בין קבוצות בליגה הצרפתית והיום הוא חלק מהסגל של מונאקו.
כף ורדה הולכת ומפתחת להיות אחת מהנבחרות המשתפרות ביבשת. אחרי שנים בהן הייתה בשר תותחים היא מתחילה לתפוס תאוצה וכבר מצליחה להעפיל בפעם השנייה ברציפות (והשנייה אי פעם) לטורניר. מאמן הנבחרת הוא רוי אגואש הפורטוגלי, שזכה לשחק בשתי הגדולות של ארצו, בנפיקה ופורטו, אך כמאמן הוא פחות הצליח לבלוט. שחקני הנבחרת בעבר היו משחקים אך ורק בליגה הפורטוגלית, לאחר שנות קולוניאליזם ארוכות, וגם היום יש שחקנים שמשחקים בליגה הזו כשהבולטים הם החלוץ הלדון מספורטינג ליסבון והקשר באבנקו מאשטוריל. לצידם יש מספר שחקנים מליגות אירופיות אחרות כמו פרננדו וארלה מסטיאווה בוקרשט, גארי רודריגש מאלצ'ה וקרליטוס מא.א.ל לימאסול, שמבטיחים כי הנבחרת שלהם תצליח לשחזר את ההצלחה.