קצת אחרת - מדריך לצופה האלטרנטיבי (9)

המדור מקווה שכולם חגגתם את בוא השנה האזרחית החדשה. אבל, שנה חדשה מביאה איתה גם דברים ישנים, וכך גם המדור שלנו שממשיך כרגיל לנסות וללקט את הדברים שכנראה לא הייתם שומעים עליהם בכלל



יום שבת, 17:00, בליית' ספרטנס - בירמינגהאם סיטי (הגביע האנגלי)
אצטדיון ויקטוריה פארק בהארטלפול זכה לראות את אחת הסנסציות היותר גדולות שראה הגביע האנגלי בשנים האחרונות. בליית' ספרטנס, קבוצה חביבה מתחתית הליגה השביעית, הצליחה לנצח 1:2 את הארטלפול יונייטד מהליגה הרביעית. מסע הקסם של הקבוצה נמשך והשבוע היא תארח בביתה, קרופט פארק הקטנטן, את בירמינגהאם סיטי מליגת המשנה, קבוצה שברזומה שלה לא מעט שנים בליגה הבכירה והישגים יפים גם בזירה האירופית.
אחרי העונה שעברה, שבה בירמינגהאם סיטי הסתבכה במאבקי תחתית, חיים בקבוצה די בשלום עם העובדה שהם חווים "עונה פיננסית" בצ'מפיונשיפ. עם המקום ה-14, מקום טוב באמצע, בירמינגהאם נראית כמו מי שתעביר עוד עונה בליגה השנייה, ואוהדי הקבוצה מתחילים להתגעגע לליגה הבכירה. כיאה לקבוצה בסדר הגודל שלה, בירמינגהאם מחזיקה לא מעט שחקנים בעלי רזומה מפואר, כמו ניקולה ז'יגיץ' הסרבי הוותיק בן ה-34, ושחקנים בעלי ניסיון בליגות הנמוכות יותר של אנגליה כמו דייויד קוטריל ופול רובינסון.
141 מקומות מתחת לבירמינגהאם, אי שם בליגה השביעית, או בשם המדויק של הליגה "ליגת העל הצפונית" (לרמת הליגה השביעית באנגליה יש למעשה שלוש ליגות אזוריות), נמצאת בליית' ספרטנס. את הדרך שלה למשחק הזה היא התחילה אי שם בסיבוב המוקדמות הראשון בתחילת ספטמבר, אז היא גמגמה מול דארלינגטון מהליגה השמינית, ורק בזכות ניצחון במשחק החוזר היא התקדמה בשלבי המוקדמות, שם היא כבר פגשה בקבוצות ברמתה. את הסיבוב הראשון בגביע לא ישכחו בבליית', בעיקר בשל הניצחון הביתי 1:4 על אלטרינצ'האם מהליגה החמישית, מה שהוביל אותם למפגש מול הארטלפול, והשאר היסטוריה. הקבוצה הקטנה כוללת כמה שחקנים צעירים שלא הצליחו להתברג בקבוצה הבוגרת של ניוקאסל השכנה, כמו אלכס ניקולסון ומייקל ריצ'ארדסון.



יום ראשון, 13:00, אירן - עיראק (משחק ידידות)
הכינו את המקלטים, שתי היריבות הוותיקות נפגשות למשחק הכנה אחרון לפני גביע אסיה, והן נפגשות בוולונגונג, עיר שנמצאת במרחק 80 ק"מ מאוסטרליה, שם תתקיים האליפות.
קרלוס קיירוש ממשיך לאמן את הנבחרת האירנית, אחת החזקות ביבשת אסיה, למרות ההופעה הבינונית במונדיאל האחרון. מאז דור הזהב של שנות ה-70 הנבחרת האירנית לא מצליחה לזכות בתואר ובאליפות האחרונה היא הודחה ברבע הגמר. למרות כל זה, נבחרת אירן עדיין מעמידה ארסנל כבד של תותחים כבדים לטורניר. ז'וואד נקונאם, הקפטן הוותיק עם 144 הופעות בינלאומית, הוא אחד השחקנים הבכירים ולאחרונה הוא גם חזר לאוססונה, שם בילה לא מעט שנים. לצידו עומדים עוד מספר שחקנים ותיקים, כמו אנדרניק טימוריאן, שבילה לא מעט שנים בליגה האנגלית, ומסעוד שוז'אי, ששיחק לצד נקונאם באוססונה. אירן מציגה גם שחקנים צעירים מבטיחים כמו רזה גוצ'נז'אד מצ'רלטון והשוער עלירזה חאגיגי מפנאפיל הפורטוגלית. אבל השם המעניין ביותר הוא אשקן דז'אגה, שגדל בגרמניה להורים שהיגרו מאירן, שיחק בנבחרות הצעירות, ואפילו זכה עם הנבחרת עד גיל 21 ביורו לצד שחקנים כמו מסוט אוזיל וסמי חדירה (והספיק גם לסרב להגיע לישראל עם אותה נבחרת). האזרוח של דז'אגה בזמנו עורר סערה באירן, בעיקר בגלל העובדה שהחינוך המערבי שהוא זכה לו הוביל שחקן קצת שונה לנבחרת האירנית השמרנית, בעיקר לאור העובדה שקעקועים מעטרים את ידיו (דרך אגב, על יד אחת כתוב "ברלין", על השנייה "טהרן", ועל הצוואר שלו מקועקע המשפט "לעולם אל תשכח מאיפה באת").
נבחרת עיראק היא כבר מזמן לא הנבחרת שתפיל לכם את הראש, בשביל זה בעיראק מחזיקים את דאע"ש. לפני 8 שנים, כשעיראק הייתה מפורקת לחלוטין, הוביל אותה ז'ורבן ויירה הברזילאי להופעה היסטורית בגביע אסיה שהסתיימה בזכייה אדירה. מהנבחרת ההיא, שהייתה מבוססת גם על הנבחרת עד גיל 23 שסיימה במקום הרביעי באולימפיאדת אתונה ב-2004, נשאר שחקן אחד, הקפטן יוניס מחמוד, שגם כבש את שער הניצחון בגמר ההוא מול ערב הסעודית. הנבחרת העיראקית היום מבוססת על לא מעט שחקנים צעירים, מתוך רצון עז לייצר עתיד טוב יותר ואולי העפלה למונדיאל ראשון מאז 1986, למרות שהעובדה שאת קמפיין המונדיאל היא כנראה תארח מחוץ לארצה יכולה לפגוע בה. העיראקים גם הכינו בקנה כמה שחקנים שיש להם רזומה לא רע מחוץ למזרח התיכון. ג'סטין מראם לדוגמה נולד בכלל במישיגן להורים מעיראק, והיום הוא קורע רשתות בקולומבוס קרו מה-MLS. שם מרשים נוסף הוא יאסר קאסים, שבגיל צעיר עבר מבגדד למחלקת הנוער של טוטנהאם, והיום הוא משחק בסווינדון טאון האנגלית. שמות מעניינים נוספים הם אוסמה ראשיד ההולנדי-עיראקי, אחמד יאסין גאני שמשחק בשבדיה ומחזיק בשורשים כורדיים, ועלי עדנאן בן ה-21 שמככב בליגה הטורקית. את הנבחרת מוביל ראדי שנאשיל, בעל 80 הופעות בנבחרת עיראק ומי שהיה חלק מהנבחרת הגדולה של עיראק במונדיאליטו של 1989, זו שניצחה את נורבגיה של הנינג ברג, ספרד של קניזארס ואורסאיס וארגנטינה של בונאנו וסימאונה. מי יודע, אולי זה משהו שיכול להראות לשחקנים הצעירים שלו שהכל אפשרי בכדורגל.



יום ראשון, 17:00, אולימפיק חוריבגה - ווידאד קזבלנקה (הליגה המרוקאית)
המלך חסן החמישי ותעשיית המופלטות מושבתת בגלל הטירוף שהולך בליגה המרוקאית מפתיחת העונה. ווידאד קזבלנקה, שיאנית התארים במרוקו לאחר העצמאות עם 12 תארים (ועוד 5 מימי השלטון הצרפתי), מוליכה את הטבלה בגאון עם 25 נקודות, אבל בינה לבין המקום השביעי, שזה כמעט אמצע הטבלה בליגה של 16, מפרידות 4 נקודות בלבד. אולימפיק חוריבגה, קבוצה קטנה שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות, מדורגת במקום השלישי עם 23 נקודות, מה שמבטיח שכנראה מהמשחק הזה תצא מוליכה חדשה לליגה.
ווידאד קזבלנקה, קבוצת החוץ במפגש הזה, היא הקבוצה היותר מעניינת. מפתיחת העונה הם רשמו הפסד אחד בלבד, אבל עודף של תוצאות תיקו מוביל אותם להסתבכות הזו, כשהם רושמים העונה כבר שבעה תוצאות תיקו, לעומת שישה ניצחונות. המאמן של ווידאד הוא השם המרכזי - ג'ון טושאק הוולשי האגדי, שמחפש תואר ראשון בקריירה מאז הגביע הטורקי עם בשיקטאש ב-1998. לצורך המשימה לטושאק יש מספר שחקנים בעלי עבר מכובד בליגה המרוקאית כמו הקשר מוחמד בראבח והבלם מוחמד סעידי, אליהם הוא צירף גם את כאמל שאפני, צרפתי ממוצא מרוקאי שעבר שנים יפות בכדורגל הצרפתי כולל 5 עונות באוקזר, ועוד מספר מרוקאים מתאזרחים כמו פואד איבדלחאי ההולנדי, ששיחק בוואלווייק וברדה, ונעים עראב הבלגי, ששיחק בניימיכן ושרלרואה, ושניהם שיחקו בנבחרות הצעירות של מדינותיהם.
כדי להבין את גודל ההצלחה של חוריבגה להמשיך ולהיאבק בצמרת צריך להבין קצת את הרקע שלה. מדובר בקבוצה חלשה שרק ב-2007 זכתה באליפות הראשונה שלה, המגרש הביתי שלה כולל 10,000 מקומות בלבד, והמאמצת שלה היא חברת הפוספטים הלאומית של מרוקו, שהמפעלים שלה נמצאים לא רחוק מהעיר. גם המאמן שלהם אלמוני במיוחד, אחמד אל עג'לאני הטוניסאי, שברוב שנותיו שימש כעוזר מאמן בליגה הסעודית. השמות הבולטים הם פרנק אנגונגה, מגן נבחרת גאבון, השוער מוחמד בורקאדי, הקשר הוותיק עבדאנבי לחרארי והקשר הבלגי-מרוקאי ראשיד טיברקאנין.