קצת סבלנות
אם המינוי של אלכס פרגוסון היה קורה בסביבה הים-תיכונית חמת המזג שלנו, סביר להניח שעד סוף העונה הראשונה שלו הוא כבר היה מפוטר. השושלת של פרגי התחילה עם מקום 11, ומלבד הבלחה אחת במקום השני, הוא לא הצליח להתברג בעשירייה הראשונה של הליגה בארבע העונות הראשונות שלו. אבל כאן צריכה להתערב המציאות - מנצ'סטר יונייטד של אז פשוט לא הייתה יכולה להתמודד מול הקבוצות החזקות של אותה תקופה.
אוהדי הכדורגל בישראל צריכים לקחת נשימה עמוקה. אני לא מדבר על כישלון אמיתי, כמו במקרה של סטנוייביץ' במכבי חיפה, שבנה קבוצה לאליפות ומצא את עצמו במרחק יריקה מירידה, אלא על מקרים כמו קורצקי בבית"ר ירושלים ודומב בהפועל תל אביב, שתי קבוצות במצב כלכלי ירוד, שבנו את עצמן בקושי במהלך הקיץ האחרון ואף אחד לא ציפה שהקבוצות שלהם יצליחו להיאבק על האליפות העונה.
לפני שצועקים בושה וביזיון ונותנים לרגש לפעול, תנו להיגיון לעבוד. תנו לקבוצה שנמצאת במצב קשה תמיכה אמיתית. אם שרים ביציע "גם בשעות הכי קשות", תתכוונו לזה באמת ואל תשרקו בוז ברגע שהקבוצה סופגת שער. אם אתם רוצים להראות את העליונות שלכם בעיר, תראו אותה ביציע, גם אם הקבוצה רחוקה מלהיות כזאת. תנו לקבוצה את האהדה והתמיכה שהיא צריכה, אחר כך כבר הכל יבוא בקלות.
ראש פתוח
יום שבת מגיע, ואתם מתחילים לזפזפ בין הערוצים - שוב פעם צ'לסי, שוב פעם מנצ'סטר (לא משנה איזו), ריאל מדריד וברצלונה מול קבוצות שמחר כבר לא תזכרו שהן קיימות, ובכדורגל הישראלי שוב פעם אותן קבוצות משחקות. לא נמאס לכם?
תשבו פעם אחת מול אחד מאתרי הסטרימים המקרטעים, ואם לא ממש בא לכם לשמוע שדרים בשפות זרות, תסתפקו בהצצה על לוחות התוצאות. יש 208 חברות בפיפ"א, תאמינו לי, כולן מספקות כדורגל ברמה סבירה, וגם אם הוא ממש גרוע, יש סיפורים מעניינים מאחוריו. ואם לא בא לכם ללכת רחוק, אתר ערוץ הספורט מספק לכם מדי יום שישי על מגש של כסף עדכונים ממגרשי הליגות הנמוכות שלנו, עם רז זהבי כמובן, בשידורים שיתנו לכם טעימה קטנה מהכדורגל האמיתי שאנחנו אוהבים, לא זה שמלווה בפוזה וכסף גדול (יש כאלו שגם עשו מזה קריירה, כמו החברים מכדורגל שפל).
תנו הצצה לעבר ערוצי הספורט הלא-ישראליים. יורוספורט מעביר לנו אירועי ספורט שנראים לנו רחוקים מאיתנו אלפי שנות אור, אבל ברגע שתכנסו לראש תוכלו להתחבר, אולי רק קצת, לקסם המופלא של אירועי האתלטיקה, למאמץ העילאי של גולשי הביאתלון, וכן - כשתבינו את חוקי המשחק, תבינו מה כל כך מסובך בקרלינג. העולם הוא לא כמו שמציירים לנו בארץ ומסתכם בכדורגל ומכבי תל אביב כדורסל, יש עוד הרבה דברים טובים מעבר, לא חבל שתפסידו?
שנחזור לבעוט בכדור
כבר 20 שנה קיים באנגליה ארגון Kick it out, ששם לו למטרה לבעוט מחוץ לכדורגל את הגזענות (ואולי בכלל בחיים). השבוע ציינו 100 שנים להפסקת האש של חג המולד, זו שהובילה את החיילים משני הצדדים בכל מקום אפשרי להפסיק את האש ולשחק כדורגל (מי שעוד לא ראה את הסרטון שאופ"א הפיקה לכבוד המאורע מוזמן לצפות, אני מודה שהתיאורים מצמררים אותי בכל פעם מחדש).
הגזענות הולכת ותופסת תאוצה, האלימות משתלטת על כל חלקה טובה. דווקא במקום כמו שלנו, כזה שהמלחמה בו היא תמידית (לפחות כרגע), אנחנו הופכים את מגרשי הכדורגל לזירת קרבות נוספת, במקום להפוך אותה לעיר מקלט שמאחדת בין אנשים.
חודש של מונדיאל בברזיל הראה לצופים, וגם לי בתור מי שהיה שם פיזית, איך כדורגל מקשר ומאחד בין אנשים. הנבחרת הבוסנית איחדה לחודש את בוסניה על כל גווניה, קרואטים, סרבים ומוסלמים, האוהדים האירנים הסבירו פנים לכל מי שרק רצה, והראו את פניה האמיתיות של אירן, לא זו שמשתקפת מדמותם של חמינאי ורוחאני, אוהדים מכל רחבי העולם יושבים יחד, שותים יחד, מתווכחים יחד - אבל רק על כדורגל.
הגיע הזמן להפוך את הכדורגל לגורם מאחד ולא גורם מפלג. אחד המשפטים החזקים בסרטון של אופ"א הוא "מתחת למדים כולנו שווים". מיליארדי הצופים שעקבו אחרי המונדיאל בשנה האחרונה צפו בו בהתרגשות ללא הבדלי דת, גזע ומין, וכך הם עושים מדי שבוע בכל משחק אפשרי ברחבי הגלובוס. בואו נשאיר את המלחמות לפוליטיקאים, אנחנו? אנחנו נסתפק בלשחק כדורגל אחד עם השני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה