ועדיין, משהו אצלו לא מלהיב במיוחד.
כשמסתכלים על טבלת מלך השערים של כל הזמנים בליגת העל מוצאים שם המון שחקנים מהימים שלפני הנהירה ההמונית לאירופה. ובכל זאת, אפשר למצוא ביניהם שלושה שחקנים ששיחקו כאן בשנות ה-90 ואילך: אלון מזרחי (מקום 1, 206 שערים), אבי נמני (מקום 3, 194 שערים) ושי הולצמן (מקום 5, 169 שערים). אין ספק שמדובר בשלושה סקוררים מהגדולים שידע הכדורגל הישראלי, וערן זהבי כבר מזמן קיבל מקום של כבוד ביניהם, אבל לכולם יש משהו משותף - מעבר להצלחות בליגת העל אין להם יותר מדי מה להציע.
אלון מזרחי, נישא על גבי הישגיו עם מכבי חיפה בגביע המחזיקות, חתם בקול תרועה רמה בניס, ואחרי עונה אחת עזב. אמנם בעיות כלכליות היו אלו שמנעו ממנו להמשיך, אבל משם הוא לא הצליח להמשיך לקריירה אירופית מרשימה. ב-19 ההופעות שלו בקבוצה הצרפתית הוא כבש רק 4 שערים. לאבי נמני ושי הולצמן היו שתי אפיזודות חולפות בכדורגל האירופי. אצל שי הולצמן זה היה נראה קצת יותר מוצלח, הוא שיחק וכבש לא מעט יחסית לכמות המשחקים שלו (17 משחקים ו-5 שערים ברן, 15 משחקים ו-3 שערים באוסטריה וינה), ועדיין הוא העדיף לחזור לנוחות הישראלית.
הסיפור של אבי נמני הוא מביך ברמה קיצונית - הקדנציה הראשונה שלו הייתה באתלטיקו מדריד, שם שיחק 7 משחקים ולא מצא את הרשת, הקדנציה השנייה הייתה כבר בדרבי קאונטי, 4 משחקים ושער אחד. ההופעות הרעות של אבי נמני באתלטיקו מדריד זיכו אותו בכינוי "אל טורטוגה" (הצב) והוא נכנס ל"היכל התהילה" של אוהדי אתלטיקו מדריד שמעניקים מדי שנה את "פרס אבי נמני" לשחקן הגרוע של העונה.
כבר היו כאלו ששברו את המיתוסים. שלומי ארבייטמן יצא מליגת העל כמלך השערים עם 30 כיבושים, ולמרות שהוא עבר שנים קשות הוא החזיק מעמד במשך תקופה ארוכה בליגה הבלגית, עד שחזר למדי הפועל באר שבע. גם עומר דמארי שכבש בצרורות בליגה יצא לאירופה, והיום הוא אחד השחקנים הבולטים במדי אוסטריה וינה ובליגה האוסטרית בכלל.
אני לא אומר שלזהבי אין את הפוטנציאל להיות כזה, הבעיה היא שהוא כבר היה שם ולא הצליח. עונה אחת לא מוצלחת במיוחד בפאלרמו החזירה אותו עם הזנב בין הרגליים הישר לזרועות הפתוחות של הכסף של מכבי תל אביב. במקום לנסות למנף את הקריירה האירופית בצורה מוצלחת (כן, אפילו לליגה בבלגיה או בשוויץ), הוא העדיף לחזור למקום הנוח.
זהבי עדיין איתנו, וממשיך להבקיע בצרורות בכל משחק מול הגנות העל של הפועל חיפה ובני סכנין ומול שוערים מוכשרים כמו דודו גורש וצחי גיגי. מצטער, אבל זה לא פקטור לכלום. כל אותם פרשנים בשקל שממהרים להכתיר את המלך הבא - כמות הסקוררים המצטיינים שיש לנו היום בחו"ל ומתמודדים עם הגנות קצת יותר רציניות היא גדולה, אבל למה להתייחס אליהם כשיש לנו אחד מתחת לאף? אז מה אם רפאלוב, דאבור ודמארי נותנים בראש כל אחד בליגה שלו, יש לנו שחקן כשרוני שכובש בקצב של יותר מ-40 שערים בעונה בליגה השישית באירופה.
שלא יהיה ספק, יש לי רצון עז לפתוח את הטור הזה בעוד שנה ולהגיד "איזה שטויות כתבתי", אבל בואו נירגע לפני שנעניק עוד ועוד סופרלטיבים. ערן זהבי הוא בהחלט השחקן הטוב ביותר כיום בליגת העל, אבל מכאן ועד להפוך אותו לאחד מגדולים השחקנים אי פעם הדרך עוד ארוכה.
בכל חלון העברות אנחנו מתחילים לשמוע את הספקולציות רצות - לאן ערן זהבי יעבור? יש לי רק כמה דברים להגיד על זה: קודם כל, ערן זהבי צריך לדלג על חלון ההעברות בינואר, מבחינתו הוא שחקן מכבי תל אביב ושם הוא יסיים את העונה, עוד לא קרה שמישהו נחת בקבוצה חדשה בינואר והצליח בזמן קצר להפוך לבורג מרכזי. זהבי צריך לזכור רק דבר אחד - אין בושה במעבר לליגה השוויצרית, הבלגית או האוסטרית בכדי להתקדם, משם הדרך יותר קצרה מאשר במשחקים עם מכבי תל אביב, חתימה בקבוצה בליגה הספרדית, האנגלית או חזרה לליגה האיטלקית יכולה רק לרסק את הקריירה ולהחזיר אותו אל הביבים של טבלת מלך השערים של ליגת העל.
ועוד משהו בקטנה, 5 שחקנים שהיו גדולים בארץ, אבל פחות הצליחו בחו"ל:
* וואליד באדיר - 21 הופעות במדי ווימבלדון, שער אחד בחוץ מול מנצ'סטר יונייטד
* אלון חזן - עונה מיתולוגית של 32 משחקים במדי ווטפורד וחזרה הביתה לאשדוד
* קלמי סבן - גרזן בימי גרנט בנבחרת, חור בהגנת סטיאווה בוקרשט
* איציק זוהר - עונה אחת בקריסטל פאלאס, וחזרה אל הבעיטות החופשיות בארץ
* מוטי קקון - העייט, האחד והיחיד, עונה אחת בליגת המשנה הספרדית במדי מרידה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה