רגע לפני שאודגארד (כנראה) עוזב את החממה של סטרומגודסט, אולי שווה לו להביט סביב ולראות מה זה אומר להיות כישרון כל כך גדול בגיל כל כך צריך.
אם להיות פרובינציאליים לרגע, כולם זוכרים את הסיפור של יוסי בניון. כשהילד מדימונה היה בערך בגיל של אודגארד הוא נחטף על ידי האקדמיה של אייאקס. הילד אולי היה מוכשר, אבל הניתוק המוחלט מהבית ושינוי האווירה הובילו אותו לעזוב אחרי שמונה חודשים בלבד בהם לא הצליח להתאקלם. בניון חזר לארץ ובנה את עצמו לאט ובאופן הדרגתי, כשמירידת הליגה ההיא ב-1997 עם הפועל באר שבע הוא מגיע לרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי, כשהוא משחק בשלוש מארבע הקבוצות הגדולות של אנגליה.
אבל אחד הסיפורים הגדולים בהקשר הזה, ואולי גם כזה שמתאר נפילה חופשית כלפי מטה, הוא הסיפור של פרדי אדו. בגיל 14, פרדי אדו חתם לראשונה על חוזה מקצועני, במדי קבוצת די.סי. יונייטד מה-MLS, ובמשך שלוש עונות הפך לכוכב על - 87 הופעות ליגה ו-24 שערים. במסגרת טרייד פנימי בתוך הליגה, הוא עבר לריאל סולט לייק, כיכב גם שם, ובסיום שנת 2007, כשהוא בן 18 וקצת, הוא עבר לבנפיקה תמורת סכום מדהים של 2 מיליון אירו.
אדו לא הצליח להשתלב בבנפיקה. פעם אחר פעם הוא הושאל וכל השאלה רק הפכה את קבוצת היעד לרחוקה יותר מהשאיפות המקוריות - בהתחלה זו הייתה מונאקו, הבאה בתור הייתה בלננשש הפורטוגלית, ושתי הקבוצות האחרונות בהן שיחק היו אריס סלוניקי מיוון וריזספור מהליגה השנייה בטורקיה. אדו חזר אחרי 4 שנים לארה"ב, ושיחק בפילדלפיה יוניון במשך שנתיים. אחרי שהוא שוחרר גם מפילדלפיה וזכה לשחק (או ליתר דיוק, לשבת על הספסל) כמה חודשים בבאהיה הברזילאית, אדו התחיל סדרה של מבחנים כושלים ברחבי אירופה, מאלקמאר ועד סטאבק הנורבגית, ובכולן הוא נדחה בגלל כושר גופני ירוד.
בספטמבר, כשהוא שחקן חופשי, פרדי אדו מצא קבוצה - יאגודינה מהליגה הסרבית. בארבעת החודשים האחרונה הוא שותף במשך 13 דקות בלבד במשחק גביע וזהו, אין לו שום דבר מעבר לזה. הסיפור הארוך של פרדי אדו נראה מזעזע ומראה איך שחקן שהיה הבטחה גדולה התרסק. הסיפור היותר מזעזע הוא שפרדי אדו הוא רק בן 25.
רשימת השחקנים שהיו הבטחות גדולות ונעלמו עם השנים היא ארוכה. כשרואים מי הכוכבים לדוגמה של גביעי העולם עד גיל 17, לפעמים אתה תוהה לאן נעלמו אותם שחקנים.
קחו לדוגמה את גביע העולם עד גיל 17 שהתקיים לפני עשור. נבחרת מכסיקו זכתה בתואר עם ניצחון 0:3 מול ברזיל. לצד שמות כמו קרלוס ולה וג'ובאני דוס סאנטוס נמצאים גם שמות כמו אבר גוסמן ועומאר אספרסה (כולם כמעט ולא עזבו את אמריקה הלטינית), בנבחרת ברזיל כיכבו מרסלו ודנילסון, אבל לידם היו איגור (ששיחק במילואי סביליה), רמון (ששיחק בצסק"א) וסמואל (שמעולם לא עזב את ברזיל), ואחד ממצטייני הטורניר היה טוופיק קסה הטורקי, שפסגת הקריירה שלו הייתה קבוצת הנוער של לברקוזן.
אבל זה טבעי, מי שהיה טוב בגיל 15 לא בהכרח יהיה טוב בגיל 17, ואם כבר שרדת את גיל 17 לא בטוח שתהיה טוב בגיל 25. למרטין אודגארד צריכה להיות רק משאלה אחת בראש לקראת יום הולדתו מחר - שבעוד כמה שנים הוא עדיין יהיה חלק מהרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי.
ועוד משהו, בקטנה
בשנת 2009, גביע העולם עד גיל 17, נבחרת ניגריה מגיעה עד לגמר ומפסידה 1:0 לשוויץ החזקה של ספרוביץ' ושאקירי. אחרי שנתיים, על בסיס אותה נבחרת, ניגריה מגיעה לרבע גמר גביע העולם עד גיל 20 ומפסידה לצרפת של לקאזט וגריזמן. בין הכוכבים הבולטים של נבחרת ניגריה - לארי קאיודה (שמשחק במכבי נתניה) וסאני עמנואל (שהספיק להיחתך כבר מבית"ר ירושלים).
אפשר להריץ הימורים איזו קבוצה ישראלית תביא את אודגארד במידה והקריירה שלו תכשל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה